גרגוריוס השנים עשר
 | |||||
| לידה |
1326 ונציה, הרפובליקה של ונציה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 באוקטובר 1417 (בגיל 91 בערך) רקנאטי, מדינת האפיפיור | ||||
| שם לידה |
Angelo Correr | ||||
| מדינה |
הרפובליקה של ונציה | ||||
| מקום קבורה |
Concattedrale di San Flaviano | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת בולוניה | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
האפיפיור גרגוריוס השנים עשר (בלטינית: Gregorius XII 1326 לערך – 18 באוקטובר 1417), נולד בשם אנג'לו קורר או לפעמים קוראריו (Angelo Correr או Corrario). אפיפיור בין 30 בנובמבר 1406 ועד להתפטרותו ב-4 ביולי 1415, התפטרות שהביאה לסיום הקרע המערבי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורר נולד למשפחת אצולה מוונציה. ב-1380 מונה לבישוף קסטלו וב-1390 מונה לפטריארך טיטולרי של קונסטנטינופול. ב-1405 מונה לקרדינל.
הקרדינל קורר נבחר שנה לאחר מכן ברומא על ידי קונקלווה בת 15 קרדינלים בלבד, על מנת לחסום את דרכו של האנטי-אפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר לכס. קורר נתמך על ידי קרוביו מוונציה ועל ידי מלך נאפולי לדיסלאוס.
למרות התחייבותו שלא למנות קרדינלים חדשים, העלה ארבעה מקרובי משפחתו למעלת קרדינלים, בהם האפיפיור לעתיד אאוגניוס הרביעי. ב-4 במאי 1408 כינס את הקרדינלים בעיר לוקה והפציר בהם שלא יעזבו את הכינוס. למרות זאת יצאו שבעה קרדינלים על מנת להיוועד עם חשמניו של האנטי-אפיפיור. הדבר הוביל לכינוס ועידת פיזה, שהחליטה, בהיעדרם של שני האפיפיורים, שעל שני הטוענים לכס הקדוש להתפטר על מנת שיוכל להיבחר מועמד מוסכם. ב-5 ביוני 1409 גינתה ועידת פיזה את שני האפיפיורים כפלגניים, כופרים, שקריים, ושערורייתיים ובחרה באנטי-אפיפיור אלכסנדר החמישי, שהוחלף לאחר כשנה על ידי האנטי-אפיפיור יוחנן העשרים ושלושה.
כך שבו זמנית כיהנו שלושה אפיפיורים: גרגוריוס השנים עשר, בנדיקטוס השלושה עשר, ויוחנן העשרים ושלושה.
בתגובה יצר גרגוריוס השנים עשר חצר אפיפיורית בצ'יווידאלה דל פריולי (אנ') שליד אקוויליה, תוך שהוא ממנה עשרה קרדינלים נאמנים נוספים. אף על פי שהכריז על תומכי אלכסנדר החמישי ככופרים שנשבעו לשקר, לא סחף אחריו תמיכה ציבורית.
ב-16 בנובמבר 1414 כינס זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ועידה אקומנית בעיר קונסטנץ, היא ועידת קונסטנץ, על מנת לשים קץ לקרע המערבי. גרגוריוס מינה את הקרדינל קרלו מלטסטה (Carlo Malatesta) כשליחו ומלטסטה היה זה שהגיש לוועידה ב-4 ביולי 1415 את התפטרותו של האפיפיור. הוועידה קיבלה את ההתפטרותו ולא בחרה אפיפיור חדש. רק אחרי מותו ב-1417 בחרה במועמד מוסכם, מרטינוס החמישי, לאפיפיור מוסכם, צעד שסיים את הקרע המערבי.
את שארית ימיו בילה גרגוריוס בביתו באנקונה.
עד התפטרותו של בנדיקטוס השישה עשר בפברואר 2013 היה האפיפיור האחרון שהתפטר מתפקידו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך באנציקלופדיה הקתולית (באנגלית)
- גרגוריוס השנים עשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: אינוקנטיוס השביעי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: מרטינוס החמישי |