זהרי חמה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1908 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1908 |
| מידות | |
| קומות |
4 |
| קואורדינטות | 31°47′09″N 35°12′47″E / 31.785833333333°N 35.213055555556°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   זהרי חמה | |
  | |
זהרי חמה הוא בית כנסת, בית מדרש ובניין הכולל שעון שמש ברחוב יפו 92[1] בירושלים, מול שוק מחנה יהודה. בזמן בנייתו היה הבניין הגבוה ביותר בירושלים שמחוץ לחומות, וגם כיום הוא מתנשא מעל בתי רחוב יפו הסמוכים לו.
שם הבניין נלקח מברכת יוצר אור שבתפילת שחרית של יום חול, שבה נאמר: "א-ל ברוך גדול דעה, הכין ופעל זהרי חמה".
תולדות הבניין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבית נבנה על ידי ר' שמואל לעווי, יהודי שעלה לארץ ישראל מדרוהיצ'ין שבבלארוס (רוסיה הלבנה- פולניה דאז). לפני עלייתו ארצה, נסע ר' שמואל לעווי לארצות הברית כדי לגייס כספים למטרת הקמת הכנסת אורחים זהרי-חמה. בשיקגו הוא הקים את "אגודת אחים אנשי דרוהיצ'ין" ואחר כך נסע לפריז ושם הקים את "חברת ש"ס" וגם את "חברת חיי-אדם" ולאחר מכן עלה לארץ ישראל. ר' שמואל לעווי גר בירושלים ונחשף למצוקתם של העולים החדשים שבהגיעם לעיר לא היה להם מקום לינה, רחצה ואף לא אמצעים לרכישת מזון. לפיכך, קנה ר' שמואל לעווי בשנת 1905 את הבית ברח' יפו 92 במטרה להקים את "הכנסת אורחים תפארת ציון וירושלים" שיספק לעולים החדשים כעין "מרכז קליטה" נוח וידידותי.
במקום היו מיטות לשינה ומנוחה ומטבח עם חדר אוכל. המקום תופעל ותוחזק על ידי בני המשפחה (ילדים ונכדים) ללא מטרות רווח.
ר' שמואל לעווי הקים את המקום למטרות חסד ונתינה ועד היום המקום הוא הקדש לצורכי הציבור.
על-גבי הבית בן הקומה האחת בנה לעווי עוד שלוש קומות ובראשן עליית גג מעץ. בעליית הגג שכן בית הכנסת ובית המדרש "זהרי חמה" שנתן את שמו לבניין כולו. המלון ובית הכנסת נחנכו בשנת 1908. בראש הבניין נקבעה מערכת שעונים כשבמרכז שעון השמש המזוהה עם הבניין.
וכך נכתב בעיתון השקפה באותם ימים:
"ובירושלים שמחה וששון ליהודים, כי עוד מוסד אחד נכבד נוסף לנו על הראשונים: ברחוב יפו, באחד המקומות היותר גבוהים אשר סביב העיר, בית חדש נבנה ובגובהו הוא מתנוסס על כל פני העיר. וכבר שלוש קומות בנויות אבן וממעל להם שתי עליות עשויות עץ, ועוד יד הבונים נטויה להגביהו. צורת העליות תעיד כי לא לדירה נועד הבית וכל רואהו יאמר: אין זה כי אם מצפה כוכבים? וכי ישאל השואל, מה ליהודים ולכוכבים? הלא ה'לוח' קבוע ומתוקן ומהלך הכוכבים מה אכפת להם? וענית ואמרת לו: הן לא ככל הגויים העם חכם ונבון הזה, והמצפה שלו, לא חלילה בשביל הכוכבים נבנה, כי אם נועדה לתעודה יותר נכבדה. כי בזמן האחרון נוסדה פה חבורה חדשה של 'מתפללים עם הנץ החמה' ובהיות ירושלים הרים סביב לה וקשה מאד לכוון את השעה, נדב לב איש אחד וחייט אמריקני הוא, לבנות את הבית הזה. והיה ככלות בנין הבית והעמידו על גגו נס גבוה ובראשו טס של נחושת קלל, ובהנץ החמה ונפלו קווי השמש על פני הטס והבריקו פניו, וידעו כל תושבי ירושלם כי בא זמן תפילה עם הנץ החמה"
— "מצפה", השקפה, 4 ביולי 1906, עמ' 4
ב-1925 נפגע הבית ברעידת אדמה ובית הכנסת ובית המדרש הועברו לקומת הקרקע, בה הם פועלים עד היום. ב-1940 פרצה שרפה והעלייה נשרפה כליל. ב-1980 שיפצה עיריית ירושלים והקרן לירושלים את הבניין ושחזרה את חזית הבית, כולל השעונים והשלטים.
בית הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבית הכנסת "זהרי חמה" מתקיימות בימות החול תפילות מנחה וערבית כל כמה דקות החל מזמן מנחה גדולה ועד לסגירת הבניין ב-22:30. לתפילת שחרית יש מנין אחד בלבד שמתפללים תפילת ותיקין עם הנץ החמה. במנחה וערבית, החזן רשאי להתפלל כמנהגו (ובפועל, ברוב רובם של המניינים מתפללים נוסח עדות המזרח), אבל בשחרית (וכן בכל התפילות בשבת) מתפללים נוסח אשכנז. הבניין פתוח ללימוד פרטי מתפילת שחרית עד לסגירת הבניין, ויש גם כמה שיעורים במשך היום.
במשך שנים רבות ניהל את בית הכנסת ר' אבא לוי, שהיה נכדו של ר' שמואל לעווי. ר' אבא לוי פיתח במקום בית כנסת מיוחד במינו. בו זמנית התבצעו במקום מדי יום כמה מנייני תפילה בנוסחים שונים, בכל שעה יכול היה כל אדם למצוא לעצמו את המניין המתאים לו גם מבחינת נוסח התפילה, אשכנזי, ספרדי וכו'. מכיוון שבית הכנסת סמוך לשוק מחנה יהודה, התקין ר' אבא לוי, וילון מיוחד בכניסה לבית הכנסת, כדי שמאחוריו יוכלו המתפללים להניח את סליהם עם המצרכים, שקנו בשוק ולהתפלל בדרכם משוק מחנה יהודה.
אחרי ר' אבא לוי ע"ה החל לנהל את המקום ר' שמואל וולמן ע"ה, גם הוא היה נכדו של ר' שמואל לעווי ע"ה.
ר' שמואל וולמן ניהל את המקום באמונה רבה ואף שיפץ וחידש את המקום ובכך המשיך את מסורת המשפחה בנאמנות.
הרב אריה לוין מסר שיעור קבוע בבית הכנסת במשך שנים ארוכות, לאחר פטירתו המשיך זאת בנו הרב רפאל בנימין לוין שהיה מהאישים הבולטים בבית הכנסת. כיום מכהן נכדו של הרב רפאל, הרב בן ציון לוין, כרב בית הכנסת.
חיים סבתו בספרו "כעפעפי שחר" כותב:
"בזהרי חמה רגילים היו בתפילת הנץ, ואליהו המכוון [החזן] מתפלל כדרכו בלא להסתכל בשעון כלל. וכשהוא אומר גָּאַל יִשְׂרָאֵל, תכף מציצה עליהם החמה ועומדים להתפלל. דומה שהחמה כבר פרשׂה את חופתה האדומה על פני המזרח ומתאווה היא להופיע בכל הדרה, אלא שמַמְתנת היא עד שתשמע את אליהו המכוון אומר גָּאַל יִשְׂרָאֵל, ואז זורחת."
מערכת השעונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במערכת שלושה שעונים: המרכזי, שעון שמש בתבנית חצי עיגול הפוך, בקוטר חמישה מטרים, המכוון לפי זמן ירושלים בניגוד לשאר שעוני הזמן שהיו מכוונים לפי זמן קהיר. מעליו שני שעונים רגילים לימות החורף: השעון השמאלי הוא שעון אירופי רגיל והימני מראה שעה "ערבית" ("זמן ארץ-ישראל") שבו היום בן 12 השעות מתחיל עם הזריחה ומסתיים עם השקיעה, כך שהמחוגים מצביעים הישר למעלה ("שעה 12") בשעה שש לערך (בבוקר ובערב).
את השעונים התקין המדען האוטודידקט משה שפירא, שלמד את מלאכת התקנת השעונים מקריאה בספרו של הגאון מווילנה "ספר התכונה וההנדסה"[2] וכן מספרי מדע העוסקים באסטרונומיה ומספריו של המדען הירושלמי ר' חייא דוד הלוי שפיצר. שפירא היה יליד ירושלים, תלמיד הישיבה הגדולה של מאה שערים ובנו של ר' ישראל אשר שוחט שפירא, בעל התוקע הקבוע של הרבי מבריסק. לאחר שבנה את שעון השמש, ראש הווקף בהר הבית ביקש ממנו שיתקין שעון שמש כזה גם בהר הבית, ובתמורה היה מוכן לשלם לו כסף רב. שפירא התייעץ עם הרב יוסף חיים זוננפלד האם מותר לו לעלות להר הבית. הרב פסק כי חייו יהיו בסכנה אם הוא יסרב לווקף ולכן יש בכך משום פיקוח נפש, אך שפירא סירב לבנות את שעון השמש והוא ברח לפתח תקווה. בשנים שבהן חי שם, הוא בנה שלושה שעוני שמש בבית הכנסת הגדול ברחוב חובבי ציון. בערוב ימיו שב שפירא לירושלים ובה נפטר ב-1969. הוא קבור בהר הזיתים.
השלטים על-גבי הבניין
[עריכת קוד מקור | עריכה]על הבניין נתלו מספר שלטים:
- בחזית הקומה השלישית נקבע שלט ובו נכתב בעברית ובאנגלית: "שמואל לעווי חייט מאמריקה"
- בחזית הקומה הרביעית נכתב "בית הכנסת זהרי חמה להמתפללים כוותיקין, נוסדה במחנה יהודא בירושלם תרס"ח"
- בראש העלייה נכתב "בן פורת יוסף"
השלטים שוחזרו במסגרת שיפוץ חזית הבניין ב-1980.
אזכורים בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על אודות בית הכנסת מסופר בספר "כעפעפי שחר" של הסופר חיים סבתו.
- עלילת ספר הקומיקס סוף מעשה מאת הצייר גדי פולק מתרחשת כולה סביב בניין בית הכנסת והבתים הסמוכים לו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד קרויאנקר, רחוב יפו ירושלים, ביוגרפיה של רחוב - סיפורה של עיר, ירושלים: כתר, 2005, מסת"ב 9650713808
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אשר קרימולובסקי, סוכריה על בית הכנסת המיוחד זהרי חמה שסמוך לשוק מחנה יהודה, יוטיוב, 13 בנובמבר 2024
- איציק שוויקי, בית שעון השמש ברחוב יפו, באתר "ירושלים ברשת"