ארמין ואמברי

ארמין ואמברי
Vámbéry Ármin

לידה	19 במרץ 1832 Svätý Jur, סלובקיה
פטירה	15 בספטמבר 1913 (בגיל 81) בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
ענף מדעי	בלשנות,מזרחנות,גאוגרפיה
מקום מגורים	הונגריה,סלובקיה
מקום קבורה	בית הקברות קרפשי
מוסדות	אוניברסיטת אטווש לוראנד ניוגט
תלמידי דוקטורט	יצחק יהודה גולדציהר
צאצאים	רוסטם ואמברי
הערות	יהודי
תרומות עיקריות
מחקרים בתחום פרס, סמרקנד, האימפריה העות'מאנית
חתימה

ארמין וַאמְבֵּרִי (בהונגרית: Vámbéry Ármin;‏ בשמו המקורי: הרמן ואמברגר - Wamberger Hermann, סוואטי יור, 19 במרץ 1832 - בודפשט, 15 בספטמבר 1913) היה מזרחן, תייר, בלשן, חוקר מרכז אסיה הונגרי-יהודי. בנו היחיד רוסטם ואמברי היה עורך דין פלילי וחבר האספה הלאומית ההונגרית.

קורות חיים

ראשית חיים

ארמין ואמברי נולד ב-19 במרץ 1832 בכפר בשם סוואטי יור (בהונגרית: Szentgyörgy), בסביבות ברטיסלאבה, בירת סלובקיה של היום, האימפריה האוסטרו-הונגרית דאז. סבו הגיע להונגריה מוואמברג שבבווריה, לכן קראו לו ואמברגר. נכדו שינה את השם לצורה הונגרית, ואמברי. משפחתו הייתה משפחה חסידית. ואמברי התייתם בגיל צעיר משנפטר אביו ממחלת הכולרה, והמשפחה חייתה בעוני. בגיל שלוש שותקה רגלו והוא הפך לצולע לכל ימי חייו. בתחילה התהלך עם קביים, אך בגיל עשר שבר ברוגזה את המשענות על גבי קבר אביו, והחליט שלא להשתמש בהם יותר.

ואמברי היה מחונן בכישרון לשפות. מביתו ומסביבת מגוריו ידע הונגרית, סלובקית וגרמנית. הוא למד בחדר ולמד עברית, ביקר גם בבית הספר העממי הנוצרי ולמד שם לטינית. הוא עסק במספר גדול של עבודות כסיוע למשפחתו: עבד כשוליה של חייט ובגיל אחת עשרה לימד את בני גילו בכפר. הוא למד שנתיים בגימנסיה שניהלו הנזירים במקום. בגיל שלוש עשרה נדד לברטיסלאבה והשיג משרה: ללמד את בנו של בעל מסעדה (תמורת אוכל ולינה). בתקופה זו למד בלימוד עצמי את השפה הצרפתית. משחלה פוטר ממשרתו זו והפך למשרת של מלווה בריבית, אך במקביל המשיך ללמוד בגימנסיה.

במקביל המשיך להיות מורה במקומות שונים, כולל מתן שיעורים פרטיים בערי הונגריה. במשך זמן זה הוא המשיך להשתלם בלימודים עצמיים בצרפתית, איטלקית, רוסית, ספרדית, ביקר בספריות והשקיע בלימודי המזרח ובשפות נוספות (טורקית ופרסית) ולמד על האסלאם (כולל לימוד הקוראן). ב-1857 חל שינוי בחייו. הוא קיבל מכתב המלצה אל הברון יוז'ף אטווש, שקיבל אותו ושוחח עמו באיטלקית, אנגלית וצרפתית. ממנו קיבל תרומה כספית גדולה, דרכון ומכתב המלצה לרוזן יוסף טלקי, נשיא האקדמיה ההונגרית למדעים ויצא לאיסטנבול.

איסטנבול

באיסטנבול התפרנס תחילה מהופעות בבתי קפה ומהוראת שפות - באותה תקופה שלט כבר בחמש עשרה שפות. אט אט החל להתקדם בחברה הטורקית. השליטה בשפות נדרשה אז כדי להתקבל לחברה הגבוהה. מתוך הוראת שפות אירופאיות לטורקים וטורקית לאירופאים השתלב היטב בחברה הטורקית הגבוהה, הן בחצר הסולטאן והן בביתו של שר החוץ. במקביל קיבל תואר הוקרה בשם "ראשיד אפנדי" וגם תואר דתי "מוחלדין" שפירושו "צדיק הצועד בדרכי האמת", כמו כן היה מקובל גם אצל האירופאים בקונסטנטינופול. בשלב זה החל גם לשמש ככתב לעיתונים הונגריים, אוסטרים וגרמנים; כמו כן התקבל בשנת 1860 כחבר שלא מן המניין לבאקדמיה ההונגרית למדעים.

בחסות האקדמיה יצא למסע לחיפוש ההונגרים הקדמוניים, כשהוא מצויד במכתב המלצה בלטינית ובמכתבי המלצה מהחצר הטורקית מהם הפיק תועלת רבה. בדרכו הציג עצמו והתנהג כטורקי בשם ראשיד אפנדי - בעיה בפני עצמה בגין היותו סוני בין שיעיים. הוא חצה את הים השחור לטרבזון, משם ברכיבה על סוס לארזורום, משם דרך טבריז, אגם אורמי לטהראן.

מסעו: טהראן, בוכרה, סמרקנד

ואמברי בלבוש דארוויש

בטהראן ביקר ונח אצל הציר הטורקי, ולאחר מכן בינואר 1863 הצטרף לשיירה של דרווישים טטרים שחזרו ממכה לכיוון אסיה המרכזית. השיירה הגיעה לים הכספי, והמשיכה בהפלגה בסירתו של שודד ים טורקמני. היא עברה דרך מחנות טורקמניים ולאחר כחודש הגיעה לחיווה. באישורו של המושל המקומי, ערך ואמברי טיול לאגם ארל וחזר לחיווה. בהמשך ערך מסע במדבריות, תוך מחסור במים וחשיפה מתמדת למתקפות שודדים הגיע לבוכרה. מבוכרה יצאה השיירה לסמרקנד שם שהה כעשרה ימים, משם ברח עם שיירה אחרת להראת שבאפגניסטן. זהותו התגלתה אך דרכונו הטורקי מנע ממגלה סודו לפגוע בו. בהראת כמעט ונחשפה זהותו ושוב. הוא עמד בחקירה וניצל בנס. לאחר מספר שבועות, הצטרף לשיירה גדולה שיצאה לכיוון משהד שבפרס אליה הגיע בסוף 1863. במשהד הוא פנה לאירופאי היחידי שגר בעיר ולאחר חודש ימים ששהה אצלו המשיך לטהראן. הרכיבה לטהראן בחורף ארכה כחודש שבסופו התקבל בהתלהבות על ידי האירופאים שגרו שם. ואמברי חזר ממסעו והגיע להונגריה בשנת 1864. בהונגריה התקבל באדישות, ואף עלה החשש שהוא עות'מאני או פרסי שמתחפש לאירופאי. ואמברי מיהר לעזוב ללונדון שם הוא התקבל בהתלהבות, והוענקו לו אותות הצטיינות רבים. באותה שנה הוא פרסם את ספרו מסעות במרכז אסיה. ספר משכנע בתיאוריו, שנכתב כולו מהזיכרון משום שבעת נדודיו בקרב הדרווישים לא יכול היה לרשום הערות כלשהן מחשש סכנה לחייו. מלונדון הוא יצא לפריז שם נפגש, בין השאר עם נפוליאון השלישי.

בחזרה להונגריה

לוח זיכרון בבית מגוריו על שפת הדנובה בבודפשט

לבסוף שב להונגריה, התיישב בה ונתמנה לפרופסור לשפות המזרח באוניברסיטת בודפשט. הוא כתב במספר שבועונים ופרסם מספר ספרים, בעיקר בגרמנית ובהונגרית. ואמברי היה הראשון שעסק בחקירות בלשניות של השפות הטורקיות, וחיבר ספרים על השפה האויגורית, האוזבקית, והקירגיזית. את מסעותיו יש לנתח בראי התקופה בה נערכו, במסעותיו נדד בבגדים בלויים וקרועים, נתון לסכנת מוות תמידית מחמת רעב, צמא, ורצח. במדבריות אסיה, התחפש למוסלמי דרוויש, חאג' קדוש, הצטרף לעולי רגל החוזרים ממכה, וכל זאת בתקופה שתחבורה הייתה רק דרך שיירות, ברגל ועל גבי גמלים, וכל רמז להיותו אירופאי שאינו מוסלמי היה מעלה אותו לגרדום מייד. על מנת להתקיים היה חייב לחיות את חיי הנודדים והדרווישים, לסגל את המנהגים המוסלמיים גם בשעות קשות כאשר האדם אינו שולט בדיוק במעשיו ובדיבורו (חוזר ללשון ילדותו). במספר מקרים נחשד כזר - אך כל פעם הצליח לצאת מהאירוע בקור רוח, מחוזק וללא פגע. לדבריו, העולם הטיל עליו סבל קשה, אולם גמל לו ביד נדיבה.

ואמברי והנקודה היהודית

זהותו הדתית של ואמברי הייתה בלתי ברורה. הוא נולד כיהודי, התחנך גם במוסדות נוצריים, התנהג כעות'מאני מוסלמי, אך מששמע הרצל שואמברי התקבל בקלות אצל הסולטאן הטורקי (אשר עד אז סירב להיפגש עם הרצל), נסע להיפגש עמו במעונו במיהלבך. הרצל נפגש עם ואמברי בפגישה שערכה כחמש שעות ומאז המשיך להתכתב עמו בידידות רבה (כינויי חיבה הדדיים של "דודי", "איש יהודי" וכולי). הרצל ניסה במשך שנים להיפגש עם הסולטאן, כולל באמצעות תיווכו של הקיסר הגרמני - ללא הצלחה. באמצע חודש מאי 1901, פגישה של ואמברי עם הסולטאן הניבה הסכמה של עבדול חמיד להיפגש עם הרצל. פגישה זו נערכה עוד באותו החודש בקונסטנטינופול (שמה הקודם של איסטנבול עד אמצע המאה ה-19).

מפרסומיו

• 1858 - מילון כיס גרמני-טורקי
• Wandering and Adventures in Persia- 1867
• 1873 - ההיסטוריה של בוכרה.
• Sketches of Central Asia - 1868
• 1876 - מנהגים בארצות המזרח.
• Primitive Civilization of the Turko-Tatar People - 1879
• 1882 - מוצא ההונגרים
• 1885 - הטורקים

לקריאה נוספת

• אנציקלופדיה בריטניקה
• אמיל פוירשטין, מגלים וממציאים יהודים, תל אביב: י. שרברק.
• תולדות ארמיניוס ומברי: ומסעותיו בארצות המזרח; תרגם: מ' בן אליעזר, פרנקפורט: אמנות, [תש"-].

קישורים חיצוניים

• ארמין ואמברי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כתבי ארמין ואמברי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ארמיניוס ומברי, דף שער בספרייה הלאומית

• Martin Kramer, The Jewish Explorers, in The Jewish Discovery of Islam