הבשורה על-פי מרקוס

הבשורה על-פי מרקוס
Κατά Μάρκον

מידע כללי
מאת	מרקוס המבשר, מחבר לא ידוע
שפת המקור	יוונית
סוגה	בשורות

הבשורה הקדושה על-פי מרקוס (ביוונית: Κατά Μάρκον) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה, המיוחסת למרקוס המבשר. בשורה זו מונה 16 פרקים, והיא הקצרה ביותר מבין ארבע הבשורות.

תוכנה של הבשורה

הבשורה מגוללת את סיפור חייו של ישו מטבילתו על ידי יוחנן המטביל ועד לעלייתו השמיימה. הבשורה מתמקדת במיוחד בשבוע האחרון לחייו - ששת הפרקים האחרונים כולם מוקדשים לכך, מכניסתו של ישו לירושלים. ישו מוצג כמרפא, כמגרש שדים, כעושה פלאים, כמשיח, כבנו של אדם, וכמה פעמים כבן האלוהים.

תוכן הבשורה לנושאיו הוא כדלקמן:

מעשי יוחנן המטביל (א', 1–8) טבילת ישו (א', 9–11) עמידה בניסיונות (א', 12–13) מעשי ישו בארץ הגליל (א', 14–45) ישו מרפא ומושיע חוטאים (ב', 1–17) התייחסות ישו למסורת הסופרים והזקנים (ב', 18–22) השבת (ב', 23–ג', 12) התלמידים מקבלים שלטן (ג', 13–19) הפרושים מחד גיסא וישו מאידך גיסא (ג', 20–35) מעשי ישו בארץ הגליל (ד', 1–34) רופא ישראל (ד', 35–ו', 6) ישו שולח את שנים-עשר תלמידיו (ו', 7–13) עריפת ראשו של יוחנן המטביל (ו', 14–29) התבודדות ישו (ו', 30–52) ריפוי חולים בגניסר (ו', 53–56) טענות החנפים (ז', 1–23) ישו בגלילות צור וצידון (ז', 24–ח', 26) חבלי המשיח (ח', 27–ט', 32) גדולתו וענוותו של ישו (ט', 33–48) משל מלח הארץ ואור העולם (ט', 49–50) מעשי ישו בעבר הירדן (י', 1–16)

נכלי העושר (י', 17–31) ישו בעבר הירדן ובארץ יהודה (י', 32–52) ישו בא בכבוד מלכים ירושלימה (י"א, 1–11) קללת התאנה אשר לא עשתה פרי (י"א, 12–14) טיהור בית המקדש (י"א, 15–19) ישו הנביא (י"א, 20–י"ב, 37) הסופרים והפרושים (י"ב, 38–40) תרומת האלמנה הענייה (י"ב, 41–44) חזון ישו המשיח (י"ג, 1–32) משלי ישו על אחרית הימים (י"ג, 33–37) מזימות להמית את ישו (י"ד, 1–2) האשה ופך השמן בבית-היני (י"ד, 3–9) יהודה איש-קריות חורש מזימות (י"ד, 10–11) הברית החדשה (י"ד, 12–72) ישו נמסר לפונטיוס פילטוס (ט"ו, 1–15) צליבת ישו (ט"ו, 16–41) יוסף הרמתי (ט"ו, 42–47) הקבר הריק (ט"ז, 1–8) התגלות ישו לאחר תקומתו (ט"ז, 9–18) עליית ישו השמיימה (ט"ז, 19–20)

כותב הבשורה

פפירוס 45, כתב-יד מהמאה הרביעית, הכולל טקסט מפרקים ח' ו-ט' של הבשורה על פי מרקוס.

הבשורה עצמה היא אנונימית, אך עוד בתחילת המאה ה-2 ייחסו אותה המלומדים למרקוס האוונגליסט (נפטר בשנת 68 לספירה), אחד מתלמידיו של שמעון בר-יונה שכנראה תיעד את שיחיו של השליח.

לפי המסורת, הבשורה על־פי מרקוס היא הבשורה השנייה שנכתבה, לאחר הבשורה על-פי מתי; לכן שני ספרים אלו מסודרים בסדר זה בברית החדשה. החוקרים המודרניים מתארכים את הבשורה על פי מרקוס לשנות השישים או השבעים של המאה ה-1, מה שעושה אותה לראשונה מבין הבשורות. בנוסף, תאוריית שני המקורות מניחה שבשורה זו היא מקור חלקי לשאר הבשורות הסינופטיות.

הבשורה הסודית על־פי מרקוס

בשנת 1958 הודיע החוקר וההיסטוריון מורטון סמית מאוניברסיטת קולומביה כי מצא במנזר מר סבא את מכתב מר סבא ובו בשורה סודית על־פי מרקוס, והיא גרסה של הבשורה המיועדת למלומדים, בעוד הבשורה הרגילה מיועדת להמוני העם. לדבריו, המסמך הועתק על דפים ריקים במהדורה מהמאה ה-17 של ספרו של איגנציוס פטריארך אנטיוכיה (תלמידו מהמאה ה-1 של יוחנן בן זבדי). המסמך צולם מספר פעמים, ואף כי לא נחקר כראוי הקהילה המדעית רואה בו זיוף.

קישורים חיצוניים

• הבשורה בעברית (תרגום פרנץ דליטש)
• הבשורה בעברית (תרגום חדש)