גדעון לב-ארי
 | |
| לידה |
3 בדצמבר 1935 פתח תקווה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
16 בספטמבר 2001 (בגיל 65) תל אביב-יפו |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים  |
| תקופת הפעילות | תחילת שנות ה-60 – 2001 |
| עיסוק | שדרן רדיו |
| מעסיק |
קול ישראל רדיו לב המדינה גלי צה"ל |
  | |
גדעון לב-ארי (3 בדצמבר 1935 – 16 בספטמבר 2001) היה איש רדיו ישראלי ומנהל קול ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בפתח תקווה. בתחילת שנות ה-60 למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמקביל החל לעבוד כקריין בקול ישראל. במשך שנים היה כתב חדשות. כמו כן שימש כקריין ביומני גבע.
בשנות ה-70 ערך והגיש את התוכנית "הטור השבועי", ששודרה ביום שישי אחר הצהריים, ואת התוכנית "הנושא בטיפול", ששודרה במוצאי שבת וטיפלה בתלונות אזרחים. כמו כן הגיש את תוכנית המאזינים "בינינו לבין עצמנו". לצד לב-ארי עבדו בכל תוכניותיו קבוצה קבועה של אנשי רדיו וכתבים, ובהם דוד מרגלית, יובל מסקין יורם אלפר ואלכס טלמור.
בשנת 1979 מונה למנהל קול ישראל ושימש בתפקידו עשר שנים. בתקופת כהונתו יזם את הקמת קול המוזיקה והיה שותף להקמת מרכז החדשות של קול ישראל בשכונת רוממה בירושלים. לב-ארי שינה את אופיין של תוכניות הבוקר בקול ישראל ויצר את המגזין היומי "כל צבעי הרשת". כמו כן החדיר רוח חדשה וקלילה יותר בסגנון ההגשה ברדיו, לעומת סגנון ההגשה המוקפד והרשמי שרווח עד אז.
בינואר 1988 התפטר לב-ארי מתפקידו. כעבור זמן עבר לנהל את רדיו לב המדינה. במשך תקופה הוא הגיש את תוכנית המאזינים "פתחון פה". במקביל כיהן כמנכ"ל המועצה לישראל יפה.
במשך שנים נמנה עם מגישי התוכנית "יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל.
בשנת 2003 הוקרן בסינמטק תל אביב, ולאחר מכן בערוץ 2, סרטו של לב-ארי, "לב עצוב, לב שמח", שבו תיעד את סיפורם של שלושה צעירים שהמתינו להשתלת איברים.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לב-ארי נפטר ב-16 בספטמבר 2001, לאחר שאושפז בבית החולים איכילוב בעקבות זיהום שהתפשט בגופו כתוצאה מעקירת שן בינה[1]. נקבר בבית העלמין ירקון[2]. כעבור שנה הגישה משפחתו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב על רשלנות רפואית[3]. אולם בית המשפט דחה את התביעה וקבע שלא הוכחה רשלנות רפואית וכי תוצאות נתיחה שלאחר המוות מורות שמותו נגרם כתוצאה מאירוע לב[4]. המשפחה ערערה לבית המשפט העליון, ובשנת 2011 הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו ישלם משרד הבריאות פיצויים למשפחתו של לב-ארי בסך מאה ושמונים אלף שקלים[5][6][7].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי ליעל, ונישא בשנית לנירה. במשך תקופה היה בן זוגה של כרמלה מנשה, שהייתה כתבת בתוכניתו "הטור השבועי". היה אב לארבעה, והתגורר בבית אריה. אחייניתו היא השדרנית ענת דוידוב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מרב יודילוביץ' וסמדר שמואלי, נפטר העיתונאי גדעון לב-ארי, באתר ynet, 16 בספטמבר 2001
- ^ גדעון לב-ארי באתר GRAVEZ
- ^ ורד לוביץ' ועתי"ם, תביעה: מותו של גדעון לב ארי נגרם מרשלנות רפואית, באתר ynet, 3 בדצמבר 2002
- ^ משה ריינפלד, מותו של גדעון לב ארי לא נבע מרשלנות, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 בספטמבר 2008
- ^ עוזי ברוך, פיצוי למשפחתו של גדעון לב ארי, באתר ערוץ 7, 6 במרץ 2011
- ^ איתמר לוין, המדינה תשלם 180,000 שקל ליורשיו של גדעון לב-ארי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 6 במרץ 2011
- ^ איתמר לוין, המדינה תשלם 180,000 שקל ליורשיו של גדעון לב-ארי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 6 במרץ 2011