בנדייראנטס
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
הבנדייראנטס (בפורטוגזית: Bandeirantes; bandeira – "דגל", bandeirantes – "נושאי הדגל") הוא שמם של חברי משלחות (בנדיירס) שחקרו את מרחבי ברזיל במאה השבע עשרה בחפשם עבדים, זהב, ויהלומים. הם התקדמו לאורך הנהרות עד לריו דה לה פלטה ונהר האמאזונס. במסגרת פעילותם הקימו כמה מושבות הקיימות עד ימינו.
המשלחות נקראו "בנדיירס" או "אנטרדאס" (entradas). אלו האחרונים היו משלחות ממלכתיות ורשמיות, בעוד שהבנדיירס מומנו בידי גורמים עסקיים באופן פרטי.
משלחות הבנדיירס העיקריות יצאו מסאו פאולו ובזכותן סופחו לברזיל שטחים גדולים של פנים היבשת, וגבולה של ברזיל הורחב הרבה מעבר לקו הגבול שנקבע בחוזה טורדסיאס שהסדיר את התביעות הטריטוריאליות הספרדיות והפורטוגליות. בין השטחים שצורפו לברזיל בזכות הבנדיראס נמנות מדינות המחוז גויאס, מאטו גרוסו, חלק גדול ממינאס ז'ראיס, ריו גראנדה דו סול, פרנה וסנטה קטרינה. בזכות הישגים אלה זוכים הבנדיירס עד היום לכבוד והערכה בברזיל. האנדרטה המרשימה ביותר לפועלם היא ה"מונומנטו אאוס בנדיראנטס" של הפסל הצרפתי ויקטור ברשרה הניצב בפארק איבירפוארה בסאו פאולו ומציג את ההרכב המגוון של משלוח הבנדיראס מאירופאים, ילידים ושחורים.
בשל כוונתם לשעבד את ילידי היבשת לעבדות, היו הבנדייראנטס במאבק מתמיד עם הישועים, אשר ארגנו את הילידים בקומונות, העניקו להם השכלה אירופית ופרשו עליהם את חסותם.
השתתפות במשלחות הבנדייראנטס הייתה מסוכנת מאוד, רבים מחבריהן לא שבו מן המשימה, חלקם נפלו קורבן לילידים, את האחרים הכריעו מחלות והכשות נחש. הם נהגו להצטייד במאניוק, תירס, שעועית, ובשר מיובש. המשלחות נתמכו בידי עבדים, ונמשכו תקופות זמן ממושכות.
הבנדיירס חדרו למעמקי הג'ונגלים, על פי רוב בכך שהתקדמו לאורך נחלים ונהרות או שעקבו אחר שבילי הילידים. כך למשל שימש אותם הריו טיאטה כדי להגיע אל פנים היבשת ואל סאו פאולו. המשלחות חצו את כל רחבי ברזיל: הבנדייראנטה אנטוניו רפוסו טווארס הגיע מסאו פאולו לאמאזונס, פרנאו דיאס פאיס וחתנו בורבה גאטו הגיעו למינאס ז'ראיס של היום והקימו שם מושבות רבות, ברטולומאו בואנו דה סילבה ("אניאנגוארה") גילה זהב בגויאס של היום.
