ברית ערי הנזה
בְּרִית עָרֵי הָנזֶה (בגרמנית: Hanse) הייתה בשלב ראשון ברית של קבוצות סוחרים (גילדות) אשר התאגדו כדי להתגונן מפיראטים. בשלב שני זו הייתה התארגנות של ערי מדינה בצפון גרמניה ובאגן הים הבלטי, אשר התאגדו מסוף המאה ה-12, בעיקר מטעמים של הגנה על דרכי המסחר והשגת זכויות יתר באזורים איתם סחרו.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשיא ימי הביניים חלה התפתחות נרחבת של הכלכלה באזור צפון גרמניה ובאזור הבלטי כחלק של המהפכה המסחרית. באותם אזורים התקיימה התפתחות עירונית, שבאה לידי ביטוי בגידול האוכלוסייה ובפריחת התעשייה. בשל כך התעורר הצורך באספקת חומרי גלם והרחבת אספקת מזון. מזרח ודרום האגן הבלטי סיפקו עודפי מזון וחומרי גלם לתעשייה: דגנים, שעווה, דבש, פשתן, עץ, זפת, פחם ואשלג. כנגד זאת, מהמערב למזרח, אל התושבים הסלביים, עברו בדים ותוצרי תעשייה אחרים.[1]בעקבות הכלכלה המתפתחת נוסדו ערים רבות, רובן גרמניות, כמו ליבק, ויסמר, ריגה, דאנציג (גדנסק) ועוד. הסוחרים בערים אלו עברו במסעותיהם מרחקים גדולים וזכו לרווחים נאים. עושרם העניק להם כוח כלכלי ופוליטי משמעותי בעריהם. על מנת לחזק את מעמדם, סוחרים התאגדו ויצרו בריתות, בשמן הגרמני Hanse. מטרת הבריתות הייתה לשמור על דרכי המסחר, על המחירים, על זכויות היתר שהושגו ולמנוע חדירתם של מתחרים.[2]
תולדות השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם הנזה הופיע לראשונה בתוך מסמך רשמי בשנת 1267[3], אך המונח היה בשימוש גם לפני כן. גילדות של סוחרים ממוצא גרמני חברו לקבוצות גדולות יותר (Hansa) במטרה לסחור מעבר לים ובייחוד עם האזור הבלטי המזרחי, הפחות מפותח. משמעות השם "הנזה" היא קבוצה גדולה, חבורה, בגרמנית ימי הביניים (אנ').[1] במקרה זה הכוונה לקבוצות (גילדות) של סוחרים שפעלו רחוק ממקום מגוריהם. בהמשך, ההתארגנות הפכה לברית של ערים, על בסיס אינטרסים כלכליים משותפים.
התפתחות ברית הנזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר ויסבי, מהאי השוודי גוטלנד, שימשה כמרכז למסחר עם האגן הבלטי המזרחי כ-100 שנה לפני הקמת התאגדויות הנזה. לשם כך ויסבי הקימה שלוחה בנובגורוד (היום וליקי נובגורוד ברוסיה). כאשר הצטרפו סוחרים גרמנים, הם קיימו את המסחר עם נובגורוד בשמה ובתנאיה של גוטלנד. מספרם של סוחרים אלה הלך וגדל בהתמדה והעניק חשיבות רבה לויסבי.[3]. המצב השתנה עם התפתחות העיר ליבק בצפון גרמניה. ליבק הוקמה בשנת 1159, על ידי היינריך, דוכס סקסוניה ובשנת 1227 קיבלה מעמד של "עיר קיסרית", עם זכויות לניהול עצמאי. תודות למיקומה הגאוגרפי בחיבור בין הים הצפוני לים הבלטי, הפכה ליבק לעיר מובילה במסחר עם השטחים בצפון ובמזרח האגן הבלטי וצמצמה את חשיבותה של ויסבי. בשנת 1173 סוחרי ליבק קיבלו לראשונה זכויות יתר במסחר עם שוודיה.[4] בהמשך, ליבק יזמה שותפות עם העיר המבורג, אשר שלטה בדרכי המסחר במלח. זו הייתה ההנזה הראשונה של ערים והיא קיבלה זכויות יתר מהנרי השלישי מלך אנגליה באמצע המאה ה-13[4]. בשנת 1282 הצטרפה אליהן ההנזה של קלן, לה היו זכויות דומות מאז תקופת מלכותו של הנרי השני[4]. כך נוצרה מושבת הנזה רבת עוצמה בלונדון.[3]. בתקופה הראשונה של פעילות הברית, ההזדמנויות העסקיות היו מרובות כל כך עד שלא היה צורך במדיניות מגבילה ולא במונופולים.[1]
בעקבות פעילות המסחר הענפה באזור, מתיישבים גרמנים הקימו ערים רבות בקרבת החוף הבלטי. בין הערים הללו ניתן למנות את דנציג, טורון, טאלין, ריגה ועוד. הערים הצטרפו לברית והיו כפופות לחוקי ליבק. בכולן שלטה השפה הגרמנית.[5] במקביל הוקמו ארבע תחנות מסחר ראשיות - Kontor (אנ'), בנובגורוד, לונדון, ברוז' וברגן (בריגן). ההתיישבות הגרמנית בתחנות אלו נשאה אופי של שכונות עצמאיות, שהיו נתונות למרות ההנזה ולא לשלטון המקומי.[6] בקונטור של ברגן חיו במשך כל השנה כ-1000 סוחרים גרמנים ובחודשי הקיץ הצטרפו אליהם 1000 תושבים נוספים, שהיו ספנים ומבקרים.[6] בתחנות אלו היו תשתיות מסחר כמו מחסנים, מאזני שקילה ומשרדים וגם מבני מגורים, אולמות כינוס וכנסייה והחיים נוהלו על פי תקנות מחמירות. תחנות מסחר קטנות יותר התקיימו בערי הנמל מפורטוגל ועד רוסיה ומפינלנד עד הים התיכון.[7]
במאה ה-14 התגברה ההתנגדות של הסוחרים המקומיים וקטן היקף המסחר. כדי להגן על השווקים הישנים כנגד התחרות המתהווה ולשמור על הזכויות העודפות אשר הושגו במהלך השנים, התעורר הצורך באמצעים נוקשים. לשם כך, בשנת 1366, גובשה רשמית ברית של ערים גרמניות, כמעבר מבריתות בין גילדות הסוחרים מערים שונות לברית בין הערים עצמן. חברות בברית הנזה הייתה מותנית במספר תנאים: העיר המועמדת הייתה חייבת להיות עיר גרמנית, עצמאית ובעלת יכולת ורצון לעמוד בתשלומים שהוטלו על חברי הברית. מילוי התנאים הללו היקנו לסוחרי העיר זכויות בתחום הגנה על ביטחונם האישי, חופש מעבר והנחות במכס. גם הערים שהצטרפו במועד מאוחר יותר היו כפופות לחוקי ליבק. היו אלה חוקים משותפים, להגנת הסוחרים ורכושם ולפעילות משותפת. הם כללו איסור מלחמות בין ערים של הברית, חזית אחידה נגד אויב משותף ואיסור על שיתוף זרים בעסקים.[1] העונש נגד עיר שעברה על חוקים אלה היה ביטול חברותה בברית. צעד זה נחשב עונש חמור והוא אומנם הופעל מספר פעמים. לדוגמה, העיר ברמן הוצאה מהברית בשנת 1275 והתקבלה חזרה, על פי בקשתה, רק בשנת 1358.[4]
ברית הנזה העדיפה לנהל מדיניות של שלום, אשר הועילה למסחר, אך היו גם מקרים בהן היא נקטה בפעולות חריפות, כמו במלחמה נגד דנמרק. ב-1361–1362 מלך דנמרק, ואלדרמר הרביעי אטרדג, כבש את האי השוודי גוטלאנד ואת ויסבי, עיר שהשתייכה להנזה, ואיים על זכויות הדייג של ההנזה בברגן ובמיצר ארסונד. נציגי הברית נפגשו בקלן והקימו איחוד צבאי, אשר כלל ערי הנזה וגם כמה ערים הולנדיות שלא היו חברות הנזה. במסגרת אמנת קלן (אנ') הוסדרו ההיבטים הכלכליים של המלחמה המתוכננת ונקבעה מכסת הספינות והצוותים שתשלח כל עיר למלחמה. במלחמה נגד דנמרק השתתפו גם שוודיה ונורווגיה. המלך ואלדמר הובס[8] ובשנת 1370 נאלץ לחתום על חוזה שטרלזונד (אנ'), שהעניק לברית זכויות רבות.[9] היו גם פעולות עונשין אחרות, כמו ההסגר על פלנדריה בשנים 1358-1360.[4]
שקיעת ברית הנזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-15 החלה שקיעתה ההדרגתית של הברית כתוצאה משינויים בינלאומיים. בלחץ הסוחרים המקומיים, מלכי אנגליה בטלו מספר פעמים את זכויות היתר של הברית ובשנים 1468–1473 ניהלה זו מלחמה נגד אנגליה, מתוך ניסיון לשמר את הזכויות. בשנת 1598 המלכה אליזבת הראשונה שלחה כח צבאי לים הבלטי והוא הביס את הצי של ברית הנזה. בעקבות כך נסגר הקונטור של לונדון וסוחרי הברית גורשו מאנגליה.[2] בסוף המאה ה-15 התפרק סופית הקונטור של נובגורוד, אחרי שאיוון השלישי כבש את העיר. גופים מקומיים שהחלו להיווצר בדנמרק, פולין ורוסיה העלו על נס את האינטרסים המקומיים. ערי הברית הדרומיות נפרדו מהצפוניות וערי הולנד הפכו לגוף עצמאי. התחרות בין סוחרים בערים שונות גברה ואיתה גברו העימותים בין הסוחרים לגילדות האומנים. באזורים אחרים של אירופה קמו בריתות כלכליות מתחרות לברית הנזה. בראשית ימי הנזה עיקר המעבר מהאזור הבלטי אל הים הצפוני נעשה דרך מעבר בו שלטו המבורג ובעיקר ליבק, ולכן ערים אלו היו המוקד של המסחר באזור. החל במאה ה-14, גם ספינות אנגליות וגם ספינות הולנדיות העדיפו את המעבר הימי דרך מיצר סונד. במאה ה-15 הסוחרים האנגלים וההולנדים השתלטו על המסחר באזור הבלטי, תוך שדחקו משם את הסוחרים הגרמנים.[1] בעידן התגליות המסחר האירופי עבר לדגם חדש, בו פותחו דרכי מסחר ושיתופים חדשים. בעקבות השינויים הללו, קבוצות בתוך ברית הנזה פיתחו אינטרסים שונים ושיתוף הפעולה בתוך הברית נפגע. במאה ה-17 התפרקה הברית לחלוטין. ב-1669, בהתכנסות האחרונה בליבק, נותרו בה רק שש ערים.[4]
חשיבותה של ברית הנזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברית ערי הנזה קידמה את הסחר הימי באזור הים הבלטי והים הצפוני והפכה אותו לבטוח יותר. היא העמידה מגדלורים ומצופי הכוונה, הכשירה נווטים, פיתחה את אוניות המטען הנקראות קוג ובעיקר נלחמה בפיראטים שפעלו באזור.[1] היא מילאה תפקיד חשוב בפיתוח הסחר הבינלאומי, עם היבטים הקיימים עד ימינו כמו שותפויות עסקיות, עסקי הון, הנהלת חשבונות ועוד. הברית הביאה לפיתוחם של חבלי ארץ נידחים כנורווגיה והאזור הבלטי המזרחי, עם דגש על נובגורוד. עד הופעת הברית, המסחר הבינלאומי התמקד במוצרי מותרות כמו תבלינים, פרוות, משי וכדומה. ברית הנזה הוסיפה את תחום חומרי הגלם כמו עצים וזפת. מבחינה פוליטית, השפיעה ברית הנזה רבות על מניעת האבסולוטיזם בגרמניה, היות שערי הברית שמרו על אי תלות פוליטית וכלכלית באצולה הפאודלית הגרמנית[2] ובמלכי סקנדינביה.
מצד שני, בערים לא גרמניות, סוחרי הברית קיימו קשרים מסחריים בלבד עם התושבים המקומיים, ובשאר התחומים היה נתק מוחלט ומכוון. כתוצאה מכך, התושבים המקומיים לא קודמו ולא רכשו מניסיונם של חברי הנזה. המצב שנוצר הוליד קנאה ועוינות. העושר, שהיה תוצר של המסחר הפורח, לא חילחל אל השכבות הנמוכות, אך גם הן נהנו מתקופות ארוכות של שלווה ויציבות.
יש הרואים בברית הנזה את הגלגול הראשוני של האיחוד האירופי.[10]
"ברית הנזה" של ימינו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1980, בעיר ההולנדית זוולה נוסד איגוד ערים חדש בשם הנזה. האיגוד פתוח לכל עיר שהייתה חלק מברית הנזה המקורית או שהתקיימה בו תחנת מסחר של הנזה. מטרתו להחיות את המורשת התרבותית המשותפת ולפעול בשיתוף פעולה למען אירופה מאוחדת ושלווה. הארגון המחודש מקיף כמעט 200 ערים ב-16 מדינות, רובן באזור החוף של צפון אירופה והוא אחד מארגוני הערים הוולונטריים הגדולים בעולם[7]. חלק גדול מהערים השותפות מוכרזות כאתרי מורשת עולמית. נושאי שיתוף הפעולה הם תיירות, תרבות וקיימות. בכל שנה נחגג יום הנזה, כאשר אחת הערים נבחרת כעיר מארחת. בשנת 2023 התקיים יום הנזה ה-43. העיר המארחת הייתה טורון שבפולין.[7]
את המילה הנזה ניתן לפגוש באחד המותגים בני ימינו והוא לופטהנזה, (לופט= אוויר), שהיא חברת תעופה גרמנית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברית ערי הנזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ברית ערי הנזה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- The Hanseatic League - chronology - פרוט כרונולוגי משנת 804 עד 1980 על הנעשה באזור ערי הנזה
- רשימת ערי הנזה ודגליהם, במאות 13-14
- מחקר ממצה על התפתחות תחנת המסחר בברגן-Arnved Nedkvitne - The German Hansa and Bergen1100-1600
- 6 of the best Hanseatic League cities - רשמים משש ערים שהשתייכו לברית הנזה-
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 Arthur Boyd Hibbert, Hanseatic League, בריטניקה, יולי 2023 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 אביב חדש - אנציקלופדיה הישראלית לנוער, אביב בע"מ, עמ' 172
- ^ 1 2 3 צוות האתר, Hanseatic League, .New World Encyclopedia
- ^ 1 2 3 4 5 6 צוות האתר, The Hanseatic League - chronology, furthark.com
- ^ Stefanie Bischof, "The Hanseatic story: 400 years of exciting past", THE HANSA, יוני 2021
- ^ 1 2 Arnved Nedkvitne, The German Hansa and Bergen 1100-1600, Koln/Weimar/Wien: Bohlau Verlag, 2014
- ^ 1 2 3 צוות האתר, THE HANSA: Union with a long tradition, www.hanse.org
- ^ Philippe Dollinger, The German Hansa, בריטניה: Routledge, 1999, ISBN 0-415-19072-X.
- ^ Phillip Pulsation and Kirsten Wolf, Medieval Scandinavia: An Encyclopedia, Oxfordshire: Taylor and Francis, 1993, עמ' 265, ISBN 0-8240-4787-7
- ^ רחל דגן, ערי ההאנזה של הולנד: עתיקות, מיוחדות ולא מוכרות, באתר גלובס, 25 בינואר 2020
