לדלג לתוכן

ג'ון גאוור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ג'ון גאואר)
ג'ון גאוור
John Gower
לידה 1330?
קנט, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה אוקטובר 1408 (בגיל 78 בערך)
לונדון, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קתדרלת סאת'ק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה לטינית, אנגלית, אנגלית תיכונה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Confessio Amantis, O deus immense, Orate pro anima, O recolende, In praise of peace, H. aquile pullus, Eneidos bucolis, Est amor, Dicunt scripture, Ecce patet tensus, De lucis scrutinio, Presul ouile regis, Quicquid homo scribat (In fine), Mirour de l'Omme, Vox Clamantis, Unanimes esse qui secula, Quia unusquisque, Le traitié pour essampler les amantz marietz, Cronica tripertita, Cinkante balades, Rex celi deus, Carmen super multiplici viciorum pestilencia, Cultor in ecclesia עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ג'ון גאוור יורה בעולם, כדור של אדמה, אוויר ומים (מתוך מהדורה של חיבוריו משנת 1400).

ג'ון גַאווראנגלית: John Gower;‏ 1330 - אוקטובר 1408) היה משורר אנגלי בן זמנו של ויליאם לנגלאנד וחברו האישי של ג'פרי צ'וסר, מחבר סיפורי קנטרברי. הוא זכור בעיקר הודות לשלוש יצירות עיקריות, ה-Speculum Meditantis, Vox Clamantis, Confessio Amantis, שלושה שירים ארוכים הכתובים צרפתית, לטינית ואנגלית ביניימית בהתאמה, המאוחדים סביב אותם הרעיונות המוסריים והפוליטיים.

פרטים מעטים ידועים כיום על נעוריו של גאוור. הוא נולד ככל הנראה למשפחה אמידה מקנט (שבדרום-מזרח אנגליה), ואפשר שהיה בעל-אדמות. נראה שעסק בתחום המשפט בלונדון או בסביבותיה.

בעודו שוהה בלונדון, הוא נעשה מקורב לאצולת התקופה. נראה שהוא הכיר אישית את המלך ריצ'רד השני: בפתח-הדבר למהדורה הראשונה של ה-Confessio Amantis, הוא מספר כיצד המלך, שנקרה בדרכו על התמזה (כנראה בסביבות שנת 1385), הזמין אותו לעלות על הדוברה המלכותית, וכיצד שיחתם הולידה את ההקצאה הכספית שנדרשה לשם חיבור היצירה שתקרא מאוחר יותר ה-Confessio Amantis.

קברו של ג'ון גאוור בקתדרלת סאת'ק. למידע נוסף, לחצו על התמונה.

בחלוף שנים, נאמנותו החליפה צדדים ועברה אל המלך-לעתיד הנרי הרביעי, לו הוא הקדיש מהדורות מתקדמות יותר של ה-Confessio Amantis.

ידידותו של גאוור עם צ'וסר מתועדת היטב. כאשר צ'וסר נשלח כשליח דיפלומטי לאיטליה בשנת 1378, גאוור היה אחד האנשים אותם הוא הסמיך לטפל ברכושו וענייניו באנגליה למשך העדרו. שני המשוררים גם הרעיפו אחד על השני שבחים מחורזים: צ'וסר הקדיש את טרוילוס וקרסידה גם ל"גאוור המוסרי", והלה השיב לו כגמולו על ידי שימת נאום הלל לצ'וסר בפיה של ונוס, נאום החותם את Confessio Amantis.

לקראת סוף ימיו עבר להתגורר בחדרים שסיפק לו מנזר סנט מרי אוברי (כיום קתדרלת סאת'ק). ב-1398, בעודו שוהה שם, הוא נשא לאישה, ככל הנראה בנישואים שניים, את אגנס גרונדולף, שנועדה לשמשו בימי חוליו. בשנותיו האחרונות, ואפשר שכבר החל משנת 1400, הוא איבד את מאור-עיניו.

לאחר מותו, בשנת 1408, נטמן גאוור בקבר ראוותני בכנסיית פריורי, שנותר עומד שם עד היום.

חרוזיו של גאוור הם לפרקים דתיים, פוליטיים, היסטוריים ומוסריים - הגם שהוא הוגדר באופן צר כ"גאוור המוסרי" מאז שצ'וסר תיאר אותו כך. שיטתו העיקרית היא אלגוריה, על אף שהוא נרתע מהפשטות ארכניות ומבכר על פניהן את הסגנון הפשוט של מספר הסיפורים.

יצירותיו הראשונות היו ככל הנראה בלדות באנגלו-נורמנית (ניב של צרפתית עתיקה), וייתכן שחלקן מצאו את דרכן אל תוך יצירתו ה-Cinkante Ballades. יצירתו הראשונה שנמצאת בידינו כיום גם היא כתובה באותה השפה: זוהי ה-Speculum Meditantis, הידועה גם על פי שמה בצרפתית, Mirour de l'Omme, שיר שאורכו כמעט 30,000 שורות, הטומן בחובו אקספוזיציה צפופה של דת ומוסר.

יצירתו השנייה בחשיבותה, ה-Vox Clamantis, נכתבה בלטינית: נושאה הוא אנגליה, והיא כוללת פרשנות על מרד האיכרים שהתרחש במהלך חיבורה. גאוור צידד באצולה, ומהשיר עולה הרושם שהוא העריך את השיטות שעשה בהן שימוש המלך ריצ'רד השני לדיכוי המרד.

יצירתו השלישית היא ה-Confessio Amantis, פואמה הכתובה אנגלית ובת כ-30,000 שורות, בזוגות משפטים מחורזים בני שמונה הברות, העושה שימוש במבנה הווידוי הנוצרי (המוצג אלגורית כווידוי על חטאים נגד אהבה) כמסגרת סיפורית שבה מספר רב של סיפורים מגוללים. כביצירותיו הקודמות, הנושא מתמקד בהטפת מוסר, אפילו כאשר לסיפורים עצמם ישנה נטייה לתאר התנהגויות לא-מוסריות במידה רבה. אחד המשכילים קבע ש-Confessio Amantis "כמעט בלעדית" אחראית ל"מוניטין הפואטיים" של גאוור.

מקץ שנים, גאוור חיבר מספר יצירות נוספות בכל שלוש השפות דלעיל: ה-Cinkante Ballades, סדרה של בלדות בצרפתית בנושאים רומנטיים, ומספר שירים שנושאם הוא המלך החדש הנרי הרביעי - בתמורה לכך הוא זכה לקצבה, בדמות הקצאה שנתית של יין.

שירתו של גאוור זכתה לביקורות מעורבות. במאה החמש-עשרה, הוא נחשב בדרך-כלל לאבי השירה האנגלית, לצד ג'פרי צ'וסר. אולם, בחלוף השנים, המוניטין שלו הלכו ונשחקו, בעיקר הודות לשעמום ולדידקטיות שיוחסו לו. במהלך המאה העשרים הוא קיבל יותר הכרה, במיוחד על ידי ק.ס. לואיס ב-Allegory of Love. אולם, הוא לא זכה לאותה מידת התקבלות לה זכו משוררים אחרים בני התקופה.

  • Mirour de l'Omme, or Speculum Hominis, or Speculum Meditantis (French, c.1376–1379)
  • Vox Clamantis (Latin, c.1377–1381)
  • Confessio Amantis (English, c.1386–1393)
  • Traité (French, 1397)
  • Cinkante Balades (French, 1399-1400)
  • Cronica Tripertita (Latin, c.1400)
  • In praise of peace (English, c.1400)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Macaulay, G.C. (1908). 'John Gower', in Ward, A.W., and Waller, A.R., eds. The Cambridge History of English Literature, vol. II The End of the Middle Ages, chapter VI. Cambridge University Press.
  • Grey, Douglas. "John Gower." Oxford Dictionary of National Biography. Oxford UP, 2004

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון גאוור בוויקישיתוף