האי סוויינז
 | |
 | |
| הלגונה | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | האוקיינוס השקט |
| קואורדינטות | 11°03′20″S 171°04′40″W / 11.05556°S 171.07778°W |
| ארכיפלג | סמואה האמריקנית |
| סוג | אטול |
| שטח | 1.865 קמ"ר |
| אורך | 1.8 קילומטר |
| רוחב | 1.4 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 סמואה האמריקנית |
| אוכלוסייה | 17 (2010) |
| אזור זמן | UTC-11 |
| מגלה | פדרו פרננדז דה קוויריוס |
| תאריך גילוי | 2 במרץ 1606 |
|
(למפת סמואה האמריקנית רגילה) | |
  | |
האי סוויינז (באנגלית: Swains Island, בסמואית: Olohega) הוא אי, שמבחינה גאוגרפית, הוא חלק מאיי טוקלאו. אולם, מדינית הוא שייך לסמואה האמריקנית. בעלי האי הם משפחת ג'נינגס (Jennings) האמריקנית, שהשתמשה בו לגידול מטעי קופרה. אוכלוסיית האי מונה 17 תושבים.[1] שטח האי הוא 1.5 קמ"ר.
שמות האי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך תקופות שונות היה האי ידוע בשמות שונים: אולוסנגה (Olosenga Island), אולוהגה (Olohega Island), קווירוס (Quiros Island) גנטה הרמוסה (Gente Hermosa Island) וג'נינגס (Jennings Island).
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטחו הכולל של האי הוא 1.865 קמ"ר שמתוכם 1.508 קמ"ר הם שטח יבשה ושטחה של הלגונה שבמרכזו הוא 358 מ"ר.
מבחינה מסוימת האטול הוא יוצא דופן, בהיותו בצורה של מעגל שלם המקיפה לגונה שבעבר מימיה היו מתוקים והיא מנותקת מהים. על פי דווחים של מבקרים באי מי הלגונה מלוחים קלות והם ראויים רק לכביסה ולרחצה ולא לשתייה.[2] מי השתייה של האי מסופקים ממכלים לאגירת מי גשמים.[3]
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2005 מנתה אוכלוסיית האי 37 תושבים. בסוף חודש פברואר ובתחילת חודש מרץ אותה שנה גרמה סופת ציקלון נזק כבד לאי.[4] במפקד של שנת 2010 נמנו 17 תושבים באי.[1] הכפר אטנה (Etena) בדרום-מזרח האי, שהיה בעבר מקום משכנה של משפחת ג'נינגס שבבעלותה האי, נטוש כיום. ביתם הכפרי של בעלי האי נבנה במהלך המאה ה-19. תושבי האי דוברים טוקלאית אם כי שפת המינהל היא אנגלית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האירופאי הראשון שהגיע לאי סוויינז היה כנראה הנווט הפורטוגזי פדרו פרננדז דה קוויריוס (Pedro Fernandes de Queirós) שגילה אותו ב-2 במרץ 1606. הוא קרא לו "אי האנשים היפים" (בספרדית: Isla de la Gente Hermosa).
זמן מה לאחר מכן נכבש האי על ידי חיל משלוח מהאי פקאופו (Fakaofo). גברי האי נמלטו או נהרגו והנשים נלקחו לפקאופו. ניסיון התיישבות של הכובשים באי לא צלח. בשנת 1841 ביקרה את האי ספינה אמריקנית בפיקודו של קפטן ויליאם הדסון, אך היא לא יכלה לעגון עקב תנאי מזג אוויר סוערים. מציאת האי הייתה לא קלה עקב נקודות ציון לא מדויקות שדווחו על ידי דה קוויריוס. מסקנתו של הדסון הייתה שנקודות הציון, שנמסרו קודם לכן על ידי רב חובל של ספינת ציד לווייתנים בשם ויליאם סוויין (William Chown Swain), הן יותר מדויקות. הדסון קרא לאי על שמו של סוויין.[5]
משפחת ג'נינגס
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמן קצר לאחר ביקורו של הדסון חזרו לאי תושבים מפקאופו ואליהם הצטרפו שלושה צרפתים שעסקו למשך תקופה קצרה בייצור שמן קוקוס. ב-1856 הצטרף לקהילה המקומית האמריקני אלי הטצ'ינסון ג'ניניגס (Eli Hutchinson Jennings) יחד עם אשתו הסמואית. ג'ניניגס טען שקיבל את הבעלות על האי מקפטן בריטי שבעצמו טען שהוא הראשון שגילה את האי.[5]
ב-13 באוקטובר 1856 נעשה האי שטח עצמאי למחצה בבעלות משפחת ג'ניניגס ובריבונות אמריקנית, מעמד שהיה בתוקף כשבעים שנה. כמו כן החילה ארצות הברית את ריבונותה על האי מתוקף חוק איי הגואנו. ג'נינגס נטע באי מטע עצי קוקוס ששגשג גם בימיו של בנו. הוא אף סייע לחוטפי עבדים פרואנים לשבות תושבים של איים סמוכים.
ריבונות אמריקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1907 טען הנציב של איי גילברט ואליס (כיום קיריבטי וטובאלו), שהאי סוויינז הוא טריטוריה בריטית ודרש תשלום מס של 85 דולר. ג'נינגס שילם את המס אך פנה בעניין למחלקת המדינה של ארצות הברית שדאגה שהכסף יושב לו. לאחר מהן הודתה ממשלת בריטניה כי האי הוא טריטוריה אמריקנית.
שאלת הבעלות על האי שבה ועלתה לאחר מותו של אלי ג'נינגס הבן ב-1920 ולאחר מות אשתו ב-1921. ארצות הברית החליטה למסור את ניהול האי בידי בנו ובתו של ג'נינגס אך לספח את שטח האי לסמואה האמריקנית. הדבר נעשה ב-4 במרץ 1925 ואלכסנדר ג'ניניגס התמנה כבעלים וכמנהל של האי. אוכלוסיית האי מנתה אז כ-100 תושבים.
ב-1953 פרץ סכסוך עבודה באי ופועליו של אלכסנדר ג'ניניגס טענו לחזקה על האי מתוקף היותם תושבי קבע בו. לאחר שג'נינגס פינה מהאי 56 פועלים ואת בני משפחותיהם, התערב בעניין מושל סמואה האמריקנית. בעלותו של ג'ניניגס על האי הוכרה, אך יחד עם זאת הוסדרו זכויותיהם של תושבי האי כעובדיו של ג'נינגס והם קיבלו ייצוג במועצה המחוקקת של סמואה האמריקנית.
כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-25 במרץ 1981 נחתם הסכם בין ארצות הברית לבין ניו זילנד כבעלת הריבונות על טוקאלו, לפיו ניו זילנד מכירה באי סוויינז כחלק מסמואה האמריקנית בתמורה לוויתורה של ארצות הברית על תביעותיה על איים בטוקלאו. יחד עם זאת על פי מסמך ההבנה של הגדרה עצמית של טוקלאו, האי עדיין נתבע כחלק מטוקלאו.[6] במרץ 2007 הודיע מושל סמואה האמריקנית כי ההחלטה לגבי האי לא התקבלה אך הוא סבור שממשלת ארצות הברית צריכה לעשות כל שביכולתה כדי להשאיר את האי במסגרת הטריטוריה.[7]
בשנת 2007 הועלתה הצעה לדגל חדש לטוקלאו. על פי ההצעה היו אמורים להופיע על הדגל שלושה כוכבים המייצגים את שלושת האטולים של טוקלאו וכוכב רביעי המייצג את האי סוויינז. ההצעה לא אושרה במשאל עם ושנה לאחר מכן אושר הדגל עם ארבעת הכוכבים המסודרים במבנה של הצלב הדרומי שהוא מרכיב בדגליהן של מדינות רבות במרחב האוקיינוס השקט. בכך הושגה פשרה בנוגע לתביעה של טוקלאו על האי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Memorable events on Swains" 2005 Story from the Samoa News about a 1920s visit to Swains Island.
- על הסופה של 2005
- WorldStatesmen- American Samoa
- Tokelau looks to independence
- האי סוויינז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מפקד 2010 (יש לפתוח את הקישור table מצד ימין)
- ^ Doug Faunt's Journal, Apr 11th 2007
- ^ american samoa house approves swains island water tank
- ^ Monthly Global Tropical Cyclone Summary February 2005, Tropical Cyclones
- ^ 1 2 http://www.janeresture.com
- ^ "Tokelau calls for return of island". One News. 15 February 2006.
- ^ "American Samoa governor ready to resist Tokelau’s claim to Swains Island". Radio New Zealand International. 26 March 2007.
