אתנוצנטריות
אתנוצנטריות (באנגלית: Ethnocentrism) או עֲדָתָנוּת[1] היא הבדלה לעומתית בין קבוצת הפנים – הקבוצה שאליה מתייחס הדובר האתנוצנטרי – לבין קבוצת החוץ.[2][3] ההבדלה "האתנית" בין הקבוצות מתבססת על אוסף משמעויות אותו חולקים בני הקבוצה האחת ושאינו מקובל מחוץ לקבוצה. אוסף זה כולל בדרך כלל תפיסת מוצא משותף (אמיתי או דמיוני), זיכרון היסטורי משותף, ועתיד משותף. כלפי קבוצת הפנים ("אנחנו"), האתנוצנטריות מכתיבה לכידות קבוצתית, הרמוניות יחסית, סולידריות חברתית, נאמנות ומסירות, והעלאה על נס של המקודש בחברה זו (המיתוס החברתי, תפיסת העולם, הסדר החברתי הקמאי). מנגד, כלפי קבוצת החוץ ("הם") מוכתבת חשדנות, עוינות או אף מאבק מתמיד, ותפיסתן כנחותות, תת-אנושיות, חייתיות, או כמגלמות את הרוע.[2][4]
אתנוצנטריות משמשת כהסבר לדפוסים חברתיים בעלי היסטוריה ארוכת יומין, כגון שכיחותו של מיתוס הבחירה, לפיו קבוצת ה"אנחנו" נבחרה על ידי האל כמיוחדת וכבעלת ייעוד אלוהי.
דוגמאות לאתנוצנטריות אירופית (המכונה גם "אירופוצנטריות") הן חלוקת ההיסטוריה לתקופות היסטוריות על פי אירועים שקרו באירופה, ושרטוט מפת העולם כך שאירופה במרכז וחצי הכדור הצפוני הוא העליון. המונח גם נמצא בשימוש בנושא הגלובליזציה: כאשר פירמה מתפשטת מארצה לשווקים חדשים במדינות חדשות, יש לה אפשרות לראות את השוק שלה כשוק המתקדם מכולם ומה שעבד בו יעבוד בדיוק באותה צורה בכל שאר השווקים. גישה זאת נקראת הגישה אתנוצנטרית. הגישה השנייה רואה בכל השווקים כבעלי יתרונות וחסרונות שצריך לדעת להתאים את הפירמה אליהם בבואה להיכנס אליהם, והיא נקראת הגישה הפוליצנטרית.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פירוש המילה: "אתנוס" פירושה ביוונית עם או גזע; "צנטרום" פירושה בלטינית מרכז; כלומר, ראיית התרבות של המתבונן כמרכז העולם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושג אתנוצנטריות הוכנס לשימוש במדעי החברה ברבע האחרון של המאה ה-19 בידי לודוויג גומפלוביץ' ואומץ בידי אחרים בפרט על ידי ויליאם גראהם סאמנר (1906) שספרו Fokways הפך את המושג לנפוץ במחקר.[5] עם זאת חיבורים ורעיונות פילוספיים המתייחסים לאתנוצנטריות קדמו לשימוש במושג עצמו. לדוגמה, בחיבורו של הפילוסוף הסקוטי אדם פרגוסון (1782) הוא כתב כי האדם נוטה מטבעו "ליצור חברה, ובכך שהוא מתגייס לצידו של שבט או קהילה כלשהי הוא לעיתים קרובות עוסק במלחמה או בעימות עם שאר המין האנושי".[6]
הסברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מודלים שונים הוצעו על מנת להסביר את תופעת האתנוצנטריות ואת שכיחותה. מרכיב מרכזי בהסבר התופעה הוא נטייה אתנוצנטרית פסיכולוגית-ביולוגית, שהייתה בעלת ערך הישרדותי עבור הפרט והקבוצה האנושית במצבם הפרה-היסטורי. נטייה זו סייעה בשימור הלכידות הקבוצתית ובהגנה מפני איומים חיצוניים, אך אינה טבע מולד אלא תוצאה של הפעלת מנגנונים ביולוגיים-חברתיים. לדוגמה, דה דרו ואח' (2011) בחנו כיצד ההורמון אוקסיטוצין משפיע על התנהגות אתנוצנטרית בבני אדם.[4] התוצאות הראו שאוקסיטוצין מגביר העדפה לקבוצת הפנים ומחזק עמדות שליליות כלפי קבוצות חוץ, מה שמרמז על בסיס ביולוגי לאתנוצנטריות.[4]
האתנוצנטריות נחשבת להתנהגות נלמדת משום שהיא מתפתחת כחלק מתהליך החיברות של הפרט, שבו הוא לומד את הערכים, האמונות והנורמות של קבוצתו. תאוריית הזהות החברתית גורסת כי הזהות החברתית שלנו נוצרת בתהליך של מפגש, השוואה, משא ומתן ותחרות עם הקבוצות שאנו באים עמן במגע. על פי תאוריה זו הזהות החברתית היא גורם מכריע בעיצוב זהותו של הפרט, מכיוון שברוב הזמן אנו פועלים כחברים בקבוצות מסוימות. הנחת היסוד של תאוריה זו היא שכל אדם, כחבר בקבוצה מסוימת, שואף להשיג זהות חברתית חיובית. זהות חברתית חיובית מושגת על ידי השוואה עם קבוצות אחרות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ החלטות האקדמיה בישיבתה האחרונה (אייר תשפ"ב, מאי 2022), באתר האקדמיה ללשון העברית, 9 ביוני 2022
- ^ 1 2 Boris Bizumic, John Duckitt, What Is and Is Not Ethnocentrism? A Conceptual Analysis and Political Implications, Political Psychology 33, 2012, עמ' 887–909 doi: 10.1111/j.1467-9221.2012.00907.x
- ^ Esra Cuhadar, Bruce Dayton, The Social Psychology of Identity and Inter-group Conflict: From Theory to Practice, International Studies Perspectives 12, 2011-08, עמ' 273–293 doi: 10.1111/j.1528-3585.2011.00433.x
- ^ 1 2 3 Carsten K. W. De Dreu, Lindred L. Greer, Gerben A. Van Kleef, Shaul Shalvi, Michel J. J. Handgraaf, Oxytocin promotes human ethnocentrism, Proceedings of the National Academy of Sciences 108, 2011-01-25, עמ' 1262–1266 doi: 10.1073/pnas.1015316108
- ^ William Graham Sumner, Albert Galloway Keller, Folkways : a study of the sociological importance of usages, manners, customs, mores, and morals, Boston : Ginn, 1906, עמ' 13
- ^ Adam Ferguson, An essay on the history of civil society. By Adam Ferguson, ... 1782, 1782
