אורי מסטרליסק
 | |||
| ציון קבר ר' אורי מסטרליסק "השרף הקדוש" | |||
| לידה |
1757 יאנוב, האיחוד הפולני-ליטאי | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
25 בספטמבר 1826 (בגיל 69 בערך) כ"ג באלול ה'תקפ"ו  סטרליסק, האימפריה האוסטרית | ||
| תקופת הפעילות |
? – 25 בספטמבר 1826  | ||
| רבותיו | רבי אלימלך מליז'נסק, רבי שלמה מקרלין ורבי יעקב יוסף מאוסטראה | ||
| חיבוריו | אמרי קדוש | ||
| |||
רבי אורי קלוגהויפט מסְטְרֶלִיסְק (כונה "השרף"; 1757–1826, כ"ג באלול ה'תקפ"ו), אדמו"ר חסידי, ממפיצי החסידות בגליציה. ממנו יצאה שושלת סטרליסק.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ביאנוב בזקנותו של אביו פנחס, שהיה אדם עני ופשוט, בעקבות הבטחת המגיד ממזריטש לאמו, שתלד בן "שיהיה אור המאיר לעולם". נישא לבלומא בתו של רבי קאפיל חסיד (תלמיד הבעש"ט). היה תלמידם של רבי אלימלך מליז'נסק ורבי שלמה מקרלין (אותו ראה כרבו המובהק), וכן ראה כרבו את רבי יעקב יוסף מאוסטראה. בשנת ה'תקנ"ב, עם הירצחו של רבי שלמה מקרלין, החל להנהיג חסידים בלבוב, וממנה עבר לסטרליסק, תוך כדי המשך דרכו להסתופף בצל צדיקים כגון רבי אהרן אריה לייב מפרמישלאן והחוזה מלובלין.
כרבו רבי שלמה נודע בתפילתו הנלהבת, ומסופר כי אחרי הירצחו של רבו נסעו רעיו רבי אשר מסטולין ורבי מרדכי מלעכוויטש לרבי ברוך ממז'יבוז' אך רבי אורי לא הצטרף לנסיעה באמרו שאינו רואה אצלו עבודת התפילה[1]. כמו כן נודע בבקיאותו ובראייתו בשורשי ובגלגולי נשמות ובהתנגדותו לשימוש במופתים.
הנהגתו את חסידיו הייתה מתוך עוני ומחסור, והיה רגיל לומר שדרכו היא עבודת ה' מתוך העוני. אמר פעם לרבי ישראל מרוז'ין שחסידיו לא רוצים עשירות, וכשנשאלו האברכים שהיו באותה עת במקום האם אינם רוצים להתעשר ענו כאחד שלא. פרט לחסיד אחד שאמר "אשתי רוצה", ואכן התעשר והיה אחד מנגידי החצר.
חסידיו סיפרו: "כל זמן שרבי אורי לא הבדיל במוצאי שבת, היו המפתחות של גיהנום בידו, והנשמות שהיו פטורות מעונש בשבת יכלו לרחף בעולם באין מפריע"[2].
נפטר בסטרליסק בכ"ג באלול ה'תקפ"ו ושם נטמן. דברי תורתו כונסו בספר "אמרי קדוש"[3]. בנו רבי שלמה מילא את מקומו כאדמו"ר השני מסטרליסק. עם זאת, רבים מחסידיו נסעו לאחר פטירתו לרבי ישראל מרוז'ין.
המשורר אורי צבי גרינברג נמנה עם צאצאיו, וקרוי על שמו. גרינברג הזכיר את רבי אורי מסטרליסק באחדים משיריו ("חידוש המולד", "בזכות שלושה אבות").
דמותו של רבי אורי מסטרליסק מתוארת בסיפור הקצר של ש"י עגנון, "תחילת שימושו של השרף",[4] והיא שימשה את עגנון בציור דמותו של רבי אוריאל בסיפור "הנדח".
תלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבי יהודה צבי מסטרטין
- רבי דוב בעריש "סגי נהור" מאלעסק
- השר שלום מבעלז
- רבי משה מסמבור
- רבי צבי הירש מרימינוב
- רבי יהושע אשר מפוריסוב
- רבי אליעזר זאב מבוטשעטש
- רבי מרדכי זיסקינד סג"ל לנדא מסטריא.
- רבי חנוך העניך מאלעסק
- רבי אברהם מסטרטין
- רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרטין בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, 2005, עמ' 309-307.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריה הנדלר, הרבי הוא הלב, באתר "ישיבה"
- אריה הנדלר, מלך שומע צעקה, באתר "ישיבה"
- רבי אורי מסטרליסק באתר דעת
- רבי אורי קלוגהויפט - השרף מסטרליסק, באתר mytzadik.com
אורי בן פינחס (1740?-1826), מסטרליסק, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חיים יוסף דוד וינברג, מזקנים אתבונן (אמרות וסיפורי הרב ישראל שמעון קסטלניץ), ירושלים תשע"ב, חלק ב' עמוד תקלז
- ^ מרטין בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, 2005, עמ' 309
- ^ ספרו אמרי קדוש באתר היברובוקס
- ^ עודד כהן, ש"י עגנון, 'תחילת שימושו של השרף': ייצוג ספרותי של דמות היסטורית, 26 בפברואר 2018, באתר Academia.edu
| בקרת זהויות |
|
|---|