דרורה דרורית

דרורה דרורית
	אין תמונה חופשית
לידה	1923; ורשה, פולין
פטירה	17 במרץ 2016 (בגיל 93 בערך)
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	שנות ה-40 – שנות ה-50
עיסוק	זמרת
סוגה	אופרה
סוג קול	סופרן קולורטורה
שפה מועדפת	עברית

דרורה דרורית-מאירי (1923 – 17 במרץ 2016)^[1] הייתה זמרת אופרה סופרן קולורטורה ישראלית שפעלה בעיקר בשנות ה-40 וה-50 באופרה ובתיאטראות המוזיקליים לי-לה-לו^[2] ודו-רה-מי.

ביוגרפיה

דרורה דרורית נולדה בשנת 1923 בוורשה בירת פולין, אחת מחמש בנותיהן של מלכה ומשה גרינברג. בשנת 1932,^[1] כשהייתה בת תשע, עלתה המשפחה לארץ ישראל והשתקעה בתל אביב, ברחוב שינקין 71 פינת ביל"ו. דרורית אהבה לשיר מילדותה. בסוף 1948 הכירה את יעקב (יָשָה) מאירי-קנטורשצ'יק, שהיה לבן-זוגה ולימים לבעלה ואם בתה.^[2]

את דרכה כזמרת החלה בראשית שנות ה-40, בטרם מלאו לה עשרים.^[3] ב-1944 הופיעה לראשונה באופרה הארצישראלית העממית (להקת האופרה היחידה שפעלה אז בארץ), ב"כרמן", בתפקיד משני של חברתה של כרמן, פְרַסקיטה.^[4] במלחמת העצמאות הופיעה בפני חיילי צה"ל.^[5] בסוף שנות ה-40 ובמחצית הראשונה של שנות ה-50 הופיעה במסגרת האופרה הישראלית בהפקות של "פְרָא דיאבולו" (אנ'),^[6] "שמשון ודלילה",^[7] "כרמן",^[8] "סיפורי הופמן"^[9] (בתפקיד הבובה אולימפיה),^[2] "העטלף",^[10] "חוֹבַנשצ'ינה" (אנ')^[11] ו"לה בוהם".^[2]
בשנת 1956 הצטרפה לתיאטרון המוזיקלי דו-רה-מי,^[12] ובו הופיע בהצגה "אבא שלי" (תרגום עברי ל"הזיקוקים" (אנ'))^[13] בתפקיד הקרקסנית ואשת בעל הקרקס הצרפתייה, אידוּנָה. בתפקיד זה זכתה לשבח המבקרים: אמיל פוירשטיין מ"הצופה" כתב כי ביצועה של דרורית עשה את "הרושם החזק ביותר של הערב [...] היא מעצבת דמות אחידה, שלמה ומצטיינת בחוש מידה מובהק",^[14] ואוליה זילברמן מ"על המשמר" סברה כי היא "מצוינת" ובעלת "כוח אופריטי מצוין, בעלת חן אישי, חופש תנועה, מזג סוער".^[15]

כמו כן, הופיעה בזמרה ברדיו ובמסגרות שונות ברחבי ארץ, כשמלווה הקבוע הוא בעלה, שהיה פסנתרן ג'אז וקלאסי. במשך כשנה הופיעו השניים יחד בתוכנית טלוויזיה קבועה בפמגוסטה שבקפריסין.^[2]

תקופה ארוכה למדה זמרה במילאנו שבאיטליה.^[2] בשנים 1963–1965 למדה הנהלת חשבונות,^[2] ועסקה במקצוע במקביל להופעותיה. לימים הייתה לסמנכ"לית מורשית חתימה בבנק אוצר החייל.^[2]

באמצע שנות ה-60 החלה להתנדב באיגוד הארצי של אמני הבמה, המוזיקה והמחול שבראשות המזכיר ד"ר וילי שור. השניים היו לבני זוג עד מותו.^[2]

דרורה דרורית נפטרה בשנת 2016 ממחלה קשה, בגיל 92.

בתה של דרורית, אירית מאירי, היא שחקנית וזמרת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דרורה דרורית בוויקישיתוף

דרורה דרורית, באתר זמרשת
אירית מאירי, דרורה דרורית מאירי, זמרת אופרה סופרן קולרטורה ישראלית (1923-2016), בבלוג "חיים ואנשים", 21 באפריל 2018
דרורה דרורית – הורה התזכרה באתר סטריאו ומונו

הערות שוליים

^ ¹ ² דרורה מאירי באתר חברה קדישא ת"א–יפו; ילקוט הפרסומים, 7324 (18 באוגוסט 2016), עמ' 9173.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ אירית מאירי, דרורה דרורית מאירי, זמרת אופרה סופרן קולרטורה ישראלית (1923-2016), בבלוג "חיים ואנשים", 21 באפריל 2018.
^ הלהקה הדרמטית הלאומית לקראת הופעת הבכורה שלה, המשקיף, 11 ביוני 1942; הערב הצגת הבכורה של הלהקה הדרמטית הלאומית, המשקיף, 14 ביוני 1942; אשר לרנר, הלהקה הדרמתית הלאומית: "בן כלאים", המשקיף, 17 ביוני 1942.
^ י. גל, שלושים הצגות "כרמן", המשקיף, 31 במאי 1944. המבקר ציין כי "מבחינה קולית בולטות ביותר דמויות שתי הצעירות [...] גב' דרורית זו מהווה חומר בלתי שכיח, שיש לנצלו באופרה שלנו! החומר הקולי העומד לרשותה הוא רחב יכולת, עשיר בגוון, חומר צעיר גמיש ויקר, המבטיח רבות, אם תהא לו ההדרכה המוסיקאלית והדרמטית הדרושה".
^ "בליל שבת זה הביא למחנה את מיטב המוסיקאים של תל אביב. הזמרת דרורה דרורית הייתה מסמר הערב" (ד. ג., מוסיקאים מנגנים, אמנים מצחיקים את חיילינו, מעריב, 11 באוגוסט 1948).
^ א. ק., לילות השבוע, מעריב, 12 במרץ 1948.
^ שמשון ודלילה, קול העם, 25 באפריל 1952.
^ כרמן, קול העם, 20 במאי 1952.
^ האופרה הישראלית: "ספורי הופמן", הצופה, 27 באוגוסט 1952
^ "פלדרמאוז" (העטלף), קול העם, 17 בינואר 1952; "פלדרמאוז" (העטלף), חרות, 14 באוקטובר 1952.
^ חובאנצינה, הצופה, 7 בינואר 1953.
^ "פנים חדשות" ב"דו-רה-מי", למרחב, 21 ביוני 1956.
^ ר. עזריה, נדודי השינה של יוסף מילוא ערב המסע לפאריס, מעריב, 6 ביולי 1956; א. נהור, "אבא שלי..." בתיאטרון "דו-רה-מי", חרות, 20 ביולי 1956.
^ א. פוירשטין, "אבא שלי" ב"דו-רה-מי", הצופה, 27 ביולי 1956.
^ אוליה זילברמן, אבא שלי... ב"דו-רה-מי", על המשמר, 20 ביולי 1956.

]

[קדישא-1] ¹ ² דרורה מאירי באתר חברה קדישא ת"א–יפו; ילקוט הפרסומים, 7324 (18 באוגוסט 2016), עמ' 9173.

[מאירי,_דרורה_דרורית_מאירי-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ אירית מאירי, דרורה דרורית מאירי, זמרת אופרה סופרן קולרטורה ישראלית (1923-2016), בבלוג "חיים ואנשים", 21 באפריל 2018.

[3] הלהקה הדרמטית הלאומית לקראת הופעת הבכורה שלה, המשקיף, 11 ביוני 1942; הערב הצגת הבכורה של הלהקה הדרמטית הלאומית, המשקיף, 14 ביוני 1942; אשר לרנר, הלהקה הדרמתית הלאומית: "בן כלאים", המשקיף, 17 ביוני 1942.

[4] י. גל, שלושים הצגות "כרמן", המשקיף, 31 במאי 1944. המבקר ציין כי "מבחינה קולית בולטות ביותר דמויות שתי הצעירות [...] גב' דרורית זו מהווה חומר בלתי שכיח, שיש לנצלו באופרה שלנו! החומר הקולי העומד לרשותה הוא רחב יכולת, עשיר בגוון, חומר צעיר גמיש ויקר, המבטיח רבות, אם תהא לו ההדרכה המוסיקאלית והדרמטית הדרושה".

[5] "בליל שבת זה הביא למחנה את מיטב המוסיקאים של תל אביב. הזמרת דרורה דרורית הייתה מסמר הערב" (ד. ג., מוסיקאים מנגנים, אמנים מצחיקים את חיילינו, מעריב, 11 באוגוסט 1948).

[6] א. ק., לילות השבוע, מעריב, 12 במרץ 1948.

[7] שמשון ודלילה, קול העם, 25 באפריל 1952.

[8] כרמן, קול העם, 20 במאי 1952.

[9] האופרה הישראלית: "ספורי הופמן", הצופה, 27 באוגוסט 1952

[10] "פלדרמאוז" (העטלף), קול העם, 17 בינואר 1952; "פלדרמאוז" (העטלף), חרות, 14 באוקטובר 1952.

[11] חובאנצינה, הצופה, 7 בינואר 1953.

[12] "פנים חדשות" ב"דו-רה-מי", למרחב, 21 ביוני 1956.

[13] ר. עזריה, נדודי השינה של יוסף מילוא ערב המסע לפאריס, מעריב, 6 ביולי 1956; א. נהור, "אבא שלי..." בתיאטרון "דו-רה-מי", חרות, 20 ביולי 1956.

[14] א. פוירשטין, "אבא שלי" ב"דו-רה-מי", הצופה, 27 ביולי 1956.

[15] אוליה זילברמן, אבא שלי... ב"דו-רה-מי", על המשמר, 20 ביולי 1956.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]