הבית השרוף
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון  |
| כתובת | העיר העתיקה |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1995 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1995 |
| קואורדינטות | 31°46′32″N 35°13′57″E / 31.77557°N 35.23259°E |
| http://ilmuseums.com/museum_heb.asp?id=19 הבית השרוף | |
|
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)   הבית השרוף | |
  | |
הבית השרוף, או בית קתרוס, הוא כינויו של בית מגורים יהודי משלהי תקופת בית שני, שנשרף ונחרב במהלך חורבן ירושלים לאחר הכנעת המרד הגדול בירושלים בשנת 70 לספירה, ונתגלה מחדש בשנת 1970[1], בחפירות ארכאולוגיות בעיר העתיקה. הבית עצמו נמצא כ-6 מטרים מתחת למפלס רחוב תפארת ישראל ברובע היהודי, והוא חלק ממוזיאון לארכאולוגיה בשם הפרוור ההרודיאני. על פי כתביו של יוסף בן מתתיהו, אזור זה של ירושלים היה ידוע בעושרו, ובשל קרבתו לבית המקדש היה מאוכלס בראשי הכהונה בעיר.
החפירות הארכאולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת ששת הימים נתגלה הרובע היהודי בעיר כשהוא נתון תחת הרס וחורבן לאחר 19 שנות שלטון ירדני. הבנייה המחודשת ברובע הובילה גם לחפירות ארכאולוגיות נרחבות באזור בשנים 1969–1982 בחסות המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית ורשות העתיקות הישראלית בראשותו של ד"ר נחמן אביגד. הבית נתגלה בדצמבר 1969 מתחת לשכבה של אפר והרס, וחפירתו נמשכה מ-4 בינואר ועד 20 בפברואר 1970.
בחפירות נתגלה שמדובר בחלק קטן של בית מגורים גדל מידות (שחלקו עדיין נמצא מתחת לבתי הרובע). בבית נמצאו, בין יתר הממצאים, מטבעות שנטבעו ביהודה בשנים 67–69 - דבר המעיד על מועד חורבנו של הבית. שטחה של קומת הקרקע הוא כ-55 מ"ר, והיא כוללת חצר, ארבעה חדרים, מקווה ומטבח. קירות הבית נשתמרו עד לגובה של כמטר אחד, בנויים מאבנים ומלט, ומטויחים בטיח לבן ועבה. עוד נמצאו בבית השרוף כלי אבן רבים, המעידים על כך שבבית שמרו בקפידה על חוקי הטהרה (שהרי כלי אבן אינם מקבלים טומאה), ותומכים בסברה שבבית גרה משפחת כהנים. בנוסף, נמצאה בחפירות משקולת אבן, עליה נחרתה הכתובת: "[ד]בר קתרוס", כלומר: "של בן קתרוס". על-פי התלמוד הבבלי, משפחת קתרוס הייתה משפחת כהנים ידועה לשמצה, שעליה נאמר: "אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מקולמוסן"[2], ורש"י מסביר: "שהיו כותבין איגרות לרעה", כלומר שהיו כותבים איגרות הלשנה לשלטונות הרומאיים על מתנגדיהם.
עוד נמצאו בבית השרוף כלי זכוכית שהכילו בושם. מכך הסיקו שבבית זה הוכנה הקטורת לבית המקדש. עדות לחורבן ירושלים שבא לידי ביטוי בבית זה ניתן לראות אבנים שרופות באש עזה, עץ חרוך ושכבות של אפר ופיח המעידים על החורבן וההרס שליווה את כיבוש העיר העליונה בידי הרומאים. שני ממצאים נוספים ייחודיים לבית זה: שלד זרוע תחתונה של אישה[3] כבת 25, המעידים על כך שבעת חורבן הבית כרתו המחריבים את ידה של האישה, וכידון ברזל שנמצא רכון בפינת חדר.
שרידי הבית נמצאים היום ברחוב הקראים שברובע היהודי, והם משמשים כמוזיאון. המוזיאון מציג סרטון וידאו עלילתי בן 25 דקות המתאר את חיי משפחת הכוהנים שהתגוררה בבית, וכן את ימיה האחרונים. הסרטון מכיל תסריט דמיוני שבו בן המשפחה משתתף במרד בשורות הקנאים, למרות התנגדות אביו הכהן, ונשאר אחרון במחילות הסודיות תחת העיר החרבה ומחליט להצטרף לשארית הקנאים במצדה. כמו כן, הסרטון מציג גם דמות של שפחה צעירה בבית המשפחה, שהיא מקור היד הכרותה שנמצאה בבית. את התצוגה והמוזיאון תכנן האדריכל פטר בוגוד, הידוע בכך שתכנן את שחזור הקארדו בירושלים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים, תשמ"א
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יובל לישראל מאת חיים יבין- בתאריך הנקוב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נז עמוד א.
- ^ אביגד, העיר העליונה, עמ' 131, 135.