ג'ייקוב קרדוזו

ג'ייקוב נונז (ניוטון) קרדוזו (באנגלית: Jacob Nunez (Newton) Cardozo;‏ 17 ביוני‏ 1786, סוואנה, ג'ורג'יה – 30 באוגוסט 1873) היה עיתונאי ותאורטיקן כלכלי אמריקאי-יהודי שפעל במאה ה-19.

קרדוזו חי בתקופה שבה התחוללו אירועים מעצבים בהיסטוריה של ארצות הברית, כגון: התפשטות טריטוריאלית מערבה, דחיקת האינדיאנים לשמורות, מאבק על זכויות המדינות מול הממשל המרכזי, מלחמת האזרחים, ביטול העבדות ושחרור האפרו-אמריקאים ששועבדו במסגרתה. כבעליהם וכעורכם של שני מקומונים שהופיעו בצ'ארלסטון שבקרוליינה הדרומית במשך עשרים וחמש שנים ברציפות, הפך קרדוזו לדמות ציבורית בעירו, במדינתו וברחבי ארצות הברית. הוא ביטא את עצמו בפומבי לא רק באמצעות מאמרי המערכת היומיים בעיתוניו, אלא גם דרך נאומים שנשא, וספרים, מאמרים ופמפלטים שכתב. קריירת הכתיבה הענפה שלו, בעיתוניו ובעיתונים אחרים, מכסה כחמישים שנות פעילות, כמעט עד יום מותו. בנוסף, לקרדוזו הייתה התנסות אישית עם אפרו-אמריקאים. אחיינו (בן אחיו אייזק קרדוזו), פרנסיס קרדוזו, היה המחנך והמדינאי האפרו-אמריקאי הבולט והידוע ביותר בקרוליינה הדרומית בתקופת השיקום שלאחר מלחמת האזרחים.

רקע

משפחת קרדוזו מצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית

ג'ייקוב קרדוזו נולד ב-1786 בסוואנה שבג'ורג'יה למשפחה יהודית ממוצא ספרדי שהיגרה מלונדון לניו יורק ומשם עברה למושבה ג'ורג'יה. בסופו של מסעה בעולם החדש השתקעה המשפחה בצ'ארלסטון, עיר הנמל של קרוליינה הדרומית, שהייתה גם הנמל השני בגודלו בארצות הברית של אותה תקופה (אחרי ניו יורק). בעיר זו התפתחה הקהילה היהודית הגדולה במדינה בתחילת המאה ה-19. האב, דייוויד, לחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית במסגרת הצבאית המקומית נגד הבריטים ואף נפצע במערכה והוכר על ידי השלטונות כנכה מלחמה. לו ולשרה נולדו שני בנים ושלוש בנות. המשפחה שמרה על קשריה עם היהדות ומוסדותיה המקומיים, כפי שמופיע ברשומות בית הכנסת המקומי ק"ק "בית אלוהים", שעודו עומד על תִּלו.

ראשית התנועה הרפורמית ביהדות ארצות הברית

ב-1824 התארגן בקהילה היהודית המקומית זרם שדרש להנהיג הקלות במנהגי הפולחן היהודיים ולעשות שימוש רב יותר בשפה האנגלית. עקב התנגדות פרנסי הקהילה השמרניים, הגיע הוויכוח אף לבית המשפט המקומי, אך השופט דחה את התביעה. כתוצאה מכך, קמה בצ'ארלסטון ב-1825 האגודה הרפורמית היהודית הראשונה, שהניחה את הבסיס לתנועה הרפורמית שהתפתחה בכל רחבי ארצות הברית מאז, ומהווה כיום את הזרם הדתי המרכזי בקרב היהודים, לצד הזרם האורתודוקסי והזרם הקונסרבטיבי. שמו של ג'ייקוב הופיע ברשימת המשלמים את חובותיהם לבית הכנסת הרפורמי, ואחיו, אייזק, היה פעיל בקרב הזרם הרפורמי המקומי ושמו אף הופיע כחבר מן המניין בחוקת היסוד שלו.

צ'ארלסטון וקרוליינה הדרומית

קרוליינה הדרומית, כמדינה חשובה במסגרת ארצות הברית, וצ'ארלסטון, כעיר נמל מרכזית, שמשו כתפאורת רקע לפעילותו הציבורית, העיתונאית והספרותית של ג'ייקוב נונז קרדוזו. קרוליינה הדרומית הייתה חלק מאזור נרחב בדרום-מזרח ארצות הברית, אשר כלל בתוכו גם את קרוליינה הצפונית, את ג'ורג'יה וחלקים מפלורידה. ההתיישבות בה החלה במחצית המאה ה-17, עם הגעתם של יוצאי וירג'יניה הסמוכה. אליהם הצטרפו מהגרים מאנגליה ופליטים הוגנוטים מצרפת. צ'ארלסטון הוקמה על חצי אי, בשפך של שני נהרות (אשלי וקופר), ב-1670 ושמשה כמוצא לאוקיינוס האטלנטי.

ב-1735 פיצלו הבריטים את השטח לשלוש מושבות: ג'ורג'יה בדרומו, קרוליינה הצפונית בצפונו וקרוליינה הדרומית במרכזו. פלורידה נותרה בידי הספרדים. שלושתן היוו חלק מגרעין שלוש עשרה המושבות, שמרדו בבריטניה והקימו את ארצות הברית של אמריקה ב-1776. לאחר ניסוח החוקה האמריקנית ב-1787 הצטרפה קרוליינה הדרומית ב-1788 לברית כמדינה השמינית. בהמשך הייתה מעורבת בעימותים קשים עם הממשל המרכזי ואף פרשה מהברית במלחמת האזרחים ב-1861.

הכותנה הייתה אחד מפריטי הייצוא הרווחיים ביותר בכלכלת ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-19, וקרוליינה הדרומית הייתה חלק מהאזור שבו גידלו כותנה. גידול הכותנה באותה תקופה היה מבוסס, רובו ככולו, על עבודת הכפיים של עבדים, שהובאו בהמוניהם ובעל כורחם מאפריקה. סחר העבדים האפריקאים היה לאחד הענפים המשגשגים ביותר בסחר העולמי. קרוליינה הדרומית, למרות היותה חלק ממערכת כלכלית שלמה המבוססת על גידול כותנה ועל סחר העבדים הטרנס-אטלנטי, בלטה בקנאותה להגן על האינטרסים הכלכליים שלה ולשימור אורחות חייה ומנהגיה.

מיקומה הגאוגרפי של צ'ארלסטון הכתיב את אופייה הכלכלי והמסחרי. היא הפכה לנמל מרכזי שדרכו נכנסו רבבות עבדים למדינה; ממנה יצאו משלוחי הכותנה למטוויות באירופה; במחסניה אוחסנו קפה וסוכר מאיי הים הקריבי (איי הודו המערבית) לפני שיגורם לאירופה; וכך גם לגבי סחורות ומוצרים מוגמרים מאירופה שהיו מיועדים לקריביים. אולם לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-19 החל תהליך של דעיכה בשגשוג זה. גורם מרכזי לכך היה איסור סחר העבדים ב-1808, כפי שנקבע בחוקה של ארצות הברית עוד ב-1787. במקביל, מרכז הכובד המסחרי החל לעבור לניו יורק, יחד עם הקמת נמלים חדשים במוֹבִּיל שבמיסיסיפי ובניו אורלינס שבלואיזיאנה.

יחד עם זאת, צ'ארלסטון שמרה על מרכזיותה לגבי בעלי המטעים הגדולים, ושימשה עבורם גם מוקד לפעילות חברתית ותרבותית. ככלל, העיר נוהלה בידי הסוחרים הגדולים, שהזדהו לחלוטין עם שכבת בעלי המטעים והעבדים שמהם התפרנסו. רוב אוכלוסייתה הורכבה מלבנים עניים, ששירתו את שני המעמדות העליונים, ומשחורים חופשיים, ששימשו בעיקר כבעלי מלאכה – חלקם גם בעלי עבדים שחורים בעצמם (אלה כונו על ידי וולטר פרייזר (Fraser) בספרו על צ'ארלסטון "האליטה החומה"). הם מנו כמה מאות והיו הצאצאים של קשרים אישיים בין שחורים ללבנים, חלקם אף בקשרי נישואין רשמיים. בתחתית המדרג החברתי נמצאו העבדים השחורים, שתפקדו כמשרתי הבית של העירוניים או ככוח עבודה להשכרה.

ג'ייקוב קרדוזו

רובה הגדול של כתיבתו של קרדוזו נעשה במסגרת עבודתו העיתונאית. הוא החל כעורך היומון הצ'ארלסטוני Southern Patriot בשנות ה-20, והמשיך גם כשותף של בעליו עד 1845. בשנה זו פרש מהשותפות והקים את ה-Evening News, יומון צ'ארלסטוני נוסף, שאותו ערך והיה בעליו עד 1847, עת מכר אותו, אך, המשיך ושימש בו כעורך כלכלי עד סמוך לפרוץ מלחמת האזרחים. ב-1861 עזב את צ'ארלסטון ועבר לסוואנה שבג'ורג'יה. במהלך מלחמת האזרחים היה קרדוזו בקשר עם מספר עיתונים דרומיים הן כעורך משותף והן ככתב לענייני כלכלה ונושאים כלליים הקשורים למדינות הדרום המורדות. אחרי המלחמה שימש, בין השאר, ככתב עבור ה- Daily Morning News של סוואנה. בכל פעילותו העיתונאית הייתה לקרדוזו גישה בלתי מוגבלת לעמודה המרכזית בעיתונים השונים – העמודה של מאמר המערכת. הוא נהנה גם מחופש יחסי בבחירת הנושאים שעליהם כתב, ואורכם היחסי של מאמריו מעיד על הכבוד שרחשו כלפיו מעסיקיו השונים ועל המוניטין העיתונאיים שלו במדינות הדרום. במספר מקרים היה היקף דיונו כה נרחב עד כי לא הספיק לגיליון אחד. במקרה זה השתרעו מאמריו על מספר גיליונות ופורסמו לעיתים ברציפות ולעיתים בהפסקות קצרות. הקוראים הגיבו לדעותיו, שזכו להתעניינות רבה ולתגובות נלהבות. לכן, במקרים מסוימים הייתה הצדקה כלכלית להוציאם לאור כיחידה ספרותית עצמאית בנוסף לפרסומם מעל דפי העיתון.

ג'ייקוב קרדוזו היה גם תאורטיקן כלכלי. יחד עם זאת, קשה להצביע על הגורמים ועל האופן שבו התפתח תחום התעניינות זה אצלו. גם לא ידוע על הכשרה או השכלה פורמלית כלשהי שרכש ואשר סללו בפניו את הדרך בכיוון זה, עד כדי פרסומו ברמה הלאומית. ספרו על כלכלה פוליטית, Notes on Political Economy, פורסם ב-1826 והיה ספרו היחיד שהופיע כיצירה ספרותית מושלמת. שאר כתיבתו בתחום הכלכלי נגזרה מכתיבתו העיתונאית ועסקה בכל נושא כלכלי מתחילת שנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-70 של המאה ה-19. ייחודיותו, שגם הפכה אותו לבר-סמכא כלכלי, התבטאה בקריאת התיגר שלו על התאוריות הכלכליות ששלטו בכיפה משני עברי האוקיינוס האטלנטי בתקופה זו. ג'וזף דורפמן, שספרו על החשיבה הכלכלית האמריקנית עד 1865 (The Economic Mind in American Civilization 1606–1865,‏ 1946) שיבח את ג'ייקוב קרדוזו והשווה את רמת הניתוח שלו לזו של התאורטיקן הכלכלי בריטי הידוע דייוויד ריקרדו. מלווין ליימן (Leiman) היה הראשון (וככל הידוע גם היחיד) שהקדיש עבודת מחקר מלאה לחשיבתו הכלכלית של קרדוזו. בעבודת הדוקטור שלו, שפורסמה כספר ב-1966 (Jacob N. Cardozo: Economic Thought in the Antebellum South), מציג ליימן את קרדוזו כמייצג את השקפת העולם הכלכלית של דרום ארצות הברית כולו בתקופה שלפני מלחמת האזרחים. גם ליימן וגם דורפמן, היסטוריונים כלכליים בני המאה ה-20, הגיעו למסקנה כי הטפתו של קרדוזו להתפתחות מדעית וטכנולוגית, כאמצעי להתגבר על בעיית המחסור, מעמידה אותו כחוזה נכונה את עתידה הכלכלי של אמריקה. ספרו של קרדוזו פורסם שוב ב-1960 במסגרת הוצאה חוזרת של סדרת קלסיקות כלכליות של הוצאת Kelley.

קרדוזו היה חסיד הסחר החופשי, ללא הגבלות כלשהן, אך, בתנאי שלא ייפגעו האינטרסים של סקטור או אזור אחר בארצות הברית. לכן, היה מוכן להתפשר בנושא מכסי מגן, אשר מטבעם הגבילו את הסחר החופשי. משמעות הדבר הייתה כי הוא הכיר בקיומם של אינטרסים שונים במציאות הפדרטיבית של ארצות הברית ולכן הטיף תמיד לחיפוש אחר דרך ביניים שתספק את כולם ותשמור על הברית בין המדינות המרכיבות אותה. בדרום ראה את המטעים ואת עיבודם על ידי עבדים כעמוד תווך של הכלכלה המקומית. אולם במקביל הטיף בלהט לפיתוח התעשייה באזור זה כדי לצמצם את התלות בייבוא של מוצרים מוגמרים ובמחירי הסוכר, האורז והכותנה, על תנודותיהם בשוקי העולם. כמו כן, פעל, במסגרת חברותו בלשכת המסחר של צ'ארלסטון, לפיתוח רשת מסילות ברזל מעירו לכל רחבי הדרום. זאת, במטרה להקל על הובלת התוצרת החקלאית לנמל לייצוא, אך, גם כדי להוביל את חומרי הגלם המיובאים ליעדם במדינתו.

אף שרוב ימיו הטיף לנאמנות לברית הפדרלית, גם כאשר התעוררו חילוקי דעות עם הממשל המרכזי בנושא השמירה על האינטרסים הכלכליים של הדרום, ולפעמים בניגוד לדעת הקהל המקומית, הרי שלקראת פרוץ מלחמת האזרחים הביע את תמיכתו בפרישה מהברית. קרדוזו הניח כי הבסיס הכלכלי של הדרום איתן דיו וכי מדינות אירופה יכירו בעצמאותו עקב קשריהן הכלכליים ההדוקים עמו, שהוגבלו רק על ידי האינטרסים של מדינות הצפון. לאחר פרוץ הקרבות התברר כי הנחותיו התבדו: האירופים נותרו מחוץ לתמונה והמצור הימי של מדינות הצפון על נמלי הדרום הקשו מאוד על כלכלתו. הוא נוכח גם בניהול הכושל של כלכלת המלחמה בדרום ואף ביקר אותה במאמריו. לכן, בשלב מסוים של המלחמה קרא לפעול לסיום הסכסוך ולהיעזר לצורך זה בתיווך חיצוני, כדי למנוע מפלה מוחלטת של הדרום, כפי שאכן קרה בהמשך.

עם תום מלחמת האזרחים, והוא בן 80, שב ג'ייקוב קרדוזו לצ'ארלסטון וכתב סדרה בת שבעה-עשר מאמרים שקובצו לספר זיכרונות נודע שפורסם ב-1866 (Reminiscences of Charleston). קרדוזו נפטר ב-30 באוגוסט 1873, בגיל 87, ונקבר בעיר הולדתו סוואנה שבג'ורג'יה.

ג'ייקוב קרדוזו והאפרו-אמריקנים

ג'ייקוב קארדוזו, כדרומי נאמן וגאה, התנגד לביטול העבדות. זו נחשבה בעיניו כחלק אינטגרלי של הכלכלה הדרומית וכל תוכנית כלכלית, אותה הגה לגבי הדרום, לקחה אותה בחשבון. העבדות היוותה לגביו מרכיב חשוב בתשומה הכלכלית של הדרום והוא נמנע מלעסוק בשאלות המוסריות והערכיות, שליוו את קיומו של מוסד זה ואשר עלו במלוא החומרה רק בשנות השלושים של המאה ה-19, עם הקמתה של התנועה לביטול העבדות בארצות הברית.
במאמרי המערכת שלו ובדיווחיו העיתונאיים הרבה קרדוזו להתייחס לנושא האפרו-אמריקנים בארצות הברית ובדרום, על כל היבטיו. יחד עם זאת, נקודת המוצא שלו הייתה תמיד תמיכה באינטרסים של מדינות הדרום בתחום זה. עיתוניו של קרדוזו לקחו חלק בתהליך סחר העבדים ובשימור מוסד העבדות. זאת, על ידי פרסום מודעות בדבר קיומן של מכירות פומביות, או פרטיות, של עבדים. כמו כן, פורסמו מודעות על עבדים שנמלטו מאדוניהם והאחרונים הכריזו על פרסים למחזירים את "רכושם". אמנם, האחריות על מודעות מעין אלה היא בדרך כלל על המפרסמים, אך, עצם השתלבותם של עיתוני קרדוזו, ושלו כעורכם, בתהליך השגרתי, בן עשרות השנים, כמו יתר העיתונות הדרומית, מורה על העדר עכבות כלשהן מצידו בנושא.
מניתוח מספר מאמרים של קרדוזו, העוסקים הן בהתרחשויות אלימות בדרום והן בביקורת, שנכתבה בצפון נגד היחס לעבדים בדרום, עולה כי קרדוזו אמנם הגן על ההתנהלות בדרום, כפי שתקף את הביקורת בצפון. אך, בניגוד לדעת הקהל המקומית, נמנע מהסתה ומביטויים גזעניים כלפי האפרו-אמריקנים. כתיבתו הייתה עניינית ושקולה מבלי להיסחף להערכות מצב קיצוניות ולליבוי יצרים. לתפישתו, כמו תפישת הדרום כולו, העבד היה רכוש שהאדון קנה במיטב כספו. תפישה זו, שהייתה מעוגנת בעקיפין בחוקה האמריקנית מ-1787, לא ניתנה לערעור, לדעתו, מבלי לזעזע את אושיות הברית כולה. אולם, קרדוזו לא חשש לקבוע נחרצות כי העבד, למרות היותו רכוש, הוא גם אדם.
למתינותו היחסית של קרדוזו כלפי האפרו-אמריקנים בדרום היה הסבר אפשרי נוסף: אחיו, אייזק קרדוזו, נשא לאשה אפרו-אמריקנית מקומית ונולדו להם שלושה בנים. אחד מהשלושה היה פרנסיס קרדוזו, המחנך והמדינאי האפרו-אמריקני הידוע מקרולינה הדרומית, שהתפרסם אחרי מלחמת האזרחים. פרנסיס זה זכה להפליג לסקוטלנד בגיל 21 וללמוד באוניברסיטת גלאזגו, שם שהה עד 1861. לאחר מכן למד בסמינר תאולוגי באדינבורו ובסוף לימודיו הוסמך ככומר פרסביטריאני בלונדון ב-1864. תוך כדי מלחמת האזרחים שב פרנסיס לארצות הברית. אין כל דרך להסביר את התפתחויות הללו בחייו של פרנסיס הצעיר מבלי להסיק כי קבל, הן סיוע כלכלי והן הנחיה בקידומו האישי, מדודו - ג'ייקוב קרדוזו, בהיעדרו של אביו, אייזק, שנפטר מספר שנים לפני כן.

ספריו

• Notes on Political Economy, Charleston: A.E. Miller, 1826.
  • Reprint: Jacob N. Cardozo, Notes on Political Economy (1826); with the article "political economy - rent", from the "Southern review", 1828, New York: Kelley (Reprints of economic classics), 1960.

זיכרונותיו:

• Reminiscences of Charleston, Charleston: (J. Walker, printer), 1866. (הספר, בארכיון האינטרנט)

מקורות

• מרדכי ליאור, ג'ייקוב נונז קארדוזו ופראנסיס לואיס קארדוזו: יהודים ושחורים בדרום קרולינה במאה ה-19, עבודת דוקטור, אוניברסיטת חיפה – החוג להיסטוריה כללית, 1992.
• סמיואל אליוט מוריסון, הנרי סטיל קומאג'ר, ויליאם א. לכטנברג, ההיסטוריה של ארצות-הברית; מאנגלית: אמיר אורן, עורך מדעי: חגי הורביץ, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.

• Bertram Wallace Korn, “Jews and Negro Slavery in the Old South, 1789-1865,” Publications of the American Jewish Historical Society 50,3 (March 1961), pp. 151-201. (reprint: Jews and Negro Slavery in the Old South, 1789-1865, Elkins Park, PA: Reform Congregation Keneseth Israel, 1961) (המאמר בתוך: Strangers and Neighbors, 1999)
• Melvin M. Leiman, Jacob N. Cardozo: Economic Thought in the Antebellum South, New York: Columbia University Press (Columbia studies in the social sciences), 1966.

• Francis L. Cardozo, Jr.: "Folk Ways", in Francis L. Cardozo Papers, Library of Congress, Washington, D.C. on Microfilm

לקריאה נוספת

• Alexander Brody, “Jacob Newton Cardozo, American Economist,” Historia Judaica XV (1955), pp. 135-166.

קישורים חיצוניים

• פרסומיו מאת ועל ג'ייקוב קרדוזו באתר WorldCat Identities
• ספריו של קרדוזו באתר ספריית אוניברסיטת פנסילבניה
• ג'ייקוב קרדוזו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• Barnett Abraham Elzas, The Jews of South Carolina: From the earliest times to the present day, Philadelphia: J.B. Lippincott, 1905, pp. 176-179