ביגפוט

תמונה מסרטם של פטרסון וגימלין, שצולם ב-20 באוקטובר 1967. לפי הודאתו כשלושים שנה לאחר מכן, זהו בוב היירונימוס בתחפושת.

ביגפוט (באנגלית: Bigfoot, "כף רגל גדולה"), הקרוי גם סאסקואץ' (Sasquatch), הוא כינוי ליצור דמיוני גדול ממדים, המהלך על שתיים ובעל טביעות רגל ענקיות, החי לכאורה ביערות במערב ארצות הברית (במדינות וושינגטון וקליפורניה) ודרום-מערב קנדה.

מדענים מתייחסים לסיפורים על ביגפוט כשילוב של פולקלור, זיהוי שגוי של בעלי חיים (כגון דובים), ומתיחה. אין ראיות לכך שיצור זה אכן קיים.

תיאור

גובהו של ביגפוט מתואר לרוב בין 2.1 ל-2.7 מטרים. כתפיו גדולות ומבנה גופו חזק. הוא בעל עיניים גדולות וזוג גבות עבות, ראש גדול ושמוט, כפות רגליו גדולות. גופו מכוסה בשיער פרוע קצר בדומה לזה של גורילה, וצבעו בדרך כלל שחור או חום כהה.

השם

סאסקוואץ' היא מילה באחת השפות הילידיות האמריקאיות (האלקומלם), אולם מקורה מודרני יותר. היו סיפורים שונים על יצורי פרא השוכנים ביערות. בהם גם סיפורים על יצורים דמויי אדם או קוף. בשנות העשרים של המאה העשרים החליטה מורה קנדית לקבץ את כל הגרסאות השונות של הסיפורים וליצור מהם נוסח אחיד ולתת להם גם שם אחיד. השם שבו היא בחרה היה מילה בשפת האלקומלם^[1].

השם "ביגפוט" הופיע לראשונה בעקבות טביעות הרגליים שהתגלו בשנת 1958 (ראו בהמשך).

ההיסטוריה של ביגפוט

הפעם הראשונה בה טען אדם שפגש בביגפוט הייתה בשנת 1811, סמוך למקום בו נמצאת כיום העיר גַ'אסְפֶּר במדינת אלברטה בקנדה. סוחר בשם דייוויד תומפסון מצא עקבות רגל מוזרות בשלג. אורכן היה שלושים וחמישה סנטימטרים, רוחבן עשרים סנטימטרים, והן היו בעלות ארבע אצבעות בלבד.

ב-1884 הופיעה בעיתון "הדֶיילִי קוֹלוֹנִיסְט" בוויקטוריה שבמחוז קולומביה הבריטית כתבה שסיפרה על לכידתו של ה"סָסְקוָּאץ’". בעיתון נטען כי צוות עובדים של הרכבת לאורך הנהר פרייזר הבחין ביצור. הצוות עצר את הרכבת, החל לרדוף אחריו, ולבסוף תפס אותו לצד הרי הרוקי. היצור קיבל את השם "ג'אקו" והיה בעל מראה דומה לגורילה. גובהו היה 1.40 מ' בלבד ומשקלו חמישים ושבעה קילוגרמים. היה לו גב שחור והוא דמה לאדם מלבד פרט אחד, כל גופו, מלבד כפות ידיו ורגליו, היו מכוסות בשיער באורך של שני סנטימטר. היה לו כוח פיזי עצום. הוא לקח ענף ושבר אותו על ידי כיפוף בלא קושי, באופן ששום בן-אדם לא יכול. תיאורו של ג'אקו דמה מאוד לשימפנזה, בשונה מתיאורי ביגפוט האחרים, ולכן היו שטענו שג'אקו הוא לא יותר משימפנזה שנלקחה לאמריקה על ידי מלח מאפריקה וברחה לו. קיימת האפשרות שכל הסיפור לא היה יותר ממתיחה. עיתוני האזור נהגו להדפיס סיפורי מתיחה רבים כדי לשעשע את קוראיהם^[^{דרוש מקור: השם הזה נוצר רק עשרות שנים מאוחר יותר]}.

שמועות לגבי ביגפוט המשיכו להסתובב בסוף המאה התשע-עשרה. ב-1910 נרצחו שני כורים, וראשיהם נמצאו כרותים. היו שטענו שביגפוט היה אחראי לכך, אף על פי שלא היו ראיות לכך שהרוצח לא היה אנושי. שמו של מקום הרצח, עמק נַהָנִי בקנדה, השתנה לשם "עמק הֶדְלֵס" (שמשמעותו "חסר ראש"), בגלל התקרית.

בשנת 1924 התרחשו מספר התפתחויות בעניינו של ביגפוט. חוטב עצים קנדי בשם אלברט אוֹסְטְמַן טען שבזמן שחיפש זהב במפרץ טוֹבֵּט, הוא נלקח על ידי משפחה של גודלי רגל. לטענתו, האב והבת שמרו עליו בזמן שהאם והבן הכינו ארוחה. לדבריו, המשפחה הייתה צמחונית ואכלה שורשים, עשב וקליפות עץ. לאחר שבוע ברח אוסטמן. הוא לא סיפר לאיש את הסיפור עד שנת 1957, מחשש שאנשים יחשבו שהוא מטורף. בהמשך התברר שפרטי סיפורו לא היו אמינים^[1].

בתקרית השנייה של 1924, מעורבת קבוצת כורים ליד הר סנט הלנס במדינת וושינגטון בארצות הברית. הכורים טענו שהבחינו בביגפוט, ירו בו וייתכן שגם הרגו אותו. באותו הלילה טענו שהביתן שלהם הותקף בידי חבריו של היצור שהרגו. גודלי הרגל זרקו אבנים על הבניין וטיפסו על הגג. ההתקפה נמשכה עד השחר. ביום שלמחרת נטשו הכורים את המכרה. כיום נקרא המקום קניון אֶייפּ. שנים לאחר מכן טען כורה אחר שהוא היה זה שזרק אבנים על הביתן כבדיחה.

גם התקרית השלישית התרחשה בהר סנט הלנס, כאשר מחפש זהב התלונן בפני שומר יערות שהוא התעורר באמצע הלילה כאשר אבנים החלו להיזרק לעבר הביתן שלו. כאשר הציץ החוצה הוא ראה גודלי רגל צועקים כמו חבורת קופים. האיש הסתתר מתחת למיטתו עד הבוקר. כאשר יצא החוצה ראה עקבות רגליים גדולות מקיפות את ביתו.

העניין בביגפוט החל בארצות הברית בשנת 1958, כאשר נהג דחפור בשם ג'רי קְרוּ מצא עקבות רגליים ענקיות מסביב לאתר עבודתו במחוז הוּמְבּוֹלְדְט בקליפורניה. קרו יצר יציקה של העקבות. עיתונאי מקומי פרסם את הסיפור על קרו והעקבות ואף הראה תמונה של העקבות. הסיפור פורסם בעיתונים נוספים בכל רחבי המדינה. תמונת העקבות היא שנתנה את השם ליצור זה, ביגפוט - רגל גדולה. לאחר מותו סיפרו בניו שהוא זייף את טביעת הקרקע ואף חשפו את התבנית שבה הוא השתמש^[1].

בשנת 1967 רוג'ר פטרסון ובוב גימלין טענו שצילמו את ביגפוט במצלמת וידאו. הם הקרינו את סרטם, שכלל מספר שניות בהם נראה יצור דמוי קוף ענק, כנראה נקבה, נע לאורך קרחת היער ליד מפרץ בלוף בצפון קליפורניה. אף על פי שהצילום לא היה ברור לגמרי, בעל החיים שבו לא נראה מוכר וגם לא נראה בדיוק כמו אדם בתחפושת. אולם היו בסרט פרטים חשודים, כגון רצועה על מותני היצור שנראה ששימשה להידוק חליפה. בשנת 1998 הודה בוב היירונימוס כי הוא היה זה ששיחק את היצור בסרט המפורסם^[2]^[3]^[1].

העדות האמינה ביותר לקיומו של ביגפוט נותרה עקבות הרגל הענקיות הרבות שנמצאו. גודלן הממוצע נע בין ארבעים סנטימטרים לארבעים וחמישה סנטימטרים אורך ובערך שבעה-עשר סנטימטרים רוחב.

שאלה נוספת שנבדקה היא מה אוכלים גודלי הרגל, אם הם אכן קיימים. לפי סיפורו של אוסטמן הם אוכלים ירקות, אבל הדיאטה שהוא תיאר נראית בלתי מספקת ליצורים בגודלם. אדם אחר טען שראה משפחה של גודלי רגל חופרת סביב ערימת אבנים ואוכלת חיות קטנות שמצאו תחתן. חוקרים שבו למקום מאוחר יותר ומצאו שלושים חורים שנחפרו. משקלן של חלק מהאבנים שהוזזו הגיע למאה ושלושה-עשר קילוגרמים^[^{דרוש מקור]}.

עד היום אין עדות מוצקה לקיומו של ביגפוט. למרות העקבות הרבות והמספר הרב של התצפיות שנערכו, איש מעולם לא מצא גופה או שלד של ביגפוט.