המרקיז דה סאד
 | |
| לידה |
2 ביוני 1740 Hôtel de Condé, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
2 בדצמבר 1814 (בגיל 74) Charenton asylum, צרפת |
| מקום קבורה |
Charenton asylum |
| השקפה דתית |
אתאיזם |
| מקום לימודים |
תיכון לואי הגדול |
| זרם |
פילוסופיה מערבית |
| תחומי עניין |
פילוסופיה של המוסר, פרוזה, מחשבה מדינית, אסתטיקה, פילוסופיה |
| עיסוק |
מחבר רומנים, מחזאי, פילוסוף, סופר |
| מדינה |
צרפת |
| יצירות ידועות |
120 הימים של סדום |
| בן או בת זוג |
Renée-Pélagie de Sade |
| צאצאים |
Armand de Sade, Louis-Marie de Sade, Madeleine Laure de Sade |
| חתימה |
 |
  | |
דונאטיין אלפונס פרנסואה דה סאד (בצרפתית: Donatien Alphonse François de Sade), הידוע כ"המרקיז דה-סאד" (2 ביוני 1740 - 2 בדצמבר 1814), היה אריסטוקרט צרפתי, מהפכן, פילוסוף וסופר שנודע בעיקר בזכות סגנון חייו ותפישת עולמו הליברטינית. עבודתו כוללת רומאנים, סיפורים קצרים, מחזות ופרגמנטים פוליטיים, חלקם פורסמו בימי חייו תחת שם בדוי. עבודותיו עסקו בשאלות חברתיות נוקבות באמצעות העלילה והדמויות ושילבו רעיונות פילוסופיים-ראציונאליסטיים עם ארוטיקה, בכדי להציף את השאלות המהפכניות בהן עסק בספריו. עבודות אלה כללו תיאורים מפורטים של פנטזיות מיניות בשילוב אלימות וקריאת תיגר על הכנסייה הקתולית, ועל מוסכמויות חברתיות שונות בתקופתו בעיקר כנגד מעמד האצולה, טבע את הטענה כי הכוח משחית בתקופה בה לא הייתה כל מודעות לדבר. סאד נכלא במשך תקופות שונות בחייו במתקני כליאה שונים ובבתי חולים לחולי נפש ברחבי צרפת. נחשב בעיני הסוריאליסיטים כמבשר הסוריאליזם.
המונח סאדיזם - הפקת הנאה מגרימת סבל לזולת, קרוי על שמו.
שנות חייו המוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דה סאד נולד ב־Condé palace שבפריז לרוזן דה סאד ומארי אלינור מאייה דה כארמן (Marie Elénore Maillé de Carman). דה סאד חונך על ידי דודו. כשהתבגר, פנה לקריירה צבאית והשתתף במלחמת שבע השנים. ב־1763 נישא לרֵנֵה-פְּלאז'י דֵה מוֹנטְרֵיי, בתו של שופט עשיר. לזוג נולדו שלושה ילדים. כשאביו מת, בינואר 1767 הוא קיבל את התואר "הרוזן דה סאד" אך מעולם לא הציג את עצמו כך, אלא כמרקיז דה סאד.
שערוריות ומאסרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמן קצר לאחר החתונה, החל לחיות חיים ליברטיניים, מלאי פרשיות שערורייתיות, ומקרים חוזרים ונשנים של התעללות בפרוצות ובמשרתיו, משני המינים, מאוחר יותר גם בעידוד אשתו. כמו כן הוא ניהל רומן עם אחות אשתו. הוא ישב בסדרת מאסרים וקיבל גזר דין מוות ב־1772 אך קיבל חנינה. ב־1777 נאסר שוב בכלא וינסֵן (Vincennes), שם הוא פגש באסיר אונורֵה מירבו (Honoré Mirabeau) שכתב גם הוא תכנים אירוטיים. למרות זאת שניהם תיעבו זה את זה. ב־1784, אחרי ניסיון בריחה כושל, הועבר דה סאד לבסטיליה שבפריז.
ב־2 ביולי 1789, צרח מתא כלאו אל ההמון בחוץ כי "הם רוצחים כאן את האסירים!" וגרם למהומה קלה. יומיים לאחר מכן הועבר למוסד לחולי נפש בשרנטון (Charenton-Saint-Maurice), (כיום סן-מוריס). שליד פריז. הוא שוחרר משרנטון ב־1790 ואשתו קיבלה גט זמן קצר לאחר מכן.
כתביו של סאד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק נכבד מעבודתו עשה סאד בבסטיליה ובמוסד לחולי נפש בשרנטון. בעודו בחיים, זכו כתביו להצלחה. ב־1782 הוא סיים את "דיאלוג בין כומר ושכיב מרע" שבו ביטא את האתאיזם בכך שרעיונותיו הליברטיניים שכנעו את הכומר. הנובלה "120 הימים של סדום" נכתבה ב־1785 ותיארה מגוון רחב של סטיות מיניות שבוצעו על ידי קבוצה של בני נוער משועבדים. ב־1787 כתב את "ייסוריה של המידה הטובה", גרסה מוקדמת ל"ז'וסטין" שפורסמה ב־1791. היא מתארת את תלאותיה של נערה שמאמינה בטובו של אלוהים למרות ההוכחות הסותרות. ז'וסטין בוחרת כל פעם להאמין בטובם של בני אדם. היא מאמינה שכל פעם האנשים שהיא פוגשת יכבדו אותה, ויסייעו לה. במציאות היא עוברת התעללות מינית קשה. דה סאד משתמש בדמויות שז'וסטין פוגשת ובדיאלוגים ביניהם כדי לחשוף את המסה שלו על מושג הרוע. מצבה העגום של ז'וסטין רק מודגש על ידי השוואה עם אחותה שהגיעה לשגשוג על ידי כך שדחתה את חינוך הכנסייה ומאמצת את הפילוסופיה ההדוניסטית. דה סאד כתב את המשך הנובלה, "ז'ולייט" (1798), המתארת את הרפתקאותיה של אחותה של ז'וסטין. ב"אלין ווולקור" (Aline and Valcour) (1795) הוא מציג ממלכה אפריקנית ברוטאלית כנגד אי אוטופי נוסח גן-עדן. עבודותיו הנוספות הן Flourvil et Courval ו"פשעי האהבה" (Les Crimes de l'amour) (1800). כמו כן כתב מספר מחזות.
יצירתו של סאד, הנחשבת כתרומה הגדולה ביותר לאמנות היא "הפילוסופיה של חדר המיטה". המחזה תמציתי, שנון ומושך ובו דמויות סאד-יות המיושמות באפקטיביות רבה.
בעבודותיו של דה סאד מקרי אונס ומעשי סטיות מינית המתוארים בדקדקנות, שרבים מהם כוללים אלימות שעוברת את גבולות האפשר. הליברטיניות של סאד ותיאוריו הסוטים ביותר מתרכזים יותר בפילוסופיה הראציונליסטית שמאחורי המעשים, יותר מאשר במעשים עצמם.
בחזרה לחופשי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך היותו חופשי (1790 ואילך), הוא פגש את מארי קונסטנס קאנה (Marie-Constance Quesnet), שחקנית ואם במשפחה חד-הורית ממעמד הפועלים; הם נשארו יחד עד סוף חייו. הוא הסתדר במצב הפוליטי החדש ואף השיג מספר משרות ציבוריות למרות שושלתו האצילית. הוא אף נבחר לוועדה הלאומית, שם ייצג את השמאל הקיצוני.
לאחר מכן הואשם במתינות ("moderatism"), נאסר למשך יותר משנה, ובקושי חמק מהגיליוטינה. פרשה זו חיזקה את השנאה שלו לטיראניות ובעיקר לגזר-דין מוות. על הרקע הזה כתב את העלון "צרפתים! עוד מאמץ נוסף אם תרצו להיות רפובליקנים!" שבו דיבר זכות על צורה אוטופית של סוציאליזם. שם טען כי חוקים נגד גנבות הם מגוחכים: הם מגינים על הגנבים המקוריים - העשירים - במקום על העניים שלא נותר להם דבר אלא לגנוב. הוא גם טען כי למדינה אין זכות להוציא את הרצח מחוץ לחוק, כל עוד היא מוציאה להורג אסירים או יוצאת למלחמה.
מאסר נוסף בשרנטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1801 ציווה נפוליאון לאסור את המחבר האנונימי של "ז'וסטין" ללא משפט. דה סאד נעצר במבצר Bicetre. בשל התערבות משפחתו, הוכרז כחולה נפש ב־1803 והועבר שוב לשרנטון. הותר לקונסטנס, אשתו, לגור איתו שם. מנהל המוסד הליברלי, האב דה קוּלמִייֵה, איפשר לו להעמיד מספר ממחזותיו בהשתתפות אסירים נוספים, כדי שיוצגו בפני הקהל הפריזאי.
דה סאד החל בשרנטון רומן עם נערה בת 14, מדלן לֵקלֵרְק. רומן זה נמשך כ־4 שנים, עד מותו של סאד בשרנטון ב־1814. בנו הבכור שרף את כל כתביו שלא פורסמו. בין כתבים אלו נכלל החיבור רחב היריעה "ימי פְלורבֵּל". דה סאד נקבר בשרנטון ובהתאם לבקשתו נמחה כל סימן לקברו. גולגולתו הוצאה מהקבר מאוחר יותר, לשם חקירה מדעית.
הערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סימון דה בובואר וסופרים נוספים ניסו כעבור זמן-מה לאתר סימנים של פילוסופיית חופש קיצונית בכתביו של סאד, שקדמו את האקזיסטנציאליזם בכ־150 שנה. הסוריאליסטים העריצו אותו וראו בו את מבשרם וגיום אפולינר קרא לו "הנפש החופשייה ביותר עד היום".
מכתביו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה, מצרפתית: מיכה פרנקל, הוצאת בבל
- פשעי האהבה, מצרפתית: נועם ברוך, הוצאת בבל
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יואב רינון, חדר המיתות של סאד, הוצאת רסלינג, 2003
- המרקיז דה סאד – המורה הפילוסוף (מצרפתית: אמוץ גלעדי), דחק, כרך יז', 2024.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המרקיז דה סאד, ברשת החברתית Goodreads- ביוגרפיה וכתביו של דה-סאד (באנגלית)
- כתבי דה-סאד (בוויקיספר בצרפתית)
- ביוגרפיה וכתביו של דה-סאד (בצרפתית)
- גיטה אבינור, "המרקיז דה סאד - מורד, מטורף או פושע?", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 252–257
פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״ בנושא ״הסאדיסט המזוכיסט״ באתר ״כאן״- המרקיז דה סאד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי המרקיז דה סאד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- המרקיז דה סאד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דונטין אלפונס פרנסוא סד (1740-1814), מרקיז דה, דף שער בספרייה הלאומית
