בוו פרדו
 | |||||||
| פרדו, דצמבר 2008 | |||||||
| לידה |
14 בינואר 1947 (בת 78) גרנדי, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | בוורלי מרלין איבס פרדו | ||||||
| שם לידה | בוורלי מרלין מור | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| השכלה | אוניברסיטת קנטקי, אוניברסיטת פלורידה | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאית, מורה | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||
|
www | |||||||
| |||||||
| |||||||
בוורלי מרלין איבס פרדו (באנגלית: Beverly Marlene Eaves Perdue; נולדה ב-14 בינואר 1947) היא אשת חינוך ופוליטיקאית אמריקאית שכיהנה כמושלת ה־73 של קרוליינה הצפונית בין השנים 2009–2013. פרדו היא האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה.
פרדו החלה את הקריירה הפוליטית שלה בשנות ה-80 של המאה ה-20 כחברת בית הנבחרים של קרוליינה הצפונית. לאחר מכן כיהנה במשך חמש כהונות בסנאט של קרוליינה הצפונית לפני שנבחרה בשנת 2000 לסגנית המושל. בנובמבר 2008 נבחרה למושלת קרוליינה הצפונית לאחר שניצחה בבחירות את ראש עיריית שארלוט פט מקרורי.
ב-26 בינואר 2012, על רקע ירידה בפופולריות שלה, הודיעה פרדו כי לא תתמודד לכהונה נוספת כמושל קרוליינה הצפונית בבחירות 2012. בכך הפכה למושלת הדמוקרטית הראשונה מאז רוברט סקוט שכיהנה כהונה אחת בלבד, ולמושלת הדמוקרטית היחידה בתולדות קרוליינה הצפונית שבחרה לא להתמודד לכהונה שנייה.
תחילת דרכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוורלי מרלין מור נולדה בשנת 1947 בעיירה גרנדי שבמערב וירג'יניה, בתם של אלפרד פ. ואיירין מורפילד מור. אביה היה כורה פחם וממייסדי חברת כרייה, ובהמשך חייו נהפך למנכ"ל של חברת שירותים ציבוריים גדולה. בשנת 1969 השלימה לימודי תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת קנטקי, שם הייתה חברה באחוות קפא קפא גמא. לאחר מכן, בשנת 1974, פרדו השלימה לימודי תואר שני בניהול מכללות קהילתיות ותואר דוקטור בחינוך בשנת 1976, שניהם מאוניברסיטת פלורידה.
האספה הכללית של קרוליינה הצפונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרדו, חברת המפלגה הדמוקרטית, כיהנה בבית הנבחרים של קרוליינה הצפונית בין השנים 1987–1991 ובסנאט של קרוליינה הצפונית בשנים 1991–2001. היא ייצגה את מחוזות קרייבן, לנויר ופאמליקו בבית הנבחרים, ואת מחוזות קרייבן, קרטרט ופמאמליקו בסנאט המדינתי.
בשנת 1990 התמודדה לסנאט של קרוליינה הצפונית במחוז הבחירה השלישי, שהתפנה לאחר פרישתו של נציג המחוז המכהן ביל בארקר. בנובמבר 1996 נבחרה מחדש לאחר שניצחה את הרפובליקני הולט פיירקלות', חבר מועצת מחוז קרטרט, ביחס של 60%-40%. ב-1998 נבחרה מחדש לאחר שניצחה את הרפובליקני ג'ורג' היפס באותו יחס של 60%-40%.
בשלוש כהונותיה האחרונות בסנאט כיהנה פרדו כיו"ר-משותפת של ועדת ההקצבות. במהלך כהונתה העלתה האספה הכללית של קרוליינה הצפונית את שכר המורים במדינה ואישרה את "חוק בתי הספר המצטיינים" ו"יוזמת Smart Start" של המושל ג'ים האנט. בנוסף, היא לקחה חלק פעיל בדיון הציבורי שהוביל להקמת קרן ניהול המים הנקיים של קרוליינה הצפונית. היא נאבקה לשיפור ההטבות עבור אזרחים ותיקים. פרדו כיהנה בוועדת המשפט של בית הנבחרים המדינתי וכן שימשה כיו"ר ועדת החינוך של הסנאט.
סגנית המושל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2000 נבחרה פרדו לסגנית מושל קרוליינה הצפונית לאחר שגברה בבחירות על מועמדת המפלגה הרפובליקנית בטסי קוקריין עם 52.3% מקולות הבוחרים, והפכה לאישה הראשונה בתפקיד זה בהיסטוריה של המדינה. היא נבחרה לכהונה נוספת בשנת 2004 עם 55.6% מהקולות[1]. כסגנית מושל, אחד מצעדיה הבולטים היה הצבעתה המכריעה שהובילה להקמת הלוטו לחינוך של קרוליינה הצפונית.
בחירות 2008 לתפקיד המושל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרדו: 40–50% 50–60% 60–70% 70–80%
מקרורי: 40–50% 50–60% 60–70%
ב-1 באוקטובר 2007 הכריזה פרדו על מועמדותה לתפקיד מושל קרוליינה הצפונית בעיר ביתה, ניו ברן. ב-22 באוקטובר 2007, ארגון זכויות ההפלה רשימת אמילי הביע תמיכה רשמית במסע הבחירות שלה. ב-6 במאי 2008 ניצחה פרדו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית, לאחר שניצחה את גזבר המדינה ריצ'רד ה. מור ואת המועמד דניס נילסן[2].
פרדו גייסה פרדו 15 מיליון דולר אמריקאי עבור מערכת הבחירות הכללית ופרסמה תשדירי תעמולה נגד יריבה הרפובליקני, ראש עיריית שארלוט פט מקרורי, בהם טענה כי אינו נוקט בגישה קשוחה דיה נגד הגירה בלתי חוקית לארצות הברית. עם זאת, מטה הבחירות שלה היה נתון לחקירה משטרתית מדינתית ופדרלית בשל אי-סדרים בתרומות קמפיין ונקנס ב-30 אלף דולר בשנת 2010.
חרף מגמה דמוקרטית ארצית וגיוס כספים נמרץ של מטה פרדו, בראשית מערכת הבחירות הכללית הוביל עליה מקרורי בסקרי דעת הקהל. פרדו צמצמה בהדרגה את הפער אך המרוץ נותר צמוד מאוד, ובמרבית הסקרים שפורסמו לקראת ערב הבחירות נותרו השניים בשוויון סטטיסטי. פרשנים פוליטיים סברו שהפופולריות הדועכת של המושל הדמוקרטי המכהן מייק איזלי פגעה בה, לצד ניסיונות של מקרורי לקשור אותה לשחיתות שלטונית בבירת המדינה ראלי.
בעוד שמקרורי זכה בתמיכת מרבית העיתונים הגדולים במדינה (שבדרך כלל תומכים בדמוקרטים), פרדו זכתה בתמיכתו של השחקן והבמאי הפופולרי אנדי גריפית', שהשתתף בתשדירי בחירות מטעמה.
ב-4 בנובמבר 2008 ניצחה פרדו את מקרורי עם 50.3% מהקולות, בעוד מקרורי גרף 46.9%[3].
בשלהי 2010, מטה הבחירות של פרדו משנת 2008 שוב היה תחת חקירה מדינתית ופדרלית בשל דיווח שבדיעבד על 41 טיסות פרטיות. ועדת הבחירות המדינתית קנסה באוגוסט 2010 את מטה הבחירות ב-30 אלף דולר בגין הדיווח המאוחר על הטיסות – שהתגלו לאחר ביקורת עצמית שבוצעה ב-2009 – אך החליטה שלא להעמיק את החקירה לאחר שקבעה כי לא הייתה הפרה מכוונת של החוק[4].
מושלת קרוליינה הצפונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרדו הושבעה כמושלת ה-73 של קרוליינה הצפונית ב-10 בינואר 2009[5].בסוף פברואר ובראשית מרץ 2009 הודיעה פרדו כי 93 מיליון דולר מהכנסות הלוטו החינוכי של המדינה יופנו להבטחת תקצוב הפעילות השוטפת של קרוליינה הצפונית[6].
בפעם הראשונה שהשתמשה בזכות הווטו שלה, הטילה פרדו וטו על הצעת חוק שהייתה הופכת לחסויים מסמכים ששימשו מחוקקים לניסוח חוקים. היא הטילה וטו גם על הצעת חוק שהייתה מחייבת מצביעים להציג תעודה מזהה עם תמונה בבואם להצביע, וכן על הצעת חוק שהייתה מתירה קידוחי גז ונפט באמצעות סדיקה הידראולית בקרוליינה הצפונית – וטו שבוטל ביולי 2012[7]. בשנת 2010 חתמה פרדו על "חוק סוזי", המטיל עונשי מאסר של עד עשרה חודשים על מי שהורשעו בהתעללות בבעלי חיים[8].
ב-27 בספטמבר 2011 קידמה פרדו את הרעיון של השהיית הבחירות לקונגרס למשך שנתיים, כדי לאפשר למחוקקים לקבל החלטות מבלי לחשוש מבחירות קרובות. מאוחר יותר טענה דוברתה כי דבריה נאמרו בהומור[9]. כמושלת, פרדו פיקחה על ההיערכות והתגובה של קרוליינה הצפונית להוריקן איירין בשנת 2011, אירוע שזכה לתשומת לב פוליטית משמעותית והוגדר בעיני פרשנים פוליטיים כרגע מכונן בכהונתה[10]. פרדו קראה לאספה הכללית של קרוליינה הצפונית להשיב באופן זמני את מס המכירה המדינתי, במטרה להפחית את הקיצוצים הנרחבים במערכת החינוך.
ב-26 בינואר 2012 הכריזה פרדו כי אין בכוונתה להתמודד לתקופת כהונה שנייה כמושלת קרוליינה הצפונית[11]. במהלך כהונתה שקעה שמשה ואהדתה בציבור דעכה, בין היתר בשל מאבקים אידאולוגיים עם הרפובליקנים ששלטו באספה הכללית ובשל חוסר היעילות שלה לנסח סדר יום ברור עבור ציבור בוחריה[12].
לאחר הקריירה הציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באביב 2013 שימשה פרדו כעמיתת מחקר במכון לפוליטיקה של אוניברסיטת הרווארד. לאחר מכן הקימה עסק לייעוץ אסטרטגי בתחום החינוך. באוגוסט 2013 הצטרפה לבית הספר סנפורד למדיניות ציבורית באוניברסיטת דיוק כעמיתת מחקר בכירה, שם עבדה עם סגל וסטודנטים ושימשה גם כיועצת למרכז האוניברסיטה למדיניות ילדים ומשפחה.
בשנת 2017 מונתה לחברת מועצת המנהלים של הערכת ההתקדמות החינוכית הלאומית (NAEP) ונבחרה מחדש לתפקיד ב-2021. בשנת 2018 הפכה לאישה הראשונה בתפקיד יושבת ראש המועצה, ונבחרה לכהונה נוספת ב-2021[13].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בוו פרדו, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Beverly Perdue, באתר Ballotpedia (באנגלית)
- ^ גארי ד. רוברטסון, Perdue, McCrory win nominations for governor, באתר Star News Online, 6 במאי 2008 (באנגלית)
- ^ Perdue becomes N.C.'s first female governor, באתר WRAL News, 5 בנובמבר 2008 (באנגלית)
- ^ גארי ד. רוברטסון, N.C. Governor Perdue's campaign fined on flight reporting errors, מאורכב מאתר Star News Online, 25 באוגוסט 2010 (באנגלית)
- ^ Perdue sworn in as N.C. governor, באתר WRAL News, 10 בינואר 2009 (באנגלית)
- ^ ג'יימס שאה, Perdue getting backlash from use of lottery funds, באתר Hendersonville Times-News, 14 באפריל 2009 (באנגלית)
- ^ Lawmakers override Perdue's budget, fracking vetoes, באתר WRAL News, 3 ביולי 2012 (באנגלית)
- ^ Susie, abused dog that inspired NC law, nominated for award, באתר FOX 8, 24 ביוני 2014 (באנגלית)
- ^ Perdue jokes about suspending Congressional elections for two years., באתר News & Observer, 27 בספטמבר 2011 (באנגלית)
- ^ דייוויד קטניז, Eyes on N.C. governor as Irene hits, באתר פוליטיקו, 26 באוגוסט 2011 (באנגלית)
- ^ Perdue will not seek re-election, באתר WRAL News, 26 בינואר 2012 (באנגלית)
- ^ ג'סיקה ג'ונס, https://www.wunc.org/politics/2013-01-04/governor-perdue-leaves-mixed-legacy, באתר WUNC, 4 בינואר 2013 (באנגלית)
- ^ Former NC Gov. Perdue back leading national testing board, באתר AP, 14 באוקטובר 2021 (באנגלית)
בקרת זהויות  |
|
|---|