מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל
 | |
| מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון צבאי, מוזיאון  |
| כתובת | אילת 50, תל אביב-יפו |
| מיקום |
 תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| בעלים | משרד הביטחון |
| מייסדים | מדינת ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1959 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1959 |
| תאריך פירוק |
14 באוגוסט 2019 |
| קואורדינטות | 32°03′34″N 34°45′45″E / 32.059444444444°N 34.7625°E |
| דף המוזיאון באתר משרד הביטחון | |
|
(למפת תל אביב רגילה)   מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל  | |
  | |
מוזיאון בתי האוסף היה מוזיאון שעסק בהיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל, וכלל אמצעי לחימה שונים ששימשו את המחתרות בתקופת המנדט ואת צה"ל. המוזיאון השתרע על פני 22 דונמים ברחוב אילת מספר 50 פינת רחוב אליפלט בתל אביב, בצמוד אל "מתחם התחנה" במבנים ששימשו את תחנת הרכבת יפו עד 1948. המוזיאון נוהל בידי יחידת המוזיאונים של משרד הביטחון. המוזיאון נסגר ב-1 בינואר 2019 והתצוגה תועבר ליד לשריון בלטרון[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסודות להקמת המוזיאון הונחו ב-1959, אז הורה דוד בן-גוריון להקים מוזיאון לתולדות צה"ל. כלי נשק ואמצעי לחימה שונים שחלק רב מהם היו שלל שנאסף בחזיתות מלחמות ישראל, נאספו ונאגרו במחסני הרכבת, כדי שניתן יהיה להשתמש בהם לכשיוקם המוזיאון. מחסנים אלה שימשו באותה העת כבסיס צבאי בו שכנו, בין היתר, הארכיון והמתפרה של צה"ל[2].
לקראת חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל הוחלט להציג את הפריטים שנאספו לציבור, ונפתחה תערוכה זמנית במבנים באפריל 1988[3]. קהל רב נהר לצפות בתצוגה, ועקב כך הוחלט להפכה לתצוגת קבע. המקום הוכשר למבקרים, וב-1991 נחנך המוזיאון.
המעבר אל משכן הקבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-2000 הועלו תוכניות להעתיק את המוזיאון למקום אחר שבו יוקם מוזיאון צה"ל, כדי לאפשר סלילת המשך עבור רחוב אליפלט עד הים ולפנות את המתחם היקר לצורכי נדל"ן, אך הן לא יצאו לפועל. בין השאר הועלתה הצעה להקים את המוזיאון המחודש במתחם רדינג ג' בצמוד אל מרכז יצחק רבין לחקר ישראל ברמת אביב.
בשנת 2017 נחתם הסכם בין משרדי האוצר והביטחון ורשות מקרקעי ישראל לפינוי המוזיאון ופיתוח המתחם שיפונה למגורים ותיירות. תמורת מכירת הקרקע תעבור למשרד הביטחון, ועל פי התוכנית יקומו במקום כ-650 יחידות דיור ועשרות אלפי מטרים של שטחי מסחר, תעסוקה ומלונאות[4].
בשנת 2019 הוחלט כי המוזיאון יפונה אל משכן הקבע על יד לטרון.
תצוגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תצוגת המוזיאון כללה כלי נשק שונים, ששימשו את ההגנה, אצ"ל, פלמ"ח וצה"ל במשך המאה ה-20. באוסף ובתצוגה נמצאים אקדחים (כולל אקדחים מיוחדים) ורובים, בהם העוזי, הגליל ותבור; תותחים כגון תותח נפוליאונצ'יק, רכב קרבי משוריין כגון (זחל"מים, טנקים ומשגרי רקטות). הוצגו כלי נשק ניסיוניים שפותחו בידי התעשיות הביטחוניות, ולצדם אמצעי לחימה שנלקחו שלל במלחמות ישראל, כגון משגרי קטיושה וטילי סאגר. התערוכות הוצגו הן בביתנים קטנים והן מחוץ לביתנים (בעיקר כלים כבדים).
לחילות השונים היו ביתנים, כשהאחרון ביניהם שהוקם היה ביתן חיל התקשוב, ואלה הציגו את היסטוריית החיל, תמונות היסטוריות ולעיתים אף כללו פינת הנצחה לאישיות ביטחונית בכירה (למשל, בביתן חיל ההנדסה הייתה פינת הנצחה לתא"ל דוד לסקוב). ביתן מיוחד במוזיאון היה "ביתן הטרור" שכלל נשק שלל שנתפס מפעילי ארגוני טרור, ובו הוצגו גם רקטות קסאם וכלי נשק שנתפסו על הקארין A. בנוסף, כלל המוזיאון פריטים שאינם צבאיים, כמו מתנות שניתנו לשרי ביטחון והרמטכ"לים וכן רכבי השרד של שרי הביטחון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל- מוזיאון בתי האוסף באתר של משרד הביטחון
- גלריית צילומים גדולה שבוצעה במוזיאון בתי האוסף של צה"ל
- "הנפוליונצ'יק והמרכבה נפגשים באילת", יואל צפריר ואיל בוגוסלבסקי
- אור הלר, "מריחים את ההיסטוריה": מסע ברכבו של ראש הממשלה בן גוריון, באתר חדשות 13, 9 במאי 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מאיר תורג'מן, רבותיי, ההיסטוריה נסגרת, באתר ynet, 2 בינואר 2019
- ^ מייק הולר, הגרוטאות שהביאו את המדינה, מעריב, 15 באפריל 1988
- ^ שרה פרידמן, הדוידקה והנפוליונצ'יק בחנוכת 'בתי אוסף', מעריב, 20 באפריל 1988
- ^ הילה ציאון, נחתם הסכם לפינוי בסיסי צה"ל מת"א וחיפה לטובת מגורים ותיירות, באתר וואלה, 24 באוקטובר 2017