Dream Theater
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| ||
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
Dream Theater ב-2011. מימין לשמאל: ג'ון פטרוצ'י, מייק מנג'יני, ג'יימס לאברי, ג'ורדן רודס וג'ון מיונג | |
מקום הקמה | ניו יורק |
---|---|
מוקד פעילות | בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית |
תקופת הפעילות | מ-1985 |
סוגה | פרוגרסיב מטאל, רוק מתקדם |
חברת תקליטים | Roadrunner Records, Warner Bros. Records, Atlantic Records, Elektra Records, East West Records, Acto Records |
http://www.dreamtheater.net | |
פרופיל ב-IMDb | |
חברים | |
ג'יימס לאברי ג'ון פטרוצ'י ג'ון מיונג ג'ורדן רודס מייק פורטנוי | |
חברים לשעבר | |
מייק מנג'יני דרק שריניאן כריס קולינס צ'ארלי דונימצ'י קווין מור | |
Dream Theater (בתרגום חופשי: תיאטרון חלומות) היא להקת פרוגרסיב מטאל אמריקנית שנוסדה בשנת 1985 על ידי ג'ון פטרוצ'י, ג'ון מיונג ומייק פורטנוי כשהיו סטודנטים במכללת ברקלי למוזיקה. בתחילת דרכה, נקראה הלהקה בשם Majesty. למרות מספר שינויים בהרכב הלהקה, נשארו בה שלושת מייסדיה יחד עם ג'יימס לאברי וג'ורדן רודס עד לעזיבתו של פורטנוי בספטמבר 2010. באפריל 2011, לאחר שנערכו מבחנים להחלפתו של פורטנוי, הוכרז על בחירתו של מייק מנג'יני כמתופף החדש של הלהקה. ב־25 באוקטובר 2023 הודיעה הלהקה על חזרתו של מייק פורטנוי לשורות הלהקה במקומו של מנג'יני.
נכון לשנת 2010, נמכרו מעל 10 מיליון אלבומים וDVD המתעדים הופעות וקליפים של הלהקה ברחבי העולם.[1]
חברי הלהקה נודעים כבעלי מיומנות טכנית גבוהה בכלי נגינתם ועל כך זכו בתארים ממגזיני מוזיקה שונים. לאחר סקר שערך המגזין MusicRadar בספטמבר 2010, בחר העיתון בג'ון מיונג לתואר הבסיסט הטוב ביותר בכל הזמנים".[2] לפי סקר שערך אותו מגזין במרץ 2011, זכה ג'ון פטרוצ'י במקום השני ברשימת "20 הגיטריסטים הטובים ביותר של המטאל אי פעם".[3] מייק פורטנוי, מתופף הלהקה, זכה ב-23 פרסים מהמגזין Modern Drummer[4] ואילו קודמו, מייק מנג'יני, קבע חמישה שיאים בתחרות המתופף המהיר בעולם.[5]
בנובמבר 2010 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של המוזיקה בלונג איילנד.[6]
ב-9 באפריל 2013 זכה האלבום "Images and Words" בתואר אלבום המטאל הטוב ביותר במצעד "March Metal Madness" של "Loudwire" (שנערך בשיטת ראש בראש) לאחר שניצח אלבומים של הלהקות "דיו", "AC/DC", ג'ודס פריסט, "מגדת'" ולבסוף גם את "Master of Puppets" של "Metallica", כאשר זכות ההצבעה ניתנה לקהל המעריצים.[7]
אלבומה ה-12 של הלהקה שיצא ב-23 בספטמבר 2013, מכר כ-34,000 עותקים בשבוע הראשון ובמצעד הבילבורד הגיע למקום ה-7.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התהוות הלהקה (שנת 1985)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1985 שני סטודנטים בקולג' ברקלי למוזיקה בבוסטון, הגיטריסט ג'ון פטרוצ'י וחברו הבסיסט ג'ון מיונג, חיפשו שותפים כדי להרכיב להקה ולנגן בזמנם הפנוי. באחד הימים נתקלו במתופף מייק פורטנוי באחד מחדרי החזרות של הקולג' ולאחר מספר ימים של שיחות החליטו לנסות ולהקים להקה יחדיו. השלישייה החלה את דרכה בעזרת ביצוע גרסאות כיסוי ללהקות איירון מיידן וראש באולפני החזרות בברקלי. שם הלהקה הנבחר, "מג'סטי" (Majesty), עלה בעת שחברי הלהקה חיכו בתור לקנות כרטיסים להופעה של להקת "ראש" והאזינו במהלך ההמתנה לאחד משיריה, Bastille Day; פורטנוי תיאר את אותו שיר "majestic" (מלכותי), ואז הוחלט לקרוא ללהקה בשם זה.[8]
כדי למלא את המקומות הנותרים בלהקה, פטרוצ'י יצר קשר עם חברו לתיכון וללהקות עבר, קווין מור, ביקש ממנו להצטרף בתור קלידן וזה נעתר לבקשה. כמו כן, גייסו חברי הלהקה את כריס קולינס להצטרף בתור סולן לאחר ששמעו את יכולותיו הווקאליות בביצוע גרסת כיסוי לשיר "Queen of the Riech" של להקת Queensrÿche. לוחות הזמנים העמוסים של פורטנוי, מיונג ופטרוצ'י אילצו אותם לנטוש את לימודיהם האקדמיים על מנת להתמקד ביצירת המוזיקה שלהם. מור אף הוא עזב את הקולג' בו למד, אוניברסיטת פרדוניה, כדי להתרכז בעיסוקו בלהקה.
The Majesty Demos והולדת השם "Dream Theater" (שנים 1987-1986)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שנת 1986 הופיעה הלהקה בסביבת העיר ניו יורק והקליטה קלטת דמו בשם The Majesty Demos אותה הפיצו באזור. בששת החודשים הראשונים להפצתה במהדורה מוגבלת, אזלו מהמדפים כאלף עותקים של הקלטת. קלטת זו נמכרת גם היום בפורמט המקורי, על אף שההוצאה זמינה כהוצאת CD רשמית של הלהקה בחסות חברת התקליטים YtseJam Records.
בנובמבר של אותה שנה, פוטר כריס קולינס מהלהקה. לאחר שנה שבה ניסו חברי הלהקה למצוא סולן במקומו של קולינס, הצטרף אליהם צ'ארלי דומיניצ'י שהיה מבוגר בשנים ומנוסה יותר מהם. עם היציבות שהביא דומינצ'י, חזרה הלהקה להופיע וזכתה בחשיפה ניכרת.
מיד לאחר צירופו של דומיניצ'י, להקה אחרת בשם Majesty מלאס וגאס איימה בהליכים משפטיים כנגד הלהקה בשל פגיעה בקניין רוחני ולכן נאלצו חבריה לשנות את שמה.[9] לאחר שבחנו מספר אפשרויות, קיבלו את הצעתו של הווארד פורטנוי, אביו של מייק, להשתמש בשם "Dream Theater" כשמו של בית קולנוע שניהל האב בקליפורניה.[10]
When Dream and Day Unite (שנים 1990-1988)
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם שמם החדש והיציבות שהוקנתה ללהקה, התמקדה Dream Theater בכתיבת חומר חדש ובמקביל הופיעה בניו יורק ובמדינות השכנות. הדבר משך את תשומת לבם של חברת התקליטים Mechanic Records ובסופו של דבר חתמה הלהקה על החוזה הראשון שלה עם החברה ב-23 ביוני 1988.[10] באותה תקופה החלה הלהקה בהקלטות של אלבום הבכורה שהתקיימו באולפני Kajem Victory בגלדוויין, פנסילבניה. הקלטת רצועות הבסיס נמשכה כעשרה ימים והאלבום כולו הושלם כעבור שלושה שבועות.[11]
בשנת 1989 יצא לאור האלבום "When Dream and Day Unite" ולא זכה להד נרחב בקרב המעריצים, בניגוד לציפיות הלהקה. עקב הפרת ההתחייבויות הפיננסיות של חברת התקליטים ללהקה, נאלצה Dream Theater להופיע באזור העיר ניו יורק. מסע ההופעות לקידום האלבום כלל רק חמש הופעות שכולן היו בסביבה המקומית. הופעתה הראשונה של הלהקה במסע זה נערכה כמופע חימום ללהקת זברה במועדון סאנדאנס בבאי שור, ניו יורק.[12]
לאחר ההופעה הרביעית בסבב ההופעות, פוטר הסולן דומיניצ'י על ידי שאר חברי הלהקה בטענה כי קולו אינו תאם את הסגנון שהם רצו. עם זאת, זמן קצר לאחר הפיטורין ביקשה להקת הנאו פרוג מריליון מ-Dream Theater להופיע כלהקת חימום בהופעתם במועדון הריץ' שבניו יורק. בכך ניתנה לדומיניצ'י הזדמנות אחרונה להופיע עם הלהקה כסולן ראשי.[13] רק כעבור שנתיים מצאו חברי הלהקה סולן מחליף.
Images and Words (שנים 1993-1991)
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך חיפושיה של הלהקה אחר סולן חדש, הופיעו בה ג'ון ארץ', ג'ון הנדריקס וסטיב סטון, שאף הוכרז על הבמה באחת ההופעות כסולנה החדש של הלהקה, אך פוטר לאחר ביצוע שלושה שירים באופן אשר אינו עומד ברף הגבוה שהלהקה הציבה. חמישה חודשים לאחר-מכן חזרה הלהקה להופיע, הפעם כהרכב אינסטרומנטלי העונה לשם YtseJam. תקופה זו של הלהקה נמשכה עד אמצע שנת 1992, ובה נכתב החלק העיקרי של המוזיקה שיכלל בסופו של דבר באלבום Images and Words ובו-בעת המשיכה הלהקה בחיפושיה אחר סולן.
בשנת 1991 הגיעה קלטת דמו מקנדה של סולן להקת הגלאם מטאל, Winter Rose, קווין ג'יימס לאברי, והלהקה החליטה שיש לה די עניין בו כדי להטיסו עד לניו יורק לאודישן. יחד עם לאברי הם יצרו גרסאות דמו של To Live Forever ,Learning to Live ו-Take the Time. לאחר שהוחלט על קבלתו ללהקה, לאברי החליט לשנות את שמו הפרטי לשמו האמצעי, ג'יימס, וזאת כדי למנוע בלבול בשמות חברי הלהקה (אשר מנו כבר שני קווין ושני ג'ון). הלהקה חזרה להופיע (עדיין בסביבת העיר ניו יורק), והחלה עבודתה על העיבודים הקוליים כעת כשלאברי הצטרף לשורותיה.
ATCO Atlantic (כיום EastWest) חתמו על חוזה לשבעה אלבומים עם Dream Theater על סמך שלושה שירי דמו שבהמשך מצאו את מקומם באלבום Images and Words, הראשון בחוזה. שלושה וידאו קליפים הוקלטו מן האלבום: Pull Me Under ,Take the Time ו-Another Day. הלהקה תלתה תקוותה בקליפ האחרון, השיר הקליט ביותר של הלהקה, אבל באופן מפתיע, הפך Pull Me Under דווקא ללהיט ב-MTV וכמו כן גם בערוצי הרדיו. הקליפ ל-Take the Time הצליח אף הוא, אך לא הגיע לרמת הצלחתו של Pull Me Under.
הצלחתו של השיר Pull Me Under, בשיתוף עם מסע הופעות ברחבי ארצות הברית ויפן, גרמו למתן מעמד סטטוס אלבום זהב ל-Images and Words בארצות הברית וסטטוס אלבום פלטינה ביפן. הופעות הלהקה נמשכו עם סבב הופעות אירופאי בשם Music in Progress בשנת 1993, אשר כלל גם הופעה במועדון מרקי בלונדון. הופעה זו הוקלטה ויצאה בשם Live at the Marquee, אלבום ההופעה החיה הראשון של הלהקה. בנוסף, הוצאת וידאו בשם Images and Words: Live in Tokyo, יצאה גם היא וכללה צילומים של הופעות הלהקה ברחבי יפן וחלק נוסף המתעד את הלהקה שלא בזמן הופעה.
Awake (שנת 1994)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר חזרתם מסבב ההופעות ולהוטים לחזור ולהקליט, החלו חברי הלהקה לעבוד על אלבומם הרביעי במאי 1994. Awake הושלם ביולי של אותה שנה, ויצא באוקטובר. עוד לפני שהושלם המיקס לאלבום, הודיע קווין מור על פרישתו מהלהקה[14] כדי להתמקד ביצירה מוזיקלית אישית. מור לא היה מעוניין יותר לצאת לסבבי הופעות וסגנונו המוזיקלי החל לפנות לכיוון אחר מזה של הלהקה. כתוצאה מכך, החלה הלהקה לחפש בדחיפות קלידן מחליף למור אחרת סבב הופעות לקידום האלבום החדש לא יוכל להתרחש.
שמו של הקלידן ג'ורדן רודס כמחליף למור עלה לראשונה כאשר פטרוצ'י ופורטנוי נתקלו בו בעת שדפדפו במגזין "Keyboard", בו רודס הוזכר בסקר הקהל כ"הכישרון החדש הטוב ביותר". רודס הוזמן להופיע עם הלהקה להופעה יחידה ולאחר-מכן נשאל האם הוא מעוניין להצטרף לשורות הלהקה, אך זה דחה את הצעתם משום שבאותה העת העדיף להצטרף ללהקת הדיקסי דרגס, שלוח הזמנים שלה התאים לו ולמשפחתו יותר.
חברי הלהקה נאלצו להמשיך בחיפושיהם אחר מחליף לקווין מור. דרק שריניאן, הקלידן של אליס קופר ושל להקת קיס, אייש זמנית את תפקיד הקלידן במסע ההופעות Waking Up the World ולאחר שלא נמצא מועמד עדיף לתפקיד, החליטו חברי הלהקה להפוך את שריניאן לקלידן הקבוע בלהקה.
A Change of Seasons ו-Falling into Infinity (שנים 1998-1995)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל לחץ מצד המעריצים, נכנסה הלהקה ל-BearTracks Studios באפריל 1995 פעם נוספת כדי להקליט את הסינגל "A Change of Seasons" שאורכו 23 דקות. השיר, אשר נכתב בשנת 1989 והיה בעל אורך של 17 דקות, אמור היה להיכנס לאלבום Images and Words אך חברת התקליטים החליטה בזמנו כי הוא ארוך מדי לאלבום אולפן. עם זאת, הלהקה ניגנה את השיר לעיתים במתכונתו המקורית והוא המשיך לעבור מספר שינויים מבניים במשך השנים עד להקלטתו המחודשת בשנת 1995. לצורך הפצת השיר, הלהקה הוציאה אותו כמיני אלבום ב-19 בספטמבר יחד עם מספר גרסאות כיסוי לשירים אהובים על הלהקה שהוקלטו בהופעת ה-Uncovered אשר התקיימה עבור חברי מועדון המעריצים שלה.
לאחר סיבוב הופעות קצר בשם "Fix For '96", לקחו חברי הלהקה מספר חודשי הפסקה, ולאחר מכן חזרו שוב לאולפן ההקלטות לשם כתיבת והקלטת האלבום Falling Into Infinity. בינתיים, מספר שינויים ארגוניים בחברת התקליטים של הלהקה אילצו אותה לכתוב אלבום נגיש יותר, שכן היו כאלה שלא אהבו את החומר המוקלט. בנוסף וכתוצאה מהחלטה זו, חברת התקליטים לחצה גם על הוספת המפיק החיצוני דזמונד צ'יילד על-מנת לעזור לפטרוצ'י עם הליריקה לדמו של השיר "Your Or Me". פעולה זו גרמה לכך שהלהקה עבדה מחדש גם על הנגינה לשיר זה שהופיע בגרסתו הסופית כ-"You Not Me", גרסה שבקושי מזכירה את הגרסה המקורית. לצ'ילד הייתה השפעה רחבה אף יותר על האלבום כולו בכך שכיוון את הלהקה ליצירת יצירות מסובכות פחות ונגישות יותר להשמעה ברדיו.
הלהקה הקליטה חומר שמספיק לשני דיסקים, כולל ההמשך לשיר "Metropolis Part. 1" שנמצא באלבום Images and Words. לצערם של חברי הלהקה, הוחלט בחברת התקליטים שאין הם מעוניינים באלבום כפול מהלהקה מהמחשבה שאין הציבור יידע כיצד לעכלו, ולכן הלהקה נאלצה לגנוז את רוב החומר. ג'יימס לאברי הסכים עם דעתה של חברת התקליטים על כך שהאלבום צריך להיות דיסק אחד.[15] השירים שלא נכנסו לאלבום יצאו לאור בדרכים שונות, בין אם באלבומי מועדון המעריצים הבינלאומי או באלבומי הופעות. במהלך סבב ההופעות האירופאי לקידום האלבום, הוקלטו שתי הופעות - האחת בצרפת והשנייה בהולנד - ויצאו לאור באלבום ההופעה החיה Once in a LIVEtime.
האלבום Falling into Infinity התקבל בתחושות מעורבות בקרב מעריצי הלהקה שהכירו את פועלה הקודם. בעוד הסאונד שהציג האלבום עדיין היה פרוגרסיבי, שירים כגון: Hollow Years ו-You Not Me גרמו לחלקם לחשוב כי זוהי תחילתה של Dream Theater חדשה, ממוסחרת יותר. האלבום היווה אכזבה מסחרית ללהקה. מייק פורטנוי לא דיבר על כך בפומבי בזמנו, אך בהוצאת ה-DVD של שנת 2004, Five Years in a LIVEtime, הוא גילה כי הוא היה כל-כך מאוכזב מאותה תקופה עד שחשב ברצינות על פירוק הלהקה.
בשנת 1997, מייק ורני מ-Magna Carta Records פנה אל מייק פורטנוי והזמין אותו ליצור הרכב-על פרוגרסיבי ולעבוד על אלבום חדש. פרויקט צד זה היווה הראשון שורה ארוכה של פרויקטי צד שחברי הלהקה ייקחו בהם חלק.[16] השתתפו בהרכב: מייק פורטנוי על התופים, ג'ון פטרוצ'י על הגיטרה, טוני לוין על הבס והקלידן ג'ורדן רודס, שעתה התפנה מעבודתו בדיגסי דרגס. ההרכב לקח על עצמו את השם Liquid Tension Experiment ותיפקד ככלי תיווך אשר באמצעותו פורטנוי ופטרוצ'י יכלו שוב לחזר אחר רודס ולבקש ממנו להצטרף לDream Theater. בשנת 1998 יצא אלבומה השני של הרכב זה.
בתחילת שנת 1999 הודיעה הלהקה שהיא מפטרת את דרק שריניאן כדי להחליפו בג'ורדן רודס, שקיבל את הצעתה להצטרף ללהקה. דרק עבר להקליט אלבומי סולו, עבד במספר קטעי אורח במספר אלבומים ולבסוף הרכיב את ההרכב האינסטרומנטלי Planet X.
Scenes From a Memory (שנים 2000-1999)
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם קלידן חדש בשורות הלהקה, חזרו חברי הלהקה שוב לאולפן ההקלטות BearTracks לכתיבת והקלטת האלבום הבא. כתוצאה מאולטימטום שהציב מייק פורטנוי - קבלת דרישותיהם או פירוק הלהקה - קיבלה הלהקה יד חופשית בכל הקשור לפן היצירתי בהפקת האלבום. התוצאה של יד חופשית זו באה לידי ביטוי באלבום Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory. האלבום היווה המשך לשיר "Metropolis Part 1" מהאלבום Images and Words והתבסס על החומר בן 20 הדקות אשר נכתב בתקופת Falling into Inifinity שלבסוף לא ראה אור יום. חומר זה הורחב ונהפך לאלבום קונספט בעל מוטיבים של בגידה, רצח וגלגול נשמות, ומספר על אודות אדם שנרדף בידי זכרונות של אשה צעירה שנרצחה כמה עשורים לפני כן. האלבום, שיצא בשנת 1999, זכה לתשבחות רבות ונחשב בידי רבים ממעריצי ומבקרי הלהקה לאלבום מופת, זאת למרות הגעתו רק למקום ה-73 בטבלת הדירוגים האמריקנית.
באמצע שנת 1999 החל סבב הופעות עולמי לקידום האלבום ונמשך למעלה משנה. הופעות הלהקה בסבב זה הדגישו את הפן האומנותי המובע באלבום הקונספט: האלבום כולו נוגן מהתחלתו ועד סופו, יחד עם מסך וידאו ברקע שהציג נרטיבים העוזרים להבנת הסיפור המועבר בשירה ובמוזיקה. בנוסף לסט אחד אשר כלל את ניגון האלבום כולו, התווסף סט שני להופעות בסבב זה בו נוגנו שירים נוספים אחרים מקטלוג הלהקה. בהופעה אחת ב-Roseland Ballroom שבעיר ניו יורק, צורפו לבמה גם שחקנים אשר שיחקו את הדמויות שבסיפור וכמו כן גם מקהלה בעבור חלקים מסוימים בהופעה. הלהקה החליטה להוציא את ההופעה זו, אשר הייתה ההופעה האחרונה בסבב ההופעות הצפון אמריקאי, כהוצאת וידאו - ראשונה מסוגה עבור הלהקה. ההוצאה Metropolis 2000: Live Scenes From New York שוחררה בתאריך ה-11 בספטמבר 2001 וזמן קצר לאחר-מכן יצאה גם גרסת אודיו להופעה חיה זו, אשר כללה את כל ההופעה בת ארבע השעות.
עטיפת אלבום האודיו להופעה החיה הייתה סימן 'לב האש' המפורסם של הלהקה עוד מימי Images and Words, שנהפך לתפוח בוער, יחד עם קו הרקיע של ניו יורק ליד הלהבות. האפקט היה תמונה של מגדלי התאומים עולים באש, תמונה שבהקשר של פיגועי 11 בספטמבר, יום יציאת האלבום, הייתה טרגית. לבסוף התמונה שונתה והאלבום יצא חודש מאוחר יותר.[17]
Six Degrees of Inner Turbulence (שנת 2002)
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוב ב-BearTracks Studios, הלהקה הקליטה בשנת 2002 את אלבומה הכפול הראשון, Six Degrees of Inner Turbulence. הדיסק הראשון מונה חמש רצועות ונפתח ברעש סטטי כפי שנשמע בסוף האלבום הקודם של הלהקה. הדיסק השני מונה יצירה אחת בלבד בת 42 דקות - היצירה הארוכה ביותר של הלהקה עד היום. יצירה זו היא קונספטואלית במהותה ומחולקת לשישה חלקים, כל חלק עוסק במעלה נפשית שונה.
האלבום יצא לאור בסוף ינואר 2002. כמו האלבום Scenes From a Memory, גם אלבום זה התקבל לטובה על ידי מעריצי ומבקרי הלהקה, והגיע למקום ה-46 בטבלת בילבורד וכן למקום הראשון בטבלת בילבורד באינטרנט. הלהקה קידמה את האלבום על ידי סבב ההופעות World Turbulence במשך שנה וחצי. להופעות הלהקה נוסף סט בו הלהקה ביצעה גרסאות כיסוי לאלבומים Master of Puppets של מטאליקה ו-The Number of the Beast של איירון מיידן בשלמותם.
Train of Thought (שנים 2004-2003)
[עריכת קוד מקור | עריכה]האלבום הבא של להקת Dream Theater הוא Train of Thought, שיצא בנובמבר 2003. לכתיבת האלבום נדרשו שלושה שבועות בלבד, לאחר מכן הם עברו לאולפן ההקלטות Cove City Studios והתוצאה הייתה דיסק הרבה יותר אפל וכבד שחזר לשורשים של מוזיקת ההבי מטאל. הלהקה הצהירה כי אלבום מסוג זה הוא חד פעמי. לדעת מייק לכל אלבום יש את הסגנון שלו, באלבום זה הם יותר כבדים מהרגיל (דבר שלא מצא חן בעיני כמה מן המעריצים הוותיקים) ומוציאים את האגרסיביות שלהם בשירים, האלבום Six Degrees נחשב לנסיוני וזה שלפניו היה קונספט. באלבום מ-2003 ניתן לשמוע את This Dying Soul המהווה המשך ישיר ל-The Glass Prison מהאלבום הקודם. בשניהם יש ריפים זהים ובשני השירים הנושא הוא משותף - התהליך והשלבים שאדם עובר בגמילה מאלכוהול (תהליך שהמתופף, מייק פורטנוי, עבר באופן אישי). גם האלבום הזה נפתח כמו שקודמו הסתיים.
כחלק מסיבוב ההופעות ביפן הלהקה צילמה ל-DVD את הופעתה באולם בודוקאן אשר בו הופיעו בעבר להקות נחשבות אחרות. להוצאת ה-DVD קראו Live at Budokan. תערובת השירים הכוללת שירים מכל האלבומים, ביניהם שירים שכמעט ולא בוצעו בהופעות הלהקה, נותנת למאזין את המבט והתמונה המלאה על הלהקה, כאשר אפשר לשים לב להבדלי הסגנונות ולהתפתחות המוזיקלית של הלהקה לאורך השנים.
Octavarium ו-Score (שנים 2006-2005)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 ביוני 2005, הוציאה הלהקה את אלבומה השמיני במספר - Octavarium. אלבום זה כלל מגוון רחב של סגנונות, ביניהן השפעות של הלהקות Muse, Yes ו-Camel, והוא האלבום היחיד של הלהקה שלא מתאפשר להגדירו תחת סגנון אחד עיקרי, אך יש לו נושא אחד עיקרי - הספרה 8. מתומנים, תמנונים, עכבישים ומבוכים בעלי שמונה פתחים ושמונה קירות הם רק חלק מהתמונות המופיעות בספרון של האלבום המדגישים את הנושא העיקרי. זה אינו צירוף מקרים שזהו האלבום השמיני של Dream Theater. את האלבום פותח השיר The Root of All Evil, אשר ממשיך את סאגת השתייה של מתופף הלהקה, מייק פורטנוי, וכולל בתוכו תזכורות וריפים מ-The Glass Prison ו-This Dying Soul, כאשר הפזמון זהה מלבד המילים ששונו בהתאם. המשך האלבום בשירים The Answer Lies Within ,I Walk Beside You ו-Never Enough ה"פופיים" יותר ופרובוקטיביים לקהל המעריצים אשר רעב לקטעים פרוגרסיביים כבדים. עוד באלבום: Panic Attack הפרוגרסיבי להפליא, Sacrified Sons אשר מוקדש לזכר הנפגעים בפיגועי 11 בספטמבר, שיר הנושא בן 24 הדקות, Octavarium, אשר כולל השפעות נרחבות של כל הלהקות הנערצות על ידי חברי הלהקה ו-These Walls. אלבום זה סיים את חוזה הלהקה עם חברת התקליטים Elektra, אשר ליוותה את Dream Theater במשך שבעה אלבומים.
ב-1 באפריל 2006, הלהקה ביצעה באולם המוזיקה רדיו סיטי בניו יורק את הופעתה האחרונה בסבב ההופעות העולמי, Octavarium World Tour. הופעה זו הייתה הופעה מיוחדת אשר לא רק סגרה את סבב ההופעות, אלא גם חגגה רשמית את 20 שנות קיום הלהקה וכן גם הוקלטה להוצאת 2DVD/3CD בשם Score.
Systematic Chaos (שנת 2007)
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומה התשיעי של הלהקה, Systematic Chaos, יצא ב-5 ביוני 2007. אלבום זה היווה אלבומה הראשון של הלהקה תחת חברת התקליטים Roadrunner Records (להלן RR). הדבר הראשון אותו עשתה RR היה קידום מכירות אגרסיבי של האלבום, וכתוצאה מכך האלבום הגיע למקום ה-19 בטבלת בילבורד 200. זוהי הכניסה הטובה ביותר לאלבום מקטלוג הלהקה בכל שנות קיומה. בנוסף לכך צולם קליפ ראשון מאז אמצע שנות ה-90. ב-14 ביולי 2007 פורסם הקליפ לשיר Constant Motion. עם זאת, הלהקה נתנה אור ירוק לכתיבת ספר ביוגרפי על פועלה.[18] הספר נכתב על ידי ריץ' וילסון תחת הכותרת "Lifting Shadows", והוא פורס את 20 שנות הפעילות הראשונות של הלהקה.
האלבום החדש מכיל שמונה רצועות אך שבעה שירים. השיר האפי באלבום, העונה לשם In the Presence of Enemies, מחולק לשניים, ומוצג כשיר שפותח וסוגר את האלבום. סאגת האלכוהול של פורטנוי ממשיכה גם באלבום זה בשיר Repentance עם שלבים שמונה ותשע של תוכנית "אלכוהוליסטים אנונימיים". בשיר זה מצטרפים אמנים רבים לשירה, וביניהם ג'ון אנדרסון, דייוויד אלפסון, סטיבן וילסון והגיטריסטים ג'ו סטריאני וסטיב ואי. שיר פוליטי נוסף מצטרף גם הוא לאלבום זה, Prophets of War.
Chaos in Motion, סבב ההופעות לשנת 2007–2008 החל באיטליה, בפסטיבל Gods of Metal ב-3 ביוני 2007.[19] הלהקה הופיעה גם בפסטיבלים Fields of Rock בהולנד, Download שבבריטניה ו-Hellfest שבצרפת, יחד עם להקות כדוגמת קורן, מגאדת', מסטודון וסלייר. הלהקה המשיכה לסבב הופעות צפון אמריקני שהחל ב-24 ביולי בסן דייגו שבקליפורניה והסתיים ב-26 באוגוסט בפילדלפיה שבפנסילבניה. ללהקה היו שתי להקות פותחות: רדמפשיין ואינטו איטרניטי. ב-26 בספטמבר הלהקה חזרה לסבב הופעות אירופאי בו הלהקה הפותחת הייתה סימפוני איקס. סבב זה נמשך עד 11 בנובמבר. ב-12 בינואר 2008 הלהקה חזרה להופיע עם סבב אסייתי, ולאחר-מכן בחודשים פברואר ומרץ הופיעה לראשונה בשווקים חדשים: אוסטרליה והודו. הלהקה סגרה את סבב ההופעות עם חזרה לשוק חדש נוסף: דרום-אמריקה בחודש מרץ.
Greatest Hit, and 21 Other Pretty Cool Songs (שנת 2008)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-12 בינואר 2008 הופיעה הודעה באתר הרשמי של הלהקה אשר הודיעה על הוצאתו של אלבום אוסף כפול העונה לשם Greatest Hit (and 21 other pretty cool songs), וניתן לו תאריך ההוצאה 1 באפריל. כותרת האלבום מתייחסת בבדיחות לשם השיר המצליח ביותר של הלהקה ברדיו: Pull Me Under.
Black Clouds & Silver Linings (שנת 2009)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 באוקטובר 2008 חזרו חברי הלהקה אל אולפן ההקלטות לכתיבת והקלטת אלבומם העשירי. האלבום, לו ניתן השם Black Clouds & Silver Linings, יצא לאור ב-23 ביוני[20] 2009.
כאשר נתבקש לתאר את האלבום, הגיב מייק פורטנוי כך: "תארו אלבום של DT עם כל השירים הללו יחדיו: A Change of Seasons, Octavarium, Learning to Live, Pull Me Under ו-The Glass Prison". ג'ורדן רודס הוסיף כי הלהקה נכנסת לתחום הגות' בכל הנוגע לתחום הקלידים.
ב-13 בפברואר הלהקה הכריזה על חזרתו של פסטיבל Progressive Nation ועל הלהקות החדשות שתשתתפנה בו: Beardfish, Pain of Salvation (שתיהן נאלצו לבטל את הופעותיהן בגלל בעיות פיננסיות בחברת התקליטים שלהן) ו-Zappa Plays Zappa. סבב הופעות של הפסטיבל התקיים בצפון אמריקה בין החודשים יולי ואוגוסט. כמו כן בתאריך זה הכריזה הלהקה על הגעתה לראשונה לישראל להופעה. ההופעה התקיימה ב-16 ביוני. באחד מקטעי הסיום של המופע ניגנה הלהקה, כקטע מעבר אינסטרומנטלי מיוחד, את השיר "הבה נגילה" כמחווה מיוחדת לקהל בישראל.
לאחר תום הפסטיבל כתבה והקליטה הלהקה קטע אינסטרומנטלי עבור המשחק God of War III. קטע זה נכנס לתוך ה-God of War: Blood & Metal EP ושמו Raw Dog. הקלטה זו היוותה כהקלטה האחרונה של הלהקה יחד עם מייק פורטנוי כמתופף.
עזיבתו של פורטנוי והאלבום A Dramatic Turn of Events (שנים 2010-2012)
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך ריאיון שנערך ביוני 2010 עם הזמר ג'יימס לאברי, הודיע לאברי כי הלהקה תכנס לאולפן בינואר 2011 על מנת להקליט אלבום אולפן חדש, ה-11 במספר.[21] מתופף ומייסד הלהקה, מייק פורטנוי אישר גם הוא את השמועות שהלהקה תכנס שוב לאולפן ההקלטות בתחילת 2011,[22] אלא שב-8 בספטמבר הודיע פורטנוי שהוא עוזב את הלהקה אחרי 25 שנה, לטובת הפרויקטים הצדדיים שלו. בתגובה, הודיעו חברי הלהקה הנשארים שהלהקה אינה מתפרקת ואף תיכנס בינואר 2011 לאולפן ההקלטות. בהודעה לעיתונות איחלו חברי הלהקה לפורטנוי הצלחה בהמשך דרכו והביעו צער על עזיבתו.
בחודש שלאחר עזיבתו של פורטנוי, החלה הלהקה לחפש מתופף חדש שימלא את מקומו. הלהקה בחרה שבעה מתופפים שמתוכם ייבחר אחד שיצורף ללהקה. על אף שהמתופף נבחר כבר באוקטובר 2010, הלהקה שמרה על זהותו בסודיות עד לאפריל 2011. בחודש זה הלהקה פרסמה סרט דוקומנטרי בשלושה חלקים בשם "The Spirit Carries On" על תהליך האודישנים של בחירת המתופף. ב-29 באפריל פרסמה הלהקה את החלק השלישי והאחרון של הסרט ב-יוטיוב ובו הכריזו שהמתופף החדש הוא מייק מנג'יני.[23]
ב-8 ביוני 2011, פרסמה הלהקה באתרה הרשמי את שם האלבום החדש שלהם שנקרא A Dramatic Turn of Events ואת רשימת השירים שלו. האלבום יצא לאור ב-13 בספטמבר בידי חברת התקליטים RoadRunners. הסינגל הראשון מתוך האלבום נקרא "On The Backs of Angels" והוא פורסם בעמוד ה-YouTube של הלהקה ב-29 ביוני.
Dream Theater ועתיד (2013-הווה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2012, הודיעה הלהקה כי תוציא אלבום אולפן חדש הנושא את שם הלהקה ה-12 במספר בשנת 2013. באותה שנה, דורג האלבום Scenes from a Memory במקום ה-1 במגזין הרולינג סטון ברשימת אלבומי הפרוגרסיב רוק הטובים ביותר בין האלבומים האלבום הביס אלבומי פרוג קלאסיים רבים כמו: 2112 של ראש, Close to the Edge של יס, The Dark Side of the Moon של פינק פלויד ורבים אחרים.
בדצמבר של אותה שנה, הלהקה הוחתמה מחדש עם חברת Roadrunner Records לאחר שהוחתמה לראשונה בחברה 5 שנים לפני כן. לאחר מכן, הלהקה החלה לעבוד על האלבום החדש. אלבומה ה-12 של הלהקה הנושא את שמה, יצא לאור לראשונה ב-23 בספטמבר 2013. האלבום מכר כ-34,000 עותקים בשבוע הראשון ובמצעד הבילבורד הגיע למקום ה-7. אלבומה השלישי ברצף של הלהקה להגיע לעשרת הטובים במצעד. האלבום הגיע למצעדים ב-24 מדינות. ב-5 בנובמבר 2013, אלבום ההופעה השישי של הלהקה, Live at Luna Park בו הלהקה מנגנת בשתי הופעות מהסיבוב לאלבום הקודם בבואנוס איירס, ארגנטינה, יצא לאור.
ב-6 בינואר 2014, פטרוצ'י אמר כי הלהקה חושבת כבר על רעיונות לאלבום אולפן 13. ב-15 בינואר של אותה שנה, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות המקדם את האלבום החדש. הסיבוב הסתיים באפריל 2014.
ב-29 בינואר 2016 יצא אלבומה ה-13 של הלהקה The Astonishing. האלבום עוסק בעתיד דיסטופי, בעלילה שלפיה מוזיקה נוצרת על ידי מכונות בלבד. משך האלבום הוא מעל שעתיים וכולל 34 שירים שכולם נכתבו על ידי פטרוצ'י והולחנו על ידיו ועל ידי רודס.
ב-22 בפברואר 2019 יצא אלבומה ה-14 של הלהקה, Distance over Time. בניגוד לאלבום הקודם, אלבום זה אינו אלבום קונספט, והלהקה העידה כי כתבה והלחינה את השירים לאלבום בתהליך מהיר שארך 18 ימים, בדומה לתהליך היצירה שעומד מאחורי האלבום Train of Thought משנת 2003.
ב-22 באוקטובר 2021 יצא אלבומה ה-15 של הלהקה, A View from the Top of the World. זה היה אלבומה הראשון שהוקלט באולפן משלהם. האלבום מכיל שבעה שירים.
הופעות חיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]Dream Theater היא אחת הלהקות בעלת הגיוון הרב ביותר בהופעות שלה. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא מדיניות הרוטציה המבוצעת ברשימת השירים של ההופעות. כלומר, לכל הופעה של הלהקה נוצרת רשימת שירים שונה לאחר תהליך קפדני של מייק פורטנוי, כדי לוודא כי רשימות השירים בהופעות השונות תהיינה מגוונות ומקוריות עד כמה שניתן. גורמים כגון רשימות שירים מהופעות קודמות של הלהקה בערים קודמות בהן היא הופיעה נלקחות בחשבון, על-מנת לוודא כי מעריצים אשר באים לצפות בלהקה מספר פעמים רצוף לא יראו את אותם השירים מבוצעים בפעם השנייה. רשימות שירים משנים קודמות גם נלקחות בחשבון לטובת אותם מעריצים אשר צפו בלהקה במשך מספר סיבובי הופעות באופן רצוף.[24] מאז עזיבתו של פורטנוי את הלהקה והחלפתו במייק מנג'יני, נשאר סט קבוע לכל סיבוב הופעות עם שינויים קלים של שיר אחד ממופע למופע.
בעוד שרוב הופעות המוזיקה נמשכות כשעה וחצי, משך ההופעות של Dream Theater חורג לעיתים מהשעה וחצי המקובלות - לעיתים כשעתיים עד שלוש שעות ואף יותר. כך למשל, ההופעה ביפן Live at Budokan נמשכה כשעתיים וחמישים דקות. ההופעה אשר הוקלטה להוצאת ה-DVD בשם Live Scenes From New York ארכה כארבע שעות ובסופה לאברי התלוצץ והתנצל על ה"סט הקצר". פורטנוי התאשפז לזמן קצר בסיומה של אותה ההופעה.[25]
במהלך הופעות הלהקה מושלבים לעיתים קטעי אלתור קלילים במהלך שירי הלהקה. מספר דוגמות: באמצע השיר "A Change of Seasons", לא פעם מוכנסים קטעים משירי נושא ממשפחת סימפסון וממייג'ור ליג בייסבול האמריקני. גם רודס משנה כמעט באופן שגרתי את קטע הסולו שלו בשיר זה ובשירים אחרים עם קטעים מיצירות שונות, כגון "When the Water Breaks" שבאלבום השני של פרויקט Liquid Tension Experiment. שירים אחרים, לדוגמה, אשר בהם מוכנסים קטעים שונים הם Endless Sacrifice, בו הוכנס קטע מ-Mary Had a Little Lamb במהלך הופעת הלהקה ב-Gigantour וכן Under a Glass Moon אשר בו, במהלך הופעת הלהקה באיסטנבול, הוכנס קטע מהמנון המדינה. בהופעה של הלהקה בבואנוס איירס, פטרוצ'י ניגן חלק מהמלודיה הראשית של "Don't Cry For Me Argentina" בפתיחת השיר Through Her Eyes. דוגמה עדכנית לקטע אשר הוכנס במהלך שיר היא תוספת של רודס בהופעה לציון 20 שנות פעילות - קטע משיר הנושא של Twinkle, Twinkle, Little Star באמצע השיר Endless Sacrifice. בהופעתה בישראל שלבה הלהקה בתוך הסולו של Metropolis pt.1 את מנגינת השיר "הבה נגילה".
דוגמה נוספת למבנה ההופעות הבלתי-צפוי של הלהקה, היא מספר הופעות אשר בהן השתתף נגן הקלידים הקודם של הלהקה, דרק שריניאן. בהופעות אלו, במהלך ההדרן, חברי הלהקה החליפו כלי נגינה ביניהם וכינו את עצמם Nightmare Cinema (ההפך מ-Dream Theater). כ-Nightmare Cinema, ביצעו חברי הלהקה גרסאות כיסוי מיוחדות לשירים כגון Perfect Strangers של דיפ פרפל ו-Suicide Solution של אוזי אוסבורן.
באופן דומה, במהלך מספר הופעות, שריניאן, פורטנוי ופטרוצ'י העלו הרכב הנקרא Nicky Lemons and the Migraine Brothers. הרכב זה ביצע שיר בסגנון פופ פאנק הנקרא I Don't Like You. שריניאן הופקד על השירה בעוד שפורטנוי ופטרוצ'י תפקדו כמלווים.
במהלך השנים ביצעו Dream Theater מספר לא מבוטל של גרסאות כיסוי לשירים של להקות מוערצות על חברי הלהקה, לרוב במהלך הופעות חיות. בסבב ההופעות של האלבום Six Degrees of Inner Turbulence היו שלוש הופעות מיוחדות (כל הופעה 2 לילות, 2 סטים) בברצלונה, שיקגו וניו יורק, בהן נוגן האלבום Master of Puppets של להקת מטאליקה במלואו לאחר הסט הראשון של הלילה השני, בו נוגנו שירים של הלהקה. ביצוע גרסת הכיסוי בא כהפתעה גמורה למעריצי הלהקה אשר באו לצפות בה במקומות הנ"ל, שכן לא ניתנה כל הודעה מוקדמת לכך מלבד שהסט השני בהופעה השנייה יהיה "מיוחד מאוד". באותו סיבוב הופעות ניגנה הלהקה גם את כל האלבום The Number of the Beast של איירון מיידן.
ב-11 באוקטובר 2005 ביצעה הלהקה גרסת כיסוי לאלבום The Dark Side of the Moon של להקת פינק פלויד. זהו היה הכיסוי השלישי אשר ביצעה הלהקה לאלבום קלאסי. אתר הלהקה הצהיר כי הסטים השניים בלילה השני בהופעות הלהקה באמסטרדם, לונדון, בואנוס איירס, סאו פאולו וטוקיו (11 באוקטובר, 25 באוקטובר, 4 בדצמבר, 11 בדצמבר ו-13 בינואר) וכמו כן הסט השני בלילה השני של ההופעה ב-15 בינואר באוסקה יהיו ביצועי כיסוי לאלבומים קלאסיים. גרסת הכיסוי ל-The Dark Side of the Moon בוצעה בשנית ב-25 באוקטובר בלונדון, אך גרסת הכיסוי אשר בוצעה בבואנוס איירס (ארבעה בדצמבר) ובסאו פאולו (ה-11 בדצמבר) היה אלבומה הקלאסי של הלהקה עצמה - Scenes From a Memory, כמעין פיצוי על כך שהלהקה לא הופיעה בברזיל וארגנטינה בעת סבב ההופעות Metropolis 2000.
ב-13 בינואר 2006 (טוקיו) וב-1 בינואר (אוסקה), הלהקה ביצעה גרסת כיסוי לאלבום החי Made in Japan של להקת דיפ פרפל. ב-3 באוגוסט 2005 הלהקה ביצעה גרסת כיסוי לשיר Cemetery Gates של להקת פנטרה לזכרו של גיטריסט הלהקה דיימבאג דארל, אשר נרצח על ידי מעריץ. בגרסת הכיסוי השתתפו גם שלושה אומנים אורחים - ברטון סי בל מפיר פקטורי, ראסל אלן מסימפוני אקס (כל אחד מהם ביצע בית אחד בשיר) ודייב מאסטיין ממגדת' (שביצע את הסולו בשיר).
בשנת 2008 הלהקה ביצעה גרסת כיסוי לשיר To Tame a Land של להקת איירון מיידן. השיר הופיע כחלק מאלבום מחווה ללהקת איירון מיידן שייצא לאור על ידי המגזין Kerrang! בו השתתפו גם להקות אחרות כמו מטאליקה, Trivium ,Avenged Sevenfold ועוד.
הלהקה הופיעה בעבר בישראל ארבע פעמים: ב-16 ביוני 2009 בגני התערוכה בתל אביב, בפני כ-10,000 צופים, ב-19 ביולי 2011 בביתן מס' 1 בגני התערוכה בתל אביב, בביתן מס' 2 בגני התערוכה בתל אביב ב-12 באוקטובר 2017 וב-18 ביולי 2019 בלייב פארק ראשון לציון.
לוגו ודימוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שהלהקה אולצה לשנות את שמה, אימצה Dream Theater לוגו המותאם לשמה הקודם ומוכר בשם סמל המג'סטי. כמו כן, אימצה הלהקה גופן ייחודי ובו כתוב שמה הנוכחי. הסמל והכיתוב הופיעו על גבי רוב עטיפות האלבומים של הלהקה וכן בחומר שיווקי שלה. צ'ארלי דומיניצ'י, סולנה הקודם של הלהקה ויוצר הלוגו, שאב את ההשראה לסמל המג'סטי מחותמה של מרי, מלכת הסקוטים ועיבד אותו מחדש בשביל עטיפת האלבום When Dream and Day Unite.[26]
תארים ותעודות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תעודות זהב ופלטינה מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקני[27]
- Images and Words (זהב) - 2 בפברואר 1995
- Metropolis 2000: Live Scenes From New York (זהב) - 8 בנובמבר 2002
- Live at Budokan (פלטינה) - 26 בינואר 2005
- Live in Tokyo/5 Years in a Livetime (פלטינה) - 22 במרץ 2006
- Score (פלטינה) - 12 באוקטובר 2006
- Metropolis Pt. 2: Scenes From a Memory (זהב) - 2010
- ג'ורדן רודס
- מגזין "Keyboard": הכישרון החדש הטוב ביותר - 1994
- מגזין "Burrn": הקלידן הטוב ביותר של השנה לשנת 2007[28]
- מייק פורטנוי
מגזין "Modern Drummer":
- הכישרון העולה הטוב ביותר - 1994
- מתופף הפרוגרסיב רוק הטוב ביותר - 1995–2006
- קלינאי התופים הטוב ביותר - 2000, 2002.
- היכל התהילה - 2004
מגזין "Rythm":
- מקום #5 ברשימת 50 המתופפים הטובים ביותר בכל הזמנים.
- ג'ון פטרוצ'י
- מגזין "Guitar World": האלבום Scenes From a Memory הגיע למקום ה-95 במצעד "100 אלבומי הגיטרה הטובים ביותר של כל הזמנים".
- מגזין "Total Guitar": הגיטריסט הטוב ביותר של השנה לשנת 2007.
- אחר
- בהופעת הלהקה בסולט לייק סיטי ב-30 ביולי 2007, המושל ג'ון האנטסמן הבן העניק לחברי הלהקה הצהרה חתומה המצהירה על יום זה כ"יום Dream Theater" במדינת יוטה.
- במסגרת Classic Rock Awards 2009, הלהקה זכתה בתואר Spirit of Prog[29]
מועדוני מעריצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ללהקה מספר מועדוני מעריצים רשמיים ברחבי העולם. במשך שנות קיומו של מועדון המעריצים הבינלאומי הרשמי יצאו לאור מספר אלבומים בלעדיים לחברים. לאחר סגירת המועדון בשנת 2004, החליטו המועדונים האירופאים: DTNorway ,VoicesUK ,Your Majesty ,Italian Dreamers ,The Mirror ו-Carpe Diem להתאגד וליצור, ביחד עם הלהקה, DVD הכולל ראיונות וצילום מאחורי הקלעים במהלך סבב ההופעות לחגיגת 20 שנות קיום הלהקה. ה-DVD יצא לאור בשנת 2005. בשנת 2006 יצא ה-DVD השני מטעם המועדונים הנ"ל המציג את חברי הלהקה מבצעים את האלבום Octavarium במלואו. ההופעה קוימה ברומא ומכאן נגזר שמו של ה-DVD שהוא Romavarium.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
EP[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
בוטלגים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
חברי ההרכב
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוכחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'יימס לאברי - שירה וכלי הקשה (מ-1991)
- ג'ון פטרוצ'י - גיטרה חשמלית וקולות רקע (מ-1985)
- ג'ון מיונג - גיטרה באס וצ'אפמן סטיק (מ-1985)
- ג'ורדן רודס - קלידים וגיטרת סלייד (מ-1999)
- מייק פורטנוי - תופים, כלי הקשה, קולות רקע (מ-1985- 2010, 2023 והווה)
לשעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כריס קולינס - שירה (1985 - 1987)
- צ'ארלי דומיניצ'י - שירה (1987 - 1990)
- קווין מור - קלידים (1985 - 1994)
- דרק שריניאן - קלידים (1995 - 1999)
- מייק מנג'יני - תופים, כלי הקשה (2010 - 2023)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מידע:
- אתר האינטרנט הרשמי של Dream Theater (באנגלית)
- עמוד השו"ת של אתר המעריצים הרשמי בנורווגיה (באנגלית)
- YtseJam Records (באנגלית)
- עמוד הלהקה בפרוג-ארכייבז (באנגלית)
- YtseJammers Israel - אתר המעריצים הרשמי בישראל
- Dream Theater הסיפור המלא - באתר "מתקדם"
- להקת דרים ת'יאטר מגיעה להופעה בישראל באוקטובר 2017
ראיונות:
- ברק בן חמו, למה חרם? ריאיון מתקדם עם גיטריסט "דרים ת'יאטר" ג'ון פטרוצ'י, באתר nrg, 3 באוקטובר 2017
ביקורות:
- אור ברנע, דרימוורקס, באתר ynet, 17 ביוני 2009
- יוני זאבו ולירון סיני, חלום עליכם: ההופעה של Dream Theater בת"א, באתר ynet, 20 ביולי 2011
- Dream Theater, ברשת החברתית פייסבוק
- Dream Theater, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- Dream Theater, ברשת החברתית אינסטגרם
- Dream Theater, סרטונים בערוץ היוטיוב
- Dream Theater, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- Dream Theater, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
- Dream Theater, באתר ספוטיפיי
- Dream Theater, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
- Dream Theater, באתר Last.fm (באנגלית)
- Dream Theater, באתר AllMusic (באנגלית)
- Dream Theater, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- Dream Theater, להקה באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
- Dream Theater, באתר דיזר
- Dream Theater, באתר Yandex.Music (ברוסית)
- Dream Theater, באתר Discogs (באנגלית)
- Dream Theater, באתר Songkick (באנגלית)
- Dream Theater, באתר Genius
- Dream Theater, באתר SecondHandSongs
- Dream Theater, באתר בנדקמפ
- Dream Theater, באתר בילבורד (באנגלית)
- Dream Theater, באתר טיידל (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Dream Theater's Mike Portnoy talks about sharing the road" (באנגלית). GoldMineMag.com. 2 ביולי 2011. נבדק ב-15 באוגוסט 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "John Myung on being named greatest bassist of all time: "This is very heavy"" (באנגלית). MusicRadar.com. 28 בספטמבר 2010. נבדק ב-15 באוגוסט 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "The 20 Greatest Metal Guitarists Ever" (באנגלית). MusicRadar.com. 18 במרץ 2011. נבדק ב-15 באוגוסט 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Dream Theater's Mike Portnoy" (באנגלית). ModernDrummber.com. 16 בפברואר 2010. נבדק ב-15 באוגוסט 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "World's Fastest Drummer" (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2011-09-29. נבדק ב-15 באוגוסט 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Dream Theater's John Myung: "Being Inducted Is Like Passing An Important Mile Marker In Our Career..."" (באנגלית). Roadrunnerrecords.com. 17 בנובמבר 2010. נבדק ב-15 באוגוסט 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Graham HartmannPublished: April 9, 2013, Dream Theater's 'Images and Words' Wins Metal Madness 2013, Loudwire (באנגלית)
- ^ מייק פורטנוי, ג'יימס לאברי, ג'ון מיונג, ג'ון פטרוצ'י (29 באוגוסט 2006). Score: 20th Anniversary World Tour Live with the Octavarium Orchestra (DVD) (באנגלית). ארצות הברית: Rhino Entertainment. Event occurs at "The Score So Far..." 20th Anniversary Documentary, דיסק שני. נבדק ב-15 באוגוסט 2011.
{{cite AV media}}
: (עזרה) - ^ "The Dream Theater FAQ - Graphic Version" (באנגלית). Gabbo.net. נבדק ב-15 באוגוסט 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ 1 2 מייק פורטנוי (2004), "When Dream and Day Unite Demos" 1987-1989 [הערות אלבום]. ניו יורק: YtseJam Records.
- ^ צ'ארלי דומינצ'י (2004). When Dream And Day Unite [הערות אלבום].
- ^ "MikePortnoy.com tourography" (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2010-01-02. נבדק ב-15 באוגוסט 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ בשנת 2004, לציון 15 שנים להוצאת האלבום, הופיע דומיניצ'י עם הלהקה באופן חד פעמי בלוס אנג'לס. בהופעה זו בוצעו כל השירים מהאלבום When Dream and Day Unite במלואם. כשנה לאחר מכן, יצאה לאור ההקלטה של ההופעה כבוטלג רשמי של הלהקה בשם When Dream And Day Reunite
- ^ נכתב בהודעה לעיתונות של EastWest Records
- ^ LaBrie, James. (Summer '97) Images & Words No. 14, pg. 5
- ^ מייק פורטנוי בחלק ההערות על עטיפת האלבום "Liquid Tension Experiment"
- ^ נלקח מה-FAQ באתרו של מייק פורטנוי.
- ^ אתר הספר: http://www.dreamtheaterbook.com
- ^ אתר הפסטיבל: http://www.godsofmetal.it
- ^ הודעה רשמית בפורום של פורטנוי: http://www.mikeportnoy.com/forum/m2268614.aspx
- ^ לקריאת הריאיון המלא: http://beyondthedarkhorizon.com/main/?p=4559
- ^ ריאיון עם פורטנוי באתר http://www.goldminemag.com/article/dream-theater-mike-portnoy-talks-about-sharing-the-road
- ^ Dream Theater - The Spirit Carries On Episode 3 - YouTube
- ^ קמפבל, קורטני. "מייק פורטנוי - Dream Theater". Earplugs Required.
- ^ ראו Metropolis 2000: Scenes From New York DVD
- ^ "רקמה מבד ועליה חותמה של מרי, מלכת הסקוטים". נבדק ב-2011-08-16.
- ^ "תעודות זהב ופלטינה". Riaa.com. נבדק ב-18 ביולי 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ http://www.jordanrudess.com/images/burrn_poll.jpg
- ^ Iggy Pop 'Living Legend' At Classic Rock Awards | News, Top Posts | Classic Rock