הלגיונות הצ'כוסלובקיים במלחמת העולם הראשונה

הלגיונות הצ'כוסלובקיים (בצ'כית: Československé legie, בסלובקית: Československé légie) במלחמת העולם הראשונה היו יחידות של מתנדבים צ'כים וסלובקים שלחמו לצד מדינות ההסכמה, וזאת בזמן שארצות מולדתם היו חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית שהייתה אחת ממעצמות המרכז. המניע להחלפת הצד הייתה ההנחה שמפלה של מעצמות המרכז תזרז את עצמאות ארץ מוצאם. הקמת היחידות נעשתה בעידודם של אינטלקטואלים צ'כים גולים, כמו טומאש מסריק. הכינוי 'לגיונות' ניתן לאחר תום פעולת היחידות הצ'כוסלובקיות, ולא היה בשימוש בעת קיומן. גם השם צ'כוסלובקיה נכנס לשימוש רק לאחר מלחמת העולם הראשונה.

היחידות הצ'כוסלובקיות, שלחמו בשורות מדינות ההסכמה, הורכבו ברובן משבויי מלחמה, רובם מצ'כיה ומיעוטם מסלובקיה, שנפלו בשבי, לרוב בשבי הרוסי, עת שירתו בצבא אוסטרו-הונגריה במלחמת העולם הראשונה, ושניאותו לעבור לצידו השני של המתרס, וזאת למרות שבמקרה של נפילה חוזרת בשבי ריחף מעל ראשם עונש מוות כעריקים. חלקם הגדול של הצ'כוסלובקים לחמו בשורות הצבא הרוסי. לאחר המהפכה הבולשביקית השלטונות החדשים הסכימו לאפשר לצ'כוסלובקים מעבר דרך סיביר, ומסיביר, דרך נמל ולדיווסטוק, לארצות הברית, ומשם לאירופה; אלא שתנאי מלחמת האזרחים ברוסיה הִקשו על ביצוע התוכנית וחיילי הלגיון הצ'כוסלובקי נאלצו לעבור אודיסיאה עד שיצאו מתחומי רוסיה, ואף זאת, זמן רב לאחר תום מלחמת העולם הראשונה.

יחידות של צ'כים וסלובקים לחמו כמתנדבים גם בצבאות אחרים של מדינות ההסכמה: בשורות צבא איטליה כמו גם הצבא הצרפתי. מספרם של הצ'כוסלובקים שלחמו בשורות מדינות ההסכמה, כולל כאלה שלא הוקמו בהן יחידות מיוחדות עבורם, נאמד בכ-130,000, אך מספר זה כולל מהגרים שעזבו טרם המלחמה את המחוזות מהם הורכבה צ'כוסלובקיה לאחריה.

היחידות הצ'כוסלובקיות בצבא הרוסי

תחילתן של אותן יחידות במתנדבים צ'כים שחיו בתחומי האימפריה הרוסית, שהתארגנו כדי להילחם לצד רוסיה כנגד האימפריה האוסטרו-הונגרית. כתוצאה, יחידה צבאית קטנה הוקמה בתוך הצבא הרוסי באוגוסט 1914, וגרעינה מנה כ-720 לוחמים. מאמצע 1915 החלו להצטרף עריקים מן הצבא האוסטרו-הונגרי, ובנוסף, יחידות ובהן ריכוזים של חיילים צ'כים וסלובקים נטו לעיתים להיכנע ברצון ובמהירות, דבר שהגדיל את מאגר המגויסים הפוטנציאליים. כך, בפברואר 1916, הפכה היחידה לרגימנט, ובמאי, כאשר הצטרף רגימנט נוסף - לחטיבה, אשר מנתה כ-7,300 חיילים. רגימנט שלישי הוקם וצורף לחטיבה במרץ 1917. כשהוקם וצורף רגימנט רביעי, בספטמבר, הפכה החטיבה לדיוויזיה (אוגדה). דיוויזיה שנייה הוקמה ביולי 1917, ובאוקטובר הוקם גיס (קורפוס), ובו כ-38,500 חיילים, על בסיס שתי הדיוויזיות. עשרות אלפי שבויי מלחמה צ'כים וסלובקים שלחמו קודם בשורות הצבא האוסטרו-הונגרי בחרו להחליף צד וללחום לצד שוביהם, ומספר החיילים הצ'כוסלובקים בצבא הרוסי, אשר התארגנו בנפרד, הגיע בשיאו לכ-60,000 עד 70,000 (יש פערים בין המקורות השונים). שילוב שבויים ביחידות הצבא הרוסי נתקל בהיסוסים והתעכב כשנתיים, כיוון שאמנת האג, שהצאר הרוסי היה מיוזמיה, אוסרת על העסקת שבויים באופן הפוגע במאמץ המלחמתי של ארצם. מבין הצ'כוסלובקים שלחמו לצד הרוסים, נהרגו 4,112 חיילים.

מהפכת אוקטובר ואחריה

בסוף 1917 התחוללה מהפכת אוקטובר ברוסיה והקומוניסטים, שנקראו גם בולשביקים, עלו לשלטון. הממשלה הבולשביקית חתמה בתחילת מרץ 1918 על הסכם ברסט-ליטובסק ולפיו רוסיה יצאה מן המלחמה. עם זאת, הממשלה החדשה הסכימה ליציאת חיילי היחידות הצ'כוסלובקיות, על מנת שימשיכו להילחם לצד מדינות ההסכמה. הצ'כוסלובקים היו צריכים לפנות תוך לחימה את קטע החזית אותו תפסו באוקראינה. בהמשך, כיוון שנמלי אירופה לא היו בטוחים למעבר, או שלא היו נגישים, נאלצו הצ'כוסלובקים לעשות דרכם ביבשה, דרך סיביר לנמל ולדיווסטוק שלחוף האוקיינוס השקט, לחצות את כל יבשת אסיה לרוחבה, וזאת על מנת להגיע לאירופה דרך אמריקה (שבויי מלחמה צ'כוסלובקים אחרים בחרו לשוב לביתם). חמישים אלף רובים נשלחו אליהם דרך אותו נמל, ונמסרו לידיהם במרץ 1918, לצורך סיוע בפילוס הדרך לנוכח הקשיים הצפויים. וקשיים אלה, אכן, לא איחרו לבוא. קיבולתה המוגבלת של הרכבת הטרנס-סיבירית, שנאלצה לעמוד גם בעומס שבויי מדינות המרכז שאף הם עשו דרכם חזרה לביתם היוותה גורם מעכב ראשון. החיילים צ'כוסלובקים מצאו עצמם מפוזרים על פני מרחקים גדולים לאורך המסילה. מדי פעם הם נכנסו לתקריות עם שבויי מדינות המרכז שהשתמשו באותה מסילה כדי לחזור. למרות שמסריק יעץ לצ'כוסלובקים שלא להתערב במלחמת האזרחים ברוסיה, בכל זאת נאלצו אלה להפעיל את נשקם. בייחוד לאחר התקלות בעיר צ'ליאבינסק, מדרום-מזרח להרי אורל, במאי 1918. לאחר אותה התקלות ניסו הבולשביקים לפרוק את נשקם של הצ'כוסלובקים ואלה האחרונים נאלצו להילחם בהם כדי להתקדם מזרחה, וכך החל מרד הלגיון הצ'כי. היותם הכוח הצבאי המגובש היחיד כמעט במרחבי רוסיה באותו זמן, סייע להם לפלס בכל זאת את דרכם, תוך השתלטות זמנית על המסילה, ושטחים ויישובים מצידיה, כמו גם על ציוד צבאי ואזרחי רב, כולל חלק מרזרבות הזהב של רוסיה.

חילוץ החיילים הצ'כוסלובקים היה אחת המטרות - וגם התירוצים - של התערבות מדינות ההסכמה במלחמת האזרחים ברוסיה. באפריל 1918 נחתו בוולדיווסטוק חיילים יפנים ובריטים. עד אוגוסט נוספו לאלה אמריקנים, קנדים, צרפתים ואיטלקים - כמה אלפי חיילים מכל מדינה. היפנים, שהתקדמו לאורך מסילת הברזל עד לימת באיקל, נפגשו עם הצ'כוסלובקים בספטמבר.

בנובמבר נסתיימה מלחמת העולם הראשונה, והמטרה הראשונית של חילוץ הצ'כוסלובקים כדי שיצרפו את כוחם לזה של מדינות ההסכמה בחזית המערב, עוקרה מתוכן. בפועל הצטרפו הצ'כוסלובקים לרוסים הלבנים ולכוחות מדינות ההסכמה שלחמו בבולשביקים בסיביר. באוקטובר 1919 קיבלו החיילים הצ'כוסלובקים הוראה ממולדתם להתכנס בכיוון שער היציאה מרוסיה בוולדיווסטוק. החלטה דומה לזו שקיבלו באותו מועד בקירוב גם חיילי מדינות ההסכמה (פרט ליפנים). בפברואר 1920 נחתם הסכם עם הבולשביקים, שנסתייע בהעברת אוצר הזהב הרוסי לידיהם, ולפיו עזבו לבסוף הצ'כוסלובקים את רוסיה, סמוך לזמן שבו עשו כן יתר חיילי מדינות ההסכמה (להוציא היפנים), בהפליגם מנמל ולדיווסטוק. פינוי הצ'כוסלובקים, שהחל במרץ, הסתיים בספטמבר.

באיטליה

בינואר 1917 הוקמה באיטליה יחידה משבויים צ'כוסלובקיים שניאותו לעבור לצידו השני של המתרס. הממשלה האיטלקית סרבה בתחילה להקמת יחידות לוחמות של צ'כוסלובקים והועידה את הצ'כוסלובקים ליחידות עבודה בלבד. רק באפריל 1918 הותרה הקמת יחידות צ'כוסלובקיות לוחמות, וגודלן, ארבעה רגימנטים, איפשר עד מאי הקמת אוגדה. מאמצע אוגוסט ואילך האוגדה, אשר תוגברה על ידי שני רגימנטים נוספים שהוקמו בהמשך, השתתפה בקרבות האחרונים של המלחמה בצפון איטליה, באזור אגם גרדה. מספר המתנדבים הצ'כוסלובקים באיטליה היה קרוב ל-20,000, מתוכם נהרגו כ-350. כמה עשרות מן ההרוגים היו שבויים שהוצאו להורג כעריקים.

בצרפת

ב-23 באוגוסט 1914, כשלושה שבועות לאחר כניסת צרפת למלחמה, הוקמה פלוגה של כ-300 מתנדבים צ'כים ששהו בצרפת, והצטרפה ללגיון הזרים הצרפתי. הפלוגה לחמה בחזית מול גרמניה ונמחתה כמעט במאי 1915 במתקפה באזור אראס, עת נותרו בה רק כמאה חיילים כשירים בסיום הקרב. כחודש לאחר מכן הגדוד, שסבל אבדות כבדות במתקפה נוספת על אראס, פורק, ועימו היחידה הצ'כית. השרידים פוזרו בין יחידות לגיון הזרים בסהרה.

בדצמבר 1917 איפשרה ממשלת צרפת הקמת יחידות צ'כוסלובקיות אוטונומיות. בינואר 1918 הוקם רגימנט אשר הורכב ממתנדבים צ'כוסלובקים שהגיעו לצרפת מארצות שונות, וכן מלגיון הזרים הצרפתי. במאי הוקם רגימנט שני ושני אלה נצטרפו לבריגדה, אשר קלטה עוד עשרות צ'כוסלובקים שלחמו ביחידות אחרות בצבא הצרפתי. הבריגדה לחמה בחזית מול הגרמנים עד סוף המלחמה. במהלך חודשי המלחמה האחרונים איבדה אותה בריגאדה כ-630 הרוגים מתוך כ-9,600 חיילים צ'כוסלובקים. מספר החיילים האמור כלל כמה אלפי מהגרים שמוצאם מצ'כוסלובקיה לעתיד.

לגיונרים מפורסמים

יאן סירובי, מפקד הלגיון, ראש ממשלת צ'כוסלובקיה בשנת 1938
לודביק סבובודה, נשיא צ'כוסלובקיה בשנים 1968-1975
יארוסלב האשק - סופר צ'כי נודע, מחברו של הספר החייל האמיץ שווייק
מיכאיל דיטריכס - מראשי הצבא הלבן בסיביר. בשנת 1917 היה ראש המטה של הלגיון.

לקריאה נוספת

Baerlein, Henry, The March of the 70,000, Leonard Parsons/Whitefriar Press, London 1926
Bullock, David: The Czech Legion 1914–20, Osprey Publishers, Oxford 2008.

Cestami odboje, memoirs of Czechoslovak Legion soldiers in Russia, France and Italy published in "Pokrok" (Prague) between 1926 and 1929
Clarke, William, The Lost Fortune of the Tsars, St. Martins Press, New York 1994 pp183–189
Fic, Victor M., The Bolsheviks and the Czechoslovak Legion, Shakti Malik, New Delhi 1978
Fic, Victor M., Revolutionary War for Independence and the Russian Question, Shakti Malik, New Delhi, 1977.
Fleming Peter, The Fate of Admiral Kolchak ,Rupert Hart Davis, London 1963
Footman, David, Civil War in Russia, Faber & Faber, London 1961
Goldhurst, Richard, The Midnight War, McGraw-Hill, New York 1978
Hoyt, Edwin P., The Army Without a Country, MacMillan, New York/London 1967
Kalvoda, Josef, Czechoslovakia's Role in Soviet Strategy, University Press of America, Washington DC 1981
Kalvoda, Josef, The Genesis of Czechoslovakia, East European Monographs, Boulder 1986
McNamara, Kevin J., "Dreams of a Great Small Nation: The Mutinous Army that Threatened a Revolution, Destroyed an Empire, Founded a Republic, and Remade the Map of Europe," Public Affairs, New York 2016
McNeal, Shay, The Secret Plot to Save the Tsar, Harper Collins, New York 2002 pp 221–222
Meek, James, The People's Act of Love, Canongate, Edinburgh, London, New York 2005
Mohr, Joan McGuire, The Czech and Slovak Legion in Siberia from 1917 to 1922. McFarland, NC 2012
Mueggenberg, Brent, The Czecho-Slovak Struggle for Independence 1914–1920, McFarland, Jefferson, 2014
Unterberger, Betty Miller, The United States, Revolutionary Russia, and the Rise of Czechoslovakia, Texas A&M University Press, College Station, 2000
White, John Albert, The Siberian Intervention, Princeton University Press, Princeton 1950

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הלגיונות הצ'כוסלובקיים במלחמת העולם הראשונה בוויקישיתוף