לדלג לתוכן

אריה לייב גינצבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה ליב גינצבורג
Shaagas Aryeh
דיוקן של השאגת אריה, שנעשה ככל הנראה לאחר מותו (פוסט-מורטם)
דיוקן של השאגת אריה, שנעשה ככל הנראה לאחר מותו (פוסט-מורטם)
לידה 1695
תנ"ה
האיחוד הפולני-ליטאיהאיחוד הפולני-ליטאי פינסק, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה 1785 (בגיל 90 בערך)
ט"ו בתמוז ה'תקמ"ה
ממלכת צרפתממלכת צרפת מץ, ממלכת צרפת
כינוי השאגת אריה
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1785 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות מתנגדים
תלמידיו רבי חיים מוולוז'ין, רבי אהרן ורמיש, רבי רפאל זיסקינד
חיבוריו
  • שאגת אריה
  • טורי אבן
  • גבורות ארי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי אריה ליב בר אשר גינצבורג[1] (מכונה השאגת אריה או "הטורי אבן" על שם ספריו; ה'תנ"הט"ו בתמוז[2] או כ"ה בתמוז[3] ה'תקמ"ה, 169523 ביוני 1785) היה רב, פרשן תלמוד ופוסק מהבולטים שבאחרונים. שימש ראש ישיבה בליטא, ואב בית דין וראש ישיבה במץ שבצרפת. התפרסם במיוחד בגין חיבוריו "שאגת אריה", ו"טורי אבן".

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי אשר בהיותו רב העיר מינסק. סבו היה רבי לייב "בעל התוספות"[4]. ועוד בצעירותו נודע כעילוי. כשעבר אביו לכהן כרבה של מינסק, סייע לו בענייני העיר ואף ייסד שם ישיבה מפורסמת, בה לימד על דרך הפלפול והחילוקים. בשנת 1745 לערך עבר לוולוז'ין ושם ייסד ישיבה לתלמידים נבחרים. החל משנת 1765 ועד סוף ימיו שימש כרב, אב"ד וראש ישיבה במֵץ (בצפון צרפת). מסופר שרבנות מץ הוצעה לו בגיל שבעים, ובני העיר חששו לקבל רב מבוגר כל כך, ור' אריה לייב הבטיח להם שהוא יכהן בעירם שנים רבות, ואכן נפטר שם לאחר כעשרים שנות רבנות בהיותו כבן תשעים.

רוב ימיו היה עני. מסופר שהרב אריה לייב סיים אלף פעמים את הש"ס. בחצרות חסידיים התייחסו לסיפור זה כעידוד ללימוד, או כהשוואה ללימוד עמוק ואיטי יותר[5]. מסופר שבכל פעם שהיה מסתפק בסוגיה כלשהי, היה עובר על כל הש"ס במוחו כדי למצוא ראיות לכאן ולכאן שיכריעו באותה סוגיה. ר' אריה לייב היה מחמיר על עצמו באיסור חדש בחוץ לארץ, כלומר לא לאכול תבואה שהשרישה לאחר ט"ז בניסן עד ט"ז בניסן (ובחוץ לארץ עד י"ז בניסן) בשנה שלאחריה, וכפי שהוא מברר בארוכה בקונטרס מיוחד הנדפס בסוף ספרו שאגת אריה. מבחינה מציאותית רוב התבואה באירופה היא במצב הזה והעולם נהג להקל. אפיזודה ידועה עליו מספרת שבשנות עוניו מרבה היה לערוך "גלות", ובהיותו נודד מעיר לעיר, היה נושא עמו שק ובו גריסים וסיר משלו, ובכל מקום בו היה מתארח היה מבקש לבשל עבורו את הגריסים שלו בסיר שלו, היות שאינו יכול לאכול כלום בגלל בעיית ה"חדש".

רבי אריה לייב היה ידוע בחריפותו העצומה, בעוז הגיונו ובגאונותו. עם זאת, היה מהמתנגדים הגדולים לדרך הפלפול שרווחה באותה תקופה, ובדומה לגר"א, שפעל אחריו, חתר לפרשנות ופסיקה על פי פשוטם של המקורות. מאידך, בישיבתו במינסק לימד על דרך הפלפול והחילוקים ואף נאלץ לעזוב בשל מחלוקת עם רב העיר, ר' יחיאל היילפרין בעל ה"סדר הדורות", שדגל בלימוד על דרך הפשט והבקיאות. לא הכניס לתוך ספריו את הפלפולים שנאמרו בישיבה לחידוד התלמידים, עליהם אמר "כי את הכל ישא הרוח, אין זה אלא הבל ורעות רוח"[6]. דן בש"ס ובראשונים מדעתו, בלי להיזקק לפרשנותם של האחרונים. נפגש עם הגאון מווילנה, ומסופר שאמר עליו כי "כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, חוץ מן רבי אליהו הווילנאי".[דרוש מקור] היה רבם של רבי חיים מוולוז'ין ורבי שמחה מוולוז'ין, והיה מהמתנגדים לחסידות. לא היסס להתנגד, לעיתים בחריפות, לעמדות מנוגדות, ואף במקום שנהגו הכל להחמיר הוא לא היסס לפסוק לבדו להקל, אם היה ברור לו שהדבר מותר.

בשל תקיפותו הרבה, פעמים רבות נתגלעו חילוקי דעות קשים בינו ובין פרנסי העיר עקב פסיקותיו.

הכניסה לבית הקברות היהודי החדש במץ בו נקבר

רבי אריה לייב נפטר מקריסת ארון ספריו עליו[7] בט"ו בתמוז או כ"ה בתמוז ה'תקמ"ה בעיר מץ שבצרפת, ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר.

חיבורו - גבורות ארי על מסכת תענית, מהדורה ראשונה, וילנא, 1862

התפרסם בייחוד בזכות ספרו שאגת אריה, שנדפס בשנת תקט"ז בפרנקפורט על האודר. ספר זה ערוך בצורה של שאלות ותשובות אם כי השאלות הנידונות שם אינן שאלות שנשאל אלא שאלות הלכתיות שחקר וערך אותן כשאלות ותשובות. ה"שאגת אריה" נדפס בהתחלה עם ריבוי של ראשי תבות דבר שהקשה על לימודו, יש הסוברים שהירבה בראשי תבות על מנת לחסוך בדפים בגלל עוניו. ספר זה מתייחס בעיקר לשאלות הנוגעות להלכות מאורח חיים. חלק מספריו הוציא רבי ישראל מאיר הכהן מראדין "החפץ חיים" לאור.

בין ספריו האחרים:

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • י"מ תא-שמע, "הגר"א ובעל 'שאגת אריה', ה'פני יהושע' וספר 'ציון לנפש חיה': לתולדותיהם של הזרמים החדשים בספרות הרבנית ערב תנועת ההשכלה", סידרא טו (תשנ"ט), עמ' 181–191.
  • בנימין ריצ'לר, ספר מעונות אריות לרבי אשר אבי השאג"א : על שולחן ערוך חלק חשן משפט, מאת הרב אשר אביו של בעל ה"שאגת אריה" - חיבור "אבוד" שנתגלה, ישורון, לא, סז-סח.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ויקיטקסט קטגוריה:אריה ליב ברבי אשר, באתר ויקיטקסט
  • ספריו

    הערות שוליים

    [עריכת קוד מקור | עריכה]
    1. ^ מקובל להניח ששם משפחתו היה גינצבורג. אולם, חוקר היוחסין הרב דובעריש וועבער, מראה כי מדובר בטעות שהשתרבבה כתוצאה מחוסר הבנה של דוד מגיד בספרו "לתולדות משפחת גינצבורג"; ראה הרב דובעריש וועבער, נוספות לתולדות קהילת מיץ, ירושתנו ג, בני ברק: מכון מורשת אשכנז, תשס"ט, עמ' שנד-שנו, באתר היברובוקס.
    2. ^ הרב פרץ ריזנברג, עיונים בתולדותיו של השאגת אריה, ישורון ל, תשע"ד, עמ' תשצ"ב-תשצ"ג
    3. ^ לתולדות משפחת גינצבורג, דוד מגיד, ס' פטרבורג תרנ"ט, עמ' 48
    4. ^ כונה כך על שם חריפותו ולמדנותו.
    5. ^ הרב אליעזר שלמה שיק בספרו: שיחות מוהרא"ש מבקש מהלומדים לשאוף לכך, ובאתר של הרב יצחק גינצבורג מספר על השוואת אלף הפעמים של השאגת אריה, עם שש עשרה הפעמים של אדמור הזקן
    6. ^ שרי המאה, ח"א, פ"ו
    7. ^ היימן ירושלמי, גווילים, לינמן, 1942
    8. ^ קובץ "בית ועד לחכמים", מונרו, תשס"ט


    תקופת חייו של הרב אריה לייב גינצבורג על ציר הזמן
    ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
    ציר הזמן