קולדפליי
.jpg) | |
| קולדפליי בבית השידור ב-2021. משמאל לימין: ג'ון באקלנד, כריס מרטין, גאי ברימן וויל צ'מפיון | |
| מקום הקמה |
לונדון  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
 לונדון, הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | מ-1997 |
| סוגה | רוק • רוק אלטרנטיבי • פופ רוק • פוסט-בריטפופ • פופ • סינת'-פופ |
| חברת תקליטים |
פרלופון • קפיטול רקורדס אטלנטיק רקורדס • EMI |
| Coldplay.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
כריס מרטין גאי ברימן ג'ון באקלנד ויל צ'מפיון פיל הארווי | |
  | |
קולדפליי (באנגלית: Coldplay) היא להקת רוק בריטית. הוקמה בלונדון בשנת 1997 על ידי הסולן והפסנתרן כריס מרטין והגיטריסט ג'ון באקלנד, ובהמשך הצטרפו הבסיסט גאי ברימן והמתופף ויל צ'מפיון. סגנון המוזיקה, השירה ולחניה של הלהקה מכילים מאפיינים רבים המזוהים עם רוק אלטרנטיבי ופוסט-בריטפופ.
בשנת 2000 זכתה הלהקה לחשיפה בינלאומית לאחר הוצאת הסינגל "Yellow" ובהמשך אלבומה הראשון Parachutes, שהיה מועמד ל"פרס המרקיורי". אלבומה השני של הלהקה, A Rush of Blood to the Head, שיצא בשנת 2002, המשיך את קו ההצלחה של הלהקה וזכה בפרס "אלבום השנה" של המגזין "NME". כעבור שלוש שנים הוציאה הלהקה את אלבומה השלישי, X&Y, שהיה לאלבום הנמכר ביותר בעולם בשנת 2005. בשנת 2008 יצא אלבום האולפן הרביעי של הלהקה, Viva la Vida or Death and All His Friends, שהופק על ידי המפיק הבריטי בריאן אינו, שזכה במספר פרסים במסגרת טקס "פרסי גראמי". אלבומה החמישי של הלהקה, Mylo Xyloto, זכה להצלחה מסחרית רבה כשנבחר לאלבום הרוק הנמכר ביותר באנגליה ב-2011, על אף שקיבל ביקורות מעורבות. אלבומה השישי של הלהקה, Ghost Stories, שיצא בשנת 2014, זכה אף הוא להצלחה מסחרית מחד ולביקורות מעורבות מאידך. אלבום האולפן השביעי של הלהקה, A Head Full of Dreams, יצא בדצמבר 2015. נלווה אליו מסע הופעות עולמי ארוך וגורף פרסים שנפרס לאורך של שנתיים, עם למעלה מ-100 הופעות. הטור גרף מעל לחצי מיליארד דולרים של רווחים ונחשב לטור השלישי הכי רווחי בהיסטוריה.
האלבום השמיני של הלהקה, Everyday Life, יצא בנובמבר 2019 והשמעת הבכורה שלו התקיימה בהופעה של הלהקה בירדן.
במהלך שנות פעילותה זכתה הלהקה בעשרות פרסים, לרבות שבע זכיות ב"פרס גראמי" ומכרה למעלה מ-90 מיליון תקליטים ברחבי העולם, נתון שמיצב אותה כאחת מהלהקות המצליחות בעולם. בדצמבר 2009, זכתה הלהקה במקום הרביעי ברשימת "האמנים הטובים ביותר של שנות האלפיים" בדירוג של קוראי מגזין "הרולינג סטון". ביחד עם עבודתה המוזיקלית, מזוהה הלהקה במעורבותה החברתית והפוליטית כפי שבאה לידי ביטוי, בין היתר, במגוון אירועי צדקה בהם נטלה חלק, דוגמת "לייב 8", "Band Aid 20", “global citizen” ועוד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1996–1999: הקמה והשנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריס מרטין וג'ון באקלנד נפגשו לראשונה בספטמבר 1996 במהלך לימודיהם ב"קולג' האוניברסיטאי של לונדון".[1] הם ניגנו יחד במשך מספר חודשים עד שהחליטו להקים להקה (שנקראה בתחילה "Pectoralz").[2]
בשנת 1997, לאחר הצטרפותו של הבסיסט גאי ברימן אשר היה חברם לספסל הלימודים של מרטין ובאקלנד, שינתה הלהקה את שמה ל-"Starfish". בהמשך, מינה מרטין את חברו פיל הארווי לתפקיד מנהל הלהקה. הרכב הלהקה, שלא השתנה עד היום, הושלם עם הצטרפותו של המתופף (וזמר הליווי) ויל צ'מפיון. צ'מפיון, ששולט במספר כלים מוזיקליים, ביניהם פסנתר, גיטרה ובס למד לתופף רק לאחר הצטרפותו ללהקה.[3] עוד באותה שנה, הציע מרטין לסטודנט בשם טים רייס אוקסלי להצטרף ללהקה בתור נגן הקלידים וזאת לאחר שהתרשם מיכולת הנגינה שלו בפסנתר. אוקסלי סירב להצעה, בשל העובדה כי כבר היה חלק מהרכב אחר בשם "קין" – אשר יפרוץ אף הוא לתודעת הציבור בבריטניה מספר שנים לאחר מכן.[4]
בשנת 1998 שינתה הלהקה את שמה ל"קולדפליי". קיימת השערה ששם זה הוצע ללהקה על ידי סטודנט בשם טים קרומפטון, אשר ההרכב בו הופיע נשא בתחילה שם זה אך הוא החליט להחליפו לשם אחר.[5][6] הופעתה הראשונה של הלהקה נערכה במסגרת פסטיבל להקות חובבות במנצ'סטר שבאנגליה.
הלהקה המשיכה להופיע במועדונים שונים ברחבי לונדון, ובמאי 1998 נכנסו לאולפן הקלטות והקליטו במהלך סוף שבוע אחד את המיני אלבום הראשון שלהם "Safety", שיועד להפצה כדמו בין חברות התקליטים ויצא ב-25 במאי 1998. הלהקה, שהייתה מרוצה מהתוצאה הסופית, החליטה להפיץ כ-500 עותקים מהמיני-אלבום ולהפיצם בקרב גורמים בתעשיית המוזיקה ותחנות רדיו ברחבי לונדון וכן חברים ובני משפחה, כאשר רק 50 עותקים נשארו למכירה לציבור הרחב.[7] כל השירים שנכללו בדמו, הופצו בהמשך בהוצאות מוזיקליות נוספות של הלהקה.[8]
ב-26 באפריל 1999, הוציאה הלהקה את המיני אלבום השני שלה שכלל את הסינגל הראשון שלה "Brothers & Sisters", שהופק על ידי חברת התקליטים הלונדונית "Fierce Panda" והוקלט במשך ארבעה ימים בלבד.[9] השיר שזכה להצלחה יחסית כשהעפיל למקום ה-92 במצעד השירים הבריטי,[10] הגיע לידיעתו של אחד משדרי תחנת הרדיו "Radio 1" של ה-BBC, שניגן אותו באופן תדיר ובכך תרם לחשיפתו. בהמשך לכך, החלו חברות תקליטים להביע עניין גובר בלהקה ובקיץ 1999, חתמה הלהקה על חוזה עם חברת התקליטים "פרלופון".[7]
באוקטובר 1999, הוציאה הלהקה את המיני אלבום השני שלה "The Blue Room", שהופץ ב-500 עותקים וזכה לביקורות חיוביות.[11] בין השרים הבולטים בו ניתן למנות את "Don't Panic", "Bigger Stronger" ו-"See You Soon".
1999–2002: אלבום בכורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2000 הוציאה הלהקה את השיר "Shiver" שהיה ללהיט הראשון של הלהקה, כשהעפיל לרשימת "40 הסינגלים המצליחים באנגליה". שלושה חודשים לאחר מכן הוציאה הלהקה סינגל נוסף – "Yellow", אשר היה לשיר המצליח ביותר של הלהקה עד לאותו זמן, כאשר הגיע למקום ה-3 ברשימת "הסינגלים הנמכרים באנגליה". במהלך אותו חודש, יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות המשמעותי הראשון שלה, שכלל בין היתר הופעה במסגרת פסטיבל גלסטונברי.
ב-10 ביולי 2000, יצא אלבומה הראשון של הלהקה Parachutes, לאחר עבודה של מספר חודשי הקלטה שהחלה בנובמבר 1999. בין השירים הבולטים באלבום ניתן למנות את שני הסינגלים האחרונים של הלהקה ("Shiver" ו-"Yellow"), כמו גם את "Don't Panic" ו-"Trouble". האלבום זכה להצלחה רבה, כשהגיע למקום ה-1 ברשימת "האלבומים הנמכרים ביותר" באנגליה, לאחר שנמכר בלמעלה מ-2 מיליון עותקים. האלבום נחל הצלחה רבה גם בארצות הברית, כשיצא לחנויות בנובמבר 2000, שם העפיל למקום ה-51 ברשימת "200 האלבומים הנמכרים ביותר של מגזין "בילבורד". בספטמבר 2000, הייתה הלהקה בין המועמדות לזכייה ב"פרס מרקורי". בעקבות הצלחת האלבום בארצות הברית, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ראשון במדינה שנקרא "US Club Tour". עוד באותו חודש, זכתה הלהקה בפרס "הלהקה הבריטית של השנה" ובפרס "האלבום הבריטי של השנה" בטקס "פרסי המוזיקה הבריטית".[12] בתחילת שנת 2002, התפטר מתפקידו פיל הארווי, שתיפקד כמנהל הלהקה מראשית דרכה. הארווי שהפך למנהל האומנותי של הלהקה הוחלף בתפקיד על ידי דייב הולמס.
שנה לאחר מכן, זכתה הלהקה לראשונה בפרס במסגרת טקס אמריקאי, כשזכתה בקטגוריית "האלבום האלטרנטיבי של השנה" במסגרת טקס "פרסי גראמי" שנערך בלוס אנג'לס.
2001–2004: A Rush of Blood to the Head
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר ההצלחה של אלבום הבכורה שלה, חזרה הלהקה לאולפן ההקלטות בספטמבר 2001, והחלה לעבוד על אלבומה השני, שהופק על ידי קן נלסון (שהיה אחראי על מלאכת ההפקה של אלבומם הראשון).
ב-26 באוגוסט 2002, הוציאה הלהקה את אלבומה השני A Rush of Blood to the Head. יום לאחר השקתו באנגליה, הופץ האלבום גם בארצות הברית בהוצאת "תקליטי קפיטל". הסינגל הראשון מתוך האלבום היה "In my Place".
2004–2005: X&Y
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2005 עשתה הלהקה היסטוריה כאשר הוציאה את הסינגל "Speed of Sound" שנכנס היישר למקום השמיני בארצות הברית. בבריטניה הגיע הסינגל למקום השני, כשאת מקומו בפיסגה לוקח הרמיקס של רינגטון "הצפרדע המשוגעת". ביוני יצא אלבומה השלישי של הלהקה, X&Y. האלבום נכנס היישר למקום הראשון עם צאתו, בארצות הברית ובריטניה בו-זמנית. בבריטניה נמכרו כמעט חצי מיליון עותקים מהאלבום תוך שבוע. שם האלבום, על פי מרטין, מייצג את המשתנים במשוואה מתמטית. בהמשך יצאו גם השירים "Fix You", "Talk", "White Shadows" ו-"The Hardest Part".
ב-2006 האלבום X&Y הוכרז כאלבום הנמכר ביותר בעולם לשנת 2005, על פי הדיווחים של הפדרציה הבינלאומית של תעשיית המוזיקה. קולדפליי מכרה ברחבי העולם 8.3 מיליון עותקים מאלבומה השלישי, שיצא ביוני 2005.
2006–2010: Viva la Vida or Death and All His Friends
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 2008 הוציאה הלהקה את אלבומה הרביעי, Viva la Vida or Death and All His Friends. האלבום הופק על ידי בריאן אינו וחובר בעזרתו של ג'ון הופקינס. ב-29 באפריל 2008 יצא הסינגל הראשון מהאלבום, "Violet Hill". ב-5 במאי 2008 הוציאה הלהקה את הסינגל השני מתוך האלבום, שיר הנושא – "Viva la Vida". על עטיפת האלבום מתנוסס חלק מתוך היצירה המפורסמת, "החירות מובילה את העם", שצייר הצרפתי אז'ן דלקרואה.
בריאיון לתחנת הטלוויזיה BBC טענו כריס מרטין וויל צ'מפיון שאלבום זה מהווה שינוי בדרך הכתיבה שלהם: "כשהיינו בני 19 כתבנו שירים ברמה של בני 19 עכשיו אנחנו בשנות השלושים לחיינו". בראיונות אחרים הם אמרו כי "Viva la Vida or Death and All His Friends" הוא "התחלה", וחלק נפרד משלושת האלבומים הקודמים הנחשבת טרילוגיה בפני עצמה. על אלבום זה קיבלה הלהקה מועמדויות רבות לפרסי גראמי.
ביום יציאתו נמכרו בארצות הברית בלבד כ-360 אלף עותקים, ועוד 720 אלף במהלך השבוע הראשון. באנגליה נמכרו 125 אלף עותקים ביום יציאתו, וכ-302 אלף עותקים בשלושת הימים הראשונים לאחר יציאתו. Viva la Vida or Death and All His Friends הוא האלבום שהורד הכי הרבה פעמים דרך רשת האינטרנט.[דרוש מקור]
ב-4 בדצמבר 2008 הוגשה נגד הלהקה תביעה להפרת זכויות יוצרים על ידי הגיטריסט ג'ו סטריאני בטענה ששירם "Viva la Vida" מכיל תווים עיקריים מהקטע האינסטרומנטלי "If I Could Fly" מאלבומו של סטריאני משנת 2004, "?Is There Love in Space". שיר זה זיכה אותם במועמדות לפרס גראמי לשיר השנה.[13]
בדצמבר 2008 הוציאה הלהקה את החלק השני של האלבום בדמות המיני אלבום "Prospeckt's March" הכולל 8 שירים מהאלבום האחרון שלא נכנסו לאלבום עצמו. המיני אלבום נמכר במהדורה מהודרת ביחד עם Viva la Vida.
ב-15 במאי 2009 הוציאה קודפליי אלבום הופעה בשם LeftRightLeftRightLeft הזמין להורדה בחינם באתר האינטרנט של הלהקה.[14]
ב-6 ביולי 2009 הוציאה קולדפליי את השיר "Strawberry Swing" כסינגל.
בסוף שנת 2009, במצעד העשור שנערך בתחנת הרדיו גלגלצ נבחרה קולדפליי ללהקת העשור עם מעל ל-14,000 קולות. קולדפליי הייתה הלהקה עם מספר השירים הגבוה ביותר באותו מצעד, תשעה שירים.[15]
2009–2012: Mylo Xyloto
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 בדצמבר 2010 הוציאה קולדפליי להורדה דיגיטלית סינגל, שכתבו חברי הלהקה, בשם "Christmas Lights".
ב-31 במאי 2011 פרסמה הלהקה סינגל חדש בשם "Every Teardrop Is a Waterfall", מתוך אלבומה החמישי מיילו זיילוטו. את שם האלבום ואת עטיפתו פרסמה הלהקה באתר האינטרנט שלה ב-12 באוגוסט 2011. על פי כריס מרטין, זהו אלבום קונספט שסובב סביב שתי דמויות מיילו וזיילוטו שמתאהבות, או כמו שאמר "סיפור אהבה עם סוף טוב" . ב-21 בספטמבר יצא הסינגל השני מתוך האלבום, "Paradise", שזכה להצלחה רבה במצעדים. האלבום יצא לאור ב-24 באוקטובר 2011. ב-3 בפברואר 2012 יצא הסינגל השלישי מהאלבום, Charlie Brown, שיצאתו כללה גם קליפ לקידום הסינגל.
ב-2 ביוני 2012, הוציאה קולדפליי ביחד עם ריהאנה את השיר "Princess Of China", מעריצי קולדפליי כעסו על כך שהלהקה שיתפה פעולה עם ריהאנה, בטענה שהיא והשירים שלה ממוסחרים, ומנגד קולדפליי דווקא שמחו שהקליפ זכה ל-14 מיליון צפיות תוך שבועיים.
2012–2014: Ghost Stories
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך סיבוב ההופעות של האלבום Mylo Xyloto רואיינו חברי הלהקה והודו כי כבר הם עובדים על אלבום חדש, נפוצה שמועה בעקבות ריאיון עם חברי הלהקה בהופעה באוסטרליה שהלהקה תיקח הפסקה מפעילות בין השנים 2013 עד 2015 אך שמועה זו הופרכה כאשר ראיינו את סולן הלהקה, כריס מרטין.
ב-9 באוגוסט 2013 הודיעה הלהקה רשמית שתוציא ב-26 באוגוסט 2013 שיר חדש בשם "Atlas" אשר צורף לפסקול הסרט 'משחקי הרעב - התלקחות' שהיה אמור לצאת ב-22 בנובמבר 2013, אך הוצאת הסינגל נדחתה ל-8 בספטמבר 2013 מסיבה לא ידועה.
ב-25 בפברואר 2014 פורסם שיר חדש מתוך האלבום החדש שהוכרז Ghost Stories בשם "Midnight".
ב-3 במרץ פורסם שיר נוסף מתוך האלבום, בשם "Magic". בנוסף חשפה הלהקה כי אלבומה החדש "Ghost Stories" יכלול תשעה שירים ויפורסם ב-19 במאי 2014, הלהקה גם צירפה את עטיפת האלבום. האלבום עסק בעיקר בפרידה של מרטין מאשתו, השחקנית גווינת' פלטרו.
האלבום כולל את סגנונות הפופ רוק, סינת'-פופ ו-R&B.[16][17]
2015–2018: A Head Full Of Dreams
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 בדצמבר 2014 סולן הלהקה כריס מרטין, הודיע כי הלהקה תוציא במהלך שנת 2015 אלבום שביעי במספר שייקרא A Head Full of Dreams (ראש מלא חלומות). יחד עם הודעתו של מרטין על האלבום השביעי הופצה השמועה כי מדובר באלבום אחרון וסופי של הלהקה שלמעשה יוביל לפירוקם, אך שמועה זו הופרכה על ידי מרטין.
ב-27 בנובמבר 2015, יצא הקליפ של סינגל החמישי מהאלבום, "Adventure Of A Lifetime".
ב-29 בינואר 2016, יצא הקליפ של הסינגל השלישי מהאלבום, "Hymn for the Weekend", בשיתוף עם הזמרת ביונסה.
ב-16 במאי 2016, יצא הקליפ של הסינגל "Up & Up" שנערך על ידי הישראלים וניה היימן וגל מוג'ה.
בדצמבר 2015 הודיעה ליגת ה-NFL כי קולדפליי תופיע במופע המחצית של סופרבול 50 שיתקיים בפברואר 2016 ביחד עם הזמרת ביונסה והזמר ברונו מארס.
בסוף חודש פברואר 2017 שהתה הלהקה בישראל וברשות הפלסטינית בביקור שהוגדר על ידם כביקור היכרות ולימוד.
ב־2018 ביצעה הלהקה גרסת כיסוי לשירו של אלטון ג'ון "We All Fall in Love Sometimes", גרסת כיסוי שנכללה באלבום ההוקרה "Revamp: Reimagining the Songs of Elton John & Bernie Taupin" (אנ').
2019–2020: Everyday Life
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-26 בספטמבר 2019, הכריזו הלהקה שיופיעו בפסטיבל "Global Citizen" שבניו יורק, בשנת 2020. במהלך חודש אוקטובר הודיעו חברי הלהקה שיוציאו את אלבום האולפן השמיני שלהם והכפול שיקרא Everyday Life, האלבום יצא ב-22 בנובמבר 2019.
2021–הווה: Music of the Spheres
[עריכת קוד מקור | עריכה]Music of the Spheres הוא אלבום האולפן התשיעי שהוציאה קולדפליי.[18] האלבום יצא לאור ב-15 באוקטובר 2021, על ידי חברות התקליטים פרלופון ואטלנטיק.[18] מתוך האלבום יצאו שלושה סינגלים.[19][20] האלבום כולל שירי פופ רוק וסינת'-פופ.[21][22]
ב-13 ביוני 2024, הלהקה הכריזה על צאת "Feels Like I'm Falling in Love", הסינגל המוביל מתוך אלבום האולפן העשירי Moon Music.[23] האלבום נחשף דרך פרופילי המדיה החברתית של קולדפליי, ומתוכנן לצאת ב-4 באוקטובר.[24] שבועיים לאחר מכן, הם עמדו בראש פסטיבל גלסטונברי בפעם החמישית, והאריכו את השיא שנקבע ב-2016.[25] בין האורחים היו ויקטוריה קלארק, מייקל ג'יי. פוקס ולורה מבולה.[26] ההרכב גם ביצע לראשונה את השיר "We Pray", בהשתתפות של ליטל סימז, בורנה בוי, אליאנה וטיני.[27] קולדפליי חשפה מאוחר יותר שהשיר יהיה ההצעה השנייה מ-Moon Music.[28] במהלך ביקורם ברומא בסיבוב ההופעות העולמי "Music of the Spheres World Tour", הם ביצעו את "Good Feelings" ביחד עם איירה סטאר.[29] רשימת השירים של האלבום נחשפה ב-16 באוגוסט.[30]
השפעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת דרכה, הושווה סגנונה של הלהקה לזו של ג'ף באקלי ורדיוהד,[31] כמו גם לאומנים נוספים דוגמת טראוויס, U2, ג'ורג' האריסון (בעיקר בהקשר לאלבומה השני A Rush Of Blood To The Head משנת 2002) וג'וני קאש (בהתייחס לאלבומה השלישי של הלהקה X&Y משנת 2005). כריס מרטין ציין כי אחת מהלהקות שהשפיעו עליו להקים את הלהקה הייתה "א-הא".[1]
כל חברי הלהקה הגיעו מבתים מבוססים כלכלית באופן יחסי, בני המעמד הבינוני, שהוריהם עודדו אותם לעסוק במוזיקה. כריס מרטין החל לנגן בפסנתר בגיל צעיר ובגיל 15 החל להופיע עם הרכבי רוק משתנים, כאשר אחד מהזמרים המועדפים עליו היה טום וייטס. ג'וני באקלנד החל לנגן בגיטרה בגיל 11, בהשראת הנגנים המועדפים עליו, לרבות ג'ימי הנדריקס ואריק קלפטון. גאי ברימן, נחשף בגיל צעיר למוזיקת הפאנק והחל לנגן בגיטרה בס בתקופת נערותו. ויל צ'מפיון, ששולט במגוון כלים בהם בס וגיטרה, לא חשב על קריירה כמתופף עד שהצטרף הלהקה, אז החל לנגן על כלי הקשה באופן בלעדי.
מעורבות חברתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז יציאת האלבום השני של קולדפלי, A Rush of Blood to the Head, קולדפליי החלה לתרום באופן פעיל למספר מטרות חברתיות ופוליטיות. הלהקה תמכה במבצע "עשו סחר הוגן" של חנויות יד שנייה והארגון ההומניטרי הבינלאומי "אמנסטי". כמו כן, הלהקה הופיעה במגוון תוכניות צדקה כמו Band aid 20, Live 8, והאגודה למען נוער חולה סרטן.
הלהקה אישרה את השימוש במוזיקה שלהם בסרטים, טלוויזיה ונקודות קידום כמו הטריילר של "פיטר פן". לעומת זאת, קולדפליי התנגדה מאוד לשימוש המוזיקה שלהם בתעשיית המסחר. הלהקה דחתה חוזים של מיליוני דולרים מחברות ענק אשר רצו להשתמש בשירים "Yellow", "Trouble", ו-"Don't Panic". "לא היינו יכולים לחיות עם עצמנו אם היינו מוכרים את משמעויות השירים בצורה כזאת", אמר מרטין.
כריס מרטין תומך אישית בגן בוסתן אברהם ביפו שהוא גן ילדים יהודי-ערבי מעורב דו-שפתי שבו הילדים לומדים על תרבויות ודתות ומציינים את חגיהן. מרטין מגיע לישראל לביקורים פרטיים תקופתיים בגן, לאחרונה ב-2019.[32]
דעות פוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סולן הלהקה מרטין התבטא נגד מלחמת עיראק ב-2003, ותמך במתמודד הדמוקרטי לבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2004 ג'ון קרי. נגן הבס גיא ברימן אמר: "אתה יכול לגרום לאנשים להיות מודעים לנושא מסוים. זה לא הרבה מאמץ בשבילנו, אבל אם זה יכול לעזור לאנשים אז נעשה את זה."
ב-1 ביוני 2011 הזמינה קולדפליי את מעריציה בדף הפייסבוק שלה להאזין לשיר "Freedom for Palestine", שבוצע על ידי מספר אמנים כאקט של תמיכה בפלסטינים.[33] בקליפ השיר ניתן לראות אילוסטרציות של צה"ל מפציץ באזור מגורים והורג אזרחים ושל חייל מפיל אשה פלסטינית כשתינוק בידיה. לאחר מספר ימי מחאה, פייסבוק הסירה את המודעה עם השיר.[34] [35]
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומי אולפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2000: Parachutes
- 2002: A Rush of Blood to the Head
- 2005: X&Y
- 2008: Viva la Vida or Death and All His Friends
- 2011: Mylo Xyloto
- 2014: Ghost Stories
- 2015: A Head Full of Dreams
- 2019: Everyday Life
- 2021: Music of the Spheres
- 2024: Moon Music
הופעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיבוב הופעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2000–2001: Parachutes Tour
- 2002–2003: A Rush of Blood to the Head Tour
- 2005–2007: Twisted Logic Tour
- 2008–2010: Viva la Vida Tour
- 2011–2012: Mylo Xyloto Tour
- 2014: Ghost Stories Tour
- 2016–2017: A Head Full of Dreams Tour
- 2025–2022: Music of the Spheres World Tour
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולדפליי, ברשת החברתית פייסבוק
קולדפליי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קולדפליי, ברשת החברתית אינסטגרם
קולדפליי, ברשת החברתית טיקטוק
קולדפליי, ברשת החברתית VK
קולדפליי, סרטונים בערוץ היוטיוב
קולדפליי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קולדפליי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
קולדפליי, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
קולדפליי, באתר ספוטיפיי
קולדפליי, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
קולדפליי, באתר Last.fm (באנגלית)
קולדפליי, באתר AllMusic (באנגלית)
קולדפליי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קולדפליי, באתר דיזר
קולדפליי, באתר Yandex.Music (ברוסית)
קולדפליי, באתר Discogs (באנגלית)
קולדפליי, באתר Songkick (באנגלית)- קולדפליי, באתר Genius
- קולדפליי, באתר SecondHandSongs
קולדפליי, באתר בילבורד (באנגלית)
קולדפליי, באתר טיידל (באנגלית)
קולדפליי, באתר אמזון מיוזיק- קולדפליי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
באנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קולדפליי- הערוץ הרשמי של הלהקה ביוטיוב
- קולדפליי, באתר MusicDB
בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דפנה לוסטיג, קולדפליי החדש: לא ממחזרים את עצמם, באתר וואלה, 30 ביוני 2011
- עינב שיף, קולדפליי מוציאים אלבום חדש: למה כל כך שונאים אותם?, באתר וואלה, 19 באוקטובר 2011
- גיא חג'ג', האלבום של קולדפליי: זה לא רוק, וזה טוב, באתר ynet, 22 באוקטובר 2011
- שירית גל, קולדפליי בלונדון: בלונים בתקרה, באתר ynet, 14 בדצמבר 2011
- מני אבירם, קורדרוי 83: החדש של קולדפליי אמור היה לרסק אותנו - ונכשל, באתר וואלה, 14 במאי 2014
- קורדרוי 119: האלבום המואר החדש של קולדפליי לא יחזיר את הפורשים, באתר וואלה, 2 בדצמבר 2015
- שרון מולדאבי, ביקורת מוזיקה: האלבום החדש של קולדפליי משדר רוח רעננה, באתר גלובס, 6 בדצמבר 2015
- עמי פרידמן, קולדפליי החדש: עכשיו טוב, וזה נשמע נורא, באתר ynet, 9 בדצמבר 2015
- ערן איצקוביץ', דעה לא שגרתית: קולדפליי החדש לא כזה נורא, באתר nrg, 17 בדצמבר 2015
- קולדפליי במוסיכיפדיה של רדיו מוסיכיף 69FM.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Coldplay biography, www.last.fm
- ^ Katie Kindelan, Top 5 Things You May Not Know About Coldplay abcnews.go.com, March 1, 2012,
- ^ Coldplay history, coldplay.wikia.com
- ^ Michael Odell, The Shore Thing, Q Magazine, May 1, 2004
- ^ Coldplay-Ghost stories(הקישור אינו פעיל, 24.8.2024), coldplay.com, July 25, 2008
- ^ מקור שמה של הלהקה באוסף שירי ילדים שנקרא: "Child’s Reflections: Cold Play". ראה: Emily Barker, 50 Stories Behind Band Names You Probably Don’t Know, nme.com, November 13, 2014
- ^ 1 2 Edna Gundersen, coldplay searching for a balance, usatoday30.usatoday.com, february 13, 2003
- ^ השירים "Bigger Stronger" ו-"Such a Rush" מופיעים במיני אלבום "The Blue Room" שיצא באוקטובר 1999. השיר "No More Keeping My Feet on the Ground" מופיע בצד ב של הסינגל "Yellow", שיצא ביוני 2000.
- ^ החברה החליטה לחתום על חוזה לטווח קצר עם הלהקה לאחר שצפתה בהופעה שלה שנערכה במועדון ה-"Camden Falcon" בדצמבר 1998. ראה: Coldplay – Brothers & Sisters, discogs.com
- ^ Coldplay - Official Charts, officialcharts.com
- ^ MacKenzie Wilson, The Blue Room EP review, allmusic.com
- ^ Coldplay - Brit awards, web.archive.org
- ^ Reuters.com, Guitarist Satriani accuses Coldplay of plagiarism, December 5th 2008
- ^ האלבום באתר הרשמי של קולדפליי(הקישור אינו פעיל, 24.8.2024)
- ^ אור ברנע, אתם קבעתם: "Californication" הוא שיר העשור, באתר ynet, 31 בדצמבר 2009
- ^ "Coldplay Consciously Uncouple From Trademark Bathos On Appealing Ghost Stories". Spin. 17 במאי 2014. ארכיון מ-5 ביולי 2015. נבדק ב-3 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Coldplay Ghost Stories Album Review". Time. 14 במאי 2014. ארכיון מ-3 בינואר 2022. נבדק ב-3 בינואר 2022.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Music of the Spheres, Genius (באנגלית)
- ^ Nast, Condé (2021-07-20). "Coldplay Announce New Album Music of the Spheres". Pitchfork (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-07-20.
- ^ Shaffer, Claire; Shaffer, Claire (2021-07-20). "Coldplay Confirm New Album 'Music of the Spheres'". Rolling Stone (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-07-20.
- ^ Dolan, Jon (15 באוקטובר 2021). "Coldplay Travel to Space and Redeem Humanity (Again) on 'Music of the Spheres'". Rolling Stone. ארכיון מ-16 באוקטובר 2021. נבדק ב-15 באוקטובר 2021.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Gajjar, Saloni (15 באוקטובר 2021). "The only intriguing thing about Coldplay's Music Of The Spheres is the emoji song titles". AV Club (באנגלית בריטית). נבדק ב-14 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Coldplay Announce First Moon Music Album Single Feels Like I'm Falling in Love". Billboard. 13 ביוני 2024. ארכיון מ-13 ביוני 2024. נבדק ב-13 ביוני 2024.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Coldplay's 10th Album, Moon Music, Due in October". Variety. 17 ביוני 2024. ארכיון מ-17 ביוני 2024. נבדק ב-17 ביוני 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Coldplay Review, Glastonbury 2024: Band Deliver the Spectacle of a Lifetime, with Help from Michael J. Fox". The Independent. 30 ביוני 2024. ארכיון מ-6 ביולי 2024. נבדק ב-7 ביולי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Coldplay Live at Glastonbury 2024: Worthy Farm's House Band Become 100,004 People Strong". NME. 30 ביוני 2024. ארכיון מ-30 ביוני 2024. נבדק ב-30 ביוני 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Watch Coldplay Bring Out Michael J. Fox and Debut Little Simz Collab at Glastonbury". Stereogum. 30 ביוני 2024. ארכיון מ-30 ביוני 2024. נבדק ב-30 ביוני 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ England, Adam (2024-08-06). "Coldplay announce new single 'We Pray' featuring Little Simz, Burna Boy and more". NME (באנגלית בריטית). נבדק ב-2024-08-07.
- ^ "Watch Coldplay Debut New Song "Good Feelings" In Rome". Stereogum (באנגלית). 2024-07-13. נבדק ב-2024-08-18.
- ^ "Coldplay Reveal the Tracklist for Their 10th Album, Moon Music". Audacy. 16 באוגוסט 2024. ארכיון מ-17 באוגוסט 2024. נבדק ב-17 באוגוסט 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ David-Basham, COLDPLAY FINDS AMERICAN HOME FOR "PARACHUTES", mtv.com, january 8, 2000
- ^ אתר מאקו, ביקור סודי: מה עשה כריס מרטין בישראל?, 8 ביולי 2019
- ^ ynet, קולדפליי מקדמים את השיר "חופש לפלסטין", באתר ynet, 1 ביוני 2011
- ^ אור ברנע, קולדפליי הסירה את "חופש לפלסטין" מהפייסבוק, באתר ynet, 6 ביוני 2011
- ^ "Palestine Campaign Song Generates Controversy Ahead of Release". The Guardian. 9 ביוני 2011. ארכיון מ-16 בינואר 2022. נבדק ב-29 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)
| קולדפליי | ||
|---|---|---|
| כריס מרטין • ג'ון באקלנד • גאי ברימן • ויל צ'מפיון | ||
| אלבומי אולפן | Parachutes • A Rush of Blood to the Head • X&Y • Viva la Vida or Death and All His Friends • Mylo Xyloto • Ghost Stories • A Head Full of Dreams • Music of the Spheres • Moon Music | |
| מיני אלבומים | Safety • Brothers & Sisters • The Blue Room EP • Acoustic • Mince Spies • Remixes • Prospekt's March • Every Teardrop Is a Waterfall • A Sky Full of Stars • Kaleidoscope EP | |
| אלבומי הופעה | Live 2003 • LeftRightLeftRightLeft • Live in Madrid • iTunes Festival: London 2011 • Coldplay Live 2012 • Ghost Stories Live 2014 • Live from Spotify London | |
| אלבומי אוסף | The Singles 1999–2006 | |
| סיבובי הופעות | Parachutes Tour • A Rush of Blood to the Head Tour • Twisted Logic Tour • Viva la Vida Tour • Mylo Xyloto Tour • Ghost Stories Tour • A Head Full of Dreams Tour | |
| פרס המוזיקה הבריטית ללהקה הבריטית | |
|---|---|
|
| פרס המוזיקה של MTV אירופה ללהקה הטובה ביותר | |
|---|---|
|
| פרס המוזיקה של MTV אירופה לאמן הרוק הטוב ביותר | |
|---|---|
|
- קולדפליי
- זוכי פרס גראמי
- להקות רוק בריטיות
- להקות פופ בריטיות
- להקות רוק אלטרנטיבי
- להקות פופ רוק
- להקות סינת'-פופ
- זוכי פרס המוזיקה הבריטית
- זוכי פרס המוזיקה העולמי: בריטים
- זוכי פרס המוזיקה העולמי: להקת הרוק
- אמני אטלנטיק רקורדס
- אמני קפיטול רקורדס
- להקות שהוקמו בשנת 1997
- זוכי פרס המוזיקה של בילבורד
- זוכי פרס המוזיקה של MTV אירופה
- זוכי פרס הווידאו קליפים של MTV: אישים