האיגרת אל האפסים
 | |
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוגה |
איגרת  |
  | |
האיגרת אל האַפֶסִים היא אחת מהאיגרות שנכתבו על ידי השליח פאולוס. האיגרת מהווה חלק מהברית החדשה - כתבי הקודש של הנצרות. האיגרת נכתבה אל תושבי אפסוס שבאנטוליה.
התאולוג ויליאם בארקלי מתאר איגרת זו כ"מלכת האיגרות"[1].
על פי המסורת הנוצרית נכתבה האיגרת על ידי פאולוס (שאול התרסי) בעת שהיה כלוא ברומא (בשנת 62 לספירה). האיגרת נכתבה בזמן בו נכתבה האיגרת אל הקולוסים (הדומה לה) והאיגרת אל פילמון.
חוקרים חולקים על זהות כותב האיגרת, ויש הסבורים כי נכתבה בתקופה מאוחרת יותר.
מטרת כתיבת האיגרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]איגרת זו (בשונה מאיגרות אחרות) לא נכתבה על מנת להוכיח כנסייה מסוימת או קבוצה מסוימת, אלא נועדה להביע את עמדת המחבר בדבר הדוקטרינה של פאולוס. האיגרת אל הרומיים דנה ב"ישועת" המאמינים - ואילו איגרת זו ממשיכה אותה ודנה בתוצאות אותה ישועה. תמה מרכזית נוספת באיגרת היא אחדות הקהילה הנוצרית - ובעיקר זהות מעמדית בין יהודים המאמינים בנצרות ובין גויים שקיבלו על עצמם את הנצרות.
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פתיחה (א' 1 - 2)
- הברכה הבאה מן הבשורה (א' 3 - ב' 10).
- תיאור השינוי הרוחני במעמד הגויים כתוצאה מקבלת הנצרות (ב' 11 - ג' 21). בפרק זה מציין פאולוס כי הוא השליח אל הגויים.
- אחדות הקהילה הנוצרית בקרב המאמינים (ד' 1 - 16).
- הנחיות לחייהם של בני הקהילה (ד' 17 - ו' 10).
- הרווחה הרוחנית הצפויה למאמינים (ו' 11 -24).
נמעני האיגרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפסוק הראשון של האיגרת מצוין כי היא נכתבה על ידי פאולוס אל המאמינים באפסוס - ומכאן שמה של האיגרת. יחד עם זאת, טקסטים קדומים של איגרת זו אינם כוללים את המילים "אל הקהילה הקדושה באפסוס" ובמקומם מופיע "אל הקהילה הקדושה". מלבד אזכור זה אין אזכור נוסף של נמעני האיגרת.
מרבית המלומדים מאמינים כי האיגרת נכתבה על ידי פאולוס עצמו, אולם אחרים סבורים כי נכתבה מאוחר יותר ורק שויכה לפאולוס.
מרקיון, בן המאה השנייה, סבר כי האיגרת מוענה לכנסייה בלאודקיה ולא באפסוס.
מעמד הנשים בקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחת התמות העיקריות של האיגרת היא חיי הקהילה של הקהילה הנוצרית. בין היתר דנה האיגרת במעמד הנשים בקהילה וגורסת כי הנשים צריכות להיות כנועות לבעליהן, והבעלים צריכים לאהוב את נשיהן. פרשנות פמיניסטית מודרנית של פסוקים אלה גורסת כי כל הנוצרים צריכים להיות כנועים אחד לשני (ולא רק הנשים לבעליהם).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ויליאם בארקלי, המכתבים אל הגלטיים והאפסיים, אדינבורו, הוצאת סנט אנדרו, 1976 בעמ' 61.
