הגנת היעדר שליטה

הגנת היעדר שליטה (בכתיב חסר: הגנת העדר שליטה) היא הגנה במשפט הפלילי המשמשת סייג לאחריות פלילית.

בחוק הישראלי

חוק העונשין פוטר אדם שביצע עבירה ללא שליטה על תנועותיו הגופניות:

לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה ולא היה בידו לבחור בין עשייתו לבין ההימנעות ממנו מחמת העדר שליטה על תנועותיו הגופניות, לענין אותו מעשה, כמו מעשה שנעשה עקב כפייה גופנית שהעושה לא יכול להתגבר עליה, תוך תגובה רפלקטורית או עוויתית, בשעת שינה, או במצב של אוטומטיזם או של היפנוזה

— חוק העונשין, סעיף 34ז

בפסיקה

בפסיקה נעשתה הבחנה בין אוטומטיזם בלתי-שפוי (INSANE AUTOMATISM), שמקורו במחלה נפשית ואשר יכול שיצדיק הגנה של אי שפיות הדעת, לבין אוטומטיזם שפוי (SANE AUTOMATISM), שמקורו בגורם חיצוני אשר אין רואים אותו באור של מחלה נפשית. בפסק דין חמיס קבע נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט כי טענת האוטומטיזם מתקיימת רק אם הנאשם מצליח להוכיח כי חוסר השליטה נבע מאיבוד מודעות לגבי הנעשה סביבו:

המכנה המשותף, המאפיין אוטומטיזם שפוי, ואשר בגללו מקובל היום על הפוסקים וסופרי המשפט לראות מצב זה כעשוי לפטור מאחריות פלילית, הוא, כי בשעת האירוע הנדון היה הנאשם נטול הכרה (או מודעות) על הנעשה אתו ומסביבו ועקב כך, לא שלט על תנועותיו

— ע"פ 382/75 חמיס נ' מדינת ישראל, ל(2) 729 (1976)

פרשת גטאהון

טאדסה גטאהון, שהיה בהליך גירושין, הגיע לבניין כלל בירושלים ורצח את עורך הדין שלו ואת בתו ימית, באמצעות אקדח שהיה ברשותו מתוקף עבודתו כמאבטח. בבית המשפט המחוזי הורשע גטאהון ברצח בכוונה תחילה של שניהם ונידון לשני מאסרי עולם. בערעור לבית המשפט העליון טען גטאהון כי הירי לא היה בשליטתו אלא נבע מהתפרצות של פוסט טראומה, ולכן עומדת לו הגנת היעדר השליטה. לטענתו זו צירף חוות דעת רפואית של מומחה התומכת בדבריו. השופטת דפנה ברק-ארז דחתה את הערעור, מפני שחוות הדעת הרפואית הסתמכה יתר על המידה על דבריו של גטאהון ולכן היא אינה מהימנה. בנוסף, שאר הנסיבות הראו שגטאהון דווקא הבין את המתרחש ופירט היטב את התרחשות האירוע, דבר המלמד על מודעותו לנעשה סביבו.