האזור הארקטי

האזור הארקטי הוא אזור מסביב לקוטב הצפוני של כדור הארץ. האזור הארקטי כולל את אוקיינוס הקרח הצפוני (האוקיינוס הארקטי) וחלקים מקנדה, מגרינלנד, מרוסיה, מארצות הברית (אלסקה), מאיסלנד, מנורווגיה, משוודיה ומפינלנד. מקור המילה "ארקטי" ביוונית: αρκτως - "ארקטוס", שמשמעותו "דוב". הסיבה לכך היא מיקום הקונסטלציה "הדובה הגדולה" מעל לאזור הארקטי.

יש הגדרות רבות לאזור הארקטי. בדרך כלל רואים את גבול האזור בגבול הצפוני של החוג הארקטי (66° '33 צפון), שהוא גם גבול שמש חצות וליל קוטב. הגדרות אחרות מבוססות על אקלים ועל אקולוגיה, כמו קו העצים (הקו שצפונית לו עצים אינם גדלים).

האזור הארקטי כולל אוקיינוס מכוסה קרח-ים המוקף באדמה קפואה וחסרת עצים. החיים באזור הארקטי כוללים אורגניזמים החיים בקרח, דגים ויונקים ימיים, עופות, בעלי חיים יבשתיים וחברות אנושיות.

התרבויות והעמים הילידים של האזור הארקטי הצליחו להסתגל לתנאיו הקיצוניים. במחקר ההתחממות העולמית נחשב האזור למערכת התרעה מוקדמת לכדור הארץ.

טבע

אקלים

האקלים הארקטי מאופיין בחורפים קרים ובקייצים קרירים. המשקעים יורדים בדרך כלל בצורת שלג, וכמות המשקעים השנתית נמוכה (פחות מ-500 מילימטר). רוחות גבוהות מעיפות לעיתים קרובות את השלג על האדמה, דבר שגורם לאשליה של ירידת שלגים רצופה. הטמפרטורות הממוצעות בחורף הן כ-37 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנרשמה אי פעם הייתה 68 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. האקלים בחופים הארקטיים ממותן על ידי השפעות האוקיינוסים, ובאזורי החוף הטמפרטורות בדרך כלל גבוהות יותר והשלגים כבדים יותר מאשר באזורים הפנימיים.

צמחייה

כיוון שעצים אינם יכולים לגדול באקלים הארקטי, הצמחייה באזור כוללת בעיקר צמחים הגדלים קרוב לאדמה ויוצרים טונדרה, כמו שיחים גמדיים, עשבים, חזזיות וטחבים. ככל שמצפינים יורדת כמות החום הזמינה לגדילת צמחים. בחלקים הצפוניים ביותר נמצאים הצמחים בגבול המטבולי שלהם, ושינויים קטנים בכמות החום בקיץ גורמים להבדלים גדולים בכמות האנרגיה הזמינה לצמחייה. קייצים קרים יותר גורמים לירידה בגודל, בשפע ובמגוון הצמחייה. בחלקים החמים ביותר של האזור, שיחים הם מראה נפוץ, והם יכולים להגיע לגובה של שני מטרים. בחלקים הקרים ביותר של האזור רוב האדמה חשופה. הצמחים היחידים שבנמצא הם כאלו ללא עצה, כמו חזזיות וטחבים.

בעלי חיים

באזור הארקטי ניתן למצוא אוכלי עשב, כגון ארנבת ארקטית, כבש המושק וקריבו. חיות אלו מזינות טורפים ארקטיים, כגון שועלי שלג, זאבים ארקטיים וגרגרנים. דוב קוטב גם הוא חי באזור הארקטי, אולם הוא ניזון בעיקר מבעלי חיים ימיים. באזור גם עופות רבים וכן בעלי חיים ימיים המוגבלים לאזורים קרים, כגון החדשן.

משאבי טבע

האזור הארקטי כולל מצבורים פוטנציאליים גדולים של משאבים טבעיים ואוצרות טבע, כגון נפט, גז טבעי, מינרלים ועוד, שההתעניינות בהם גדלה בשנים האחרונות בגלל הטכנולוגיה המודרנית ובגלל פתיחתה של רוסיה לשאר העולם. ההתעניינות מצד תעשיית התיירות באזור הקר והאקזוטי עולה גם היא בתקופה האחרונה. האזור הארקטי הוא אחד מהשטחים הפתוחים הבתוליים הגדולים והאחרונים בעולם, וחשיבותו בשמירת מגוון ביולוגי היא גדולה. הנוכחות הגדלה והולכת של האדם באזור פוגעת בבתי גידול חשובים. האזור הארקטי רגיש ביותר לשחיקת האדמה ולהפרעה לאזורי הרבייה הנדירים של בעלי החיים האופייניים לאזור.

היסטוריה קדומה

בתקופת הקרטיקון עדיין קיבל האזור הארקטי שלגים עונתיים, אולם השלגים היו קלים ביותר ולא הפריעו לגדילת הצמחייה. בעלי חיים קדומים, כמו הכסמוזאורוס וההיפקרוזאורוס, נדדו צפונה כדי לנצל את עונת הגידול הקיצית, ונדדו בחזרה דרומה לאקלים חם יותר עם בוא החורף. מצב דומה היה כנראה בקרב הדינוזאורים שחיו באזורים האנטארקטיים.

פוליטיקה בינלאומית

האזור הארקטי הוא מוקד להתעניינות פוליטית בינלאומית. שיתוף פעולה בינלאומי באזור החל לפני יותר מעשור, וארגונים כמו "המועצה המדעית הבינלאומית לאזור הארקטי" אוספים מידע איכותי רב על הסביבה.

תביעות טריטוריאליות

לפי החוק הבינלאומי אין לאף מדינה ריבונות על הקוטב הצפוני או על האוקיינוס הארקטי המקיף אותו. לחמש המדינות הארקטיות הסובבות, רוסיה, ארצות הברית (אלסקה), קנדה, נורווגיה ודנמרק (גרינלנד) יש בעלות רק על החלק של האוקיינוס הנמצא עד 370 קילומטרים מחופיהן.

ב-2 באוגוסט 2007 הניחו שתי צוללות בתיסקף רוסיות את הדגל הצפוני מתחת לקוטב הצפוני^[1]. משימה זו הוגדרה כמשימה מדעית, אולם מעשה הנחת הדגל מעלה חששות מפני מרוץ השתלטות על משאבי הטבע העצומים של האזור.

שאלת ההתחממות העולמית

האזור הארקטי רגיש במיוחד להשפעות ההתחממות העולמית, כפי שניתן לראות בעלייה בקצב המסת הקרחונים בשנים האחרונות. יש מודלים אקלימיים שמנבאים שההתחממות באזור הארקטי תהיה גדולה יותר מאשר בשאר כדור הארץ גם בעתיד. יש מדענים שחזו כי הימשכות המסת הקרחונים תגרום לעלייה משמעותית במפלס הים ברחבי העולם, והיו אף כאלה שטענו כי בשנות ה-20 של המאה ה-21 לא יהיה בחודשי הקיץ קרח באזור זה. אם אמנם כך יקרה, תיפתח אפשרות לאניות, בחודשים ספורים של השנה, לעבור בנתיב מים ממזרח למערב בחלק הצפוני של יבשת אמריקה.