הרי האפנינים

רכס הרי האפנינים

מבט על הרי האפנינים מאזור אמיליה
מבט על הרי האפנינים מאזור אמיליה
מידע כללי
גובה	2,912 מטר (גראן סאסו)
מדינה
מיקום	לאורך מרכז חצי האי האפניני
אורך הרכס	1,200 קילומטר
קואורדינטות	43°16′54″N 12°34′55″E

הרים מתוך הרכס, בשטחי הפארק הלאומי שבמחוז אברוצו

הר גראן סאסו

הרי האפּנינים (איטלקית: Appennini, לטינית: Appenninus, יוונית: Απεννινος) הם רכס הרים המשתרעים לאורך חופה המזרחי של איטליה, מצפונה לדרומה, אורכם 1,200 קילומטרים והם מהווים את "עמוד השדרה" הגאוגרפי של המדינה. המסלע העיקרי של ההרים הוא אבן גיר.

היווצרות

הרכס הוא רכס עתיק בן לפחות 65 מיליוני שנים על פי ההערכות. על פי השערות של מדענים הרכס עלה והתגבש לקראת סוף תור הקרטיקון. תהליך זה התרחש כשהלוח האפריקאי החל להתנגש בעדינות בלוח האירו-אסיאתי. באותו אירוע טקטוני נוצרו גם הרי האלפים. הרי הרכס מורכבים בעיקר משכבות שמקורן בתור השלישון ובעידן המזוזואיקון.

מקור השם

מקור השם "אפנינים" עשוי לנבוע מהשורש הלטיני "penne" שמשמעותו היא נוצת קולמוס. מקור נוסף לשם עשוי להיות שמו של רכס הרים הקרוי הפנינים (אנגלית: Pennines), רכס הרים נמוך המשתרע מדרום סקוטלנד לצפון אנגליה, במרכזו של האי בריטניה הגדולה.

עד המאה ה-3 לפני הספירה השם התייחס לחלקו הצפוני של הרכס בלבד, המשתרע מהאלפים הדרום-מערביים ועד לאנקונה. פוליביוס היה הראשון כנראה שהגדיר את כל הרכס בשם זה.

גאוגרפיה

חצי האי האפניני, המהווה את מרבית שטחה של איטליה, נקרא על שם ההרים האלה. ההרים מיוערים וירוקים ברובם, אך בימים עברו היו ירוקים ומיוערים עוד יותר. פליניוס הזקן מספר בעיקר על עצי אלון, אורן ואשור. הגורם לצמצום משמעותי בכמות הוא כריתת עצים אך הממשלה האיטלקית החלה במהלכים של ייעור מחדש בהרים אלה. הפסגה הגבוהה ביותר נקראת הר גראן סאסו (2,912 מטרים), והיא מכוסה בחלקה בקרחון הדרומי ביותר באירופה. הפסגות הגבוהות ביותר מכוסות קרח כמעט כל השנה. הפסגה המוכרת הנמוכה ביותר היא בגובה של 1,525 מטרים ושמה הוא הר נרון.

המורדות המזרחיים של ההרים, הפונים לכיוון הים האדריאטי, הם תלולים, בעוד שהמורדות המערביים מהווים מישור שעליו שוכנות מרבית הערים ההיסטוריות של איטליה.

בעלי חיים

בהרים היו נפוצים בעבר דובים וזאבים. כמו כן היו נפוצים בהרים, כנראה בימי האימפריה הרומית, יעלים או עזי בר. היום אין זכר לעזים או יעלים, הדובים נכחדו מהאזור כמעט כליל אך יש עדיין להקות זאבים באזור. לכן, נכון להיום, יש שימוש נרחב בכלבי-רועים להגנה על העדרים בהרים.