השפלת אולקוש
השפלת אולקוש, או יום רביעי העקוב מדם (ביידיש: דער בלוטיקער מיטוואָך), כפי שכונה לפני שנודעו העובדות אל נכון, הוא אירוע השפלה נפשית והתעללות ביהודים שהתרחש ב-כ"ה בתמוז ה'ת"ש (31 ביולי 1940) באוֹלקוּש שבפולין.[1] ככל הידוע שני פולנים ויהודי אחד בשם מאיר נהרגו.[1]
אחת התמונות, שבה נראה יהודי חסידי, הרב משה הגרמן, עם תפילין מבוקעות העומד ליד אנשים שוכבים בשורה לצידו ופניהם כלפי מטה, התפרסמה ופורשה בטעות כתיעוד של גופות יהודים שנרצחו. טעות זו משמשת כיום בטיעונים של מכחישי שואה.[2] רוב יהודי העיירה, כולל האיש שבתמונה, הרב משה הגרמן, וכן אשתו וילדיו, נרצחו שנתיים מאוחר יותר. רובם של יהודים אלו נרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, לאחר שבמשך שנתיים עברו התעללויות, רציחות, וגירוש לגטו בעיירה סמוכה.[3] כינוס יהודי אולקוש וגירושם לאושוויץ תועד בצילומים אף הוא.[4]
השתלשלות המאורעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיוון ה'ת"ש המשטרה הגרמנית ערכה משפט ראווה לתושבי העיירה עקב רצח איש משמרות-הגבול הגרמני ארנסט קדץ, שהתגורר באולקוש. 30 פולנים הוצאו להורג, והיהודים הוזהרו שהם עוד ישלמו על מעשיהם.[5][6][7]
כחודש לאחר מכן, ביום כ"ה בתמוז ה'ת"ש (31 ביולי 1940) כונסו הגברים היהודים מגיל 17 ומעלה[8] בכיכר השוק המרכזית בעיירה, שם עברו התעללות קשה. בין היתר, נצטוו היהודים להגיש את תעודותיהם ולהירשם, לשכב במשך היום כולו כשפניהם אל הקרקע, בעוד דורכים עליהם, מכים אותם ודורשים מהם להניף את הרגליים והידיים על גבם.[6]
ישנה עדות ראייה של משה דוד ויצמן, שנמסרה בשנת 1972 (תשל"ב) ונרשמה בספר היזכור של הקהילה, והבהרות שנמסרו בראיון נוסף איתו בסוף שנת 1998 (תחילת תשנ"ט) שהודפס בגיליון חב"ד. לפיה, משה הגרמן, בנו של אחד מרבני הקהילה, ואחרים הוצאו מהתפילה בבית הכנסת והובאו אל הכיכר שבה כבר שכבו אלפי הגברים היהודים. נעליו הוסרו ממנו והתפילין שבראשו בוקעו בסכין. האיש הועמד יחף במשך זמן רב ליד השוכבים, ולאחר מכן הורץ סביב הכיכר. לפי עדות זו היו שאיבדו את שיניהם כשהוכרחו ללעוס חצץ בפיהם. העד זכר שיהודים אחדים מתו כתוצאה מן הבהלה.[3] לפי ספר הזיכרון נהרגו חמישה יהודים במהלך האירוע, ולפי יד ושם שני פולנים ויהודי אחד בשם מאיר.[6][3]
גלגולי הסיפור על השפלת אולקוש והתמונה המפורסמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתעללות תועדה, וצילומים אלו נמסרו לפרסום בעיתון גרמני בזמן המלחמה, כשאחד הצילומים הופיע בשער העיתון. אין כיום ידיעות לא על שמו של עיתון גרמני זה ולא אם שרד עותק ממנו.[9]
במשך שנים היו מוכרות כמה מתמונות ההתעללות, שמקורן בעיתון יהודי שווייצרי ביידיש. בסיפור שצורף לעיתון השווייצרי נכתב שמוסר התמונות השתתף באירועים בעצמו, העיד על תוכנן ואחר כך נהרג בשואה. בין היתר נכתב שבתמונה המפורסמת, המדובר ברב העיירה שביקש באומץ לומר קדיש אחרון על חבריו שנהרגו, השוכבים לרגליו. הגרמנים המשועשעים הסכימו לכך, בטרם נורה אף הוא ונרצח מכדור אקדח בראשו.[3][9] ליד התמונה של היהודי עם התפילין המבוקעות והשוכבים לצידו, שהוצגה ביד-ושם, נרשם המידע השגוי מהעיתון וכן ששמות המצולמים אינם ידועים.[3][9]
בשנת 1971 הגיע ליד ושם משה דוד ויצמן, אחד השורדים מן העיירה, שהיה בין השוכבים בהתעללות זו, ראה את התמונה, ועל מנת לתקן את המעוות כתב מאמר עבור ספר היזכור של העיירה. עדותו צורפה לספר שהודפס בשנת 1972, ובה זיהה את האיש עם התפילין המבוקעות כמשה הגרמן, בנו של אחד מרבני הקהילה, אך לא רב העיירה ולא בנו. כמו כן סיפר פרטים על ההתעללות.[9]
בסביבות ה'תשנ"ה (1995), לאחר ביקור ביד ושם, בן דודו של צבי ינובסקי, שוטר בגמלאות מנס ציונה (אז בן 74), שלח ארצה את העיתון והכתוב בו. בן הדוד שמר את העיתון, מאחר שהוא ובן דודו צבי היו שרידי שואה יחידים למשפחתם מהעיירה וולרבלום, הקרובה לאולקוש. צבי מסר את העיתון ליד ושם, יחד עם שמו של רב העיירה, הרב יצחק הגר (קרוב משפחתו של הרבי מוויזניץ) ואחי אמו של צבי.[10][9]
גיליון חב"ד השבועי שיחת השבוע לפרשת ויגש ה'תשנ"ט (סוף 1998), פרסם את סיפור התמונה עם התפילין המבוקעות במדור חיים יהודיים, ותיאר את מה שקרה כפי שנרשם בעיתון השווייצרי. שבוע אחר כך, אותו משה דוד ויצמן, ישיש תושב בני ברק (אז בן 78), התקשר למערכת העיתון והבהיר את הדברים. תמונתו ודבריו פורסמו בגיליון לפרשת ויחי (ב-1 בינואר 1999)[11]: ראשית, הודיע שהוא עצמו חי, שהיה אחד השוכבים עם פניו לאדמה שבאותה תמונה, ושהוא יכול לספר את הסיפור כהווייתו. שנית, הודיע שוב, לא מדובר ברב העיירה, אלא ברב משה הגרמן, הבן של אחד מרבני העיירה, שאולץ לעמוד יחף על יד האנשים השוכבים ולרוץ סביב הכיכר. הוא סיפר על ההתעללות ועל השוכבים, ואף ידע לספר שהרב משה הגרמן לא נהרג באירוע זה.[12]
לאחר עדכון הנתונים, זיהו חוקרי יד ושם עדות של אחות הרב אשר שרדה את השואה, על פיה הרב משה הגרמן, המצולם בתמונה, נרצח שנתיים מאוחר יותר בה'תש"ב במיידנק. בדף העדות נמסר שהוא היה מלמד (כלומר מורה) בתלמוד תורה (בית ספר יסודי חרדי) ומשגיח כשרות. אשתו פרומה וילדיהם נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ ב-ה'תש"ב, עם חיסול הגטו בעיירה.[3][13]
על ההתעללות עצמה נרשם בהרחבה בספר הקהילה לזכר נספי השואה, אשר נכתב על ידי ניצולים.[3]
התמונה יחד עם ההקשר השגוי עדיין משמשים באופן שגוי במאמרים יהודיים לגבי השואה, בעיקר בטקסטים בהקשר הדתי.[3][14]
פרסום הסיפור המוטעה כפי שהוצג בעבר, משמש כיום כאחת מהטענות של מכחישי השואה.[2]
תיעוד צילומי נוסף ומאוחר יותר על שואת יהודי אולקוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]רצח הפולנים באולקוש צולם ופורסם, והתמונות מוצגות במוזיאון לתולדות פולין.[5]
מההתעללות נותר תיעוד צילומי מלא עם כ-14 תמונות לפחות. בתמונות מתועדים יהודים העומדים במים תחת גשר ומתחננים על חייהם, נראה יהודי הגוזז את זקנו של יהודי אחר המרים את ידיו בכניעה, ונראות ערמות שלל שנבזז מיהודי העיירה, כולל גווילים שנראים כספרי תורה. בצילומים נראית גם פעילות של משתפי פעולה יהודים. יהודי העיירה עונדים סרט לבן ועליו מגן דוד (כנראה כחול), וחלקם עם מגיני דוד גדולים התפורים על מעיליהם. הגרמנים נהנים מארוחה בעוד אלפי גברים יהודים שוכבים על הרצפה, ומצטלמים כשהם לועגים לרבני ונכבדי העיירה, לוקחים מהם את משקפיהם כובעיהם ונעליהם, ומכריחים אותם להשתופף ולנקות את הכיכר או לבצע תנועות מגונות או מאומצות. נראים קבוצה של יהודים עטורי תפילין ולבושים בטליתות, שהוצאו מבית הכנסת באמצעה של תפילת שחרית ליום חול, ובתמונות מתוארים סוגים שונים של התעללות, שבהם משחיתים או לועגים לטלית ולתפילין. קבוצה קטנה של יהודים מופרדים מן השאר, ומובלים אל הנהר במה שנראה כהוצאה להורג (אולי מדומה, לצורך הפחדה). התמונות הובאו באתר המרשתת שאינו פעיל כיום על שם גטו וילנה. עותק של התמונות והסברים לגביהן נמצא באתר דעת.[3][15]
הגרמנים תלו שניים מיהודי אולקוש שנתפסו עוסקים בהברחת מזון, כשנה לאחר ההשפלה. לאחר התלייה, לדברי הכותבים, פסקו ההברחות. המעשה תועד בספר יזכור. תלייה זו תועדה בשתי תמונות בידי צלם. אחת התמונות מוצגת כיום באתר מוזיאון השואה בוושינגטון, השנייה בספר היזכור של יהודי אולקוש.[16]
גירוש יהודי אולקוש לאושוויץ מהגטו תועד אף הוא באופן מפורט.[4] פירוש למוצג בתמונות אלו הובא במאמר שבאתר דעת.[3]
תמונות משואת יהודי אולקוץ'
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אוסף תמונות על אולקוש באתר יד-ושם.
- האוסף המלא של תמונות השפלת אולקוש באתר איחזור המרשתת ווב-ארכיב, ובאתר המקורי על שם גיטו וילנא
- תמונות מהשפלת אולקוץ' והשוואה אחת לאחת לרחבה - כיום חניה לרכב, בעיר קבוצת דיון באנגלית באתר "שאריות שרידי מלחמה", אתר ממשלתי של האיחוד האירופאי.
- תיעוד תמונות של גירוש יהודי אולקוש מגיטו סיקורקה לאושוויץ שנתיים אחרי אירוע השפלת אולקוץ' (אתר זכור)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונת רחבת העיר כיום מרחפן, באתר העירוני העדכני של אולקוש בפולנית.
- שוטרים גרמנים משפילים את הרב הגרמן באולקוש, פולין, 31 ביולי 1940, באתר יד ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מידע מעודכן ומתוקן לגבי השפלת אולקוץ' והתמונה (באנגלית, אתר יד ושם, שנת 2019)
- ^ 1 2 צילום השואה - פרשנויות לעדויות, ינינה שטרוק, באנגלית הוצאת י"ב טאוריס עם האגודה לפרסום של יהודי אירופה (אתר הספרים של גוגל
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 קורותיה של קהילת אולקוש גדעון רפאל בן-מיכאל. המאמר מביא תיעוד עדות ביד-ושם של אחות משה הגר על מותו, את המאמרים בספר היזכור בעברית משנת 1972 וכן את אוסף התמונות מאתר המרשתת הלא פעיל כיום על שם גטו וילנה. (מכון לחקר השואה, פרסום של אתר דעת)
- ^ 1 2 צילומי גירוש יהודי אולקוש לאושוויץ אתר זכור
- ^ 1 2 תמונת הפולנים ההרוגים בהוצאה להורג (אתר לוחמי הגטאות)
- ^ 1 2 3 פעילות משטרה גרמנית באולקוש (באנגלית, אתר יד ושם)
- ^ מקור מידע זה לדברי המאמר באתר יד-ושם הוא תיקי חקירה פלילית שנערכה כעשור לאחר המלחמה, נגד פושעי מלחמה בזמן השואה
- ^ כך לפי המעודכן באתר יד ושם. בעדות שצוינה בגיליון חב"ד נטען שהובאו ילדים מגיל בר-מצווה, אך בתמונות נראים רק נערים ובוגרים
- ^ 1 2 3 4 5 עדות משה ויצמן באתר חב"ד
- ^ צבי ינובסקי עבר אף הוא גירוש דרך כיכר העיירה וולרבלום, משפחתו הוסגרה ממחבואה ונרצחה, והוא חזה ברצח סבו מצד אביו לעיניו
- ^ גיליון חבד לפרשת ויחי (ב-1 בינואר 1999
- ^ לפי גיליון חב"ד, משה דוד ויצמן עבד במחנות עבודה עד סוף המלחמה, וסיים אותה במחנה הריכוז רייכנבך, מחנה משנה של מחנה גרוס-רוזן
- ^ יד ושם, דף עד על הרב הגרמן, פריט מספר 1045482 בהיכל השמות.
- ^ שימוש עד היום בשם 'יום רביעי העקוב מדם' והפרשנות המוטעית, לדוגמה: ליום השואה: "יום רביעי העקוב מדם" - תמונה לא ידועה (באתר נוטריקון), זהותו של האלמוני מהתמונה המפורסמת מהשואה: מצמרר באתר דה מרקר
- ^ האתר על שם גיטו וילנא באתר איחזור המרשתת ווב-ארכיב. האתר המקורי vilnaghetto.com אינו פעיל כיום.
- ^ תליית שני אנשים באולקוש אתר מוזיאון השואה בוושינגטון
