האדם החד-ממדי

האדם החד-ממדי
One-Dimensional Man
מידע כללי
מאת	הרברט מרקוזה
שפת המקור	אנגלית
סוגה	מסה
נושא	חברה מתועשת, מחשבה חברתית, אידאולוגיה, תאוריה ביקורתית
הוצאה
הוצאה	Beacon Press
תאריך הוצאה	1964

האדם החד-ממדי: מחקרים באידאולוגיה של החברה התעשייתית המפותחת הוא ספר משנת 1964 מאת הפילוסוף הגרמני-אמריקאי הרברט מרקוזה, שמזוהה עם אסכולת פרנקפורט ועם תאוריה ביקורתית. הספר תורגם לעברית יחד עם "המסה על השחרור" ויצא לאור בהוצאת ספריית פועלים ב-1970.

בספר מעביר המחבר ביקורת רחבה הן על החברה הקפיטליסטית העכשווית של הגוש המערבי והן על החברה הקומוניסטית של ברית המועצות. מרקוזה מתאר את העלייה המקבילה של צורות חדשות של דיכוי חברתי בשתי חברות אלה, ואת ירידת הפוטנציאל המהפכני במערב. הדכאנות של החברה הקפיטליסטית אינה נופלת מזו של החברה הקומוניסטית בכך שהיא משתלטת על אורח החשיבה ואורח החיים של חבריה ומשעבדת אותם. היא יוצרת תודעה חד-ממדית שאין בה מקום לחשיבה חופשית.

תקציר

מרקוזה מבקר בחריפות את הצרכנות ואת ה"חברה המתועשת" המודרנית, שלטענתו היא סוג של מערכת שליטה חברתית. הוא טוען שבעוד שהמערכת שבה חי המערב עשויה לטעון שהיא דמוקרטית, היא למעשה טוטליטרית.

לדבריו, "החברה המתועשת המפותחת" יצרה צרכים כוזבים, הגורמים לכך שאינדיבידואלים ישתלבו במערכת הייצור והצריכה הקיימת באמצעות תקשורת המונים, פרסום, ניהול התעשייה וקביעת אופני החשיבה העכשוויים.^[1] במילים של מרקוזה:^[2]

אנו יכולים להבחין בין צרכים אמיתיים לכוזבים. צרכים "כוזבים" הם אלה המוטלים-מגבוה על הפרט בשם אינטרסים חברתיים מיוחדים, הבאים לדכאו: הצרכים המנציחים את העמל והיגיעה, את התוקפנות, את המצוקה ואת אי-הצדק והעוול. סיפוקם עשוי להיות מהנה ביותר לגבי הפרט, אך הנאה ונחת אלו אינן בגדר מצב שיש לשמרו ולהגן עליו, אם הוא מסייע לבלימת התפתחותה של היכולת... להכיר בחולי בו נגוע המכלול כולו ולעמוד על הסיכויים לרפאו. התוצאה היא הרגשה טובה בעיצומה של אי-נחת. מרבית הצרכים שחשים אנו – הצורך להתפוגג, להתבדר, לנהוג ולצרוך בהתאם למודעות-הפרסומת, הצורך לאהוב ולשנוא מה שאחרים אוהבים ושונאים – שייכים לקאטגוריית הצרכים הכוזבים.

— הרברט מרקוזה, האדם החד-ממדי

כתוצאה מכך נוצר יקום "חד-ממדי" של חשיבה והתנהגות, שבו היכולת למחשבה ביקורתית והתנהגות אופוזיציונית מתפוגגים. סוג של רציונליות טכנולוגית כפתה את עצמה על כל היבט של התרבות והחיים הציבוריים, והפכה להגמונית דרך ההזדהות שלנו עם האידאולוגיה של החברה התעשייתית המודרנית. אידאולוגיה זו אינה רק מייצגת סוג של "תודעה כוזבת", אלא גם הצליחה להשתלט על המציאות.

בנוסף, חברות תעשייתיות מודרניות יצרו "חברת שפע", אשר מסווה את האופי הנצלני של המערכת השלטונית באמצעות חיי נוחות, ובכך מחזקת את אמצעי השליטה. "חברת השפע" המודרנית מגבילה אפוא הזדמנויות למהפכה פוליטית נגד הקפיטליזם.

לטענתו של מרקוזה, בחברות בנות זמננו הנשענות על צרכנות, נבחרים מעטים מחזיקים בכוח לעצב את תפיסותינו לגבי חופש בכך שהם מציעים לנו חופש מדומה בעזרת אמצעים לרכוש אושר.^[3] במצב זה של "חוסר חופש",^[4] צרכנים פועלים באופן לא רציונלי בכך שהם עובדים יותר מכפי שהם חייבים לעבוד כדי למלא את צורכיהם הבסיסיים הממשיים, מתעלמים מההשפעות הנפשיות ההרסניות הנובעות מכך ומהפסולת והנזק לסביבה שהצרכנות המופרזת גורמת, ומזהים את עצמם באמצעות פריטים חומריים. במילים של מרקוזה: "הבריות מזהים את עצמם בסחורות ובמוצרים שלהם: הם מוצאים את 'הנשמה היתירה' שלהם במכוניתם, במערכת הסטריאופונית שלהם, בקוטג' הדו-מפלסי שלהם, בציוד המטבח החדיש שלהם..."^[5]

לצד הרציונליות הטכנולוגית, קיים בחברה התעשייתית המפותחת היבט של אי-רציונליות קיצוני, משום שיצירת מוצרים חדשים והעידוד להשלכת מוצרים ישנים מתדלקים את הכלכלה ואת הממסד ומעודדים את הצורך לעבוד יותר כדי לקנות יותר. אדם מאבד את אנושיותו וחירותו והופך לכלי במכונה התעשייתית ולגלגל שיניים במכונה הצרכנית. בנוסף, הפרסום מקיים את הצרכנות, שמפוררת את ההתנהגות החברתית, מועבר להמונים ויוצר את האשליה שאפשר לקנות אושר, רעיון שגוזל את חירותו של הפרט ומזיק לאדם מבחינה נפשית.^[5] בנוסף, מרקוזה מחשיב את הנטייה לביורוקרטיה במערב הקפיטליסטי כמתנגדת לחופש ותומכת בשעבוד של האדם בדיוק כמו במדינות מרקסיסטיות.^[1]

יש אלטרנטיבות להתמודדות עם אורח החיים הצרכני. אנטי צרכנות הוא אורח חיים המוותר על כל צריכה מיותרת, כמו גם עבודה מיותרת, בזבוז וכו'. אבל גם אלטרנטיבה זו מסובכת לאור החדירה הקיצונית לחיינו של הפרסום והסחורות, שכן הכול הוא סחורה, גם דברים שהם צרכים ממשיים. על רקע זה מקדם מרקוזה את "הסירוב הגדול" (המתואר בהרחבה בספר) כהתנגדות היחידה המתאימה למערכות שליטה כוללניות. חלק גדול מהספר הוא הגנה על "חשיבה שלילית" ככוח המשבש את הפוזיטיביזם הרווח.^[1]^[6]

מרקוזה מנתח גם את השילוב של מעמד הפועלים התעשייתי בחברה הקפיטליסטית ובצורות חדשות של ייצוב קפיטליסטי, ובכך מטיל ספק בהנחות המרקסיסטיות של הפרולטריון המהפכני ומראה כי המשבר הקפיטליסטי הוא בלתי נמנע. בניגוד למרקסיזם האורתודוקסי, מרקוזה דוגל בכוחות של מיעוטים, אאוטסיידרים ואליטות אינטלקטואליות רדיקליות שאינם משולבים במערכות הקיימות, בניסיון להזין מחשבה והתנהגות אופוזיציוניות באמצעות קידום חשיבה והתנגדות רדיקליות.^[7]

קבלת הספר

הספר "האדם החד-ממדי" חיזק את המוניטין של מרקוזה כפילוסוף מערבי בן זמננו.^[8] התאורטיקן הביקורתי דאגלס קלנר טען ש"האדם החד-ממדי" בולט כיצירה מובילה של שנות ה-60 ונשאר אחת התרומות הספרותיות החתרניות ביותר של המאה העשרים. הפילוסוף רונלד ארונסון כתב ב-2014 ש"האדם החד-ממדי" הוא ספר נבואי יותר ממה שמרקוזה יכול היה לשער, ושהוא רלוונטי היום יותר מתמיד.^[9] למרות הפסימיות שבו, המיוצגת על ידי ציטוט דבריו של ולטר בנימין בסוף הספר " Nur um der Hoffnungslosen willen ist uns die Hoffnung gegeben" ("התקווה ניתנת לנו רק בזכות אלה שנואשו מכל תקווה"^[10]), הספר השפיע על רבים בשמאל החדש, במיוחד בארצות הברית ובצרפת, משום שביטא את חוסר שביעות רצונם ההולך וגובר הן מהחברות הקפיטליסטיות והן מהחברות הקומוניסטיות הסובייטיות.^[1]

התזות שהציג מרקוזה התפרשו מחדש ונדונו על ידי הפילוסוף יורגן הברמאס בספרו "טכנולוגיה ומדע כ'אידאולוגיה'".

הבמאי עמוס גיתאי הקדיש סצנה מתוך סרטו "כיפור" (2000) לפילוסופיה שמציג מרקוזה בספר "האדם החד-ממדי".

בשנת 2024, כביקורת על הרברט מרקוזה, מציין הפילוסוף פלורנט שומאכר במאמרו "אידולון: סימולקרה והיפר-מודרניות" כי בחברות היפר-מודרניות במערב, האמנה החברתית קובעת שאנו מחויבים להשתמש ב"סימולקרה". המושג העכשווי של סימולקרה מצביע על כך שלכולנו יש מערכת יחסים מוטה עם המציאות, לא משום שהמציאות אינה נגישה, אלא משום שאנחנו רוצים לא לראות את הדברים כפי שהם נראים. הוא מכנה תהליך זה "חד־ממדיות מרהיבה":

“חד־ממדיות מרהיבה הפכה לאמיתית, היא שלך, שלנו, הממד הייחודי הזה. ... אלא שהחד-ממדיות הזו, החיים האלה לצד הסימולקרה, כבר אינם מאפשרים לנו להתעלות. מה שראה מרקוזה ...הפך לבסיס עצמו. ... החברה החד-ממדית אינה חברה חסרת מעמדות, גם אם היא מייצגת רק את המנהיגים, אלה שהצליחו, המיליארדרים, הספורטאים, הבורגנים הגדולים וצמיתיהם, בעלי טורים, עורכים, סופרים וסוציולוגים עולמיים. ... זוהי חברה שבה למעמדות המנוצלים אין יותר אפשרות להכיר בעובדה שהם מנוצלים. הם נמחקו, נמחקו מייצוג, בדיוק כמו שברוב המוחץ של המקרים, נשים אינן מופיעות בשום מקום אלא כיוצאות דופן או כקורבנות גרידא."^[11]

ראו גם

לקריאה נוספת

Unflattening - רומן גרפי מלומד המרחיב רעיונות רבים מהאדם החד-ממדי

קישורים חיצוניים

פרק 7 - הרברט מרקוזה: צרכים כוזבים, סרטון בערוץ "בית אבי חי", באתר יוטיוב (אורך: 13:16)
Drux Flux, סרט אנימציה קצר בהשראת האדם החד-ממדי.
האדם החד-ממדי, באתר OCLC (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ Kellner, Douglas (1991). "Introduction to the Second Edition". Herbert Marcuse, One-dimensional Man: Studies in Ideology of Advanced Industrial Society. London: Routledge. pp. xi. ISBN 978-0-415-07429-2.
^ הרברט מרקוזה, האדם החד-ממדי, מסה על השחרור, מרחביה ותל אביב: ספריית פועלים, 1968, עמ' 22
^ Marcuse, Herbert (1991). "Introduction to the Second Edition". One-dimensional Man: studies in ideology of advanced industrial society. London: Routledge. p. 3. ISBN 978-0-415-07429-2.
^ Marcuse, Herbert (1991). "Introduction to the Second Edition". One-dimensional Man: studies in ideology of advanced industrial society. London: Routledge. pp. 1, 7. ISBN 978-0-415-07429-2.
^ ¹ ² הרברט מרוקזה, האדם החד-ממדי, מסה על השחרור, מרחביה ותל אביב: ספריית פועלים, 1968, עמ' 25
^ הרברט מרקוזה, האדם החד-ממדי, מסה על השחרור, מרחביה ותל אביב: ספריית פועלים, 1968, עמ' 115-131
^ הרברט מרקוזה, האדם החד-ממדי, מסה על השחרור, מרחביה ותל אביב: ספריית פועלים, 1968, עמ' 221-223
^ McLellan, David (1975). Marx. Glasgow: Fontana. p. 81. ISBN 0-333-63947-2.
^ Aronson, Ronald (17 בנובמבר 2014). "Marcuse Today". Boston Review. {{cite journal}}: (עזרה)
^ הרברט מרקוזה, האדם החד-ממדי, מסה על השחרור, מרחביה ותל אביב: ספריית פועלים, 1968, עמ' 223
^ Florent Schoumacher., Eidolon: simulacre et hypermodernité, Paris: Balland, 2024, עמ' 44-45

[Kellner-1] ¹ ² ³ ⁴ Kellner, Douglas (1991). "Introduction to the Second Edition". Herbert Marcuse, One-dimensional Man: Studies in Ideology of Advanced Industrial Society. London: Routledge. pp. xi. ISBN 978-0-415-07429-2.

[2] הרברט מרקוזה, האדם החד-ממדי, מסה על השחרור, מרחביה ותל אביב: ספריית פועלים, 1968, עמ' 22

[3] Marcuse, Herbert (1991). "Introduction to the Second Edition". One-dimensional Man: studies in ideology of advanced industrial society. London: Routledge. p. 3. ISBN 978-0-415-07429-2.

[4] Marcuse, Herbert (1991). "Introduction to the Second Edition". One-dimensional Man: studies in ideology of advanced industrial society. London: Routledge. pp. 1, 7. ISBN 978-0-415-07429-2.

[:0-5] ¹ ² הרברט מרוקזה, האדם החד-ממדי, מסה על השחרור, מרחביה ותל אביב: ספריית פועלים, 1968, עמ' 25

[6] הרברט מרקוזה, האדם החד-ממדי, מסה על השחרור, מרחביה ותל אביב: ספריית פועלים, 1968, עמ' 115-131

[7] הרברט מרקוזה, האדם החד-ממדי, מסה על השחרור, מרחביה ותל אביב: ספריית פועלים, 1968, עמ' 221-223

[McLellan-8] McLellan, David (1975). Marx. Glasgow: Fontana. p. 81. ISBN 0-333-63947-2.

[9] Aronson, Ronald (17 בנובמבר 2014). "Marcuse Today". Boston Review. {{cite journal}}: (עזרה)

[10] הרברט מרקוזה, האדם החד-ממדי, מסה על השחרור, מרחביה ותל אביב: ספריית פועלים, 1968, עמ' 223

[11] Florent Schoumacher., Eidolon: simulacre et hypermodernité, Paris: Balland, 2024, עמ' 44-45

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]