השושלת האפריגית

השושלת האפריגית - ח'ווארזם
	מפה המציגה את תחומי השלטון של השושלת האפריגית (צבוע בירוק), סמוך למה שהייתה ימת אראל
ממשל
משטר	מונרכיה
ראש המדינה	ח'ווארזמשאה
שפה נפוצה	ח'ווארזמית עתיקה
עיר בירה	כאת', בתקופה המודרנית מכונה ברוניי 41°41′N 60°45′E / 41.683°N 60.750°E
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
היסטוריה
תאריכי הקמה	305
תאריכי פירוק	995
ישות יורשת	המאמונידים
שליטים בולטים	אפריג 305 - ??? ; אבו עבדאללה מוחמד 967--995
דמוגרפיה
דת	עד תחילת המאה ה-9 - זורואסטרית ; לאחר המאה ה-9 - אסלאם סוני

השושלת האפריגית (ח'ווארזית: ʾfryḡ) הייתה שושלת איראנית ילידת ח'ווארזם^[1]^[2] ששלטה על הממלכה העתיקה של ח'ווארזם. הם שלטו לאורך השנים תחת האימפריה הסאסאנית, האימפריה ההפתליטית (אנ'), הגקטורקים, הח'ליפות האומיית, הח'ליפות העבאסית והאימפריה הסאמאנית. לבסוף הם הודחו על ידי משפחה יריבה, השושלת המאמונית מגורגאנג', שהפכו לשליטים החדשים של ח'ווארזם.^[3]

מקורות

אל-בירוני, המלומד יליד ח'ווארזם, מזכיר עשרים ושניים מבני השושלת האפריגית במשך תקופה כוללת של 690 שנים עם שלטון ממוצע של 31 שנים לכל שליט.^[1] לדבריו, שליטי השושלת האפריגית שלטו משנת 305, במשך הכיבושים הערביים תחת קותייבה אבן מוסלים (אנ') ב-712 ועד להפלתם ב-995 על ידי המשפחה היריבה העולה של השושלת המאמונית. אל-בירוני הוא המקור העיקרי אודות השושלת האפריגית לפני תקופת האסלאם. הוא גם מסביר חלקית את הסיבה לפער במידע על שושלת זו.

אל-בירוני קובע:

כאשר קותייבה אבן מוסלם בפיקודו של אל-חג'אג' אבן יוסף נשלח לח'ווארזם עם משלחת צבאית וכבש אותה בפעם השנייה, הוא הרג במהירות את מי שכתב בשפה ח'וארזמית וידע על המורשת, ההיסטוריה והתרבות החוואראזמית. לאחר מכן הוא הרג את כל הכמרים הזורואסטרים שלהם ושרף ובזבז את ספריהם, עד שבהדרגה נשארו רק האנאלפביתים, שלא ידעו דבר על כתיבה, ולכן ההיסטוריה של האזור נשכחה ברובה.

— אל-בירוני

אטימולוגיה

חוקרים משערים ש"אפריג" היא ההגייה הערבית של "אבריז" הפרסית (آبریز, היכן שהמים זורמים - מתייחס לגאוגרפיה של ח'ווארזם השופעת מיים).

עם זאת, ד"ר פרוויז אזקאי, בהערותיו על כרונולוגיה של עמים עתיקים של אל-בירוני, מסביר שזו אטימולוגיה עממית. אזקאי מסביר ש "אפריג" היה במקור "טפ-איר-איג שפרושו "מהמוצא הנאיירני" ועבר שינוי עם הזמן.^[4]

גאוגרפיה

ח'ווארזם היה אזור חקלאי מושקה היטב ועשיר הנמצא באוקסוס התחתון, על גבול הערבות, מוקף מכל עבר במדבר. ח'ווארזם היה מבודד גאוגרפית מאזורים אחרים של הציוויליזציה, מה שאפשר לה לשמר שפה ותרבות איראנית ייחודית נפרדת. ייתכן שהיא המולדת המוקדמת של האיראנים.^[2] בעידן האסלאם היו באזור שלוש ערים עיקריות: קנאורגנץ',היא גורגנז' העתיקה, כאת', והזוראספ (אנ').^[5]

היסטוריה וארכאולוגיה

רוב ההיסטוריה האפריגית מתועדת על ידי החוקר הח'ווארזי אל-בירוני (נפטר ב-1050). מהימנות תעוד זה הוטלה בספק. על פי אל-בירוני, השושלת האפריגית נוסדה על ידי אפריג בשנת 305, שירש את השושלת האגדית למחצה של "הסיאבושידים", שנוסדה על - ידי המלך האיראני האגדתי, קאי חוסרואו (אנ').

עם זאת, ממצאים ארכאולוגיים סובייטיים נרחבים, בעיקר מטבעות מראים שלפני הופעת השושלת האפריגית, ח'ווארזם הייתה חלק מהאימפריה הפרתית.^[1] אלו מוכיחים שאל-בירוני למעשה לא הכיר היטב את ההיסטוריה הח'ווארזמית הפרה-אסלאמית. תחילתו של העידן הח'ווארזמי התרחש לכאורה בתחילת המאה ה-1, לאחר שהם השתחררו מהשלטון הפרתי, והקימו שושלת שאה מקומית משלהם. השם השושלתי של "אפריג" (חיווארזמית: ʾfryḡ) אינו מופיע בשום מקום מלבד אצל אל-בירוני, מה שגרם לחוקרים להציע שהשם מעולם לא היה קיים. האירנולוג קליפורד אדמונד בוסוורת' מוסיף ”אם עידן [אפרי] זה אכן היה בשימוש, הוא חייב היה להיות לא רשמי”^[1]

כמו כן, קיום רבים מבני שושלת השאה הח'ווארזית שתועדו על ידי אל-בירוני אינם נתמכים בראיות ארכאולוגיות. עם זאת, ייתכן שהדבר נובע משגיאות רישום.^[1]

ארבע המאות הראשונות של השלטון האפריגי הן מעורפלות במיוחד. על פי אל-בירוני, אפריג הקים מבצר גדול בשם "פיל" או "פיר" בשולי הבירה כאת', שעד תקופתו של אל-בירוני הפכה לעיי חורבות עקב השינויים בזרימת נהר האוקסוס במאה-10 לספירה. מטבעות מאשרים את קיומו של השאה האפריגי ארסמוח, שחי בתקופתו של הנביא האסלאמי מוחמד. מידע אמין על ח'ווארזם מתחיל להופיע לראשונה בתחילת המאה ה-8.^[1] תחילה ח'ווארזם הייתה מושא לפשיטות לא יעילות של הערבים, שתקפו מדי פעם מהאזורים הסמוכים של ח'וראסאן וטרנסוקסאניה. אולם בשנת 712, המושל הערבי של ח'וראסאן, קוטאיבה אבן מוסלם, נכנע במלחמת האזרחים בין השאה אזקאג'ואר השני לאחיו ח'ורזאד. אזקאג'ואר השני נהרג וח'ווארזם נהרסה. לפי אל-בירוני, הערבים הרגו את כל החוקרים הח'ווארזמים שהכירו את ההיסטוריה העתיקה של המדינה. עם זאת, לדברי החוקר בוסוורת', זו קביעה מוגזמת.^[1] לאחר שהערבים נסוגו מהפשיטות שלהם, השאה חזרו לשלטון בח'ווארזם תוך דבקות באמונת אבותיהם המקורית, שלפי אל-בירוני הייתה זורואסטריזם. השאה המקומיים המשיכו ליצור בריתות עם נסיכים איראנים מקומיים, סוחרים מסוגדיה (אנ') ואפילו עם טורקים וסינים כדי להתנגד לערבים.^[1] ח'ווארזם הייתה אחת המדינות הבודדות באיראן ששרדו את התקופה האסלאמית הקדומה.^[6]

,,מכסה של גלוסקמה, הנקרופוליס של טופרק-קאלה, בהט. המאה ה-7–8 לספירה

במקור, השושלת האפריגית והאוכלוסייה המקומית היו ככל הנראה חסידי הזורואסטריזם.^[1]השאה הח'ווארזמי הראשון שהתאסלם היה אזקג'וואר-עבדאללה, ששלט בתחילת המאה ה-9, אולי במקביל לתקופת שלטונו של הח'ליף העבאסי אל-מאמון (מלך בין 813–833). האיסלאמיזציה של האוכלוסייה המקומית הייתה הרבה יותר איטית. בתחילת המאה ה-10, השאה הח'ווארזמים הפכו לווסלים של השושלת הסאמאנית,^[5]^[1] משפחה פרסית ששלטה בעיקר בטרנסוקסאניה ובח'וראסאן.^[7] הח'ווארזמשאה העניקו לפעמים מקלט למורדים הסמאנים, לכן שרר שלום בדרך כלל במרחב שבו הם שלטו. במהלך סוף השושלת הסאמאנית, הח'ווארזמשאה הרחיבו את שלטונם עד לקצוות הצפוניים של ח'וראסאן, ושלטו במוצבי גבול כמו פאראווה וניסה.^[5]

חלק לא ברור מההיסטוריה של ח'ווארזם היא עליית השושלת המאמונית, שהגיעה לשלוט בעיר הולדתם גורגנז', אחת משלוש הערים המרכזיות במדינה. העיר הפכה למתחרה לכאתי, ככל הנראה בשל הצלחתה המסחרית כתחנת מסחר בין הערבה לרוס של קייב. המאמונידים והשושלת האפריגית הפכו בסופו של דבר ליריבים ותוך זמן קצר התפתח סכסוך. השליט המאמוני, מאמון הראשון, מייסד שושלת המאמונידים, הדיח והרג את השאה האפריגי אבו עבדאללה מוחמד (מלך בין 967–995), ובכך סימן את סופו של קו הח'ווארזמשאה הראשון של השושלת האפריגית, ואת יסוד השושלת השנייה של הח'ווארזמשאה של המאמונידים.^[5]

דָת

האוכלוסייה הח'ווארזמית אחזה בגרסה של הזורואסטריזם מעורב בפגניות מקומית. בניגוד לאיראן, הזורואסטריות לא הייתה דת רשמית של ח'ווארזם, ולכן לא נהגה לפי כתבים נוקשים.^[8] הגרסאות האיראניות והח'ווארזמיניות לזורואסטריזם היו שונות זו מזו באופן משמעותי. בעוד שבאיראן שרידי הנפטר נקברו בגומחות שנחצבו בסלע או בחדרי קבורה מקושתים, הח'ווארזמים השתמשו בגלוסקמאות, מנהג ששרד מדוקטרינות קודמות. הח'ווארזמים המשיכו לקבור את מתיהם בגלוסקמאות עד המאה ה-3, אז הוחלפו בקופסאות אבן, סימן להשפעה המתרחבת של הזורואסטריזם האורתודוקסי מאיראן. בניגוד לזורואסטריזם האורתודוקסים, הח'ווארזמים, כמו גם הסוגדאנים, התאבלו על המתים, כפי שהדגימו הציורים על גלוסקמאות בטופרק-קאלה (אנ').^[8] פולחן המתים זכה להערכה רבה בח'ווארזם: מזון הונח בחדרי הקבורה בחמשת הימים האחרונים של החודש האחרון (השנים עשר) וחמישה ימים נוספים במהלך השנה החדשה. הפולחן המקומי של וכש, הרוח המגן של יסוד המים, היה סימן לאנימיזם מוקדם בקרב הח'ווארזמים. הם ציינו את חג וכש ביום העשירי של החודש האחרון של השנה.^[8]

שפה

שפתם של השושלת האפריגית הייתה ח'ווארזמית עתיקה אשר יובאה לאזור על ידי האימפריה הפרסית האחמנית (550–330 לפנה"ס) במהלך שלטונם על ח'ווארזם. מקור הכתב שלה היה ארמית.^[9] שפה זו הייתה בשימוש באזור עד המאה ה-13 שאז הוחלפה על ידי פרסית. לפי הנוסע הערבי בן המאה ה-10, אחמד בן פדלן, השפה נשמעה "כמו פטפוטים של זרזירים".^[6]

שמות השליטים

קיים קושי בשחזור השמות הח'ווארזמיים העתיקים, בגלל שינויים בביטוי אותיות מסוימות בערבית, כך שלא ניתן היה להעתיק את השמות בצורה מדויקת. כמו כן, היו שמות שהושחתו בכתבי יד בגלל טעויות רישום.^[1] החל מהתקופה המוסלמית, לאחר המאה ה-8, יש יותר ידע לגבי שמות בני השושלת.

שמות השליטים כפי שניתנו על ידי אל-בירוני, וחוקרים מודרניים אחרים.^[1]

אפריג (מת במאה הרביעית)
באגרה
ביווארסר הראשון (ר' הרבע השלישי של המאה ה-4)
קאווי
ביווארסר השני
סחאסק
אסקז'אמוק I
אזקאג'וואר I
סהר I
שאוש
המגרי
בוזגר
ארסמוח (מלך בתקופת הנביא מוחמד, בסביבות שנת 600)
סהר II
צברי
אזקאג'וואר השני (אנ') (מסוף המאה ה-7 עד 712)
חוסראו מח'וארזם (אנ') (מלך ב־712)
אסקז'אמוק II (מלך מ-712–?)
סוואשפן (המאה ה-8)
טורקסבתה
אזקאג'וואר-עבדאללה (אנ') (מלך אחרי 762, לפני 787 - עד 820)
מנסור בן עבדאללה
עיראק בן מנצור
מוחמד בן עיראק (מת במאה ה-10)
אבו סעיד אחמד
אבו עבדאללה מוחמד (אנ') (מלך בין 967–995, השנה בה נהרג) האחרון לשושלת

לקריאה נוספת

Gibb, H. A. R. (1923). The Arab Conquests in Central Asia. London: The Royal Asiatic Society. OCLC 499987512.

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² קליפורד אדמונד בוסוורת', ĀL-E AFRĪḠ, Encyclopædia Iranica I/7, July 29, 2011, עמ' 743-745
^ ¹ ² קליפורד אדמונד בוסוורת', Columbia University, 1996., The New Islamic Dynasties: A Chronological and Genealogical Manual, Columbia University Press, 1996, עמ' 89-90, ISBN 0231107145, 9780231107143
^ קליפורד אדמונד בוסוורת', Director-General, (Mayor, F.) (ע), . "The Ghaznavids" in History of Civilizations of Central Asia, כרך 4, UNESCO, 1998, עמ' 28,108, ISBN 92-3-103467-7. (באנגלית)
^ THE AFRIGHID Chorāsmian ZOROASTRIAN DYNASTY (of Uzbekistan, Turkmenistan & Kazakhstan), Cyrus Savaksha Saiwalla VETERAN, ‏2016-07-18 (באנגלית)
^ ¹ ² ³ ⁴ קליפורד אדמונד בוסוורת', K̲h̲wārazm-S̲h̲āhs, Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Brill, 2012-04-24
^ ¹ ² Vesta Sarkhosh Curtis, Sarah Stewart, The Rise of Islam, Bloomsbury Publishing, 2009-01-28, עמ' 16, ISBN 978-0-85772-406-9. (באנגלית)
^ קליפורד אדמונד בוסוורת'. & Crowe, Yolande (1965). "Sāmānids". In Lewis, B.; Pellat, Ch. & Schacht, J. (eds.)., Second Edition. Volume II: C–G. Leiden: E. J. Brill. OCLC 495469475., The Encyclopaedia of Islam, כרך 2 C-G, 2, 1965, עמ' 1025-1027
^ ¹ ² ³ Guand-da Zhang, Litvinsky B, Shabani Samghabadi R, UNESCO, History of civilizations of Central Asia: The Crossroads of Civilization: A.D. 250 to 750, UNESCO Publishing, 1996-12-31, עמ' 208-232, ISBN 978-92-3-103211-0. (באנגלית)
^ D. N. MacKenzie, CHORASMIA iii. The Chorasmian Language (עמ' 517-520), iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² קליפורד אדמונד בוסוורת', ĀL-E AFRĪḠ, Encyclopædia Iranica I/7, July 29, 2011, עמ' 743-745

[Dynasties-2] ¹ ² קליפורד אדמונד בוסוורת', Columbia University, 1996., The New Islamic Dynasties: A Chronological and Genealogical Manual, Columbia University Press, 1996, עמ' 89-90, ISBN 0231107145, 9780231107143

[3] קליפורד אדמונד בוסוורת', Director-General, (Mayor, F.) (ע), . "The Ghaznavids" in History of Civilizations of Central Asia, כרך 4, UNESCO, 1998, עמ' 28,108, ISBN 92-3-103467-7. (באנגלית)

[4] THE AFRIGHID Chorāsmian ZOROASTRIAN DYNASTY (of Uzbekistan, Turkmenistan & Kazakhstan), Cyrus Savaksha Saiwalla VETERAN, ‏2016-07-18 (באנגלית)

[:1-5] ¹ ² ³ ⁴ קליפורד אדמונד בוסוורת', K̲h̲wārazm-S̲h̲āhs, Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Brill, 2012-04-24

[:2-6] ¹ ² Vesta Sarkhosh Curtis, Sarah Stewart, The Rise of Islam, Bloomsbury Publishing, 2009-01-28, עמ' 16, ISBN 978-0-85772-406-9. (באנגלית)

[7] קליפורד אדמונד בוסוורת'. & Crowe, Yolande (1965). "Sāmānids". In Lewis, B.; Pellat, Ch. & Schacht, J. (eds.)., Second Edition. Volume II: C–G. Leiden: E. J. Brill. OCLC 495469475., The Encyclopaedia of Islam, כרך 2 C-G, 2, 1965, עמ' 1025-1027

[:3-8] ¹ ² ³ Guand-da Zhang, Litvinsky B, Shabani Samghabadi R, UNESCO, History of civilizations of Central Asia: The Crossroads of Civilization: A.D. 250 to 750, UNESCO Publishing, 1996-12-31, עמ' 208-232, ISBN 978-92-3-103211-0. (באנגלית)

[9] D. N. MacKenzie, CHORASMIA iii. The Chorasmian Language (עמ' 517-520), iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

ההיסטוריה של ח'ווארזם
שושלות	השושלת האפריגית (335-995) • השושלת המאמונית (995–1017) • השושלת הע'זנווית (963-1187) • הענף של אלטונטאש (Altuntash) ( 1020-1041) • השושלת הסלג'וקית (1055-1152) • השושלת האנושתכינית (Anushtegin dynasty) (1077-1260) • השושלת הסופית (1361 – 1379) • השושלת הטימורית (1370-1507) • השושלת הספווית (1505-1511) • השושלת השייבאנית (Shaybanids) (1511-1695) •השושלת הח'ונגירדית (Khongirad) (1763-1920)
אימפריות	האימפריה הפרתית (247 לפנה"ס-224)• האימפריה הסאסאנית (205-636) • האימפריה ההפתליטית (440-565 ) • גקטורקים (542-603) • האימפריה המוסלמית (622-1258) • הח'ליפות האומיית (661-750) • הח'ליפות העבאסית (750-1258) • האימפריה הסאמאנית (819-1005) • האימפריה הסלג'וקית (1055-1155) • האימפריה הח'ווארזמית (1148-1220) • האימפריה המונגולית (1206-1294) • האימפריה הטימורית (1370-1507) • האימפריה הספווית (1505-1736) • האימפריה השייבאנית (אנ') (1511-1695) • ח'אנות חיווה (1695-1873) • האימפריה הרוסית (1873-1920) • האימפריה הסובייטית (1920-1991)
אישים בולטים	הבש אל-הסיב אל-מרוואזי (Habash al-Hasib al-Marwazi) (766-869) • מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי (780-845) • אבו סאהל אל-מאסיחי (-1010) • מוחמד אבן אחמד אל-ח'ואריזמי (Muhammad ibn Ahmad al- Khwarizmi) (935-997) • אבן אל-חמר (942-1017) • אל-בירוני (973-1050) • אבו נאסר מנצור (960-1036) • בדיע א-זמאן אל-המד'אני (969-1007) • אבו עלי אבן סינא (980-1037) • אל-ג'ורג'אני (1040-1136) • אל-זמח'שרי (1075-1144) • נאג'ם אל דין קוברה (Najm al-Din Kubra) (1145-1221)