אנחל לברונה

אנחל לברונה
Ángel Labruna
מידע אישי
לידה	28 בספטמבר 1918; בואנוס איירס שבארגנטינה
פטירה	19 בספטמבר 1983 (בגיל 64); בואנוס איירס, ארגנטינה
שם מלא	אנחל אמדאו לברונה
גובה	1.74
עמדה	חלוץ
מועדוני נוער
	ריבר פלייט
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1966–1967 ; 1967 ; 1968–1970 ; 1971–1972 ; 1973 ; 1974 ; 1975–1981 ; 1981–1983 ; 1983	דפנסורס דה בלגראנו ; פלטנסה ; ריבר פלייט ; רוסאריו סנטראל ; ראסינג קלוב ; טאז'רס (קורדובה) ; ריבר פלייט ; טאז'רס (קורדובה) ; ארחנטינוס ג'וניורס
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

אנחל אמדאו לַבְּרוּנָה (ספרדית: Ángel Amadeo Labruna; ‏28 בספטמבר 1918, בואנוס איירס – 19 בספטמבר 1983) היה כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי. לברונה הוא סגן מלך השערים ההיסטורי של ליגת העל הארגנטינאית,^[1] עם 293 שערים. נחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים הארגנטינאים בכל הזמנים.^[2]

לברונה שיחק במשך מרבית הקריירה שלו, כ-20 שנה, כחלוץ שמאלי בקבוצת ריבר פלייט, שאוהדיה מכנים אותו "האליל הגדול מכולם" (בספרדית: El máximo ídolo) ומציינים ביום מותו את "היום הבין-לאומי לאוהד ריבר". לברונה קבע בריבר פלייט מספר שיאי מועדון: הוא מלך השערים ההיסטורי, שני לשיאן ההופעות, מלך השערים ההיסטורי של הסופר קלאסיקו הארגנטינאי; הוא ניצב בראש טבלת זוכי התארים מבין שחקני המועדון ובמקום השני בטבלת הזוכים מבין המאמנים.

קריירה כשחקן

לברונה, שצמח במחלקת הנוער של ריבר פלייט, החל את הקריירה בקבוצת הבוגרים ב-1939, בעת ששחקני הקבוצה שבתו עקב קנס שהטיל המועדון על כוכב הקבוצה, "צ'ארו" מורנו.^[3] לאור ביצועיו, נותר לברונה בהרכב גם לאחר הפסקת השביתה, ועמדתו של מורנו במגרש, שנתפסה על ידי לברונה, השתנתה. לברונה היה חלק מ"המכונה" (La Máquina), חמישיית ההתקפה של ריבר פלייט בשנות הארבעים (שכללה גם את "צ'ארו" מורנו, אדולפו פדרנרה, פליקס לוסטו וחואן קרלוס מוניוס) הנחשבת על ידי רבים לאחת הטובות בהיסטוריה,^[4]^[5]^[6] ומיורשתה, "המכונה הקטנה" (La Maquinita), שזכתה בתארים רבים בשנות החמישים. הוא זכה במלכות השערים בליגה בשנים 1943 (23 שערים) ו-1945 (25), ובסגנות ב-1944 (25).

במהלך כל הקריירה – כעשרים שנה – הבקיע לברונה 293 שערי ליגה בארגנטינה (סגן מלך השערים ההיסטורי של ליגת העל הארגנטינאית), 317 בסך הכול^[7] במדי ריבר פלייט (מלך השערים ההיסטורי של המועדון) ב-515 משחקים רשמיים,^[8] ו-225 במשחקי ידידות.^[9] לברונה הוא גם מלך השערים ההיסטורי של הסופר קלאסיקו הארגנטינאי, עם 16 כיבושים. כשחקן בקבוצה עומד לברונה בראש טבלת הזוכים בתארים, עם 16 תארים – 9 אליפויות ארגנטינה, 4 גביעים לאומיים ו-3 גביעי אלדאו (בין-לאומיים).

לברונה השתתף ב-37 משחקים במדי נבחרת ארגנטינה, וכבש בהם 17 שערים. הוא זכה עם הנבחרת באליפות דרום אמריקה בכדורגל (שמו הקודם של טורניר קופה אמריקה) במהדורת 1946 ובמהדורת 1955, והשתתף במונדיאל 1958^[10] בשוודיה בגיל 40.

בגיל 41 עזב את ריבר פלייט, ואת הקריירה כשחקן סיים בקבוצות רמפלה ג'וניורס האורוגוואית, ריינג'רס הצ'יליאנית ופלטנסה הארגנטינאית,^[11] בכעשרים משחקים בסך הכול בשלושתן יחד.

קריירה כמאמן

בראשית שנות השישים שימש לברונה כעוזר מאמן בריבר פלייט. ב-1966 הוא מונה למאמן ראשי בקבוצת דפנסורס דה בלגראנו אותה הוביל מהמקום האחרון בליגת המשנה הארגנטינאית אל המקום החמישי. ב-1967 המשיך בקבוצה זו, ובמקביל אימן את קבוצת פלטנסה מליגת העל, שהגיעה עד חצי גמר טורניר המטרופוליטנו, שם הפסידה לאסטודיאנטס דה לה פלאטה, קבוצה שמאוחר יותר זכתה בטורניר, בגביע ליברטדורס ובגביע הבין-יבשתי.

בין השנים 1968 ו-1970 אימן לברונה את ריבר פלייט, שהגיעה למקומות הראשונים אך לא זכתה באליפות. קדנציה זו של לברונה הייתה חלק מ-17 שנות ה"בצורת" בהן ריבר לא השיגה אליפויות. בשנת 1971 מונה למאמן רוסאריו סנטראל וזכה איתה בטורניר הנסיונל של אותה שנה, תואר ראשון לקבוצה זו ותואר ראשון ללברונה כמאמן. לאחר מכן שימש כמאמנן של לנוס, ראסינג קלוב וצ'קריטה ג'וניורס.

ב-1975 נקרא שוב לשמש כמאמן ריבר פלייט, והצליח להביא לסיומן של שנות הבצורת הארוכות עם שתי אליפויות (מטרופוליטנו ונסיונל) בשנה זו. הוא נשאר בקבוצה עד 1981, כשהוא זוכה איתה במהלך השנים הללו בארבעה תארים נוספים. בזכות ששת התארים הללו הוא עומד במקום השני ברשימת הזוכים בתארים כמאמנים בקבוצה.^[12] עם עזיבתו, סירב לשמש כמנג'ר במועדון, שמינה באותה שנה את אלפרדו די סטפנו למאמן.

הוא מונה למאמנה של טאז'רס דה קורדובה, איתה הגיעה למקום הרביעי ב"נסיונל" של 1981, ולחצי הגמר ב"נסיונל" של 1982.

בינואר 1983 החל לאמן את ארחנטינוס ג'וניורס. הוא הביא איתו לקבוצה שחקנים בולטים כמו אובלדו פיליול, חואן חוסה לופס והוביל אותה עד לחצי גמר ה"נסיונל", שם הפסידה לאינדפנדיינטה. בחודש ספטמבר מת לברונה באופן פתאומי מדום לב, בעת שהתאושש מניתוח בכיס המרה, כשבחדרו מבקרים בנו אומר והשוער פיליול.^[9]

תארים

כשחקן

ריבר פלייט

אליפות ארגנטינה – 9: (1941, 1942, 1945, 1947, 1952, 1953, 1955, 1956, 1957)
גביעים לאומיים
- קופה ד"ר קרלוס איברגורן – 3: (1941, 1942, 1952)
- קופה אסקובר – 1: (1941)
גביעים בין-לאומיים
- גביע אלדאו – 3: (1941, 1945, 1947)

נבחרת ארגנטינה

אליפות דרום אמריקה בכדורגל (קופה אמריקה) – 2: (1946, 1955)

כמאמן

רוסאריו סנטרל

אליפות ארגנטינה – 1: (נסיונל 1971)

ריבר פלייט

אליפות ארגנטינה – 6: (מטרופוליטנו 1975, נסיונל 1975, מטרופוליטנו 1977, מטרופוליטנו 1979, נסיונל 1979, מטרופוליטנו 1980)

הישגים אישיים

מלך השערים בליגת העל הארגנטינאית – 2: (1943, 1945)
סגן מלך השערים ההיסטורי של ליגת העל הארגנטינאית
מלך השערים ההיסטורי של ריבר פלייט
מקום 26 ברשימת הכדורגלן הטוב ביותר באמריקה הדרומית ומקום 7 בארגנטינה במאה העשרים (IFFHS)^[13]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנחל לברונה בוויקישיתוף

אנחל לברונה, באתר Transfermarkt
אנחל לברונה, באתר Soccerway
אנחל לברונה, באתר WorldFootball.net
אנחל לברונה, באתר National Football Teams
אנחל לברונה, באתר FootballDatabase.eu
פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
אנחל לברונה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ מלך השערים הוא ארסניו אריקו.
^ בסקר של הפדרציה הבין-לאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל נבחר למקום השביעי בארגנטינה ולמקום ה-26 באמריקה הדרומית ברשימת הכדורגלן הטוב ביותר במאה העשרים‏http://www.rsssf.com/miscellaneous/iffhs-century.html#sampoy
^ מורנו נבחר על ידי הפדרציה הבין-לאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל לשחקן החמישי הטוב ביותר באמריקה הדרומית במאה העשרים, לאחר פלה, מראדונה, די סטפנו וגרינצ'ה. http://www.rsssf.com/miscellaneous/iffhs-century.html#sampoy
^ La Maquina de River Plate, www.marca.com
^ In association with World Soccer, ‏The greatest teams of all time, The Telegraph, 4 July 2007
^ Jonathan Wilson, Jonathan Wilson: Tournament of all-time great club teams, Sports Illustrated, ‏2011-06-21 (באנגלית אמריקאית)
^ כולל שערים במשחקי גביע לאומיים ובין-לאומיים
^ שני לשיאן ההופעות, השוער אמדאו קאריסו
^ ¹ ² http://www.clarin.com/deportes/angel-River_0_995900514.html
^ ארגנטינה פרשה מיוזמתה ממוקדמות המונדיאל במהדורות הקודמות שהתקיימו במשך שנות פעילותו כשחקן
^ בקבוצה זו שימש במקביל כמאמן.
^ שני לחוסה מינלה ולרמון דיאס, חניכו של לברונה בסוף שנות השבעים ובראשית השמונים.
^ IFFHS' Century Elections, www.rsssf.org

[1] מלך השערים הוא ארסניו אריקו.

[2] בסקר של הפדרציה הבין-לאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל נבחר למקום השביעי בארגנטינה ולמקום ה-26 באמריקה הדרומית ברשימת הכדורגלן הטוב ביותר במאה העשרים‏http://www.rsssf.com/miscellaneous/iffhs-century.html#sampoy

[3] מורנו נבחר על ידי הפדרציה הבין-לאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל לשחקן החמישי הטוב ביותר באמריקה הדרומית במאה העשרים, לאחר פלה, מראדונה, די סטפנו וגרינצ'ה. http://www.rsssf.com/miscellaneous/iffhs-century.html#sampoy

[4] La Maquina de River Plate, www.marca.com

[5] In association with World Soccer, ‏The greatest teams of all time, The Telegraph, 4 July 2007

[6] Jonathan Wilson, Jonathan Wilson: Tournament of all-time great club teams, Sports Illustrated, ‏2011-06-21 (באנגלית אמריקאית)

[7] כולל שערים במשחקי גביע לאומיים ובין-לאומיים

[8] שני לשיאן ההופעות, השוער אמדאו קאריסו

[clarin-9] ¹ ² http://www.clarin.com/deportes/angel-River_0_995900514.html

[10] ארגנטינה פרשה מיוזמתה ממוקדמות המונדיאל במהדורות הקודמות שהתקיימו במשך שנות פעילותו כשחקן

[11] בקבוצה זו שימש במקביל כמאמן.

[12] שני לחוסה מינלה ולרמון דיאס, חניכו של לברונה בסוף שנות השבעים ובראשית השמונים.

[13] IFFHS' Century Elections, www.rsssf.org

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]