בוק-בל-אר

בוק-בל-אר
**Bouc-Bel-Air**
	סמל בוק-בל-אר סמל בוק-בל-אר
	כנסיית סנט-אנדרה
מדינה	צרפת
חבל	פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור
מחוז	שפך הרון
ראש העיר	רישאר מאלייה
שטח	21.75 קמ"ר
גובה	153–330 (במרכז) מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	15,367 (1 בינואר 2022)
‑ צפיפות	620 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	43°27′19″N 05°24′54″E / 43.45528°N 5.41500°E
אזור זמן	UTC+1
	https://www.boucbelair.fr
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; בוק-בל-אר

בוק-בל-אר (בצרפתית: Bouc-Bel-Air), היא עיירה במחוז שפך הרון בדרום צרפת, בחבל המנהלי פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. העיירה נמצאת בין מרסיי, גרדאן ואקס-אן-פרובאנס. יש לה מעמד של קומונה. הכפר העתיק ממוקם על גבעה קטנה (בשפה הפרבנסלית (אוקסיטנית) המקומית – bouc – "בוּק").

שטח היישוב הוא 21.75 קילומטרים רבועים, ואוכלוסייתו מונה 14,984 תושבים (נכון ל-2020).

השם

תחילה נקרא היישוב "בוק" בלבד (בל-אר נוסף בשנת 1907). שם זה נגזר מן המילה הלטינית Buccum, "פה", כאן במשמעות של "שפך", "מעבר". במידה מסוימת בוק-בל-אר הוא מעין שפך של "ארץ האקס" (Pays d'Aix), הנמצאת קרוב ל-Port de Bouc, נמל השפך. עם זאת, מקובל יותר מקור אטימולוגי אחר: המילה הפרובנסלית הישנה באוקו (Baouco), שמשמעותה "פסגה קטנה". בפרובנסלית היישוב נקרא "בוק" (Bouc) או "בו" (Bou). בפרובנסלית המודרנית לא מבטאים את ה-ק הסופית, אבל במקרה של היישוב הזה ה-"ק" נהגית מסיבות אאופוניות, כשהוא נקרא Bouc-Albertas (בוק-אלברטס) במאה ה-19.

גאוגרפיה

מיקום גאוגרפי

היישוב גובל ביישובים הבאים: בצפון – עם אקס-אן-פרובאנס; במזרח – עם גרדאן; בדרום-מזרח – עם סימיאן-קולונג (Simiane-Collongue); בדרום – עם ספטם-לה-ואלון (Septèmes-les-Vallons), בדרום-מערב – עם לה פן-מיראבו (Les Pennes-Mirabeau) ובמערב – עם קבריאס (Cabriès).

גאולוגיה, צורות נוף, סביבה

בוק-בל-אר בנוי בסגנון פרובנסלי טיפוסי. הוא נוסד מסביב לצוק שעליו נבנתה במאה ה-7 טירה עתיקה, בגובה 258 מ'. העיירה כוללת עוד גבעות אחדות, כמו דה טרואה פיז'ון (Des trois pigeons – גבעת שלוש היונים) (גובה 233 מ') בצפון, גבעת היער ז'יסייה (du Bois de Jussieu) (גובה 231 מ') במערב ו"דה לה סאל" (239 מ') בדרום. בצפון-מזרח גובל היישוב בגבעת ולאבר (Valabre) ובדרום גם במרגלות רכס האטואל, במיוחד עם גבעת באו-רו (Baou-Roux) (302 מ') והאתר סוסקייר (Sousquières).

מן היישוב נשקף נוף אל כמה הרים בסביבה, רכס האטואל ("הכוכב"), הר סנט ויקטואר ובימים ללא ערפל, אפילו הר ונטו (Ventoux). אולם המקום הגבוה ביותר של העיירה הוא בלב יער טר בלאנש, היער העיקרי של היישוב, על גובה 332 מ' במקום הנקרא פרפיגט (Peyrefuguette).

הידרוגרפיה

את העיירה חוצה הנחל גראן ואלא (Grand Vallat) שמקורו בסימיאן-קולונג. הוא זורם ממערב למזרח, בין לה סאל, לה פון דה בוק וסאן באקי. לאחר מכן במקום סן פון הוא נשפך בנהר אר (Arc). בגבול הצפון-מזרחי של העיירה עובר הנהר לין (Luynes). לבוק בל-אר יש תחנת טיהור מים משלה, על ידי התא לאיסוף הפסולת, מתחת לגבעת קפלת בון-מר.

אקלים

הטבלה הבאה מציינת את הטמפרטורות והמשקעים בין השנים 1971–2000

חודשים	1	2	3	4	5	6	7	8	9	10	11	12	שנה
טמפרטורות מרביות (°C)	10,9	12,3	15,3	17,5	22,0	25,8	29,4	29,0	25,0	19,9	14,2	11,6	19,4
טמפרטורות ממוצעות (°C)	6,1	7,2	9,7	12,0	16,1	19,8	22,9	22,7	19,2	14,7	9,6	7,0	13,9
טמפרטורות מיקטיות (°C)	1,2	2,0	4,0	6,4	10,1	13,7	16,4	16,3	13,3	9,5	4,9	2,4	8,4
משקעים (עד... mm)	59	47	44	63	52	31	16	37	64	98	58	54	623,4
מקור: Météo France / Station de Salon de Provence

דמוגרפיה

בשנת 2012 מנתה אוכלוסיית היישוב 13,844 תושבים. בשנת 1962 היא מנתה 2,158 תושבים, ב-1981 – 8,714 תושבים וב-1990 – 11,512 תושבים.

^[1]

דתות

הפרוכיה הרומית-קתולית בוק-בל-אר היא חלק מהברית הפסטורלית של ארבואה ושל הדיוקסיה של אקס-אן-פרובאנס. המיסות מתקיימות בימי ראשון בבוקר בכנסיית סנט-אנדרה. ביישוב פועלת הכנסייה הרפורמית הבפטיסטית של חבל אקס. כמו כן, קהילה יהודית המתפללת בבית הכנסת בלה סאל. הרב שלה הוא מישל אטאלי. החל משנת 1970 פועלת בלה סאל גם קפלה אקומנית המארחת נוצרים קתוליים, פרוטסטנטים, יהודים ובונים חופשיים. היא נסגרה מאז מסיבות ביטחוניות.

היסטוריה

קיימים שרידים של התיישבות רומאית-גאלית. כמה מהאתרים יוסדו במאה ה-7, הזמן המשוער להקמת הכפר בימי פלישות ה"ברברים". בשנת 1797 נולד ביישוב אדולף טייר, הנשיא השני של צרפת (31 באוגוסט 1871 – 24 במאי 1873).

פרהיסטוריה וימי קדם

המקום יושב על ידי האדם מתקופות קדומות מאוד. המתיישבים הראשונים הגיעו לפני כ-6,000 שנה לבקעת באו-רו שבדרום הכפר הנוכחי, ייתכן בקרבת המעיין "לה טרו ד'אור" (Le Trou d"or – חור הזהב), הנובע גם בימינו. הם היו צדים דובים, איילים וביזונים. מאוחר יותר הם אילפו את כבש הבר והתחילו לעבד את האדמה. כעבור עוד זמן עיבדו ברונזה ואחר כך ברזל. מתקופה זו נמצאו כלים, צמידים וכמה חרבות. יום מן הימים, ככל הנראה מסיבות ביטחון השבטים נאספו על פסגת באו-רו. ייתכן כי מצוק זה הם ראו מגיעים הסוחרים היוונים הראשונים שעלו אל עמק דיראנס.

היישוב הקלטו-ליגורי שהוקם בבאו-רו השתייך לעם הסליין שבירתו היה האופידום באנטרמון, מצפון לאקס-אן-פרובאנס של ימינו. בשנת 124 לפנה"ס נפל האופידום לידי הרומאים בפיקודו של הפרוקונסול גאיוס סקסטיוס קלווינוס, שהרסו אותה. השורדים מבין התושבים נפלו בשבי והפכו לעבדים. בבל-אומבר, ברוונאן או בסוסקייר נבנו וילות רומאיות, שנחרבו גם הן על ידי פולשים בימי נדודי העמים.

ימי הביניים

בימי הביניים גרו כאן משפחות איכרים מחלקות בכמה יישובים קטנים מתוך מתחמים מגודרים בגדרות עץ שבירות. הם צדו איילים וחזירי בר וגידלו פול, חמצה ודגנים וכן עדרי כבשים וחזירים שנפלו תכופות קרבן לזאבים. האזור שרץ שודדים וברברים, והיישובים התקשו לעמוד בביזה מצד הלוחמים המורים או הלומסרדים או מצד חיילי שארל מרטל שחצו אותו בשנת 737 על מנת להחזיר את הסדר בפרובאנס. בשלהי המאה 10, בור-בל-אר נקרא בוקו והיה אחד מנכסי רוזני פרובאנס. הקהילה המקומית מנתה 100 אנשים. מספרם גדל במאה ה-11. יערות נחטבו, ביצות יובשו, ובעלי אחוזות התיישבו בעמקי סייאז' וסוסקייאר. נבנו בתים נוספים בשכונות קרואה ד'אור ודי פן. ביצור הצוק של בוק נמשך עם בניית טירה פאודלית גאה בשם קסטרום בוקו שחיל מצב של רוזני פרובאנס הגן עליה. היא נקראה אז קסטרום בוקו. באותה תקופה בנו נזירי סוסקייאר את הכנסייה הפארוכית המקומית אנדריאס הקדוש. היא עברה במשך השנים שינויים רבים, אך מבנה השער נשאר כפי שהיה. רק בשנת 1763 נוצרה משרה קבועה של כומר בפרוכיה. היישוב היה עד למלחמות ירושה בין אדוני פרובאנס. ב-1113 פר ורמון דה בוק בחרו לתמוך ברוזן רמון ברנז'ה. התושבים נותרו נאמנים לרוזני פרובאנס גם ב-1205 כשחיל המצב המקומי הצליח לגבור על המצור מצד כוחותיו של רמון דה בו (Des Baux). בעקבות מות ג'ובאנה הראשונה, מלכת נאפולי פרצה מלחמת ירושה חדשה על הנהגת רוזנות פרובאנס. ערי הברית של אקס (1382–1387) תמכו בשארל דה דיראס נגד לואי הראשון מאנז'ו. מלך צרפת שארל השישי התערב ושלח לאזור את הסנשל של בוקר (Beaucaire), אנקראן ד'אדן, שכבש את בוק-בל-אר בקיץ 1383. אחרי מותו של לואי הראשון הגיעה לפרובאנס אלמנתו, מרי מבלואה (1345–1404) כדי להגן על זכויות בנה, לואי השני מאנז'ו. היא דרשה מהסנשל למסור לה את העיר, אך הלה סירב בפקודת מלך צרפת.

היסטוריה מודרנית

ב-4 בספטמבר 1589 התנהל הקרב העקוב בדם ביותר בתולדות היישוב. היה זה בתקופת מלחמות הדת. באותה תקופה חיל המצב בבוק נשאר נאמן לאנרי רביעי בעוד שמרסיי ואקס אן-פרובאנס התנגדו לו. הברון איבר דה גארד דה הטיל מצור על קסטרום בוקו אבל החיילים המגנים של אוטריק דה מה סירבו להיכנע. ב-4 בספטמבר בבוקר הסתער הברון פעם נוספת על העיר אבל גם מתקפה זו נדחתה. ברגע מסוים הכוחות התוקפים נסוגו אולם מכת ארקבוז משום מקום הרגה את אוטריק דה מה. אז חיילי הכוח המגן הסגירו את עצמם לידי איבר דה גארד דה ון שהבטיח להם כי ישאירם בחיים. על אף הבטחה זו, נתלו כולם יחד עם גופת מפקדם אוטריק דה מה.

מאוחר יותר – ב-1690 הפכה העיירה לנכס של בני משפחת סגיראן ואחר כך יורשיהם ממשפחת אלברטאס. המפורסם שבאחרונים היה ז'אן-בטיסט אלברטאס, המרקיז של בוק. גנים בעיירה, עם מזרקות, פסלים ומרחבים ירוקים, נושאים את שמו. המרקיז נדקר למוות בפגיון ב-14 ביולי 1790 בז'מנוס, בעת ארוחה שארגן לכבוד מתנדבי המשמר הלאומי. קרובה של המרקיז הנ"ל, מרי אן ד'אלברטאס, הייתה בגיל 27 בשנים 1749–1750 תחת הכינוי אנרייט אן ד'ארק, מאהבת של ההרפתקן הוונציאני המפורסם ג'קומו קזנובה. הרומן ביניהם התחיל ביישוב באחד מהעמקים בהרי האלפים ונגמר בז'נבה. אחרי בריחתה מקזנובה היא התחתנה עם פרנסואה בוז'רל דה פינטיין וילדה בהמשך שלושה ילדים. הוא חיפש אותה בשנת 1763 כשנסע לחבל אקס והזדמן לבקר לזמן קצר בבית אלברטאס, בו ראתה אותה שוב אך בלי לזהותה.

המהפכה הצרפתית

המהפכה הצרפתית התנהלה בבוק-בל-אר ללא אלימות. ב-1790 הופקעו נכסי כנסיית סנט אנדרה, האחוזות בסייאז' והבניין בסוסקייאר שהיה בבעלות המנזר סן ויקטור במרסיי. הכנסייה הפכה לזמן קצר ל"מקדש השכל" וגן בפרסביטריום הפך לבית קברות של הכפר. בכללותם, היו התושבים בעד רעיונות המהפכה. רק "מקדש השכל" והקמתה של "כמורה אזרחית" לא מצאה חן בעיניהם. רבים יצאו בלילות לשמוע את הכמרים המתנגדים. באביב 1790 כמעט פרץ קרב במישור פן בין גדוד מהפכני מווקסן לגדוד של חיל הים המלכותי שנשאר נאמן למלך. ראש העיר אקס-אן-פרובאנס, ז'אן אספריא ניסה למנוע את הקרב וכשראה שלא מצליח לשכנע את הניצים קרע את חולצתו וצעק: "בואו תירו!". בסופו של דבר הקרב נמנע. בבוק הוקם בשנת 1793 ועד פיקוח מהפכני. חבריו נבחרו מקרב איכרים, לעיתים אנאלפביתים. הוועד דאג במיוחד לאספקת הדגנים הנחוצים לאזרחים. העימות היחיד בין המהפכנים לחסידי המלך התרחש בשנה השישית למהפכה – 1797. בימי המהפכה בוק שינה את שמו. כאמור בשנת 1767, בהתאם לצו של המלך לואי החמישה עשר הוא התחיל להיקרא אלברטאס. בעת המהפכה חזר היישוב לשמו המקורי ונקרא בוק-אלברטאס. מאוחר יותר בשנת 1907 נוסף לשם "בוק" המלים "בל-אר" מכיוון שבגרדאן השכנה בתי החרושת זיהמו את האוויר, היה נהוג לבקר בבוק כדי לנשום אוויר צח – "bel-air" "בל-אר".

חינוך

בבוק-בל-אר פועלים ארבעה מוסדות חינוך הכוללים גני ילדים ובתי ספר יסודיים. כמו כן פועלת מכללת "ז'ורז' ברסאנס" המארחת 650 תלמידים. בתי הספר התיכון הקרובים ביותר הם התיכון "מרי-מדלן פורקאד" בדרדאן והתיכון הבינלאומי "ז'ורז' דובי" בלואין.

אישים

בבוק-אלברטס או בוק בל-אר גדל אדולף טייר, נשיא הרפובליקה הצרפתית בשנים 1871–1873, מספר פעמים ראש ממשלת צרפת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בוק-בל-אר בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של בוק-בל-אר (בצרפתית)

הערות שוליים

^ מקור: Institut National de la Statistique et des Études Économiques INSEE

[1] מקור: Institut National de la Statistique et des Études Économiques INSEE

[1]