המתקפה על מבצר א-רוטבה
 | ||
| תאריכים |
1941  | |
|---|---|---|
| מקום |
א-רותבה | |
| קואורדינטות | 33°02′18″N 40°17′13″E / 33.038277°N 40.286957°E | |
|
| ||
 | ||
  | ||
המתקפה על מבצר א-רוטבה נערכה במהלך המלחמה האנגלו-עיראקית, בין הכוחות הבריטיים והירדנים לבין הכוחות העיראקיים הנאמנים לרשיד עאלי אל-כילאני, במבצר א-רוטבה (אנ').
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 במאי 1941, כוחות הנאמנים לרשיד עאלי אל-כילאני כבשו את המצודה בא-רוטבה. כוחות ירדנים ואנגלים נשלחו להילחם בהם.
בעיירה א-רוטבה שליד הגבול הירדני שהה כוח אזרחי בריטי שעסק בכריית בארות.
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד ב-2 במאי, בטרם החלו פעולות האיבה בחבניה, פתח כוח של משטרת המדבר העיראקית באש על הבריטים, הניסם, והתבצר במבצר עות'מאני ישן שהיה מצוי בעיירה.[1] היו אלו יריות הפתיחה של הקרב.
אל כוח זה הצטרפו לאחר מכן ב-8 במאי 1941, חמושיו הפלסטינים של פאוזי אל-קאוקג'י. אלו הגיעו אל המקום בשיירה בת ארבעים מכוניות, בתקווה להמשיך משם לארץ ישראל או לסוריה ולנסות להמריד ולהתסיס את התושבים לטובת מדינות הציר. מזרחית לא-רוטבה הותקפה השיירה על ידי מטוסי ה-RAF, וספגה אבדות כבדות.[2]
בתחילה קיבלו אנשי חיל הספר העבר ירדני הוראה לכבוש את המקום, אך הם סירבו. לאחר מכן הוטל כיבושה מחדש של א-רוטבה על הלגיון העבר ירדני. הכוח העצמאי שעמד תחת פיקודו של גלאב פאשה כלל כ-350 לוחמים, שהיה מצויד בתותחים מיושנים מסוג "הוצ'קיס", מקלעי לואיס ונע באמצעות משאיות פורד מיושנות שחלקן הוסבו לשריוניות מתוצרת עצמית.[3] הכוח היה קטן אך נייד, ומנוסה מאוד בלוחמת מדבר.[4]
חיילי הלגיון הערבי כבשו את סביבות המבצר, בהמתנה להפצצת חיל האוויר המלכותי הקרבה. על הגנת המבצר הופקדו כ-100 שוטרים, רובם ממשטרת המדבר העיראקית. [5] מטוסי בריסטול בלנהיים משדה התעופה H-4 של טייסת RAF מס' 203 הגיעו והפציצו את המצודה, ולאחר שחשבו שתופסי המבצר נכנעו, עזבו. עם זאת, המבצר לא נכנע וה-RAF חזר פעמיים נוספות באותו יום להפציץ את המבצר, ללא הצלחה.
למחרת, ב-9 במאי, המשיך חיל האוויר המלכותי להפציץ את המבצר לסירוגין. מטוס אחד ספג אש כבדה כל כך מנשק קל, שהוא התרסק בדרך חזרה לשדה התעופה והטייס נהרג. באותו ערב, הגיעו למבצר 40 משאיות חמושות במקלעים כדי לתגבר את חיל המצב. מחצית מהמשאיות היו בלתי סדירות בפיקודו של פאוזי קאוקג'י והחצי השני היו ממשטרת המדבר העיראקית. גלאב החליט להסיג את חייליו בחזרה ל-H-3 כדי להמתין לתגבורת. למרות המתקפה האווירית, כשל הלגיון הערבי, שהיה חמוש בנשק מיושן, ולא הצליח בניסיונו לכבוש את המצודה. אנשיו של גלאב נאלצו לסגת, ורדיו בגדאד אף הודיע הודעה שקרית כי גלאב נהרג במתקפה.[6]
הלגיון הערבי הגיע חזרה ל-H-3 בבוקר 10 במאי, ומצא את פלוגת המשוריינים מספר 2 RAF בפיקודו של מנהיג הטייסת מיכאל קזאנו מחכה שם. הטייסת נשלחה לפני התוקפים, כדי לסייע ללגיון הערבי לכבוש את א-רוטבה. קזאנו לקח את המכוניות המשוריינות שלו לא-רוטבה, בזמן שכוחות הלגיון הערבי שדרגו את האספקה שלהם ב-H3. המכוניות המשוריינות של קזאנו נלחמו נגד המשאיות של אל-קאוקג'י במשך רוב שאר היום, ואף על פי שהתוצאה לא הייתה מכרעת, המשאיות נסוגו מזרחה בחסות החשיכה, בהשאירם את חיל המצב לגורלו. באותו הלילה הצליח ה-RAF בהפצצת לילה, כאשר מספר פצצות נחתו בתוך המבצר.
בעקבות נסיגת המשאיות של אל-קאוקג'י וההפצצה המוצלחת של ה-RAF, נסוג חיל המצב מהמבצר בחסות החשיכה. בבוקר ביום ה-11 במאי, הגיע טור הלגיון הערבי וכבש את המבצר, בעוד הקרונות המשוריינים של קאסון המשיכו להילחם בשרידים של כוחות משטרת המדבר העיראקית. [7] במהלך היום, ג'יימס ג'וזף קינגסטון, מפקד קינגקול, יחד עם חלק מהצוות שלו וכוחות מגן של רגימנט הכחולים והמלכותיים ומשמר החיים, יצאו מ-H3 למבצר בא-רוטבה. כשהוא מחנה את חיל המגן שלו בקצה העיירה, קינגסטון וסומרסט דה צ'יר, עוזרו, המשיכו אל המבצר ונפגשו עם גלאב פאשה. [8]
לאחר הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרט על הסכסוך הופק על ידי British Pathé ופורסם ב-9 ביוני 1941 בשם 'המלחמה בעיראק'.[9]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- de Chair, Somerset (1943). The Golden Carpet (Second ed.). London: Faber and Faber.
- Glubb, John Bagot (1948). The Story of the Arab Legion. London: Hodder & Stoughton.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Habbaniyah artillery inactive, פלסטיין פוסט, 6 במאי 1941
- ^ How Fawzi Qawgaji sheered off, פלסטיין פוסט, 16 במאי 1941
- ^ ליימן, עמ' 55
- ^ יאנג, עמ' 113
- ^ de Chair, p. 18
- ^ ליימן, עמ' 61
- ^ Glubb, pp. 263-267
- ^ de Chair, p. 16
- ^ "The War In Iraq". British Pathe.