הבשורה על-פי יעקב
הבשורה על פי יעקב או בשורת הילדות על פי יעקב או הפרוטואוונגליון על פי יעקב הוא ספר אפוקריפי (ספר חיצוני) לספרי הבשורות של הברית החדשה. הוא נכתב, ככל הנראה, בשנת 150 לספירה, ועל כן, אפשר שהוא הקדום מבין הספרים התומכים באמונת הבתולים הנצחיים של מרים, אם ישו.
כותב הבשורה ותאריך כתיבתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המסופר בראשית הבשורה, היא נכתבה על ידי "יעקב" אשר כתב אותה בירושלים - כך לכאורה הטקסט טוען כי נכתב על ידי יעקב הצדיק - אחיו למחצה של ישו (בנו של יוסף בן זוגה של מרים, אם ישו) מנישואיו הקודמים (כטענת בשורה זו - ולא, כמקובל, בנם של יוסף ומרים שנולד לאחר הולדת ישו).
מחקרים הראו, בהתבסס על תוכן הבשורה, כי כותב הבשורה לא היה מודע למנהגי היהדות, ולכן לא ייתכן שיעקב הצדיק (שהיה יהודי) כתב את הבשורה, וכי הבשורה היא פסאודואפיגרפיה. הרמזים והקבלות לתרגום השבעים מהם ניתן לראות את ההבדלים בין תרגום זה לטקסט המסורה המקורי בעברית של התנ"ך מעידים על כך שכותב הבשורה לא ידע עברית וכי קרא את התנ"ך רק ביוונית.
המלומדים מסכימים כי הבשורה נכתבה באמצע המאה השנייה. אזכורה הראשון מופיע בכתבי אוריגנס מאלכסנדריה מהמאה השלישית, הקובע כי בשורה זו דומה לבשורה על פי פטרוס(אנ') וכי הטקסט מאוחר (לאור סגנונו ולאור העובדה כי, הן בשורה זו והן הבשורה על פי פטרוס, טענו כי יעקב הוא בנו של יוסף מנישואיו הקודמים).
ההעתק העתיק ביותר של הבשורה נשמר בספריית בודמר.
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשורה זו זכתה לפופולריות רבה ותורגמה לשפות ארמית, געז, קופטית, גאורגית, ארמנית, ערבית, אירית ולטינית.
הטקסט הקדום ביותר של בשורה זו, אשר שרד עד ימינו, הוא טקסט משלהי המאה השלישית. טקסט זה התגלה בשנת 1958 על פפירוס שנשמר בבביליותקה בודמריאנה שבז'נבה.
סגנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשורה זו היא אחת ממספר בשורות ילדות ששרדו, ואשר נכתבו על מנת לספק את עניינו של הציבור הנוצרי במאות השנייה והשלישית לפרטים בדבר ילדותו של ישו. בדומה לטקסטים אחרים מתקופה זו - כותביהן ידעו פרטים מעטים ביותר על התרבות והדת היהודית (ולכן אינם מתארים את ילדותו של ישו שגדל בבית יהודי).
תוכן הבשורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבשורה על פי יעקב מחולקת לשלושה חלקים, שבכל אחד מהם שלושה פרקים:
- החלק הראשון מתאר את לידתה של מרים, אם ישו ואת ילדותה בה הייתה בבית המקדש.
- החלק השני מתאר את בגרותה של מרים, ואת העברתה לידי יוסף כחונך, וכן את בדיקת בתוליה.
- החלק השלישי מתאר את לידת ישו ואת החבאתו מהורדוס.
תמה חוזרת בספר היא שמירה אישית שהאל מעניק למרים, טהרתה ובתוליה הנצחיים (דבר שנקבע על ידי המיילדות הבאות לבדוק אותה לאחר הולדת ישו). כחלק מתמה זו מספרת הבשורה כי "אחיו" של ישו המוזכרים בבשורות אחרות הם ילדיו של יוסף מנישואיו הקודמים. מסיבה זו נאסר הספר לקריאה על ידי הכנסייה הקתולית, מפני שעמדת הבשורה תואמת את עמדת הכנסייה היוונית אורתודוקסית בדבר אחי ישו (ה"אדלפוי") - בניגוד לעמדת הכנסייה הקתולית לפיה ה"אחים" הם למעשה בני דודים של ישו.
תיאור המופיע בבשורה זו ואינו מופיע בספרי הבשורות המהווים חלק מהברית החדשה הוא תיאור הולדתו של ישו במערה, ותיאור הירצחו של זכריה, אביו של יוחנן המטביל בבית המקדש, כאשר לא רצה להסגיר את מיקום בנו.
תיאור הולדת ישו במערה זכה לפופולריות, ובעקבותיו יצירות אמנות רבות מתקופת הרנסאנס וכן יצירות דתיות (איקונות) ביזנטיות מתארות את הולדת ישו בתוך מערה.
תקציר הסיפור
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלילה מתחילה בתיאורו של יהויקים, יהודי עשיר ומאמין אשר עולה למקדש להביא קרבנות. במקדש פוגש אותו אדם ששמו ראובן אשר אומר לו שלפי ההלכה, לא ראוי שהוא יקריב קרבנות כיוון שאין לו ילדים. יהויקים בודק את העניין ברשומות של שנים עשר השבטים ולאחר שמשתכנע שכך אכן ההלכה הוא פונה למדבר וצם שם במשך ארבעים יום וארבעים לילה. חנה, אשתו של יהויקים, התאבלה גם היא בשל אותו העניין אך לאחר שיחה עם המשרתת שלה היא מתנקה, לובשת בגדי חתונה ויורדת לשבת בגן ולהתפלל אל האל.
בעקבות תפילת חנה, מתגלה אליה מלאך שמבשר לה שעתיד להיוולד לה בן שיוודע בכל העולם. חנה, בתגובה, מבטיחה שהילד שייוולד לה יוקדש לאל. בהמשך, מגיעים אליה שני מלאכים נוספים ואומרים לה שיהויקים בעלה חוזר אליה. בדרכו חזרה הביתה, מצווה יהויקים על רועיו להביא כבשים ללא פגם כדי להקריב לאל ופרים כדי להביא לכהנים.
ביום שלמחרת שובו, יהויקים הולך למקדש ומביא את הקרבנות לכהן. בדרכו למקדש הוא מציב לעצמו סימן - אם הדיסקה שבראש הכהן תזהר - סימן שתפילתו תתגשם. בבואו אל הכהן הדיסקה אכן נוצצת והוא מבין שהסימן מתגשם. יהויקים שב לבית וכעבור תשעה חודשים נולדת לו בת שנקראת מרים.
שישה חודשים לאחר לידת מרים, חנה מנסה לתת לה ללכת אך לאחר שהצליחה החליטה חנה שמרים לא תלך יותר על הקרקע וסידרה לה מיטה מכריות. בגיל שנה נערכה סעודת לכבודה של מרים בה ציין יהויקים שביתו תוקדש לכהנים. בסיום הסעודה חנה שרה שיר שבח לאל. לאחר מלאת שנתיים למרים, מציע יהויקים לחנה להעלות את מרים למקדש, אולם חנה מבקשת לדחות בשנה נוספת את מילוי חובת ההקדשה. עם הגיעה של מרים לגיל שלוש, היא מובלת אל המקדש בתהלוכה.
מרים מסתדרת במקדש ולא שבה להוריה. את מזונה היא מקבלת מידי מלאך. עם הגיעה לגיל 12 חוששים הכהנים לכך שהיא תטמא את מקדש ה' ולכן מבקשים מהכהן הגדול, זכריה, להתפלל כדי להבין מה לעשות. זכריה מתפלל והמלאך מצווה על זכריה לכנס את אלמני ישראל ולערוך הגרלה ביניהם - מי שיקבל סימן הוא יהיה לבעלה של מרים.
בהתכנסות של כל האלמנים מגיע גם יוסף. לאחר ההגרלה שבה כל אחד מן האלמנים לוקח מטה, באה יונה ועפה הישר אל ראשו של יוסף ולכן הכהן מצווה עליו לקחת את מרים לביתו. יוסף חושש מהתגובה הציבורית שתיווצר לכך שאדם מבוגר לוקח נערה לאשה אך הכהן לוחץ עליו ומזכיר לו את חטאם ואת ספקותיהם של דתן ואבירם. יוסף מקבל עליו את הדין ולוקח לביתו את מרים.
בשובה הביתה מתגלה אליה מלאך ומבשר לה שהיא עתידה ללדת בן בזכות זה שמצאה חן בעיני האל. בן זה שייוולד לה הוא מאת האל. כאשר מרים הולכת אל הכהן, הוא מספר לה שהיא תהיה אהודה ומבורכת בפי כל הדורות. לאחר מכן היא הולכת לאלישבע ושם היא נמצאת שלושה חודשים כאשר הריונה הולך ומתפתח. באותה העת היא בת 16.
בחודש השישי להריונה של מרים שב יוסף מעבודתו והוא רואה שמרים הרה. הוא נחרד וכועס על כך שקיבל אותה כמשמורת בהיותה בתולה מאת הכהנים וכעת היא הרה. הוא שואל אותה איך עשתה לו כך. היא עונה: לא בא אליי אף אחד, אלוהים יודע ממי אני הרה. יוסף חושש מאוד ובמהלך הלילה הוא מתחבט מה לעשות - מצד אחד, אם יסתיר את חטאה ייפגע, מצד שני, אם יוציא את חטאה לאור היא תהרג ואולי היא דוברת אמת וכך יצא שנהרג אדם חף מפשע.
המלאך מתגלה אליו בחלום הלילה ואומר לו - אל תפחד, ייוולד לה בן ושמו יהיה ישוע כי הוא יושיע אתכם, זהו בן שהגיע מאת האל.
זמן לאחר מכן, פונה אל יוסף אדם בשם אנאיס ושואל אותו מדוע לא הגיע לחגוג עם כולם. תוך כדי שיחה מבחין אנאיס שמרים ילדה בן. הוא הולך לספר לכהן שבתורו נוזף ביוסף על כך שטימא את האשה הבתולה שקיבל מהמקדש וכועס גם על מרים עצמה שנטמאה. יוסף אומר לכהן שהוא טהור ולא עשה למרים דבר, מרים אף היא אומרת שהיא טהורה. הכהן מודיע ליוסף שעליו לוותר על מרים. יוסף פורץ בבכי והכהן מחליט לעשות "מבחן אמת" ליוסף ולמרים ונותן לשניהם לשתות את מי המרים. לאחר ששניהם שותים את המים שאמורים להזיק להם במקרה ששיקרו, לא קורה דבר. לאחר ששניהם יצאו זכאים, יוסף לוקח את מרים לביתו שמח וטוב לב.
באותו זמן היה צו של הקיסר אוגוסטוס על עריכת מפקד אוכלוסין של כל האנשים. יוסף לא ידע כיצד לרשום את מרים, מצד אחד, לרשום אותה כאשתו אינו יכול, מצד שני, גם לרשום אותה כבתו אינו יכול. הם מחליטים לברוח כדי לחמוק מהשתתפות במפקד, במהלך הבריחה היא כורעת ללדת ומבקשת ממנו למצוא לה מקום מתאים ללידה. יוסף מכניס אותה למערה ומשאיר את שני בניו לצדה תוך שהוא הולך לחפש מיילדת באזור בית לחם.
בחיפושיו, יוסף רואה אישה יורדת מן הגבעה. האישה שואלת אותו - "לאן אתה הולך?" יוסף מסביר את המצב ומציין שהולך לחפש מיילדת עבריה. האישה מטילה ספק בסיפור של יוסף (האשה ההרה איננה אשתו, היא בתולה קדושה שהרתה לאלוהים). שניהם הולכים למערה ורואים ענן זוהר מעל המערה. אור גדול מקיף את כולם, התינוק נולד בכוחות עצמו והמיילדת מלאת התרגשות ותדהמה מהמצב העל-טבעי. לאחר מכן, האור דועך.
המיילדת הולכת ומספרת את הנס שראתה לשלומית. שלומית מטילה ספק ואומרת שאם לא תרגיש בעצמה, לא תאמין שהאישה היולדת אכן בתולה. המיילדת מביאה את שלומית למרים ולבקשתה מרים מאפשרת לשלומית להרגיש שהיא אכן בתולה. אולם, ספק זה של שלומית עולה לה בתחושת צריבה חזקה בידה על כך שהטילה ספק בקיומו של הנס. שלומית מתפללת לאל שישיב לה את ידה ומלאך נגלה אליה ואומר לה שאם תגע בילד, ידה תשוב לתיקונה. שלומית עושה זאת ומבטיחה שתעבוד לילד. בצאתה מהמערה היא שומעת קול שמצווה עליה לא לומר דבר עד שיגיע הילד לירושלים.
יוסף מעוניין לחזור ליהודה אך הוא מגלה שיש מהומה גדולה בבית לחם, שכן הגיע מג שאמר "איפה נולד מלך היהודים?, ראינו את הכוכב שלו ובאנו לסגוד לו." הורדוס שמע זאת והוטרד ושלח לחפש את מלך היהודים שנולד כדי לפגוע בו. המג תיאר את המראה בכוכבים של לידת מלך היהודים - כוכב ענק הופיע בשמיים והסתיר את כל שאר הכוכבים. כאשר הורדוס הבין שהמג לא יעזור לו למצוא את הילד, הוא ציווה על חייליו להרוג את כל הילדים מגיל שנתיים ומטה. מרים שמעה זאת והצפינה את ישו. במקביל, גם אלישבע הסתירה את יוחנן בתוך מעיין שנבקע למענם.
בחיפושיו, הורדוס התמקד ביוחנן, בנו של זכריה הכהן ולא מצא אותו. כאשר פנה לזכריה בנוגע לזה, זכריה התכחש ואמר שלא יודע איפה בנו כי הוא נמצא במקדש כל היום. הורדוס כעס והורה להרוג את זכריה. חייליו של הורדוס הרגו את זכריה לפנות בוקר בסתר. בשעת הבוקר, כאשר הכהנים רגילים להתקבץ ולפגוש את הכהן הגדול, זכריה לא הגיע והם לא ידעו מדוע. הכהנים הופתעו מאיחורו ואחד מהם העז ונכנס למקדש כדי לחפשו. הוא מצא את זכריה ההרוג. הכהנים השמיעו קול בכי במשך שלושה ימים ולאחר מכן הכריזו על שמעון ככהן הגדול החדש.
בסוף החיבור, המספר מציג את עצמו כיעקב (ג'יימס).
