המעבר הצפון-מערבי
המעבר הצפון־מערבי הוא מעבר ימי המחבר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, דרך הארכיפלג הארקטי הקנדי. זהו אחד מהמעברים הימיים באוקיינוס הקרח הצפוני, יחד עם המעבר הצפון-מזרחי והמעבר הימי הצפוני לחופי רוסיה. בעקבות התחממות כדור הארץ הקרח באזור הארקטי נמס, ופותח את האפשרויות לשימוש מסחרי של מעבר זה. מומחים משערים שהקרח יימס עד לשנת 2030 והמעבר יהיה פתוח כל ימות השנה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך כמעט 300 שנים ניסו מגלי ארצות למצוא את המעבר. אחת התאוריות שתמכו בקיומו של מעבר זה, שפותחה על ידי מת'יו מורי, טענה שמכיוון שבגוף לווייתנים באוקיינוס האטלנטי התגלו צלצלי ספינות מהאוקיינוס השקט ולהפך, וכיוון שהלוייתנים הם יונקים הנושמים באמצעות ריאות וצריכים לעלות לפני המים כדי לנשום, הם אינם יכולים לעלות לפני המים כאשר האזור שופע קרח, מה שמוכיח שללוייתנים יש ככל הנראה מעבר מהיר בין האוקיינוסים.
המשלחת הראשונה שצלחה את המעבר באונייה הונהגה בידי רואלד אמונדסן ב-1903. הוא השלים את המעבר בשלוש שנים, כאשר נאלץ לבלות שני חורפים ליד אי המלך ויליאם. ב-1940 ו-1942 החוקר הקנדי הנרי לארסן צלח את המעבר מספר פעמים ממזרח למערב ולהפך. ב-1944 הצליח לעבור את המעבר לראשונה במסע שהתחיל והסתיים באותה עונה (86 יום).
בשנת 1969 הספינה 'מנהטן' (SS Manhattan) הפכה לספינת המסחר הראשונה שצלחה את המעבר, כאשר היא בחנה את התכנות העברת נפט בנתיב הימי. הספינה הייתה ספינת המסחר הגדולה ביותר של ארצות הברית באותה תקופה, וגם שוברת קרח הגדולה ביותר באותה תקופה. למרות הצלחת המסע, הוחלט שהעברת נפט דרך הים הייתה לא רווחית מספיק באותה תקופה, והשקיעו בצינור הנפט חוצה אלסקה.
לראשונה ב-2007 נפתח המעבר לעונה, כאשר שטח נרחב ממנו אשר היה מכוסה קרח בחורף נמס למשך כל הקיץ.
בקיץ 2016, לראשונה חצתה את המעבר אוניית תענוגות הנושאת כ-1,700 איש, כאשר ביצעה את המסע תוך פחות מארבעה שבועות, במעבר מאלסקה לניו יורק.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ynet, לראשונה בהיסטוריה: נתיב שיט דרך הקוטב הצפוני, באתר ynet, 16 בספטמבר 2007
- המעבר הצפון-מערבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
המעבר הצפון-מערבי, דף שער בספרייה הלאומית
