תקיפת המטכ"ל הסורי
 | ||||||||||||||||||
| F-4 פנטום של חיל האוויר הישראלי מהדגם שהשתתף במבצע | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
| תאריך | 9 באוקטובר 1973 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דמשק, סוריה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
33°28′41″N 36°13′29″E / 33.4781°N 36.2248°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לחיל האוויר הישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
תקיפת המטכ"ל הסורי היא תקיפה אווירית בלב דמשק שנערכה ב-9 באוקטובר 1973, היום הרביעי של מלחמת יום הכיפורים, על ידי חיל האוויר הישראלי.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים היה מצב כוחות צה"ל בחזיתות חמור וחיל האוויר נדרש לרכז מאמץ ולסייע בתקיפת שטף כוחות הקרקע המצרי והסורי שזרמו לחזית ולהשהות את המשימות המתוכננות של השמדת סוללות טילי קרקע אוויר הדרושות ליצירת חופש פעולה באוויר. בימים אלה הועלה החשש שירדן תצטרף למלחמה ותפתח חזית שלישית (כפי שהיה במלחמת ששת הימים), או שתשלח חיל משלוח שיתקוף את ישראל תוך חבירה לצבא סוריה מצפון. מלבד הקושי בחזית, שיגר הצבא הסורי במשך שלושה לילות רקטות פרוג ככל הנראה עקב כישלון ניסיונותיהם של מטוסים סוריים לפגוע במטרות בעומק ישראל. התקפת רקטות הפרוג גרמו לנפגעים ולנזק. כתוצאה ממטח פרוגים בבסיס חיל האוויר רמת דוד נהרג טייס סקייהוק ונפצעו חיילים נוספים. כן נפלו רקטות פרוג על יישובים סמוכים כגון מגדל העמק וקיבוץ גבת.
לפיכך החליטה ממשלת ישראל, חרף הצורך הדחוף בסיוע אווירי לכוחות הקרקע, ליזום תקיפה אווירית נגד מטרה אסטרטגית וסמלית בעומק סוריה, להרתיע בכך את המלך חוסיין מהצטרפות למלחמה, ולאותת לסוריה כי המשך הלחימה עתיד לגבות ממנה מחיר כבד, וכי שיגור רקטות הפרוג הוא חריגה מכללי המשחק במלחמה. סגן הרמטכ"ל דאז, ישראל טל, העיד לימים כי מטרת התקיפה הייתה גם לערער משמעותית את נחישות הסורים להוסיף ולהילחם, נוכח המצב הקשה של כוחות צה"ל בחזית הצפון.[1]
לאחר התלבטות בין מספר יעדים אסטרטגיים בעומק סוריה הוחלט לתקוף את בניין המטה הכללי ואת מפקדת חיל האוויר השוכנים בלב דמשק, והמוקפים במערך הגנה אווירית צפוף מאוד וכן את תחנת הכוח באל-חמה, הסמוכה לדמשק. בתחילה התנגדה לכך ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, מחשש שישראל תצטייר בעולם כמי שתוקפת מרכזי אוכלוסייה אזרחית, אולם לבסוף אישרה את התקיפה לנוכח המרחק המספיק בין המפקדות לבין בנייני המגורים הסמוכים, שמקטין את הסיכוי לפגיעה באזרחים.
בבוקר יום התקיפה השמיד חיל האוויר מכ"ם גילוי אווירי בג'בל ברוך שבלבנון, ששימש את חיל האוויר הסורי, ובכך איפשר תכנון נתיב כניסה בטוח יותר שחוצה את גבול סוריה-לבנון מזרחה לכיוון דמשק.
מהלך התקיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשימה הוטלה על טייסת 119 ("טייסת העטלף"). רס"ן ארנון לבושין (לימים לפידות), סגן מפקד טייסת העטלף, פיקד על שתי רביעיות מטוסי הפנטום מן הטייסת שהוקצו למשימה. המטוסים המריאו בשעה 11:30 מבסיס תל נוף וטסו צפונה בגובה נמוך מעל הים התיכון, כדי לחמוק מהמכ"ם הסורי. עקב תקלה טכנית אחד המטוסים נאלץ לחזור לבסיסו. המטוסים פנו מזרחה מעל לבנון בדרכם לדמשק. מזג האוויר היה מעונן מאוד אך המוביל לבושין, למרות דממת האלחוט, הודיע בקשר למבנה על המשך ביצוע המשימה למרות העננות הכבדה והמשיך בטיסה בגובה נמוך תחת העננים תוך הסתמכות על הידע המדויק של חברי המבנה של צורת הקרקע, אותה למדו היטב מתצלומי אוויר טרם המבצע. השביעיה חצתה את גבול לבנון סוריה וביצעה איגוף כך שהגיעה לדמשק מכיוון דרום-מערב. המבנה הגיע ליעד מבלי שהתגלה בשעה 12:00. לבושין, המוביל, גילה שבאזור היעד עננות מעטה, המאפשרת זיהוי המטרה ותקיפתה. כל מטוס בתורו נסק לגובה 6,000 רגל, צלל אל המטרה והטיל עליה מטען של כחמישה טון פצצות.[2] סך הכל הוטלו כ-35 טון פצצות בזו אחר זו שגרמו לנזק כבד לקומות העליונות של מבנה המטכ"ל הסורי[3] ולנזק חלקי למפקדת חיל האוויר. כן נפגע מבנה הטלוויזיה ומבנה מרכז האומנויות הסובייטי.
במהלך התקיפה פתחו הסורים באש נ"מ כבדה על הכוח התוקף, ושני מטוסים נפגעו קשה. האחד (מספר שלוש במבנה) הצליח לצאת ממרחב דמשק אך לבסוף התרסק בשטח סוריה. במהלך הנטישה נהרג הטייס סרן דב (דובי) שפיר, והנווט סגן יעקב יעקובי נפל פצוע בשבי. המטוס השני (מספר חמש במבנה) יצא מהתקיפה כששני מנועיו עולים באש. בהמשך אחד ממנועיו התפוצץ אך הצוות החליט על אף הסיכון להמשיך בהטסתו לכוון לבנון במטרה להקטין את סיכויי הנפילה בשבי. לבסוף הצליח טייסו רס"ן עמרי אפק להמשיך בטיסה עד להנחתתו בבסיס רמת דוד כשהוא בוער וללא בלמים. המטוס נבלם על רשת הביטחון בקצה המסלול. חמשת המטוסים האחרים נחתו ברמת דוד.
בזמן התקיפה היו בקומות התחתונות של מפקדת חיל האוויר חמישה טייסים ישראלים שנפלו בשבי, שהעידו לאחר מכן ש"דלתות נעקרו מעוצמת ההדף". החוקרים הסורים היו בטוחים שצה"ל ידע היכן השבויים ממוקמים ונזהר שלא לפגוע בהם ואף חקרו אותם בחשד שהצליחו להעביר מידע על מיקומם מתוך הכלא.
תוצאות התקיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המטכ"ל הסורי ומפקדת חיל האוויר נאלצו לעבור לאתר חלופי.
- הסורים דווחו על 26 אזרחים הרוגים ועל 117 פצועים והודיעו כי הפילו ארבעה מטוסים תוקפים. הסובייטים דווחו על 30 הרוגים במרכז התרבות ובהם מספר דיפלומטים. שגריר ברית המועצות באו"ם גינה בחריפות את ההתקפה וכינה אותה "ברברית".
- בעקבות התקיפה ותקיפות אחרות של יעדים אסטרטגיים נאלצו הסורים להקצות כוחות נ"מ להגנה בעומק סוריה ובכך דיללו את כוחות הנ"מ הצפופים שבחזית.
- מלך ירדן לא פתח בחזית שלישית, אך סייע לסורים באמצעות חיל משלוח ששלח.
- הסורים לא שיגרו שוב רקטות פרוג לעבר ישראל.
- טיסה זו נחשבת לאחד מעשרת האירועים המכוננים של חיל האוויר.[4]
לאחר התקיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התקיפה הוטל על חיל האוויר לבצע תקיפות נוספות במטרות אסטרטגיות בעומק סוריה. המשימות הוטלו על טייסות הפנטום של חיל האוויר: טייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום"), טייסת 201 ("האחת") וטייסת 69 ("הפטישים"). מבנה נוסף בן שמונה פנטומים מטייסת 107 שבחצרים נשלח לתקוף את בניין המטכ"ל הסורי אך מוביל המבנה, מפקד הטייסת יפתח ספקטור לא זיהה פתיחה בעננות הכבדה שמעל ליעד. ספקטור הודיע על ביטול המשימה[5] וביקש לקבל משימת תקיפה אחרת. המבנה נשלח לתקוף טור שריון סורי בחושנייה.[6] המבנה בן 12 פנטומים מטייסת 69, שנודע לו על תנאי הטיסה הקשים והעננות הכבדה במהלך טיסתם בשמי ישראל, הופנה למטרות חלופיות.[7] רביעיית מטוסי הפנטום מטייסת 201, שאותה הוביל רון חולדאי, תקפה תחנת כוח באזור דמשק. כן הותקפו ב-10 באוקטובר תחנות הכוח בקאנטינה ובאולהמה שסיפקו כ-78% מתצרוכת החשמל בסוריה וששיקומן ארך ארבעה חודשים, והדבר הביא לפגיעה ממשית בכלכלה הסורית. בנוסף הותקפו שדות תעופה מרוחקים ששימשו לנחיתת מטוסי הרכבת האווירית הסובייטית, מפקדות עורפיות, מצבורי דלק (על ידי חיל הים) ועוד.
רס"ן ארנון לבושין (לפידות) הטייס במטוס המוביל זכה בעיטור המופת על ביצוע התקיפה.[8] הנווט במטוס המוביל, סגן ליאור אלעזר, שהיה שותף להחלטה להמשיך במבצע, זכה בצל"ש הרמטכ"ל.[9]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מירב הלפרין, אהרון לפידות, חליפת לחץ - דפים בספר הטיסות של חיל האוויר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, הפרק "הפצצת המטכ"ל הסורי", עמ' 157–161
- יצחק שטייגמן, מוכרחים להמשיך לנגן - חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים, מודן הוצאה לאור, 2023, הפרק "9 באוקטובר - תקיפת המטכ"ל ומפקדת חיל האוויר בדמשק", עמ' 225–231.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רמת דוד מותקפת בטילי פרוג, באתר חיל האוויר הישראלי
- תמר זאבי, אש במטוס, בטאון חיל האוויר 104, ינואר 1978, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- הקופסה של יעקובי, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בפברואר 1998
- שי לוי, דרך עננים, נגד אש הגיהינום: תקיפת המטכ"ל הסורי במלחמת יום כיפור, באתר מאקו, 6 באוקטובר 2011
- יעל בניה ואופיר טל, במחנה, "בראשי קיננה הידיעה שמדמשק לא נחזור כולנו", באתר הגבורה, 9 במאי 2013
- ניצן סדן, תקיפת המטכ"ל הסורי: הנס שחולל חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, באתר כלכליסט, 14 בספטמבר 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עפר שלח, "המגש והכסף", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2003, עמוד 32.
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 258, "איך לבושין הצליח להגיע לדמשק ולפגוע במטכ״ל הסורי נודע לי ממנו עצמו, ורק אחרי המלחמה. היה בינינו הבדל קטן שעשה את הכול. הנתיב שקיבלה 'העטלף' היה שונה מעט מהנתיב שלי, מרחק של כמה קילומטרים הצדה. אך במקום שבו הם טסו - יד המקרה - היה פתח נאה והם עברו בו. 'לא הייתה לי שום בעיה להגיע למטרה,' סיפר לי ארנון לאחר זמן. אכן, בחיים יש גם מזל".
- ^ שי לוי, דרך עננים נגד אש הגיהנום - תקיפת המטכ"ל הסורי, אתר ""פז"ם", 06.10.2011, ארנון לבושין: "התקרבנו אל דמשק, ומלמעלה היא נראתה לנו כעיר-כפר גדולה. חשתי את השקט באוויר. קשה להסביר את האווירה הזאת. התכוונו להגיע לתקיפה בהפתעה והצלחנו. חלפנו על פני עמדת נ"מ, שסובבה את הקנים ולא הספיקה לירות. טיל כתף מסוג 'סטרלה' חלף באוויר בסמוך למטוס שלי, והמשיך הלאה. זהו. עכשיו אנחנו בדיוק מעל היעד. נכנסתי ראשון ליעף ושאר המבנה בעקבותיי. ההפתעה הייתה מושלמת. הסירנות אינן פועלות לפני שהפצצה הראשונה פוגעת בלב המחנה. הפאנטומים מטילים את הפצצות בזו אחר זו. הפגיעות מדויקות. ממבני המטכ"ל עולה עשן שאי-אפשר לטעות בו".
- ^ עשרת האירועים שעיצבו את דמותו של חיל האוויר
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 257, "עוד אני מחפש בייאוש איזה חור, איזה חור בעננים, שיציל אותי... אבל אין שום חור ואין פתרון. שוב צריך להחליט בטיסה הזאת. אני שומע את קולי מדבר ברדיו, והוא קר וענייני. 'אסקוט, דובק, לאחור סוב'."
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 261.
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 259.
- ^ עיטור המופת שהוענק לרס"ן ארנון לפידות (לבושין), מתוך אתר "בעוז רוחם" של אכ"א.
- ^ צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסגן ליאור אלעזר, מתוך אתר "בעוז רוחם" של אכ"א.
