סאלח ודאוד אל-כוויתי

סאלח (1986-1908) ודאוד (1976-1910) אל-כוויתי (בערבית: صالح وداوود الكويتي; נולדו כסאלח ודאוד עזרא) היו זמרים ומוזיקאים יהודים-עיראקים, מהמוזיקאים החשובים והמצליחים ביותר בעיראק במחצית הראשונה של המאה ה-20 וממייסדי המוזיקה העיראקית המודרנית. סאלח אל-כוויתי היה בעיקר מלחין, זמר וכנר, ואחיו דאוד אל-כוויתי היה זמר ונגן עוד. האחים לבית אל-כוויתי נמנים עם המוזיקאים היהודים שתרמו לשגשוגו של הסגנון החדש במוזיקה בעיראק במחצית הראשונה של המאה ה-20.^[1] הפעילות המוזיקלית הענפה בקרב יהודי עיראק ובמיוחד בבגדאד, נגעה לחיי הכלל והפרט, לתחומי הקודש והחול, השירה והנגינה. באופן יחסי לגודלה של הקהילה ולמשקלה באוכלוסייה הכללת, העמידה יהדות עיראק מספר גדול של מוזיקאים מחוננים.^[1] סאלח אל-כוויתי שזכה לתואר אבי המוזיקה העיראקית, היה הראשון שהקים את השיר שנלקח מהמקאם העיראקי, שהוא הסוגה הערבית הקלאסית.

קורות חיים

האחים אל-כוויתי נולדו בכווית למשפחה ממוצא עיראקי. אביהם, שעסק במסחר, עזב בזמנו את בצרה שבדרום עיראק והיגר לכווית יחד עם עוד 50 משפחות יהודיות, שייסדו שם קהילה יהודית בכווית. בערך בשנת 1918, כאשר סאלח היה בן 10 ודאוד בן 8, הם קיבלו במתנה מדודם כינור ועוד. מרגע זה נתגלה כישרונם המוזיקלי יוצא הדופן. סאלח החל ללמוד מוזיקה ונגינה בעוד מחאלד אל-באכר, נגן עוד מפורסם באותם זמנים. האחים אל-כוויתי החלו להופיע, ועד מהרה חברות מוזיקה עיראקיות הקליטו והפיצו את שיריהם ברחבי עיראק. בעקבות הצלחת האחים, משפחת אל-כוויתי חזרה להתגורר בבצרה שבעיראק, שם למד סאלח לנגן בקאנון (אצל אזור) ואת רזי הקומפוזיציה הערבית הבנויה על מקאמות אצל מוחמד אל קבננצ'י ואחרים. עם המשך הצלחתם, עברו האחים להתגורר בבגדאד. חלוקת התפקידים בין האחים הייתה כך: סאלח, שלמד מוזיקה ערבית ומערבית בבית ספר למוזיקה בבגדאד, כתב והלחין את השירים ודאוד ביצע אותם. בעבודתם המוזיקלית הם הכניסו אלמנטים חדשניים במוזיקה המסורתית ובזכות כך נחשבים למייסדי המוזיקה העיראקית המודרנית. הם התפרסמו, שיתפו פעולה עם גדולי הזמר הערבי וצברו הון ונכסים.^[2]

בשנת 1933 הוציא הסופר והמשורר הערבי עיראקי עבד אל-כרים אל-עלאף (عبد الكريم العلاف) אסופת שירים שכל לחניהם חוברו על ידי סאלח, אחד השירים "לבך קשה כחלמיש" בוצע לראשונה על ידי הזמרת המפורסמת אום כולתום.^[1] סאלח ליווה בין השאר את הזמר חודיירי אבו עזיז וכתב והלחין לזמרים אחרים, בהם מגדולי הזמרים העיראקיים: סלימה מוראד-פאשה, סולטאנה יוסוף (שתיהן ממוצא יהודי), נאזם אל-ע'זאלי (שהיה נשוי לסלימה מוראד - פאשה) וזאכייה ג'ורג' (שהייתה לתקופת מה ארוסתו של סאלח אל כוויתי), וכמו כן, זמרים וזמרות מפורסמים ממצרים כמו אום כולתום ומוחמד עבד אל-והאב.

הצלחת האחים עוררה את תשומת לב בית המלוכה העיראקי, ועד מהרה היו חביביו של המלך פייסל, ולאחר מכן של המלך גאזי. האחים לקחו יחד עם הזמרת המצרית פתחיה אחמד חלק פעיל בטקס הכתרת המלך פייסל השני בשנת 1935. גולת הכותרת להצלחתם של האחים הייתה כאשר נקראו להקים את התזמורת הראשונה של שירות השידור העיראקי מיד אחרי פתיחת התחנה בשנת 1936.^[1] סאלח היה מנהלה הראשון ועורך התוכניות המוזיקליות ברדיו העיראקי. הוא היה הראשון שהכניס כלי נגינה נוספים לתזמורת כגון הצ'לו והחליל. בשנת 1944 עזבו האחים את בית השידור אך המשיכו להופיע בו אחת לשבוע.^[1] האחים כוויתי ניהלו בבגדד שני מועדונים שהיו מעין "אולמות קונצרטים" שמשכו קהל רב ונהנו מפופולריות רבה. סאלח אל-כוויתי הלחין את המוזיקה לסרט העיראקי הראשון "עליא ועצאם" משנת 1936. זהו הסרט הערבי הראשון באורך מלא שהיה להצלחה גדולה בעולם הערבי.

העלייה לישראל

משפחת אל-כוויתי עלתה ארצה בעלייה הגדולה של יהדות עיראק במסגרת מבצע עזרא ונחמיה, בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20. עלייתם של יהודי עיראק הותרה בהתאם להצעת החוק שהניח שר הפנים סאלח ג'אבר בפרלמנט בעיראק בראשית מארס 1950, בעקבות מאמציהם של שליחי הסוכנות ונציגי המדינה. אלה פעלו לשדל ולשחד את השליטים להתיר את העלייה.^[3] ההיענות הבלתי צפויה מצד השלטונות הפתיעה וריגשה את היהודים.

העלייה ההמונית של יהודים מארצות שונות בעת ובעונה אחת הקשתה על קליטתם של האחים סאלח ודאוד אל-כוויתי בארץ. הקריירה המוזיקלית שלהם נקטעה, ובעולם הערבי יצירותיהם קוטלגו כ"לחן עממי" או שנוכסו על ידי זמרים מקומיים. עם עלייתו לשלטון של סדאם חוסיין, הוא הורה לשר התרבות העיראקי למחוק את השמות סאלח ודאוד אל-כוויתי מהארכיונים, וכך נמחקה מורשתם התרבותית בעיראק.^[2] שמותיהם של השניים נמחקו ממאות השירים שיצרו, ובמקום שמם נכתב "לחן עממי". למרות זאת, הסופר עבד אל-כרים אל-עלאף (عبد الكريم العلاف) כתב בספרו משנת 1963 על תולדות המוזיקה הערבית (الطرب عند العرب) "רק שני כנרים גאונים קמו בעולם הערבי עד היום: סמי אל-שאווה ממצרים וסאלח אל-כוויתי מעיראק".^[4]

לאחר עלייתם לישראל לא הצליחו האחים לשחזר את הצלחתם בעיראק. בימיהם הראשונים בארץ התגוררו במעברת באר יעקב ולאחר מכן עברו לגור בשכונת התקווה בתל אביב שם נהגו לנגן בפני לקוחות של בית הקפה "נח". לאחר תהליך קליטה קשה, החלו האחים לשדר תוכנית בת שעה בשידורי קול ישראל בערבית ולשיר ולנגן כאמנים אורחים עם תזמורת קול ישראל בערבית בניהולו של זוזו מוסא. על אף הפופולריות הרבה של התוכנית בקרב יוצאי עיראק בישראל ובקרב ערבים ממדינות ערב השכנות, הם חשו כי הוכנסו לגטו תרבותי. היחס לתרבות המזרחית בישראל בתקופת בואם לא אפשר להם להמשיך את ההצלחה הרבה לה זכו בטרם עלו ארצה. הפער בין ההכרה לה זכו בעיראק לבין ההכרה לה זכו בישראל גרם להם לאכזבה כה רבה עד שאסרו על ילדיהם ללמוד מוזיקה. למעשה המחיקה שנכפתה על שני האמנים היוצרים הייתה כפולה: שם, בעיראק, שמותיהם נמחקו מיצירותיהם, ניסו להעלים אותם כי היו יהודים, ובישראל הם חוו הדרה תרבותית, לא רצו לשמוע אותם כי ראו בהם ערבים.^[2]

הסרט הדוקומנטרי "התזמורת"^[5] אשר מביא לראשונה את סיפור תחנת בית השידור הישראלי, שהפכה לקול ישראל בערבית (רשת ד'), מציג ראיונות עם בני משפחה ואנשים שעבדו בתחנה מראשית דרכה. בסרט מתאר שלמה אל-כוויתי, בנו של סאלח אל-כוויתי את אופן העסקתם של אביו ושל דודו בתזמורת של בית השידור ומציין כי הם הועסקו כפרילאנס, באו הקליטו ושולמו על ההקלטה שביצעו. שלמה אל-כוויתי גם מספר בסרט על כך שכל ההקלטות שלהם שנמצאים ברשותו הן עותקים של הקלטות של אותה רצועת שידור שבוצעו בתחנת השידור בארץ, מאחר שבעלייתם ארצה הוחרמו כל מחברות התווים עם יצירותיהם המקוריות שנשאו איתם בדרכם לארץ ישראל. לפרנסתם פתחו האחים חנות לכלי בית בשוק שכונת התקווה, מהסרט ניתן ללמוד כי למעשה חנות זו שמשה את האחים כ"משרד הזמנות" היכן שתואמו הופעות והזמנות להופיע באירועים.

אזכורים בתרבות

בפסקול הסרט "סוף העולם שמאלה" ביצע נכדו של דאוד אל-כוויתי, דודו טסה, את השיר "פוג אל נחל", שביצעו בעבר האחים אל-כוויתי. בנוסף, בשנת 2011 יצא אלבומו של טסה "דודו טסה והכוויתים", המורכב כולו מחומרים של סבו ואחיו של סבו, דאוד וסאלח אל-כוויתי.

יאיר דלאל והרב דוד מנחם מבצעים בהופעותיהם בישראל ובעולם ממבחר היצירות של האחים אל כוויתי.

הסרט מפריח היונים מביא ביצועים של היצירות של האחים.

סאלח ולהקת הצ'אלרי שלו נזכרים בספר "מסע בבגדד היהודית" שכתבה ויולט שמאש.^[6]

לקריאה נוספת

Urkevich, Lisa. "Crossing Paths in the Middle East: Cultural Struggles of Jewish-Kuwaiti Musicians in the 20th Century" Paper presented at the annual meeting of the American Historical Association, 23.1.2008.

קישורים חיצוניים

סאלח ודאוד אל-כוויתי, באתר Discogs (באנגלית)
סאלח ודאוד אל-כוויתי, דף שער בספרייה הלאומית
ארז שוייצר, עלייתם ונפילתם, באתר הארץ, 4 ביוני 2006 - ריאיון עם שלמה אל-כוויתי בעקבות הוצאת דיסק חדש עם מיטב מיצירותיהם
נויה כוכבי, רחוב על שם האחים אל-כוויתי, באתר הארץ, 15 בפברואר 2009
איל שגיא ביזאוי, היסטוריה ללא תווים - לסלאח ודאוד אל-כוויתי יש תפקיד מכריע בהתפתחות המוזיקה העיראקית המודרנית, באתר "העוקץ", 12 במרץ 2012
דאוד אל כוייתי שר תתיני - הכי בי, סרטון באתר יוטיוב
יובל מלחי, פרק 153: הסופרסטארים שהפכו למוכרי ביצים – סיפורם המופלא והקאמבק של האחים אל-כווייתי, באתר "קטעים בהיסטוריה", 6 באפריל 2016
גילי איזיקוביץ, איך גאל קול ישראל בערבית את האחים אלכווייתי, באתר הארץ, 26 ביולי 2023

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ אמנון שילוח, "המוזיקה", בתוך חיים סעדון (ע), עיראק: קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים, ירושלים: משרד החינוך - מינהל חברה ונוער / מכון בן צבי, 2002, עמ' 115-123
^ ¹ ² ³ נירית אנדרמן, סרטה התיעודי של גילי גאון: סיפור השתקתם של האחים סאלח ודאוד אל כוויתי, באתר הארץ, 15 ביולי 2011
^ דבורה הכהן, עולים בסערה: העלייה הגדולה וקליטתה בישראל 1948–1953, "עליית עזרא ונחמיה"., באתר הספריה הוירטואלית של מט"ח. יד בן צבי, 1994 תשנ"ד, ‏1994 תשנ"ד
^ al-'Allāf, 'Abd al-Karīm, Al-Tarab 'ind al-'Arab, שנייה, Baghdad: al-Maktabah al-Ahliyyah, 1963. (בערבית)
^ התזמורת - סרט דוקומנטרי, במאי/ם: עופר פנחסוב, מפיק/ים: עופר פנחסוב, הפקות תסריט: עופר פנחסוב, צילום: דנור גלזר, עריכה: תור בו מיור, 82 ד', 2023
^ ויולט שאמאש, תרגום: משה שמש, מסע בבגדד היהודית, הוצאת גוונים, 2014

[:1-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ אמנון שילוח, "המוזיקה", בתוך חיים סעדון (ע), עיראק: קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים, ירושלים: משרד החינוך - מינהל חברה ונוער / מכון בן צבי, 2002, עמ' 115-123

[:0-2] ¹ ² ³ נירית אנדרמן, סרטה התיעודי של גילי גאון: סיפור השתקתם של האחים סאלח ודאוד אל כוויתי, באתר הארץ, 15 ביולי 2011

[3] דבורה הכהן, עולים בסערה: העלייה הגדולה וקליטתה בישראל 1948–1953, "עליית עזרא ונחמיה"., באתר הספריה הוירטואלית של מט"ח. יד בן צבי, 1994 תשנ"ד, ‏1994 תשנ"ד

[4] -'Allāf, 'Abd al-Karīm, Al-Tarab 'ind al-'Arab, שנייה, Baghdad: al-Maktabah al-Ahliyyah, 1963. (בערבית)

[5] התזמורת - סרט דוקומנטרי, במאי/ם: עופר פנחסוב, מפיק/ים: עופר פנחסוב, הפקות תסריט: עופר פנחסוב, צילום: דנור גלזר, עריכה: תור בו מיור, 82 ד', 2023

[6] ויולט שאמאש, תרגום: משה שמש, מסע בבגדד היהודית, הוצאת גוונים, 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]