גבריאל כהן

גבריאל כהן
	גבריאל כהן, 1966
לידה	30 במאי 1928; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	9 באפריל 2021 (בגיל 92)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
השכלה	אוניברסיטת אוקספורד; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
מפלגה	המערך
סיעה	המערך, העבודה
	22 בנובמבר 1965 – 17 בנובמבר 1969; (4 שנים)
כנסות	6

ערך זה עוסק בהיסטוריון וחבר הכנסת. אם התכוונתם לצייר, ראו גבריאל כהן (צייר).

גבריאל (גבי) כהן (30 במאי 1928 – 9 באפריל 2021) היה היסטוריון ואיש ציבור ישראלי, חבר הכנסת בכנסת השישית, פרופסור במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

כהן נולד ב-30 במאי 1928 בירושלים. בנעוריו למד בגימנסיה העברית "הרצליה" והיה חבר תנועת הצופים^[1]. בשנת 1946 הצטרף לשורות הפלמ"ח בחטיבת יפתח.

במלחמת העצמאות לחם כהן עם החטיבה בשלוש החזיתות בה הוצבה: בגליל המזרחי, בנגב ובמבצע דני במרכז הארץ.

לאחר המלחמה למד היסטוריה באוניברסיטה העברית. בתום לימודיו שירת שנתיים בצה"ל שכללו שנה כראש ענף היסטוריה של צה"ל^[2]. לאחר מכן למד לתואר שני^[3] ובשנת 1960 השתלם באוניברסיטת אוקספורד^[4]. במקביל לכתיבת הדוקטורט שלו על "המדיניות הבריטית בארץ ישראל בשנות המנדט האחרונות", נמנה בין חברי הסגל של אוניברסיטת תל אביב כמרצה להיסטוריה של ימי הביניים והעת החדשה, בקתדרה להיסטוריה צבאית^[5]. משנגזר דינו של ישראל בר, מונה, יחד עם מרדכי גיחון, למופקד על הקתדרה והמגמה להיסטוריה צבאית^[6]. כן כיהן כמרכז המכון לחקר הציונות^[7]. כהן החל לחקור את תולדות ההגנה והפלמ"ח והיה בין ראשוני החוקרים האקדמיים בתחום זה. בשנת 1976 קודם לדרג פרופסור ומאוחר יותר נבחר לדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב (1983–1986) ולחבר המועצה להשכלה גבוהה (1986).

לצד פעילותו האקדמית, כהן הצטרף בשנת 1953 למפלגת אחדות העבודה. בשנת 1965 נבחר לכנסת השישית מטעם המערך, והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט. בכנסת נקשר שמו של כהן עם ההצעה למנות אומבודסמן וכן עם הנהגת נסיעה חינם לחיילים בתחבורה ציבורית^[8]. כהן ביקש לקבוע שפרס ישראל יינתן לאדם אחד כל שנה, באופן שיעלה את יוקרת הפרס, אך הצעתו לא נתקבלה^[9].

לאחר פרישתו מהכנסת ב-1969, כהן קיבל את הזמנתו של הרב שאר-ישוב כהן והצטרף לוועד המנהל של אגודת צדק-מדות-מוסר והמשיך את פועלו בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת במסגרת צדק-מדות-מוסר מול גופי הממשל השונים.

לקראת הבחירות לכנסת השביעית לא הוצב כהן ברשימת המערך לכנסת, בשל העמדות העצמאיות שהביע בכנסת בניגוד לעמדות סיעתו^[10].

השאיר אחריו בת אחת, יעלה.

פרסומיו

1. צ'רציל ושאלת ארץ-ישראל, ירושלים, תשל"ו, הוצאת יד יצחק בן-צבי.

2. הקאבינט הבריטי ושאלת ארץ ישראל : אפריל - יולי 1943, תל אביב, תשל"ו, אוניברסיטת תל אביב.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גבריאל כהן בוויקישיתוף

גבריאל כהן, באתר הכנסת
גבריאל כהן, באתר כנסת פתוחה
שלמה גינוסר, מלחמת העולם ותקומת ישראל, דבר, 5 במאי 1965
חיים גורי, כל הדרכים מוליכות ליוני, דבר, 29 ביוני 1971

הערות שוליים

^ יוסף לפיד, מי אתה יוסף אפשטיין?, מעריב, 27 בינואר 1967
^ גבריאל כהן, דבר, 24 ביולי 1964
^ תואר מוסמך למדעי הרוח, דבר, 9 ביולי 1959
^ שלוש הערות לשני צידי הגבעה, מעריב, 30 בספטמבר 1960
^ יעשו לחיזוק מעמדה של אוניברסיטת תל אביב, חרות, 9 בנובמבר 1961
^ אוניברסיטת תל אביב תפתח פקולטה, חרות, 24 במאי 1962
^ מכון שילוח לחקר המזרח התיכון הועבר לאוניברסיטת תל אביב, מעריב, 3 באוגוסט 1966
^ יהושע ביצור, א. אבן מקווה שאפשר לקשור יחסים דיפלומטיים עם ספרד, מעריב, 8 במאי 1969
^ דניאל בלוך, הסמכות והבומראנג, דבר, 23 במאי 1969
^ יהושע ביצור, תם תור האביב בכנסת, מעריב, 9 ביוני 1970
דניאל בלוך, ננעל מושב הקיץ של הכנסת ה-7, דבר, 14 באוגוסט 1970

[1] יוסף לפיד, מי אתה יוסף אפשטיין?, מעריב, 27 בינואר 1967

[2] גבריאל כהן, דבר, 24 ביולי 1964

[3] תואר מוסמך למדעי הרוח, דבר, 9 ביולי 1959

[4] שלוש הערות לשני צידי הגבעה, מעריב, 30 בספטמבר 1960

[5] יעשו לחיזוק מעמדה של אוניברסיטת תל אביב, חרות, 9 בנובמבר 1961

[6] אוניברסיטת תל אביב תפתח פקולטה, חרות, 24 במאי 1962

[7] מכון שילוח לחקר המזרח התיכון הועבר לאוניברסיטת תל אביב, מעריב, 3 באוגוסט 1966

[8] יהושע ביצור, א. אבן מקווה שאפשר לקשור יחסים דיפלומטיים עם ספרד, מעריב, 8 במאי 1969

[9] דניאל בלוך, הסמכות והבומראנג, דבר, 23 במאי 1969

[10] יהושע ביצור, תם תור האביב בכנסת, מעריב, 9 ביוני 1970
דניאל בלוך, ננעל מושב הקיץ של הכנסת ה-7, דבר, 14 באוגוסט 1970

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]