אללופתיה

עצי קזוארינה בהוואי מונעים נביטת צמחים אחרים סביבם

אללופתיה (או אמנסליזם) היא תופעה של השפעת גומלין (אנטיביוזה) בין מינים ביולוגיים שבה מין אחד מזיק לאחר בלי להרוויח מכך. המונח, שנטבע על ידי הגרמני פרופ' הנס מוליש (Molisch)‏, פיזיולוג של הצמח, בספרו "השפעה של צמח אחד על משנהו: אללופתיה" (1937) הוא הלחם של המילים היווניות "אללוס" (αλληλος – שכן) ופאתוס (πάθος – סבל), כלומר, סבל הנגרם על ידי שכן או בעקבות שכנות.

לרוב מדובר על השפעה מזיקה של מין ביולוגי על מין ביולוגי אחר בסביבתו, או על זרעיו שלו עצמו, עקב הפרשת חומר רעיל או מעכב התפתחות (דיכוי צמיחה או עיכוב נביטה). חומרים אללופתיים, המכונים גם אללוכימיקלים (Allelochemicals), הם לרוב מעכבים נדיפים המופרשים מן השורשים, העלים או חלקי צמח אחרים. לעיתים ההשפעה האללופתית נוצרת על ידי עידוד צמיחה של צמח המדכא את הצמח המושפע, ובכך גורם לעיכוב התפתחותו. המקרה הפרטי של אללופתיה עצמית הוא למעשה ויסות של אוכלוסיית המין במטרה לאפשר קיום במקום שבו המשאבים מוגבלים.

תופעת האללופתיה התגלתה בצמחי מדבר, כאשר נמצא שהם הפרישו חומרים שעיכבו נביטת צמחים אחרים שעלולים היו להתחרות על מקורות מים ומזון.

בביולוגיה מבחינים בין אללופתיה לבין תחרות על משאבים. מקרים שבהם עיכוב צמיחה של צמח נגרם על ידי צמח אחר כתוצאה מתחרות על משאבים (אור, חומרי הזנה, מים, מקום) אינם אללופתיה אלא תחרות.

ניתן להגדיר את האללופתיה כדוגמה של יחסי גומלין מסוג תחרות הפרעה בין מינים.

דוגמה לצמח אללופתי בישראל הוא המין הפולש כנפון זהוב (Verbesina encelioides), המפריש חומרים המונעים נביטת צמחי חולות בסביבתו, ובכך משנה את כל המאזן האקולוגי והופך למין יחיד (או מין דומיננטי). כתוצאה מכך נעלמים גם בעלי החיים שהיו תלויים בצמחייה שנדחקה.

צמחים המפרישים חומרים אללופתיים יכולים לסייע לצמצום השימוש בהדברה כימית ולשמש כהדברה ביולוגית נגד מינים מזיקים.

לקריאה נוספת

• ויזל, י' (1974). אקולוגיה – עקרונות ותהליכים, עמ' 34–37.
• פרבולוצקי, א', ופולק, ג' (2001). אקולוגיה – התאוריה והמציאות הישראלית, עמ' 218–225.

• Willis, R.J., What is Allelopathy?, Dordrecht: Springer Netherlands, עמ' 1–13, ISBN 978-1-4020-4092-4 (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.