בית יהודיוף
בית יהודיוף (מוכר גם בכינויים 'הארמון', 'בית המשיח' ו'בית יהודיוף חפץ')[1] הוא מבנה מגורים מפואר אשר נבנה סביב השנים 1905–1910 ברחוב עזרא 19, על גבולה הדרומי של שכונת הבוכרים בירושלים. הבית הוא אחד המונומנטים הפרטיים החשובים בירושלים, יוצא הדופן בפארו ובממדיו, ועל כן הוכרז "אתר מורשת לאומית".
הבית נבנה עבור האחים דוד ואלישע יהודיוף, תושבי העיר קוקנד שבאוזבקיסטן. האחים היו מעשירי אוזבקיסטן ועסקו במסחר בתעשיית הכותנה והמשי. השניים החליטו לבנות בית בשכונת הבוכרים בירושלים, שישמש את המשפחה בעת עליותיהם לרגל. כיוון שחיו ופעלו מחוץ לישראל, מינו לנהל את הבנייה את חמו של אלישע, ישראל חפץ, ובנו צבי חפץ, שהיו תושבי העיר.
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית יהודיוף תוכנן בידי אדריכל איטלקי בסגנון אירופאי, ובהשראת בית מדיצ'י מפירנצה. תוכניתו הותאמה למגרש המלבני עליו הוקם. הבית אשר אורכו כ-55 מטר ורוחבו כ-20 מטר כולל שתי קומות מגורים וממערב לו, מתחת לחצר, מבנה עזר חד קומתי שרובו תת-קרקעי. השיש בבניין והמרצפות יובאו מאיטליה. לבניין המלבני פתחי כניסה מארבעת צדדיו, שתיים מהן כניסות ראשיות: האחת מובילה ממרכז החזית הצפונית אל קומת הקרקע והשנייה נתונה בצדו המזרחי של הבניין, בנויה משני גרמי מדרגות עגולים המובילים היישר לקומה השנייה דרך שביל ושער חיצוני הקבוע בגדר הצפונית. לאורך שתי קומות הבית עובר מסדרון רחב, ומשני צדדיו חדרי מגורים גדולים. ברצפת המסדרון העליון שני פתחים מעוגלים עשויים לבני זכוכית המעבירים אור לקומה הראשונה. תקרת מסדרון הקומה השנייה וחלקם העליון של הקירות שלאורכו, מעוטרים בציורי קיר מעשה ידיו של הצייר שמואל מלניק, גדול ציירי הקיר באותה העת. הציורים משלבים נופים ותמונות חי וצומח לצד מבנים שונים. לצד הציורים, עיטורי כיור בתבליט בדגמים שונים. בעיטורי הבית מופיעים לא מעט מוטיבים יהודיים כמו מגני דוד וסמלי שבטי ישראל, לצד כתובות עבריות.
בקומה השנייה מלבד חדרי המגורים ישנם שני אולמות אירוח 'סלונים', בגדול שבהם (המזרחי) ניצבים עמודים עגולים ועליהם קשתות מעוטרות, והותקן בו אח לחימום שכן חדר אירוח זה שימש את המשפחה בימי החורף ובאירועים רבי משתתפים. באולם הקטן יותר (הדרומי) אשר שימש כחדר האוכל יש גג זכוכית גדול מידות בצורת פירמידה שנעה על מסילות ובחודשי הקיץ נשארה פתוחה. בחג סוכות היא הוזזה ובמקומה הונח סכך, כך הפך האולם לסוכה גדולת מידות אשר קושטה במיטב הרקמות והשטיחים הבוכריים ושמה הלך לפניה, בה התארחו מלבד תושבי השכונה אף רבים מאנשי הממסד.
גג הבניין שטוח ומוקף מעקה ברזל מסוגנן עם שילוב גביעי אבן גדולים, מוטיב השואב אף הוא מעולם האמנות היוונית הקלאסית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האחים דוד ואלישע יהודיוף בנו את ביתם בירושלים לצורך שהות בו בעת עליותיהם לרגל מקוקנד לירושלים. הבניה נמשכה מספר שנים במהלך העשור הראשון של המאה העשרים ותחילת העשור השני. ניהול הבניה הופקד כאמור בידי חמיו וגיסו של אלישע, תושבי ירושלים[2]. בשנת 1910 אליעזר בן-יהודה מזכיר את הבית בהיותו עדיין בתהליך בניה וכתב ב'האור' דברי שבח והלל לשכונת הבוכרים ושם מופיע האזכור "והעולה על כולם הבניין החדש שבונה אדון חפץ הצעיר לו ולגיסו”. ניתן לשער שניסוח זה נבע מכך שחפץ מונו לנהל את הבנייה עבור משפחת יהודיוף והם אלה שנכחו בשטח. מכאן גם נולד השם המוטעה 'בית יהודיוף חפץ'. בשנת 1914, לקראת חג הפסח, הגיע אלישע עם משפחתו לביקור בירושלים ואז גם חנך את הבית, וכך דווח בעיתון 'החרות' שאלישע יהודיוף הגיע לירושלים "לחוג את חנוכת ארמונו היפה והנהדר שבנה גיסו מר חפץ בשבילו". מקץ חודשים מעטים חזרו לקוקנד אלישע ובכורו אברהם לטפל בעסקיהם בעוד רעייתו ריינה וילדיהם מתארחים בבית חפץ הורי האישה, שם גם נולד בנם הצעיר.
במהלך מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה מהארץ בשל נתינותם הרוסית עת שרוסיה הייתה מדינת אויב של האימפריה העות'מאנית. הטורקים ניצלו את הבית והשתמשו בו כמפקדה צבאית. משפונה הבית לאחר המלחמה ערכו יהודי ירושלים בחדר האוכל הגדול של הבית סדר פסח למאתיים חיילים יהודים ששרתו בצבא הבריטי בארץ ישראל וחודש לאחר מכן נערכה בבית קבלת פנים לגנרל אלנבי מטעם יהודי ירושלים בהשתתפות ד"ר חיים ויצמן, מושל ירושלים והרבנים הראשיים. מאוחר יותר בשנת 1918 לבית היתומים ציון-בלומנטל[3]. על אף שהייתה מושכרת לבית היתומים 'ציון' בחודש פברואר 1921 נערכה בבית יהודיוף ועידת היסוד של הרבנות הראשית[4] וועידה בה נבחרו הרבנים הראשיים א.י. הכהן קוק ויעקב מאיר.
למן שנת 1922 משפחת יהודיוף החלה לגור בבית שנקרא בפיה 'הבית הגדול' ואז נאלצו לפנות את בית היתומים מן הקומה העליונה. שכן כשהושכר המבנה כולו לא ידעו בני המשפחה שיאלצו לברוח מקוקד מחמת הבולשביקים שגרשו אותם מביתם שם ובזזו את כל רכושם ומפעליהם. בית היתומים התקשה לתפעל את המוסד עם קומה אחת ובשנת 1928 פינה את הבניין. לאחריו הושכרה קומת הקרקע לבית הספר "שפיצר" בהנהלת חנה שפיצר[5]. אמנם הבית נקרא בפי המשפחה 'הבית הגדול', אך מפני גודלו ופארו כונה בפי כול 'הארמון'. בשנות הארבעים, עת המשפחה אכלסה את הקומה השנייה של הבניין, שימש מבנה העזר שמתחת לחצר המערבית כמרכז פעילות האצ"ל בירושלים. הכניסה אל מבנה העזר הייתה דרך שער השירות שבסמוך לו. השם הסודי שנתנו פעילי האצ"ל למקום היה 'הארמון'.
השם "הארמון של המשיח" שגם בו מוכר בית יהודיוף הוא אגדה אורבנית. בתחילת המאה ה-20 היה בית יהודיוף הבית הפרטי הגדול והמפואר ביותר לא רק בשכונת הבוכרים אלא בירושלים כולה[6]. בבית היה חדר אוכל גדול, שבו נערכו חתונות ושמחות לא רק של בני המשפחה. מסיבות אלו קראו לו בני ירושלים על דרך הקיצור "הארמון". בנין מפואר זה שכן בקצה שכונת הבוכרים, שהייתה בזמנה שכונה יוצאת דופן מבין כל השכונות שנבנו מחוץ לחומות. השכונה תוכננה ונבנתה בסגנון אירופי עם רחובות רחבים ורבים מבני ירושלים באו לטייל בה. אחד מאלה היה הסופר ש"י עגנון, שאהב מאוד את השכונה בכלל ואת בית יהודיוף בפרט, ובספרו "שירה" כתב:
גדול שבכולם היה הבית המפואר שנבנה לשם המלך המשיח, שכשיבוא משיח צדקנו יבוא לירושלים תחילה ויבואו האבות והזקנים והמלכים והשרים ואנשי כנסת הגדולה להקביל פניו ועמהם צדיקים רבים ונכבדים, והכינו להם אחינו עולי בוכרה בית גדול וטוב...
מאז פרסומו של עגנון נפוצה האגדה כי הבית שבנו דוד ואלישע יהודיוף, לצור מגוריהם, נבנה עבור המשיח.
בני המשפחה שברחו מקוקנד בעקבות המהפכה הבולשביקית והגיעו לירושלים בקבוצות קטנות ובדרכים שונות[7] גרו בבית עד לשנת 1948. לאחר קום המדינה השכירה משפחת יהודיוף את הבניין כולו לעיריית ירושלים, והאחרונה שיכנה בו בשכירות משנה, שני בתי ספר חרדיים: בית חנה של חסידי חב"ד ובית יעקב של החינוך העצמאי. כמה מהחדרים הגדולים חולקו לשתי כיתות על ידי מחיצות.
כיום מושכר המבנה לבית הספר לבנות "נתיב בתיה" של החינוך החרדי העצמאי.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רחל ברקאי, משפחת יהודיוף ו'הארמון' בשכונת הבוכרים בירושלים, ירושלים 2024.
- זאב ענר (עורך), סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, אורבך, תל אביב, 1988.
- שמואל הולנד ""ואלה תולדות", שערים ורחובות" בתוך: אייל מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1996 (עמוד 237).
- עדנה בן-יהודה, "בית יהודיוף-וגם הארמון של המשיח", הוצאה עצמית, 2014
- דרור ורמן, הבוכארים ושכונתם בירושלים, ירושלים: יד בן-צבי, ה'תשנ"ב, שאלו שלום ירושלים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עדנה בן יהודה בית יהודיוף-חפץ – "הארמון" בפורטל אסיה-ישראל
- ידיעות ירושלים, 2014
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בארמון למשיח בשכונת הבוכרים בירושלים, באתר 'חלון אחורי', 21 באוגוסט 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רחל ברקאי, משפחת יהודיוף ו'הארמון' בשכונת הבוכרים בירושלים, ירושלים: הוצאה פרטית, 2024, עמ' 107-61
- ^ הצבי, בוני ירושלים, 6 ביולי 1910
- ^ דואר היום, פצצה, 18 ביולי 1922
- ^ דואר היום, אספת הרבנים לסדור הרבנות הראשית, 23 בפברואר 1921
- ^ דואר היום, הנהלת ת"ת לבנות א' (שפיצר), 24 באוגוסט 1934
- ^ יפי הבניין, דואר היום, 9 בנובמבר 1922
- ^ רחל ברקאי, משפחת יהודיוף ו'הארמון' בשכונת הבוכרים בירושלים, ירושלים 2024, עמ' 126-111.