אנתוני פרקינס

אנתוני פרקינס
Anthony Perkins
	אנתוני פרקינס, בפסיכו (1960)
לידה	4 באפריל 1932; ניו יורק, בניו יורק שבארצות הברית
פטירה	12 בספטמבר 1992 (בגיל 60); הוליווד, בקליפורניה שבארצות הברית
סוגה מועדפת	מערבון, סרט הרפתקאות, סרט פעולה, סרט בלשי, סרט מדע בדיוני, סרט קומדיה, סרט ספורט, סרט אימה מדע בדיוני, סרט סלאשר, סרט פשע, סרט מלחמה, סרט אימה, סרט מתח, מותחן פסיכולוגי, סרט אימה פסיכולוגי, סרט דרמה, פילם נואר, סרט קומדיית אימה
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1953–1992 (כ־39 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה; Brooks School; רולינס קולג'; Buckingham Browne & Nichols School ;
בן או בת זוג	Berry Berenson (1973–1992)
צאצאים	אלביס פרקינס, אוז פרקינס
פרסים והוקרה	פרס דונוסטיה (1991); פרס פסטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1961); פרס גלובוס הזהב לכוכב החדש של השנה – שחקן (1957); פרס דקל הזהב (1961); פרס גלובוס הזהב (1957); פרס עולם התיאטרון (1955); פרס אדגר (1974); כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	פרופיל ב-IMDb

אנתוני פרקינס (באנגלית: Anthony Perkins;‏ 4 באפריל 1932 – 12 בספטמבר 1992) היה שחקן קולנוע אמריקני, הידוע בעיקר בזכות תפקיד הרוצח הסדרתי נורמן בייטס במותחן האימה הקלאסי של אלפרד היצ'קוק "פסיכו" (1960).

קורות חיים

הוא נולד בניו יורק שבמדינת ניו יורק. היה בנו של שחקן התיאטרון והקולנוע אוסגוד פרקינס, שנפטר כשאנתוני היה בן 5. תפקידו הראשון בקולנוע היה בסרטו של ג'ורג' קיוקור "השחקנית" (1953). בשלוש השנים שלאחר מכן הופיע בטלוויזיה. הוא שב לקולנוע בסרטו של ויליאם ויילר "שכנוע ידידותי" (1956), עליו קיבל מועמדות לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. ב-1957 זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית תגלית השנה. בהמשך כיכב בסרטים מצליחים כגון "The Tin Star", "השדכנית", "היכלי ירק", "תשוקה בצל האילנות", ו"על החוף".

ב-1960 כיכב בתפקיד חייו כנורמן בייטס ב"פסיכו", תפקיד שילווה את פרקינס כל חייו. הופעתו המדויקת והמצמררת בתפקיד הרוצח הסכיזופרן הייתה בעיני רבים ראויה לזכייה בפרס אוסקר, אולם הוא כלל לא היה מועמד. באותה שנה שיחק בסרט "סיפור בדים" לצידה של ג'יין פונדה. שנה אחר כך הופיע בדרמה הרומנטית "Goodbye Again" ("האם את אוהבת את ברהמס?"), בה גילם בחור מלנכולי המתאהב באינגריד ברגמן. על תפקידו בסרט הוא קיבל את פרס פסטיבל קאן 1961 כשחקן הטוב ביותר. פרקינס הבין אז כי מקומו בתעשיית הקולנוע האירופאית ולא בהוליווד, מאחר שבהוליווד הוא מזוהה לחלוטין עם דמותו ב"פסיכו", ויגלם בשל כך רק תפקידים של רוצחים פסיכופתים. הוא כיכב שם, בין השאר, בתפקיד הראשי בסרטו של אורסון ולס "המשפט" (1962), על פי הרומן של פרנץ קפקא.

הוא חזר להוליווד ב-1968 בסרט "Pretty Poison", הישר לתפקיד של בחור מעורער בנפשו היוצא למסע פשע יחד עם מעודדת תיכון, בסרט המשלב בין "בוני וקלייד" ל"פסיכו". שנתיים לאחר מכן שיחק בתפקיד משני בסרט המלחמה "מלכוד 22", על פי הרומן של ג'וזף הלר. בהמשך העשור הופיע בשורה של סרטים זניחים, דבר הגרם לו לפנות אל התיאטרון, שם כיכב בהצגה "קומדיה רומנטית" (החל מנובמבר 1979), בה הופיע לצד מיה פארו. מאוחר יותר שב לגלם את דמותו של נורמן בייטס בשלושה סרטי ההמשך ל"פסיכו", במהלך שנות השמונים, לאחר מותו של היצ'קוק. את "פסיכו 3" אף ביים בעצמו. בנוסף, הוא התנסה בתסריטאות, כשכתב את התסריט לסרט המתח של הרברט רוס "The Last of Sheila" משנת 1973. ב-1974 שיחק בסרט רצח באוריינט אקספרס בבימויו של סידני לומט. ב-1990 פרקינס שב בפעם האחרונה לפני מותו בסרט ההמשך של היצ'קוק בשם "פסיכו 4: ההתחלה" שמדבר על ילדותו של נורמן בייטס. באופן מפתיע סרט זה שודר בטלוויזיה ולא הוקרן בקולנוע, בגלל בעיות תקציב, אך זכה לרייטינג גבוה.

חייו הפרטיים

ב-9 באוגוסט 1973 נישא פרקינס לצלמת ברי ברנסון. נולדו להם בהמשך שני בנים: השחקן אוז פרקינס (נולד ב-2 בפברואר 1974), והמוזיקאי אלביס פרקינס (נולד ב-9 פברואר 1976).

פרקינס היה ביסקסואל וניהל מערכות יחסים עם גברים במהלך שנות החמישים והשישים, בהן ניהל מערכת יחסים בת שש שנים עם הרקדן-כוריאוגרף, גרובר דייל, טרם נישואיו לשחקנית ברי ברנסון. הוא טען שהיה הומוסקסואל באופן מוחלט עד לסוף שנות השלושים לחייו, אז פגש את השחקנית ויקטוריה פרינסיפל.

פרקינס נפטר ב-12 בספטמבר 1992 בגיל 60 מסיבוכים של מחלת האיידס^[1].

יום לפני ציון 9 שנים למותו, אלמנתו, ברי ברנסון, נהרגה בפיגועי 11 בספטמבר, כשהייתה בטיסה 11 של אמריקן איירליינס, כשהמטוס התרסק במגדל הצפוני.