אמניטה מוסכריה

אמניטה מוסכריה
מיון מדעי
ממלכה:	פטריות
מערכה:	פטריות בסיסה
מחלקה:	פטריות הינומיות
סדרה:	פקועאים
משפחה:	אמניתיים
סוג:	אמנית
מין:	אמניטה מוסכריה
שם מדעי
	Amanita muscaria; ‏לאמארק, 1783

אַמַנִיטָה מוּסְכַּרִיָה (וכן אמנית הזבובים ואמנית זבובנית; שם מדעי: Amanita muscaria) היא פטריה מהסוג אמנית. פטריה זו היא עלולה להיות רעילה במינונים גבוהים, וכן היא בעלת השפעה פסיכואקטיבית. מזוהה בקלות באמצעות המראה הבולט שלה: כובע אדום עם נקודות לבנות.

רעילות

אמניטה מוסכריה מכילה את החומרים הפעילים מוסקימול וחומצה אִבּוֹטֶנִית (אנ') אשר מהווים אגוניסטים לקולטן GABA-A שמשפיע על מערכת העצבים המרכזית, הביטוי הנפוץ של הרעלה כתוצאה מאמניטה מוסכריה יהיה אגיטציה פסיכומוטורית או ישנוניות, לעיתים מלווה בתסמינים במערכת העיכול, ללא פגיעה ארוכת טווח בכליות או בכבד

.^[1]^[2]. אמניטיה מוסכריה לא דומה לשום פטריה אחרת בטבע צבעה אדום עם נקודות לבנות לכן קשה לטעות בזהיוי הפטריה. תכונתה כפטריית הזיות הפכה אותה לחלק מהפולחן השמאני, שבו במינונים גבוהים יותר הנפש כביכול יוצאת מהגוף ומגיעה למישורי תודעה אחרים .

הרעלה ורעילות

פטריית Amanita muscaria עלולה לגרום להרעלה בקרב ילדים, אנשים שצרכו אותה למטרות הזיה, או כאלה שבלבלו אותה עם מינים אכילים ולא התייחסו למינונים כלל. היא מכילה חומרים פעילים כגון מוסקימול, חומר פסיכואקטיבי, וחומצה איבוטנית, נוירוטוקסין המשמש כפרו-תרופה למוסקימול . ריכוז החומרים הפעילים בפטרייה משתנה בהתאם לאזור ולעונה.

בעבר הרחוק דווח על מספר מקרי מוות (מקור לא ידוע) כתוצאה מצריכת הפטרייה, אך בזמנים מודרניים היא לא נחשבת לקטלנית. האגודה המיקולוגית של צפון אמריקה הצהירה כי אין תיעוד אמין למקרי מוות מהרעלתה במאה השנים האחרונות.

החומרים הפעילים בפטרייה מסיסים במים, ולכן בישול וסילוק המים מפחיתים את רעילותה, בעוד שייבוש עשוי להגביר את עוצמת השפעתה על ידי הגברה של יחס ההמרה של חומצה איבוטנית למוסקימול. במסורות מסוימות, כמו בקרב בני הסאמי, הפטרייה עובדה דרך מערכת העיכול של איילי הצפון כחלק מהשימוש בה.

מינון :

פטרייה יבשה,השפעות צפויות ( לפי נתוני ChatGPT).

מינון והשפעות Amanita muscaria יבשה. הכמות הרעילה של Amanita muscaria תלויה בגורמים שונים כמו ריכוז מוסימול וחומצה איבוטנית, גודל הפטרייה, ורגישות אישית. עם זאת, על בסיס נתונים קיימים, ניתן להעריך טווחי מינון כלליים עבור פטרייה יבשה.

0.5-2 גרם,השפעה קלה מאוד או ללא השפעה. ייתכן שיפור במצב הרוח ורוגע.

3-5 גרם,תחושת אופוריה קלה, סחרחורת קלה, תחושת רוגע ועייפות.

5-10 גרם,השפעות נוירולוגיות מורגשות: חוסר יציבות בהליכה, בלבול, הזיות קלות, תחושת “שכרות”, גלי חום וקור.

10-15 גרם,השפעות חזקות: עיוותים בתפיסה, הזיות ויזואליות משמעותיות, תחושת ניתוק מהגוף, בלבול חזק, חוסר יציבות גופנית.

15-20 גרם,הרעלה משמעותית: איבוד שליטה על השרירים, ראייה מטושטשת, בחילות והקאות, עיוותי קול ושמיעה, בלבול עמוק.

20-30 גרם,סכנת הרעלה חמורה: פרכוסים, שיתוק זמני של שרירים, בלבול עמוק מאוד, התנהגות לא יציבה, צורך בטיפול רפואי.

מעל 30 גרם,סכנת חיים: דיכוי נשימתי, קומה אפשרית, פרכוסים קשים, פגיעה חמורה במערכת העצבים המרכזית. טיפול רפואי דחוף נדרש.

רגולציה: בישראל אמניטה מוסכריה אינה כלולה בפקודת הסמים המסוכנים אך החומר הפעיל בה- מוסקימול אסור. מיצויי והחזקה של החומר הפעיל נחשב בלתי חוקי (אחזקה וליקוט הפטריה אינה נחשבת לעבירה פלילית שכן הן אינן נכללות בפקודת הסמים המסוכנים).

אמניטה מוסכריה בתרבות

בשל מראה, הפטרייה מופיעה ביצירות הפונות לילדים. בספרי ילדים ובציורי קיר בגני ילדים נפוץ הדימוי של ננס, בעל פני תינוק או מזוקן, המתגורר בפטריית האמניטה הצבעונית. פטריות חומר וחרסינה, עם או בלי צביעה באדום ולבן, מלוות פעמים רבות גמדי גינה בגינות ובחצרות. אמניטה מוסכריה בצבעים שונים נהייתה דימוי המזכיר את אליס בארץ הפלאות, שם מסתובבת אליס בעולם החלום וביער של פטריות. עוד קטעים הקשורים לדימוי הסם: אליס שותה שיקוי שמשפיע עליה והיא נהיית אצבעונית; הזחל העצלן שמעשן נרגילה ומפזר את עשנו באוויר. בסדרת המשחקים "האחים סופר מריו", אמניטה מוסכריה היא הפטריה שמריו אוכל כדי לגדול.

אמניטה מוסכריה וסנטה קלאוס

ישנה תאוריה המציעה שקיים קשר בין סנטה קלאוס לבין אמניטה מוסכריה, הדמות המודרנית של סנטה קלאוס, כמו התלבושת האדומה והלבנה שלו והאיילים המעופפים שלו, אולי הושפעו מהשימוש המסורתי בפטריות אמניטה מוסכריה. על ידי עמים סיביריים וארקטיים ילידים.

תיאוריה אחת היא שדמותו המודרנית של סנטה קלאוס, עם החליפה האדומה-לבנה שלו ועל האיילים המעופפים שלו, קיבלה השראה מהשימוש בפטריות אמניטה מוסכריה על ידי עמים ילידים בסיביר ובארקטי. פטריות אלה אדומות-לבנות, כמו החליפה של סנטה, וידוע כי האיילים מחפשים וצורכים אותן. ההשפעות הפסיכואקטיביות של הפטריות עשויות גם תרמו להתפתחות מיתוס סנטה קלאוס.

תיאוריה זו שנויה במחלוקת ולא מקובלת בקרב חוקרים, ואין שום הוכחה ישירה המקשרת בין השימוש במוסכריה של אמניטה להתפתחות מסורת סנטה קלאוס. עם זאת, זה נשאר נושא מרתק של דיון וספקולציות במחקר המיתולוגיה והפולקלור.