חוקת הפדרציה הרוסית
 | |
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| מדינה |
רוסיה  |
| כינוי | החוקה הרוסית |
| שם רשמי | חוקת הפדרציה הרוסית |
| גוף מחוקק | האספה הפדרלית של רוסיה |
| שטחים שעליהם חל החוק |
רוסיה |
| רקע לחקיקה |
המשבר החוקתי 1993 משאל עם 1993 משאל עם 2020 |
| מטרת החוק | הסדרת חוקה עדכנית |
| תיקונים לחוק | 2008, 2020 |
| תאריך תחולה | 25 בדצמבר 1993 |
| חוקת רוסיה בפורטל הממשלה (ברוסית) | |
  | |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של רוסיה |
|
|
חוקת הפדרציה הרוסית אומצה במשאל עם ב-12 בדצמבר 1993, והחליפה את חוקת ברית המועצות שנכנסה לתוקף באפריל 1978, ואת שיטת השלטון שהתקיימה ברוסיה בין 1991 עד שנערך משאל העם.
מתוך כל בעלי זכות הבחירה, השתתפו במשאל העם 58,187,755 (54.8%), ומתוכם הצביעו בעד אימוץ החוקה 32,937,630 איש.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התפרקות ברית המועצות ירשו הרפובליקות שהרכיבו אותה את חוקת ברית המועצות. רבים ברוסיה (כמו גם ברפובליקות האחרות) טענו כי החוקה הסובייטית מיושנת וכי יש צורך בכינון חוקה חדשה שתשקף את העקרונות של רוסיה כיום.
השאלה המרכזית בעניין החוקה הייתה איזה משטר דמוקרטי להקים: הנשיא ילצין קרא להקמת משטר נשיאותי עם סמכויות רבות לנשיא. ביוני 1993 הוציא ילצין צו המקים וועדה חוקתית מיוחדת שתבחן את החוקה שהוא הציע באפריל של אותה שנה, על מנת שיוכלו להציע אותה במשאל עם.
החוקה נועדה לעקוף את הפרלמנט, שעבד באותה עת על חוקה משלו. כצפוי, שתי החוקות נגדו אחת את השנייה בעניין יחסי רשות מבצעת-רשות מחוקקת: בעוד שילצין הציע להקים משטר נשיאותי עם כוח רב יותר לרשות המבצעת על חשבון המחוקקת, הפרלמנט שאף להקים משטר שיקצץ בסמכויות הנשיא ויעניק סמכויות גדולות יותר לרשות המחוקקת. הוועדה שילצין הקים, שהורכבה מנציגים של מפלגות וארגונים חברתיים רבים אישרה את הבאת החוקה למשאל עם בעוד שהפרלמנט הצביע נגד זה ותמך באישור החוקה שלו. בסוף ספטמבר 1993, ילצין הגיב למבוי הסתום שנוצר בעניין יחסי הרשות מבצעת-מחוקקת בחזרה על ההכרזה על קיום משאל עם בעניין החוקה שהציע, אך הפעם הורה גם על פיזור הפרלמנט וקיום בחירות חדשות. הפרלמנט, קונגרס נציגי העם, קיים פגישת חירום ואישר את מינוי סגן נשיא רוסיה אלכסנדר רוצקוי לנשיא, והצביע להדיח את ילצין.
בוריס ילצין, שנהנה מתמיכת הצבא שלח כוחות צבא לכתר את בניין הפרלמנט. אף על פי כן 180 נציגים סירבו לעזוב את הבניין. לאחר שבועיים קרא הנשיא שהפרלמנט מינה, אלכסנדר רוצקוי, להילחם בכוחות שילצין שלח. מהומות, שרפות והרס של רכוש היו לתוצאה במספר מקומות במוסקבה. ביום שלמחרת הורה שר ההגנה פבל גרצ'ב לטנקים לירות לעבר בניין הפרלמנט וכוחות צבא כבשו את הבניין וחלקים נוספים בעיר. לבסוף ניצח ילצין: בדצמבר 1993 אושרה חוקת רוסיה במשאל עם. אחוז ההשתתפות בהצבעה עמד על 54.8% כאשר הכמות המינימלית היא 50% מבעלי זכות ההצבעה. 58.4% מהמצביעים הצביעו בעד החוקה. החוקה החדשה הכריזה על רוסיה כמדינה דמוקרטית, פדרלית, מבוססת על שלטון החוק, עם צורת ממשל רפובליקנית. הכוח מתחלק בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת.
ב-2008 אישרה האספה הפדרלית להאריך את כהונת הנשיא מ-4 ל-6 שנים, ואת כהונת הדומה הממלכתית מ-4 ל-5 שנים.
בנאום מצב האומה שנשא ולדימיר פוטין בינואר 2020 הוא העלה את החשיבות בהכנסת תיקונים לחוקה, בין השאר הוצע כי מועמד לנשיאות מחויב להיות תושב רוסיה 25 שנים קודם להגשת מועמדות ונאסר עליו להחזיק באזרחות כפולה. חרף היותה רפובליקה נשיאותית חזקה, הציע פוטין להעניק סמכויות רחבות יותר לפרלמנט, בין השאר את תפקיד מינוי ראש הממשלה וסגניו, כשכיום הוא ממונה על ידי הנשיא. תיקונים אלה מועמדים להצבעה עממית במסגרת משאל עם. אחוז ההשתתפות בהצבעה עמד על 65% כאשר הכמות המינימלית היא 50% מבעלי זכות ההצבעה. 77.92% מהמצביעים הצביעו בעד הכנסת התיקונים לחוקה. התיקונים לחוקה הכריזו על רוסיה כמדינה דמוקרטית, פדרלית, יראת-אל ויורשתן של כלל המדינות הרוסיות, מאז רוס של קייב.
מבנה החוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקת הפדרציה הרוסית מחולקת לשני חלקים:
חלק ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יסודות המערכת החוקתית
- חירויות וזכויות אדם ואזרח
- הפדרציה הרוסית
- נשיא רוסיה
- האספה הפדרלית
- הממשלה
- מערכת המשפט
- ממשלים עצמיים מקומיים
- שינויים בחוקה
חלק שני
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מסקנות
התיקונים לחוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חוקת הפדרציה הרוסית (ברוסית)- חוקת רוסיה בפורטל ממשלת רוסיה (ברוסית)
