גראמן G-44 וידג'ן

גראמן G-44 וידג'ן
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס אמפיבי קל
ארץ ייצור	ארצות הברית וצרפת
יצרן	גראמן
תקופת שירות	21 בפברואר 1940 – הווה (84 שנים)
יחידות שיוצרו	345 piece
אורך	9.48 מטר
גובה	3.5 מטר
מוטת כנפיים	12.19 מטר
משקל ריק	1,458 ק"ג
משקל המראה מרבי	2,041 ק"ג
מהירות מרבית	245 קמ"ש
טווח טיסה מרבי	1,481 ק"מ
סייג רום	4,500 מטר
	שני מנועי בוכנה "ריינג'ר" L-440-5 בעלי הספק של 200 כ"ס כל-אחד

גראמן G-44 וידג'ן (אנגלית: Widgeon, סוג של ברווז) הוא מטוס אמפיבי קל, דו מנועי, בעל חמישה מקומות, מתוצרת חברת גראמן, ארצות הברית. סימול המטוס בצי ארצות הברית ובמשמר החופים של ארצות הברית היה J4F. בגיס האווירי של צבא ארצות הברית ובחילות האוויר של צבא ארצות הברית זכה המטוס לסימול OA-14. בזרוע האוויר של הצי המלכותי הבריטי כונה המטוס "גוסלינג" (אנגלית: Gosling, אפרוח של ברווז).

תכנון ופיתוח

המטוס תוכנן בתחילה עבור השוק הפרטי והיה למעשה גרסה מוקטנת של מטוס אחר של חברת גראמן, G-21 גוס (אנ'), שיוצר כמה שנים לפני הווידג'ן. אב הטיפוס של המטוס המריא לראשונה ב-1940 והמטוס יוצר, על גרסאותיו השונות, בין השנים 1941–1955. ב-1945 אושרה לייצור גרסה משופרת, G-44A. המטוסים שייצרה גראמן בגרסה זו שופרו באמצעות העמקת תצורת ה-V בקדמת הגוף, כדי לשפר את תכונות השיט של המטוס. במטוס המשופר ניתן היה לשאת ששה נוסעים (כולל הטיס), לעומת חמישה בדגם הקודם. שיפור נוסף שנעשה לאחר המלחמה היה החלפת מנועי המטוס מדגם ריינג'ר, שהיו בעלי הספק של 200 כוח סוס, והמדחפים שהיו עשויים מעץ ובעלי פסיעה קבועה. לאחר המלחמה היו זמינים למטוסים בשוק הפרטי מנועים קלים יותר ובעלי עוצמה רבה יותר, ובמטוסים שעברו לשוק הפרטי הותקן מגוון של מנועים כאלה. בסך הכל יוצרו 276 מטוסי וידג'ן, מהם 176 עבור הכוחות המזוינים השונים. 76 מן המטוסים שיוצרו היו מגרסה G-44A. המטוס האחרון מגרסה זו סופק בינואר 1949.^[1]

גרסה נוספת של המטוס יוצרה ברישיון בצרפת על ידי סוסייטה דה קונסטרוקסיון איירונאוול (Société de construction aéronavale,‏ SCAN) (צר'), וסומלה SCAN-30. בסך הכל יוצרו 41 מטוסים מגרסה זו, שרובם הגיעו בסופו של דבר לשוק הפרטי בארצות הברית. חברת מקינון אנטרפרייזז (McKinnon Enterprises) מאורגון הסבה יותר מ-70 מטוסי וידג'ן לגרסה שנקראה "סופר וידג'ן". במסגרת ההסבה הוחלפו המנועים למנועי אברו לייקומינג G0-480-B1D, בעלי ששה צילינדרים והספק של 270 כוח סוס, הותקנו מערכות אוויוניקה חדישות, מדחפים בעלי שלושה להבים, חלונות גדולים יותר, אטימה טובה יותר בפני רעש, יציאות חירום, ומשקל המראה מוגדל. החברה איפשרה כאופציה תוספת של מצופים מתקפלים בקצות הכנפיים.

שירות מבצעי

במלחמת העולם השנייה שימש הווידג'ן למשימות סיור ותובלה כללית, ושירת בשורות צי ארצות הברית, משמר החופים של ארצות הברית וזרוע האוויר של הצי המלכותי. המטוסים נשאו פצצת עומק במשקל 200 ליברות (כ-90 ק"ג) למשימות לוחמה נגד צוללות. המטוסים גם חומשו לעיתים במקלעים, שירו דרך חלונות המטוס.^[1]

מטוסי הווידג'ן הטביעו מספר קטן של צוללות במהלך המלחמה. מטוס וידג'ן של משמר החופים של ארצות הברית טען שהטביע צוללת ב-1 באוגוסט 1942 ליד חופי לואיזיאנה. הצוללת זוהתה כ-U-166. שנים רבות לאחר המלחמה, ב-2001, נמצאו שרידי הצוללת, והובהר על פי מיקומה שכנראה הוטבעה יומיים לפני כן על ידי ספינת סיור.^[2] ההערכה היא שהמטוס תקף צוללת אחרת, U-171, שלא נפגעה.^[3]

מטוס וידג'ן של פטרול האוויר האזרחי (Civil Air Patrol) (אנ') טען להטבעת צוללת ב-11 ביולי 1942.^[4]

לאחר המלחמה

כאמור, לאחר המלחמה השיקה גראמן דגם משופר של הווידג'ן. השיפורים כללו תכנון מחודש של גוף המטוס, כך שיכולות השיוט במים שופרו. למטוס נוסף מושב נוסף, ומספר הנוסעים עלה לשישה (כולל הטייס). בתחילת המאה ה-21 עדיין מהווה הווידג'ן מטוס פופולרי בשוק האזרחי בארצות הברית. במינהל התעופה האזרחית (FAA) רשומים 118 מטוסי וידג'ן, 26 מתוכם באלסקה.^[5]

בחיל האוויר הישראלי

במלחמת העצמאות תרם המיליונר ההולנדי וים ואן ליר שני מטוסי וידג'ן לחיל האוויר הישראלי המתגבש. חיל האוויר השתמש במטוס לתובלה אווירית בין הבסיסים, בעיקר כמטוסי יבשה רגילים. באחת הנחיתות הנדירות במים, ב-7 בדצמבר 1948 בכנרת, התרסק אחד המטוסים. בהתרסקות נהרגו שלושה אנשי מח"ל וחייל נוסף שטס כנוסע.^[6] המטוס השני הוצא משירות ב-1949 ונמכר לארצות הברית ב-1952.^[7]

גרסאות

G-44

גרסת הייצור העיקרית. נבנו 200 מטוסים, כולל גרסאות J4F המפורטות להלן.

G-44A

דגם משופר שנבנה לאחר המלחמה. נבנו 76 מטוסים.

J4F-1

גרסה של דגם G-44 עבור משמר החופים של ארצות הברית. נבנו 25 מטוסים.

J4F-2

גרסה של דגם J4F-1 עבור צי ארצות הברית. נבנו 131 מטוסים.

OA-14

15 מטוסים אזרחיים מדגם G-44 שהופעלו על ידי חילות האוויר של ארצות הברית.

OA-14A

מטוס חדש אחד שנבנה עבור חיל ההנדסה של ארצות הברית.

גוסלינג I

חמישה עשר מטוסים מדגם J4F-2 שהועברו לצי המלכותי הבריטי. הכינוי שונה בהמשך לווידג'ן I.

SCAN 30

מטוסים מדגם G-44A שנבנו ברישיון בצרפת תוך שימוש ביחידות מטריות ולא עברו תהליך אלגון, בניגוד למטוסים מתוצרת גראמן. נבנו 41 מטוסים.

PACE גאנט

הסבה של מטוסים מדגם SCAN 30 על ידי חברת פסיפיק ארוספייס אנג'נירינג קורפוריישן (Pacific Aerospace Engineering Corporation), עם שני מנועים רדיאליים מדגם לייקומינג R-680-13 בעלי הספק של 300 כוח סוס כל אחד. נודעו גם כגאנט סופר וידג'ן.

מפעילות

גופים צבאיים

אורוגוואי אורוגוואי

צי אורוגוואי - מטוס אחד, בין השנים 1943 - 1979

ארצות הברית ארצות הברית

הגיס האווירי של צבא ארצות הברית

חילות האוויר של צבא ארצות הברית

משמר החופים של ארצות הברית

צי ארצות הברית

פטרול האוויר האזרחי

ברזיל ברזיל

חיל האוויר הברזילאי - 14 מטוסים, בין השנים 1942–1958

בריטניה בריטניה

זרוע האוויר של הצי המלכותי הבריטי

ישראל ישראל

חיל האוויר הישראלי - 2 מטוסים, בין השנים 1948 - 1949

פורטוגל פורטוגל

הצי הפורטוגזי - 12 מטוסים, בין השנים 1942 - 1968

קובה קובה

הצי הקובני קיבל ארבעה מטוסי וידג'ן ב-1952

תאילנד תאילנד

הצי המלכותי התאילנדי - חמישה מטוסים, ב-1951

חיל האוויר המלכותי התאילנדי = חמישה מטוסים, בין השנים 1952 - 1956

מפעילים אזרחיים

נורווגיה נורווגיה

חברת התעופה Mørefly (אנ')

ניו זילנד ניו זילנד

חברת התעופה מאונט קוק (אנ')

מאפיינים

מאפיינים כלליים

צוות: 1
מטען ונוסעים: 4 נוסעים
אורך: 9.47 מטרים
רוחב: 2.62 מטרים
גובה: 4.39 מטרים
מוטת כנפים: 12.19 מטרים
משקל ריק: 1,470 ק"ג
משקל כולל: 2,053 ק"ג
הנעה: 2 × מנועי ריינג'ר L-440 מקוררי אוויר בעלי ששה צילינדרים, 200 כוח סוס

ביצועים

מהירות מרבית: 153 קשר (246 קמ"ש)
מהירות שיוט: 138 קשר (222 קמ"ש)
טווח: 1,480 ק"מ
תקרת שירות: 4,500 מטרים
קצב טיפוס: 3.6 מטר/שנייה

חימוש

לעיתים מקלע אחד או שניים בקוטר 7.62 מ"מ, או 0.5 אינץ', יורים דרך חלונות המטוס
במשימות לוחמה נגד צוללות - פצצת עומק אחת במשקל 90 ק"ג

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גראמן G-44 וידג'ן בוויקישיתוף

גראמן G-44 וידג'ן באתר חיל האוויר
תאונת ויג’ן ב-73, באתר "מרקיע שחקים", 2 באוגוסט, 2023

הערות שוליים

^ ¹ ² 1942 Grumman G44 Widgeon באתר waterwings.com.
^ U-166 באתר uboat.net.
^ U-171 באתר uboat.net.
^ כך על פי המקורות המובאים בערך באנגלית. באתר Uboat.net אין אזכור להטבעת צוללת בתאריך זה.
^ N13122 Grumman G-44 Widgeon S/N 1312 באתר Joint Base Elmendorf - Richardson.
^ ארבעת ההרוגים בהתרסקות היו סגן ראלף מוסטר, סגן אוליבר-גרפילד הולטון, סגן אלוין-אברהם לוי וטוראי לודויג-עוזר שטיינר.
^ דני שלום: מטוסי חיל האוויר - מהטייגר מות' עד הסופה, באוויר - פרסומי תעופה וחלל, עמ' 101.

[וו-1] ¹ ² 1942 Grumman G44 Widgeon באתר waterwings.com.

[2] U-166 באתר uboat.net.

[3] U-171 באתר uboat.net.

[4] כך על פי המקורות המובאים בערך באנגלית. באתר Uboat.net אין אזכור להטבעת צוללת בתאריך זה.

[5] N13122 Grumman G-44 Widgeon S/N 1312 באתר Joint Base Elmendorf - Richardson.

[6] ארבעת ההרוגים בהתרסקות היו סגן ראלף מוסטר, סגן אוליבר-גרפילד הולטון, סגן אלוין-אברהם לוי וטוראי לודויג-עוזר שטיינר.

[7] דני שלום: מטוסי חיל האוויר - מהטייגר מות' עד הסופה, באוויר - פרסומי תעופה וחלל, עמ' 101.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]