תאובלד וולף טון
.jpg) | |
| לידה |
20 ביוני 1763 דבלין, ממלכת אירלנד  |
|---|---|
| התאבד |
19 בנובמבר 1798 (בגיל 35) דבלין, ממלכת אירלנד |
| שם לידה |
Theobald Wolfe Tone |
| מדינה |
ממלכת אירלנד |
| מקום קבורה |
Bodenstown |
| מקום מגורים |
דבלין |
| השכלה |
טריניטי קולג' |
| תקופת הפעילות |
מ-1791 |
| תפקיד |
Auditor of the College Historical Society |
| בן או בת זוג |
מתילדה טון |
  | |
תאובלד וולף טון (באנגלית: Theobald Wolfe Tone; נודע כוולף טון; 20 ביוני 1763 – 19 בנובמבר 1798) היה דמות מרכזית בתנועה לעצמאותה של אירלנד.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו המוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו של בנאי כרכרות פרוטסטנטי מדבלין. בנעוריו הסוערים הרג אדם בדו-קרב וניהל פרשיות אהבים, בגינן נמלט ללונדון, שם למד משפטים. לאחר שתוכנית שהגה לייסוד מושבה צבאית בים הדרומי, אותה הגיש לראש ממשלת אנגליה ויליאם פיט הבן נדחתה, טון פנה לפוליטיקה. בשנת 1790 הפיץ עלון ברוח המהפכה הצרפתית, אשר קרא לייסודה של רפובליקה אירית, ולאיחוד בין הקתולים והפרוטסטנטים הפורשים (ברובם פרסביטריאנים) מן הצפון, והתקיף מתונים כמנהיג הפרלמנט האירי הנרי גרטן אשר ניסה להשיג שוויון זכויות לקתולים, תוך שמירה על נאמנות לכתר האנגלי. טון הביע בוז לחוקה שניסח גרטן עבור הפרלמנט האירי בשנת 1782 וטען כי רק איחוד בין זרמים דתיים שונים הוא שיביא מזור לחולייה של אירלנד.
האירים המאוחדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1791 העביר טון את תוכניותיו לפסים מעשיים כאשר ייסד את אגודת "האירים המאוחדים". המטרה המקורית של אגודה זו הייתה יצירת איחוד בין הקתולים והפרוטסטנטים על מנת להשיג רפורמה פרלמנטרית ליברלית. רק כאשר מטרה זו נראתה כבלתי ניתנת להשגה, אימצה האגודה את הקו הקיצוני שהוביל טון, וקראה ליצירת רפובליקה אירית בדרך של מרד מזוין. הנהגת האומה האירית בראשותו של גרטן, הייתה בעד רפורמות מתונות, נאמנה למלך האנגלי, ומתנגדת לדמוקרטיה. הפרלמנט האירי היה מורכב בחלקו הגדול מאנשים שנבחרו במחוזות בחירה בהם מספר מועט של בעלי זכות בחירה, ולמעשה כס הנציג בפרלמנט היה רכושו של בעל אחוזה גדול באותו המחוז. לעומת גרטן האמין טון בעקרונות המהפכה הצרפתית, ושאב את השראתו מן התאוריות הפוליטיות של אדמונד ברק ותומאס פיין, אשר באותן השנים הניעו את המהפכה מעברו השני של האוקיינוס - מלחמת העצמאות של ארצות הברית.
מאבק בין גורמים מתונים וקיצונים באגודת האירים המאוחדים הוביל בדצמבר 1791 לפרישתם של המתונים, ולהעברת ההנהגה בפועל לידיו של טון. ב-1794 האירים החופשיים, המשוכנעים כי המצע שלהם, הכולל זכות הצבעה לכל ומחוזות בחירה שווים לעולם לא יתקבל בפרלמנט האירי, החלו קוראים בגלוי לפלישה צרפתית לאירלנד. בתיווכו של כומר בשם ויליאם ג'קסון, החלו מגעים עם הממשלה הצרפתית. משמגעים אלו נחשפו, נעצר ג'קסון, והדבר הביא להמלטות הנהגת האירים החופשיים. טון נותר באירלנד, עד לאחר משפטו (והתאבדותו) של ג'קסון, כשהוא משוכנע כי קשריו הפוליטיים עם בעלי הכוח באירלנד ישמרו עליו מכל רע.
באמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא הורשה להגר לארצות הברית והגיע לפילדלפיה במאי 1795. הוא התאכזב מן האמריקנים, ותיאר את ג'ורג' וושינגטון כ"אריסטוקרט מגביה עוף". לידיד באירלנד כתב כי אצולת הממון בארצות הברית גרועה מן האצולה התורשתית באירופה.
טון מצא בפילדלפיה כמה מידידיו הישנים מימי "האירים החופשיים", ויחד נסעו לפריז על מנת לשכנע את הממשלה הצרפתית לפלוש לאירלנד.
בצרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1796 הגיע לפריז, ונפגש עם ראשי הממשלה שם, שהתרשמו מן האנרגיה שלו, ומכנותו. הוא מונה לגנרל בצבא הצרפתי (וכך קיווה כי אם ייאסר על ידי האנגלים לא יואשם בבגידה), ותכנן תוכניות, כגון התוכנית להנחית באנגליה אלף פושעים פליליים, אשר ישרפו את העיר בריסטול. במסמכי עבודה שערך, העריך בפני הצרפתים כי עם נחיתת כוחות צרפתיים באירלנד, יביא הדבר להתקוממות כללית בכל רחבי האי.
הדירקטורט הצרפתי, אשר קיבל ידיעות מגורמים אחרים המאשרים כי אירלנד בשלה להתקוממות, הסכים לבסוף לשלוח משלחת צבאית, אשר יצאה ב-15 בדצמבר 1796. המשלחת, ארבעים ושלוש ספינות הנושאות ארבעה עשר אלף אנשים, וכמות אדירה של נשק, הפליגה מן העיר ברסט בדרך לאירלנד. טון, על סיפונה של אחת הספינות, גילה בוז לרמת הימאות של הצרפתים, דבר שהצדיק עצמו, שכן המשלחת היוותה כישלון צבאי בולט. הספינות הצרפתיות תעו אל מול חופי אירלנד במזג אוויר סוער. כאשר התקרבו הספינות למפרץ בנטרי נצפו על ידי המון מתפללים שיצאו מכנסייה מקומית, והזעיקו את הצבא באמצעות פעמוני הכנסייה. סירה אחת ובה מספר אנשים ותחמושת הצליחה להגיע לחוף ונתפסה מיד. כיום מוצגת הסירה במוזיאון הימי הלאומי בדבלין. טון נמלט בחזרה לצרפת מבלי להשיג דבר, ושירת זמן מה בצבא הצרפתי. ביוני 1797 נטל חלק בהכנות למשלחת נוספת, זו הפעם של הצי ההולנדי, אשר הושמדה על ידי הצי הבריטי עוד בדרכה לאירלנד. טון שב לפריז, ושם מצא כי נפוליאון אשר הגיע בינתיים לעמדת כוח, נלהב פחות מן ההרפתקה האירית ממה שהיו קודמיו.
המרד של 1798
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר פרץ לבסוף המרד האירי של 1798, בראשות הלורד אדוארד פיצג'רלד, הפציר טון בדירקטורט לשלוח סיוע מיידי למורדים. הצרפתים הסכימו לשלוח מספר כוחות קטנים שנחתו בו זמנית במספר נקודות. כוח פשיטה אחד כזה הצליח לנחות במחוז קונכט ולגרום שם מעט נזק, לפני שהושמד. בכוח זה השתתף אחיו של טון, מתיו, אשר נשפט כבוגד ונתלה על ידי האנגלים.
התאבדותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]טון לקח חלק בפשיטה אחרת, ונשבה באוקטובר 1798. על אף שלבש מדים צרפתיים זוהה טון על ידי שוביו. במשפטו בדבלין הביע טון את עוינותו לאנגליה, ואת מטרתו להפריד בין אירלנד ובין אנגליה "במלחמה הוגנת". הוא נידון למוות ב-12 בנובמבר 1798, אך שיסף את גרונו באמצעות אולר ומת מפצעיו בטרם הוצא גזר הדין אל הפועל.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הישגו של טון הוא בהטבעת דרך המאבק הרפובליקני המזוין כמסורת בתודעה האירית, ודורות של מהפכנים לאחריו ראו בו מופת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תאובלד וולף טון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- תאובלד וולף טון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)