דמטריוס הראשון
 | |||||
| מטבע הנושא את דיוקנו של דמטריוס הראשון | |||||
| לידה |
187 לפנה״ס  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
150 לפנה״ס (בגיל 37 בערך) אנטיוכיה, טורקיה | ||||
| מדינה |
הממלכה הסלאוקית | ||||
| בן או בת זוג |
לאודיקה החמישית | ||||
| |||||
  | |||||
דמטריוס הראשון (ביוונית עתיקה: Δημήτριος, מכונה גם סוטר ("המושיע"), ביוונית: Σωτήρ, 198 לפנה"ס – 150 לפנה"ס) היה מלך הממלכה הסלאוקית בין 162 לפנה"ס ל-150 לפנה"ס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמטריוס נולד לסלאוקוס הרביעי. בצעירותו שימש כבן ערובה ברומא כאשר נשלח לשם במצוות אביו על מנת להבטיח את קיום הסכם אפאמיאה על ידי הצד הסלאוקי. אחרי הירצחו של סלאוקוס הרביעי בשנת 175 לפנה"ס, ניצל אחיו אנטיוכוס הרביעי את שהותו של אחיינו דמטריוס ברומא, והשתלט על כס הממלכה. לאחר מות אנטיוכוס הרביעי ב-163 לפנה"ס, דמטריוס, בתור היורש החוקי, הפציר בפני הסנאט הרומי שיחזיר לו את כס השלטון הסלאוקי, אך הסנאט העדיף את אנטיוכוס החמישי, שהיה ילד, על פניו. דמטריוס הצליח לשכנע את הסקיפיונים ואת בני בריתם שהוא ימלא את התפקיד טוב יותר מאשר ליסיאס, העוצר בזמנו של אנטיוכוס החמישי[דרוש מקור]. בזכות התמיכה הסקיפיונית הצליח דמטריוס להימלט מרומא, ובשנת 162 לפנה"ס תפס את השלטון, והוציא להורג את אנטיוכוס החמישי וליסיאס.
בזמן שלטונו התנהלו שתי מרידות גדולות נגד הממלכה הסלאוקית: האחת בארץ ישראל והשנייה באזור בבל. החשובה מהשתיים התרחשה באזור בבל, בלב האימפריה הסלאוקית. שם אציל בשם טימארכוס, שהיה סטרפ (מושל) בבל בזמן שלטונו של אנטיוכוס הרביעי חש שהממלכה נמצאת בקשיים והרים את נס המרד. הוא הצליח להמריד את האוכלוסייה נגד השלטון המרכזי ואף כרת ברית עם רומא שהכירה בו בתור השליט הלגיטימי באזור שהצליח להמריד. בנוסף כרת טימארכוס ברית עם הארמנים והציב איום מיידי על שלמות הממלכה הסלאוקית.
דמטריוס גישש אצל אריארתס מלך קפדוקיה לעזרה נגד טימארכוס ואף ביקש להינשא לבתו, אך הצעתו נדחתה. דמטריוס נקם באריארתס על ידי מימון נדיב לטוען לכתר קפדוקיה וסייע לו לתפוס את השלטון. למרות הסירוב הקפדוקי הצליח דמטריוס להביס את טימארכוס ולדכא את המרד. אחרי הדברת מרד טימארכוס, קיבל מתושבי בבל את הכינוי "סוטר" ("מושיע").
דמטריוס ידוע בהיסטוריה היהודית כאחד האויבים העיקשים של החשמונאים. אחרי הדברת מרד טימארכוס בשנת 162 לפנה"ס שלח את אחד הגנרלים הבכירים שלו, בקכידס לשתי פלישות נגד המכבים. במסע השני שנערך בשנת 160 לפנה"ס, אחרי שמרד טימארכוס דוכא, נתן לבקכידס צבא גדול שכלל 20,000 רגלים ו-2,000 פרשים שניצח את הצבא החשמונאי בקרב אלעשה, הקרב בו נהרג יהודה המכבי. קרב זה השיב לסלאוקים שליטה זמנית ביהודה, אף כי המרד התחדש זמן קצר אחר כך. לאחר שבאקכידס הובס ועזב את יהודה בשנת 157 לפנה"ס, לא שב דמטריוס לשלוח צבא נגד המורדים. מאוחר יותר אף ניסה להתקרב אליהם וכרת ברית קצרת ימים עם יונתן הוופסי, אחיו של יהודה, כדי שיסייע לו לשמור על מלכותו נגד הטוענים לכתר.
תחבולותיו של דמטריוס, שעיקרן רציחת מתחרים והמלכת מלכים, לא סייעו לו בסופו של דבר. גם הוא נפל קורבן לקנוניה פוליטית שיזמו תומכיו של אלכסנדר באלאס ונרצח. בעקבות רציחתו עלה אלכסנדר באלאס לשלטון בממלכה הסלאוקית. עם זאת בהמשך שני בניו ימשיכו למלוך בשתיי שושלות נפרדות הטענות לכתר עד נפילת הממלכה לידי הרומאים, ובאשר לשושלת של אלכסנדר באבלס זאת תסתיים בימי אנטיוכוס השמיני במותו של אלכסנדר זבינס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דמטריוס הראשון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)