ביל הרפר
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
19 בינואר 1897 אנגליה | |||
| פטירה |
12 באפריל 1989 (בגיל 92) פלימות', הממלכה המאוחדת  | |||
| שם מלא | ויליאם הרפר | |||
| עמדה | שוער | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
ויליאם "ביל" הרפר (באנגלית: William "Bill" Harper; 19 בינואר 1897 - 12 באפריל 1989) היה שוער כדורגל סקוטי ששיחק במספר קבוצות באנגליה ובסקוטלנד, וכן בנבחרת סקוטלנד.
קריירת מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרפר היה בנם של נפח בשם ויליאם הרפר האב ושל כריסטינה בראון. מקום הולדתו המדויק שנוי במחלוקת. כשהיה נער צעיר הוא הלך בעקבות אביו במקצוע הנפחות, ובמקביל שיחק כדורגל בקבוצות זוטרות אחדות. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא התגייס לצבא הבריטי, ושירת בבריגדה החמישית של המשמר הסקוטי בחזית המערבית. הוא נודע כבר באותה תקופה כספורטאי מחונן, והיה אלוף הבריגדה באיגרוף במשקל כבד וקפטן קבוצת הרוגבי שזכתה באליפות הבריגדה.
בספטמבר 1921 חתם הרפר בקבוצת היברניאן. הוא שיחק שם במשך ארבע עונות, וצבר לזכותו למעלה מ-100 הופעות בליגת העל הסקוטית. הישגי השיא שלו בהיברניאן היו העפלה ב-1923 וב-1924 למשחק הגמר של הגביע הסקוטי, בהם נחלה קבוצתו הפסדים. בתקופה זו הוא אף ערך 9 מתוך 11 הופעותיו בנבחרת סקוטלנד, ונטל חלק בשני משחקים של נבחרת ליגת העל הסקוטית.
בנובמבר 1925 היה הרפר לאחד מהשחקנים הראשונים שצורפו לארסנל על ידי המאמן החדש הרברט צ'פמן, שהורה לשלם עבור כרטיס השחקן שלו סכום שיא לשוער באותה תקופה, 4,000 לירות שטרלינג. הרפר ערך את הופעת הבכורה בארסנל במשחק נגד ברי ב-14 בנובמבר 1925, שהסתיים בניצחון 6 - 1 לטובת ארסנל. הוא הפך לשוער הבכיר של ארסנל תוך זמן קצר, והדיח מההרכב את ג'וק רובסון ואת הוולשי הצעיר דן לואיס. הוא שיחק לאורך כל עונת 1925/1926 ובתחילת עונת 1926/1927 כשוער הראשון, אך צ'פמן האשים אותו בהפסד 2 - 4 בדרבי של צפון לונדון לטוטנהאם הוטספר ב-18 בדצמבר 1926, והדיח אותו מההרכב.
הרפר עזב את ארסנל בעקבות ההתדרדרות במעמדו, ועבר לשחק בליגת הכדורגל האמריקנית (American Soccer League). בין 1927 ל-1929 הוא שיחק בקבוצת פול ריבר מרקסמן, במדיה זכה באליפות בעונת 1928/1929. בתקופתו במרקסמן אירעו השפל הגדול ושורה של מאבקי כח בין הליגה ובין התאחדות הכדורגל של ארצות הברית. מועדונים רבים בתקופה זו עברו לעיר אחרת, התמזגו או התפרקו. לקראת סוף עונת 1928/1929 רכש סם מארק, הבעלים של מרקסמן, את בוסטון סוקר קלאב, וזמן קצר לאחר מכן עבר הרפר לקבוצה מבוסטון. כאשר נפתרו המחלוקות השונות בכדורגל האמריקני נקבע כלל ולפיו אסור לאדם כלשהו להחזיק בבעלותו שתי קבוצות או יותר, ומארק החליט למכור את קבוצתו הבוסטונית. אולם, באביב 1930 הוא נאלץ לפרק את הקבוצה כיוון שלא מצא מי שיקנה אותה. בקיץ 1930 חזר מרקסמן לפול ריבר מרקסמן, השתתף במשחקי ידידות נגד גלאזגו ריינג'רס וקילמרנוק, ונטל חלק במסע המשחקים של הקבוצה במרכז אירופה.
הרפר עזב את ארסנל ועבר לשחק במספר קבוצות בארצות הברית, אך בסופו של דבר חזר למועדון הלונדוני. חזרתו הייתה לאחר עזיבת דן לואיס, והרפר הפך פעם נוספת לשוער הבכיר במקום צ'ארלי פרידי וג'רארד קייזר. בעונתו הראשונה לאחר החזרה הוא זכה עם המועדון באליפות הראשונה בתולדותיו. עם זאת, בעונה הבאה (1931/1932) הוא איבד את מקומו בהרכב פעם נוספת. הוא ערך את הופעתו האחרונה בארסנל במשחק החוץ מול בלקברן רוברס ב-31 באוגוסט 1931. מלבד הופעותיו בליגה הוא השתתף ב-10 משחקים בגביע ה-FA.
בדצמבר 1931 חתם הרפר בפליימות' ארגייל, ובשמונה השנים הבאות ערך כ-80 הופעות בכל המסגרות. במלחמת העולם השנייה הוא עבד במספנות של העיירה רוזית' שבסקוטלנד. לאחר המלחמה הוא חזר לארגייל, ושימש בה כמאמן כושר, אחראי תחזוקה ואף אחראי כביסה. עבודתו בארגייל, שנמשכה למעלה מ-50 שנים, זכתה להוקרה בדמות משחק ראווה נגד ארסנל באוקטובר 1972, שהסתיים בתיקו 1 - 1. מתחם האימונים של פליימות', הרפר פארק, קרוי על שמו.
נבחרת סקוטלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין 1923 ל-1926 ערך הרפר 11 הופעות במדי סקוטלנד. תשע הופעותיו הראשונות היו כששיחק בהיברניאן, והשתיים האחרונות כאשר שיחק בארסנל. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת בניצחון 1 - 0 על אירלנד ב-3 במרץ 1923 בווינדזור פארק. הוא השתתף בכל המשחקים של אליפות הבית הבריטית של 1923, 1924 ו-1925, ובשניים מתוך שלושת המשחקים באליפות של 1926. הוא ערך ארבע הופעות נגד אירלנד, ארבע נגד אנגליה ו-3 נגד ויילס. מאזנה של הנבחרת במשחקים בהם שותף היה שמונה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו והפסד אחד. הוא הוביל את נבחרתו לזכייה באליפות ב-1923, 1925 ו-1926, ולזכייה במקום השני ב-1924. הופעתו האחרונה בנבחרת הייתה בניצחון 1 - 0 על אנגליה באולד טראפורד ב-17 באפריל 1926.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טוני מתיוס, WHO'S WHO OF ARSENAL (עמודים 156 - 157), מיינסטרים, 2007 (ISBN 1-84596-232-X)