יוברט האריסון
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| לידה |
27 באפריל 1883 סנט קרואה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 1927 (בגיל 44) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
תיכון דוויט קלינטון |
| מפלגה |
המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה |
| השקפה דתית |
אתאיזם |
  | |
יוברט הנרי האריסון (באנגלית: Hubert Henry Harrison ; 27 באפריל 1883 – 17 בדצמבר 1927) היה סופר אמריקאי, מחנך, מבקר, ופעיל פוליטי. היה מודע לבעיות גזע ותמך באיטרנציונלים(אנ') בהארלם, ניו יורק. הוא תואר על ידי הפעיל א פ'יליפ רנדולף כ"אבי הרדיקליזם של הארלם" ועל ידי ההיסטוריון ג'ואל אוגוסטוס רוג'רס כ"אינטלקט האפרו-אמריקני הכי חשוב של זמנו". ג'ון ג'קסון (אנ') מאתיאיסטים אמריקנים תיאר אותו כ"סוקרטס השחור".[1][2]
האריסון, שהיגר מסנט קרואה בגיל 17, מילא תפקידים משמעותיים בתנועות לשוויון הגזע והמעמד הרדיקליות הגדולות ביותר בארצות הברית. בשנים 1914–1912 היה המארגן השחור המוביל במפלגה הסוציאליסטית של אמריקה. בשנת 1917 ייסד את ליגת החירות ואת "הקול", הארגון הראשון והעיתון הראשון של תנועת המודעות לגזע שנקראה "הכושי החדש" (אנ'). מליגת החירות ו"הקול" הגיעה הנהגת הליבה של אנשים והתוכנית למודעות לגזע של תנועת גארבי.[3]
האריסון היה הוגה דעות בולט שעודד את התפתחות התודעה המעמדית בקרב אנשים עובדים, תודעת גזע חיובית בקרב אנשים שחורים, אתאיזם אגנוסטי, הומניזם חילוני, פרוגרסיביות חברתית, ומחשבה חופשית. הוא תיאר את עצמו גם כ"בינלאומי רדיקלי" ותרם משמעותית למסורת הרדיקלית הקריבית. האריסון השפיע עמוקות על דור של מיליטנטים "כושים חדשים", בהם א 'פיליפ רנדולף, צ'נדלר אוון, מרקוס גארבי, ריצ'רד בנג'מין מור, וושינגטון דומינגו, וויליאנה בורוז סיריל בריגס.
ראשית חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האריסון נולד לססיליה אליזבת היינס, אישה ממעמד הפועלים, באחוזת קונקורדיה, סנט קרואה, איי הודו המערבית הדנים. אביו הביולוגי, אדולפוס האריסון, נולד משועבד. עדות אחת משנות העשרים הצביעה על כך שאביו של האריסון היה בעל נכסים רבים. אולם הביוגרף של האריסון לא מצא עדויות לכך וכותב כי "אין שום אינדיקציה לכך שלאדולפוס, פועל כל חייו, הייתה אי פעם, או שאפילו שכר אי פעם, אדמה".[4] כנער, האריסון הכיר עוני אך התוודע גם למנהגי אפריקה ולהיסטוריה העשירה במאבקים המוניים ישירים של העם הקרוסיאני. בין חבריו לבית הספר פגש את מי שיהיה חברו לכל אורך חייו, מנהיג הפועלים הקרוסיאני לעתיד ופעיל חברתי, ד. המילטון ג'קסון.
בהמשך חייו האריסון עבד עם פעילים רבים ילידי איי הבתולה, כולל ג'יימס סי קנגאטה, אנסלמו ג'קסון, רוטשילד פרנסיס, אליזבת הנדרסון, קספר הולשטיין ופרנק רודולף קרוסווה. הוא היה פעיל במיוחד בתנועות באיי הבתולה לאחר הרכישה האמריקאית של איי הבתולה במרץ 1917 ובזמן ההתרחשויות שם לאחר מכן תחת הכיבוש הימי האמריקני של האיים.
הגירה וחינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]האריסון הגיע לניו יורק בשנת 1900 כיתום בן 17 והצטרף לאחותו הגדולה. הוא התמודד עם דיכוי גזעי שלא דמה לשום דבר שהכיר בעבר. בקריביים הקשרים החברתיים שהכיר היו נזילים יותר. האריסון היה "המום" במיוחד בגלל עליונות לבנה-ארסית המאופיינת על ידי לינצ'ים, שהגיעו לשיא בשנים אלה בדרום. הלינצ'ים היוו זוועה שלא הייתה קיימת בסנט קרואה או באיים הקריביים האחרים. בנוסף, העובדה שברוב המקומות מספר השחורים ושאר האוכלוסייה בעלת הצבע עלה בהרבה על מספר הלבנים אפשרה להם מרחב חברתי רב יותר בו ניתן היה לפעול הרחק מפיקוחם של הלבנים.
בהתחלה, האריסון עבד בעבודות שירות בשכר נמוך, ובמקביל למד בלילה בתיכון. בהמשך חייו המשיך ללמוד כאוטודידקט. בזמן שהיה עדיין בתיכון הוכרו יכולותיו האינטלקטואליות והוא תואר בNew York World, עיתון יומי ניו יורקי כ"גאון". בגיל 20 פורסם מכתב מוקדם שלו בניו יורק טיימס (1903).[5] הוא הפך לאזרח אמריקני וחי בארצות הברית עד סוף ימיו.
נישואין ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1909 התחתן האריסון עם איירין לואיז הורטון. נולדו להם ארבע בנות ובן אחד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת האירועים הציבוריים האחרונים והעתידיים הקשורים ליוברט האריסון
- אלן, ג'ון, "הסוציאליזם של יוברט האריסון", "חדשות ומכתבים", ינואר 2004.
- אנדרסון, צ'ארלס ויליאם לבוקר ט. וושינגטון, 10 בספטמבר 1911, ו-30 באוקטובר 1911, בלואי ר. הרלן וריימונד וו. סמוק (עורכים), "הספרים ט. וושינגטון ניירות", 13 כרכים (אורבנה: אוניברסיטת אילינוי) עיתונות, 1972-1984), 11: 300-01 ו-351.
- בראון, Egbert Ethelred, Papers Description (אורכב 08.06.2020 בארכיון Wayback Machine) (דן בכנסייה לזכר יוברט האריסון), מרכז שומבורג למחקר בתרבות שחורה, הספרייה הציבורית של ניו יורק.
- בויד, עשב, סקירה של "יוברט האריסון: קולו של הרמליזם הרלם, 1883-1918", "ניוארלד סקירה", 19 במאי 2009.
- פלטשר, ביל, ג'וניור, "רדיקלים ידועים ולא ידועים", "סקירה חודשית", דצמבר 2001.
- "מרכז יוברט האריסון", מכון CLR ג'יימס.
- "Hubert H. Harrison Papers, 1893-1927: Finding Aid", ספריית ספרים נדירים וכתבי יד, אוניברסיטת קולומביה.
- "יוברט האריסון: חיים, מורשת וכמה כתבים."
- McLemee, Scott, Harrison Redux, Review Journalism Journalism, 6 במאי 2009.
- מקוהרטר, ג'ון, "מבוי סתום: הפוליטיקה הגזענית המיליטנטית והבלתי - פרודוקטיבית של יוברט האריסון", סיטי ג'ורנל" באינטרנט, 2-06-2009.
- מונרו, ג'ון, "שורשי לובן", "העבודה / לה טראוויל", סתיו 2004.
- פרי, ג'פרי ב., "המחשבה המתפתחת והתובנות מאת יוברט האריסון ותיאודור וו. אלן על מרכזיות המאבק נגד העליונות הלבנה", "היגיון תרבותי", יולי 2010.
- פרי, ג'פרי ב 'דן ביוברט האריסון ב"גילוי מחדש של יוברט האריסון". ראיון שערך סקוט מקלמי ב-10 בדצמבר 2008, "בתוך העליונה הגבוהה".
- פרי, ג'פרי ב. "יוברט האריסון: תודעה גזעית והמאבק לסוציאליזם", "סוציאליזם ודמוקרטיה", כרך. 17 לא. 2 (קיץ-סתיו 2003), 103-30.
- פרי, ג'פרי ב. "יוברט האריסון: קול הרדיקליזם של הארלם, 1883-1918" (ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת קולומביה, 2008).
- פרי, ג'פרי בי (עורכת) ), "הקורא של יוברט האריסון" (מידלטאון, CT: הוצאת אוניברסיטת ווסליאן, 2001).
- פלפס, כריסטופר, "הזוהר שהתגלה מחדש של יוברט האריסון", סקירה של "קורא יוברט האריסון", "מדע וחברה", כרך. 68, לא. 2 (קיץ 2004), 223–230.
- רוף, אלן, "מורשתו החיונית של יוברט האריסון", "נגד הזרם", ינואר / פברואר 2004, לא. 108, "ובסולידריות".
שמע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "ג'פרי פרי דן ביוברט האריסון", ראיון פודקאסט, "בתוך השכלה גבוהה", 10 בדצמבר 2008.
וידאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סרטון "יוברט האריסון: קולו של רדיקאליזם בהרלם" של הצגת מצגת / שיחה מאת ג'פרי ב. פרי
- ג'פרי ב. פרי, "על יוברט האריסון", ראיון של סטלה ווינסטון, תוכנית הטלוויזיה "ישר!"
- "Book Discussion on Hubert Harrison". SPAN. 21 בינואר 2009. נבדק ב-26 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - "יוברט האריסון: חיים, מורשת וכמה כתבים."
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Jervis Anderson, A. Philip Randolph: A Biographical Portrait (New York: Harcourt Brace Jovanovich, Inc., 1973), 79, and Joel. A. Rogers, "Hubert Harrison: Intellectual Giant and Free-Lance Educator (1883–1927)", in World's Great Men of Color, ed. John Henrik Clarke, 2 vols (1947; New York: reprint, Collier Books, 1972), 2:432–42, esp. 432–33.
- ^ John G., Jackson. "Hubert Henry Harrison: The Black Socrates". American Atheists. www.atheists.org.
- ^ A Hubert Harrison Reader, ed. with an introduction by Jeffrey B. Perry (Middletown: Wesleyan University Press, 2001), 1-2. This work (pp. 1–30) is used for general background on Harrison's life.
- ^ Jeffrey B. Perry, Hubert Harrison: The Voice of Harlem Radicalism, 1883-1918, New York: Columbia University Press, 2008, p. 41.
- ^ Hubert H. Harrison, "A Negro on Lynching," New York Times, June 28, 1903, p. 8.