אקווה אלטה
אקווה אלטה (באיטלקית: Acqua alta - מים גבוהים[1]) היא תופעת טבע, המתרחשת בלגונה של ונציה במהלך הסתיו והחורף, ובה מוצפים חלקים מהעיר (ומהאיים הסמוכים לה) במי הלגונה של ונציה, בזמן הגאות. מחמת שקיעת ונציה ומחמת שינויים במשטר הזרימה בלגונה, הוחרפו תכיפות התופעה וחומרתה בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה ה-20, וכיום היא מתרחשת עשרות פעמים בשנה. רוב ההצפות מתרחשות בין אוקטובר לפברואר ואורכות כשלוש שעות בממוצע.[דרוש מקור]
| חומרת ההצפות | |
|---|---|
| גובה הגאות | אחוז השטח המוצף בעיר |
| פחות מ-80 ס"מ | 0 (גאות רגילה) |
| 100 ס"מ | 4 |
| 110 ס"מ | 12 |
| 120 ס"מ | 35 |
| 130 ס"מ | 70 |
| 140 ס"מ | 90 |
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקווה אלטה מטרידה את ונציה מזה מאות שנים, כפי שמלמדים מסמכים שהשתמרו מתחילת המאה ה-13.[דרוש מקור] מכיוון שרחובות ונציה הם בגובה מועט ביותר מעל פני הים היו ההצפות מטרד ידוע בהיסטוריה של העיר, ובהתאם, הכניסה לבתים רבים בעיר כרוכה בעלייה במדרגה אחת לפחות, כדי להקטין את הסיכוי לחדירת מים מהרחוב לתוך הבתים. במקרים אחרים נהרסו בתים ששקעו בקרקע הבוצית, ונבנו בתים חדשים על יסודות גבוהים יותר. בעבר היו ההצפות מתרחשות מספר פעמים בשנה, והתושבים, המורגלים במים, הסתגלו אליהן.
את מפלס המים בוונציה מודדים באופן מסורתי בהשוואה למפלס פני הים הממוצע, כפי שנמדד במד שהותקן ליד בית המכס בעיר (מול כיכר סן מרקו) ב-1897. גאות רגילה יכולה להגיע לגובה של 80 ס"מ מעל ממוצע זה ובה אין העיר מוצפת כלל.[2] ככל שעולים המים מעל לכך, מוצפים חלקים הולכים וגדלים של העיר. כיכר סן מרקו ורחובות סמוכים לה הם הראשונים להיות מוצפים, שכן זהו האזור הנמוך ביותר בעיר.[3]
המקרה החמור ביותר של אקווה אלטה התרחש ב-4 בנובמבר 1966. באסון זה הגיע מפלס המים ל-194 ס"מ מעל רמתם הממוצעת - שיטפון שלפי ההערכות מתרחש בממוצע אחת ל-180 שנה. כל ונציה הייתה שקועה במים בעומק ממוצע של חצי מטר, במשך יותר מ-22 שעות.[דרוש מקור] כיכר סן מרקו הייתה מתחת למים בעומק של 1.25 מטר, במשך 15 שעות. אלפי אנשים פונו מבתיהם ונזק רב נגרם למבנים וליצירות אמנות בעיר. אונסק"ו ארגן מבצע "הצילו את ונציה" וברחבי העולם הוקמו עמותות כדי לממן את שימורן של יצירות האמנות שניזוקו ואת שחזורן. אירוע זה העלה את המודעות לסכנת ההרס המאיימת על ונציה, ולאחריו החלו מאמצים הדרגתיים להפסיק את שקיעת העיר, להגן עליה מפני גאויות חריגות ולהסדיר את החיים בעיר בזמן האקווה אלטה.[דרוש מקור]
התופעה נתנה את שמה גם לכנס מדעי בינלאומי באותו שם, הדן בהגנה משיטפונות, בתוצאות של שינויי אקלים ובהתמודדות עם אסונות.
ב-1 בדצמבר 2008 ארעה הצפה חמורה נוספת, עקב הגשמים המרובים, וגובה הגאות הגיע ל-156 ס"מ, הרמה הגבוהה ביותר מאז 1986.[4]
בחודש נובמבר 2019 עלו המים במשך חמישה ימים מעל 140 ס"מ, וב-12 בנובמבר נרשם השיא השני אי פעם (מאז 1966) בגובה מפלס המים – 187 ס"מ. הנזקים הוערכו ביותר ממיליארד יורו, וראש עיריית ונציה ומושל מחוז ונטו הכריזו על מצב חירום אקלימי.
גורמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגלל התחממות עולמית[5] עלה מפלס המים הממוצע בלגונה ב-11 ס"מ במהלך המאה ה-20. העיר, לעומת זאת, שקעה ב-12 ס"מ.[6] מתוך 12 הס"מ, ההערכה היא ש-4 ס"מ נגרמו משקיעה טבעית ו-8 ס"מ הם תוצאה של חפירת בארות ששאבו מים מהאקוויפר שבקרקע מתחת לעיר, לשימושים תעשייתיים. בשנות השבעים, לאחר שהובן שהשאיבה גורמת לשקיעה מואצת, נאסרה השאיבה בחקיקה. הפסקת השאיבה האטה את קצב שקיעת העיר, אך התהליך עדיין נמשך לאיטו, ככל הנראה בגלל משקלם העצמי של הבניינים, שגורם ליסודות לשקוע עמוק יותר בקרקע הרכה של הלגונה. גורם נוסף לשקיעת העיר הוא שינויים במשטר הזרימה בלגונה, שנגרמו מחפירת נתיבי שיט עמוקים, כדי שמכליות גדולות יוכלו לעגון בנמל מרגרה הסמוך. השינויים בזרימה מאפשרים לזרמי הגאות להכות בוונציה ללא הפרעה ולסחוף איתם מיליוני טונות של חול מיסודות העיר בחזרה אל הים.
בסך הכול שקעה ונציה במהלך המאה ה-20 כ-23 ס"מ בהשוואה לפני הים, דבר שגרם לתופעת האקווה אלטה להתרחש בתדירות גבוהה יותר ובעוצמה מוגברת.[דרוש מקור] אם ב-1900 הוצפה כיכר סן מרקו שבע פעמים, הרי ב-1996 הוצפה 99 פעמים. תופעת ה"אקווה אלטה" בככר סן מרקו נפוצה בתחילת המאה ה-21 פי 50 מאשר בתחילת המאה העשרים וכיום יש בכל שנה עשרות מקרים של אקווה אלטה, לעיתים פעמיים באותו היום.
אקווה אלטה חמורה במיוחד נוצרת כאשר יש התלכדות של מספר גורמים: גאות אסטרונומית (המקסימלית היא עם מולד הירח ובזמן ירח מלא), לחץ אטמוספירי נמוך (ירידה של 10 מילימטר כספית בלחץ האטמוספירי גורמת לעלייה של 13 ס"מ בגאות) ורוחות בורה או שירוקו מדרום הים האדריאטי, שגורמות לגלים גבוהים ומחמירות את ההצפות.
אקווה בסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אקווה בסה (Acqua bassa) היא תופעה הפוכה לאקווה אלטה, המתרחשת כאשר שפל מתלכד עם לחץ אטמוספירי גבוה ועם רוחות חריגות. צירוף נסיבות אלו מופיע בדרך כלל מספר ימים בודדים מדי שנה, בחודשים פברואר - מרץ, ומביא לירידת מפלס המים בוונציה, לעיתים עד 70 - 80 ס"מ מתחת לקו המים הממוצע. במצב זה הגונדולות נתקעות בבוץ שבתחתית התעלות, קרקעיתן של חלק מהתעלות הקטנות בעיר נחשפת לגמרי, ובאחרות יורד מפלס המים לרמה שאינה מאפשרת שיט בחלק מהנתיבים, ולפיכך יש הפרעות לתחבורה בעיר, במשך מספר שעות. האקווה בסה החמורה ביותר שנמדדה הייתה ב-1882, ובשיאה ירד מפלס המים ב-1.24 מטר מתחת לפני הים הממוצעים.[7]
התמודדות ומניעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
.jpg)
ההצפות גורמות נזק רב, והן מפריעות לחיים הסדירים של התושבים, שמספרם פחת מאוד מחמת הגירה שלילית מתמשכת, בין היתר בגלל האקווה אלטה. בראש ובראשונה הפגיעה היא בהפסקת תחבורת הסירות בתעלה הגדולה, שהיא עורק התחבורה הראשי של העיר. השיט בתעלה מוגבל בזמן ההצפות, מכיוון שרוב הסירות אינן יכולות לעבור מתחת לגשרים וקשה לשמור על יציבות הסירות השטוחות, במי הגלים הגואים. בעיר שהאספקה מגיעה אליה ברובה בסירות שטוחות[8] והמשטרה, האמבולנסים ומכבי האש נעים בסירות, הרי בשעת האקווה אלטה העיר משותקת כמעט לחלוטין. כמו כן נגרם נזק מצטבר למבנים העתיקים בעיר: מי המלח מאכלים לאיטם את העצים[9] ושאר חומרי הבניין בבתים. גם התיירות נפגעת, אם כי התיירים רואים בתופעה אטרקציה. ההצפה מהווה גם סכנה תברואתית, שכן מי התעלות אינם נקיים, ומכיוון שאי אפשר לפנות אשפה מהעיר עד תום האקווה אלטה.
בשנות ה-70 המוקדמות הוקמה תחנה מטאורולוגית בים האדריאטי, 16 ק"מ מחופי ונציה - (Acqua Alta Oceanographic Tower (AAOT. מטרת התחנה, המכונה אף היא "אקווה אלטה", לנטר שינויים אטמוספיריים וימיים באזור ולספק התרעה מפני אקווה אלטה.[דרוש מקור]
כאשר התחזית היא לאקווה אלטה של 90 ס"מ לפחות, מופעלים בעיר 16 צופרי אזעקה (רובם על מגדלי פעמונים), כארבע שעות לפני מועד ההצפה החזוי, כדי לתת לתושבים ולתיירים התראה מספקת. בכל אי גדול כדוגמת מוראנו או בוראנו יש צופר נפרד. האזעקה מופעלת בחמישה מחזורים של 10 שניות כל אחד, שביניהם 10 שניות שקט. כאשר חזויה הצפה חמורה במיוחד, של 140 ס"מ ומעלה, מופעלים הצופרים פעמיים ברציפות, כדי להודיע לתושבים להתפנות.
לאחר קבלת האזהרה פורסים עובדי העירייה מעברים מוגבהים להולכי רגל (passerelle) במסלולים שנקבעו מראש, באזורים מועדים לפורענות, שכן התחבורה הציבורית בעת ההצפה היא מוגבלת, כאמור. התושבים והתיירים נועלים מגפי גומי גבוהים כדי שיוכלו להמשיך ללכת באזורים המוצפים. בעלי חנויות חוסמים את הכניסה לחנות מהרחוב בלוחות מתכת בגובה הברכיים, ושקי חול מונחים בכניסות לבניינים שונים, כדי למנוע את כניסת המים.
ב-15 במאי 2003 הניח ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, את אבן הפינה לפרויקט MOSE. MOSE הם ראשי התיבות של "Modulo Sperimentale Elettromeccanico" - מודול אלקטרומכני ניסיוני, אך השם גם מרמז על קריעת ים סוף, שכן Mose באיטלקית הוא משה. מטרת הפרויקט היא להגן על העיר מאקווה אלטה והוא כולל 79 שערי פלדה חלולים, כל אחד בגובה 30 מטר, ברוחב 20 מטר ובעובי 5 מטר. השערים שוקעו על קרקע הלגונה בשלושת פתחיה לים, וכאשר עולה מפלס המים לרמה מסוכנת, נדחס לתוכם אוויר דחוס, דבר הגורם להם להתרומם בתוך כשעה וליצור מחסום בפני מי הים, וכך לגונן על הלגונה. השלמת הפרויקט תוכננה במקור לשנת 2011 ועלותו נאמדה במקור בכ-3 מיליארד אירו. הפרויקט היה נתון במחלוקת עזה. עיקר הביקורת היא שהפרויקט לא יוכל להגן על העיר אם תתממשנה התחזיות לעליית מפלס הים ב-20 - 30 ס"מ נוספים במהלך המאה ה-21, והצפי שפתרון אחר יידרש בעוד 100 - 150 שנה. לפי אתר הפרויקט עלותו כבר הגיעה לכ-5.5 מיליארד אירו. המערכת נבחנה בהצלחה באוקטובר 2020, אז מולאו באוויר 78 מחסומים וניתקו את מי הלגונה מהים האדריאטי, שהגיע לגאות של כ-1.2 מטר, בעוד ונציה נותרה יבשה לחלוטין. הפרויקט הסתיים ב-2021, ומאז מופעל באופן רציף בהצלחה[10].
במסגרת מאמציה למנוע את נזקי האקווה אלטה בוחנת עיריית ונציה את יעילותם של משטחים מסוג חדש למעבר הולכי רגל בעת ההצפה. המשטחים החדשים הוצבו בכיכר סן מרקו בפברואר 2007. הם אינם מעץ (ולכן גם בהצפה חמורה יישארו במקומם ולא ייסחפו במים), הם יציבים, רחבים, בגבהים משתנים ונוחים יותר למעבר הולכי הרגל.
באפריל 2021 החליטה ממשלת איטליה להסיט את תנועת ספינות הטיולים והסחר מהלגונה. ההחלטה הושפעה מעמדתה של אונסק"ו לאזן בין שימור הלגונה לבין הפעילות הימית המסחרית.[11]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אקווה אלטה - באתר עיריית ונציה (באנגלית)
- סרט שצולם בוונציה בזמן אקווה אלטה (QuickTime)
- על אקווה אלטה, באתר PBS
- סרט תדמית של רשות הנמלים של ונציה, המציג את פרויקט MOSE, להגנה מפני אקווה אלטה, באתר PBS (QuickTime)
- אתר ובו תמונות הממחישות את התופעה (באיטלקית)
- ונציה מוצפת | 1957 | 1960 | 1963 | 1964 | 1965 | 2014 | בארכיון הסרטונים של AP
ניסוי סכר צף בפרויקט MOSE, בארכיון הסרטונים של Associated Press, אוקטובר 2013
איתן לשם, התעלות בוונציה יבשות, באתר הארץ, 26 בפברואר 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ האיטלקים נוהגים להשתמש במונח זה גם לתיאור התנהגות קבוצות כדורגל
- ^ השפעות גובה האקווה אלטה על שטחי העיר המוצפים באתר עיריית ונציה
- ^ המקום הנמוך ביותר בעיר הוא בכניסה לכנסיית סן מרקו - 64 ס"מ מעל פני הים ההיסטוריים, שהם 41 ס"מ מעל מפלסם הממוצע הנוכחי של פני הים.
- ^ סוכנויות הידיעות, המים מציפים את ונציה, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2008
- ^ ראו דו"ח של תוכנית הגנת הסביבה של האו"ם, כאן
- ^ כך לפי משרד המים של ונציה - כאן (איטלקית)
- ^ Philip Willan, Venice is stuck in the mud as tide plummets, The Telegraph, 19 February 2008
- ^ ארגזי הסחורה מונחים בסירות זה על זה, עד לשפת הסירה השטוחה, כדי להגדיל את קיבולת הסירה. במצב זה עלול כל גל להפיל את המטען לתעלה.
- ^ בוונציה, יסודות הבניינים ושלדיהם עשויים מעץ מיוחד.
- ^ Jason Horowitz and Emma Bubola, Venice Is Saved! Woe Is Venice., www.nytimes.com, 1/4/2023
- ^ הניו יורק טיימס, ספינות הטיולים הענקיות כבר לא ישוטו בלגונה של ונציה, באתר הארץ, 8 באפריל 2021
