אלכסנדר גאליץ'

אלכסנדר גאליץ'
לידה	19 באוקטובר 1918; יקטרינוסלב, המדינה האוקראינית
פטירה	15 בדצמבר 1977 (בגיל 59); פריז, צרפת
שם לידה	Александр Аронович Гинзбург
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות הרוסי סן-ז'נביאב-דה-בואה
שם עט	Галич
מקום לימודים	מכון גורקי לספרות
שפות היצירה	רוסית
סוגה	בארד, מחזה
צאצאים	Grigory Mikhnov-Vaytenko

אלכסנדר ארקדייביץ' גאליץ' (ברוסית: Алексáндр Аркáдьевич Гáлич) הוא שם העט של אלכסנדר ארונוביץ' גינזבורג (ברוסית: Алексáндр Арóнович Г'инзбург;‏ 19 באוקטובר 1918 – 15 בדצמבר 1977) משורר, מחזאי, תסריטאי, פזמונאי וזמר סובייטי ממוצא יהודי שכתב ברוסית. מגדולי הבארדים הרוסיים.

את שם העט שאימץ לעצמו, "אלכסנדר גאליץ'" – כשמה הרוסי של העיר ההיסטורית האליץ' – הרכיב כווריאציה על ראשי התיבות של שמו: גינזבורג אלכסנדר ארונוביץ'. השימוש שעשה בשם עט היה בשל רצונו להסתיר את מוצאו היהודי – שבברית המועצות של תקופתו היווה עול עבור דמויות ציבוריות. גם את שמו האמצעי (על שם האב) שינה מ-"ארונוביץ'" ל-"ארקדייביץ'".

תולדות חייו ויצירתו

אלכסנדר גינזבורג נולד ב-19 באוקטובר 1918 בעיר דניפרופטרובסק (אז יקטרינוסלב). אביו אהרון גינזבורג (Арóн Семёнович Г'инзбург) עבד ככלכלן, ואמו פאני וקסלר (Фáнни Борисовна Векслер) הייתה מורה באקדמיה למוזיקה העירונית. בשנת 1923 עברה המשפחה למוסקבה. לאחר שסיים את הלימודים בכיתה ט', התקבל גאליץ' למכון ללימודי הספרות על שם מקסים גורקי. בו בזמן התקבל גם לאולפן לאופרה ודרמה על שם קונסטנטין סטניסלבסקי. עד מהרה עזב את המכון לספרות, וכעבור שלוש שנים עזב גם את האולפן. בשנת 1939 עבר לאולפן התיאטרון של המחזאי אלכסיי ארבוזוב. בפברואר שנת 1940 הציג האולפן את המחזה "העיר עם עלות השחר", שגאליץ' היה ממחבריו.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה גויס גאליץ' לצבא, אך כשנתגלה מום מולד בלבו, הוא שוחרר מהצבא ונשלח לדרום רוסיה. עבד בתיאטרון בעיר גרוזני עד דצמבר 1941, אז עבר לטשקנט, שבה הקים המחזאי ארבוזוב תיאטרון חדש, שאליו הזמין את תלמידיו. בראשית יצירתו כתב גאליץ' מחזות ותסריטים לכמה סרטים, ובהם הסרט "הרצה על פני הגלים", המבוסס על רומן מאת אלכסנדר גרין.

בסוף שנות ה-50 החל גאליץ' לחבר שירים, שאותם נהג לבצע אותם בעצמו וללוותם בגיטרה. בתחילה הושפע רבות מהרומנסה של אלכסנדר וורטינסקי, וכחלוף הזמן התבדל ונעשה לאחד המשוררים הבולטים בסוגה חדשה – שירת המחברים ("בארדים"). הסוגה נעשתה פופולרית במיוחד אחרי הופעת הרשמקולים וגליץ' היה בין הבולטים בה לצד ולדימיר ויסוצקי ובולט אוקודז'בה.

שיריו הראשונים של גאליץ' היו תמימים למדי מבחינה פוליטית, אך לא התאימו לאסתטיקה הרשמית של ברית המועצות. חלק ניכר מנקודת השבירה ביצירתו התחולל בעקבות המקרה שבו בוטלה הצגת הבכורה של המחזה פרי עטו, "שקט הימאים". המחזה נכתב על ידי גאליץ' עבור תיאטרון "בן זמננו" (Современник), והתיאטרון קיים חזרות עד שהיה מוכן להציגו; ברם לאחר כל החזרות החליטו השלטונות לאסור על הצגתו. הרשויות טענו כי גאליץ' מציג את תפקידם של היהודים במלחמת העולם השנייה באופן מסולף. גאליץ' תיאר את האירוע מאוחר יותר בסיפור "חזרה כללית".

לאחר מקרה זה החריפה הנימה הפוליטית בשיריו של גאליץ', והחלה להופיע בהם קריאת מחאה – מה שהוביל אותו לסכסוך עם השלטון: נאסר עליו לשיר בפומבי או להוציא תקליטים, והפסיקו להוציא לאור את חיבוריו. אף על פי כן, המשיך גאליץ' בחיבור ובביצוע שיריו: הוא היה שר בהופעות בדירות פרטיות, ושיריו הוקלטו על ידי חבריו, שהיו מפיצים את קלטות השמע בחשאי; הפופולריות של גאליץ' רק התחזקה. בשנת 1969 הוציאה לאור הוצאת ספרים את ספר שיריו, ובעקבות זאת סולק גאליץ' בשנת 1971 מאגודת הסופרים של ברית המועצות, שבה היה חבר משנת 1958. בשנת 1972 סולק גם מאגודת עובדי הקולנוע, ובשנה זו עבר את התקף הלב השלישי בחייו. באותה שנה נטבל גאליץ' לנצרות האורתודוקסית על ידי האב אלכסנדר מן.

בשנת 1974 נאלץ גאליץ' להגר מברית המועצות; כל יצירותיו שפורסמו קודם נאסרו בברית המועצות. גאליץ' נסע לנורווגיה, ומשם עבר למינכן, בה עבד ברדיו אירופה החופשית. בהמשך התגורר בפריז, ובה נהרג ב-15 בדצמבר 1977 בהתחשמלות כאשר ניסה לתקן אנטנה.

מותו המסתורי של גאליץ'

ישנן גרסאות סותרות ובלתי מאומתות לגבי מותו. לפי גרסה אחת, נרצח גאליץ' בידי סוכני הק.ג.ב. משום שבפעילותו הדיסידנטית הפריע למשטר; לפי גרסה אחרת (סותרת), נרצח בידי סוכני ה-CIA. יש הטוענים כי גאליץ' התגעגע מאוד אל מולדתו, והשתדל לשוב אליה. חזרתו הייתה אמורה לפגוע בתנועה הדיסידנטית בברית המועצות, שכן הדיסידנטים לא היו חוזרים במחאה נגד המשטר. חרף זאת, חבריו של גאליץ' שביקרו בדירתו 20 דקות אחרי מותו, הביעו את שכנועם כי מותו לא יכול היה להיגרם אלא בשל אסון.

"קדיש"

שיא יצירתו הפואטית של גאליץ' הוא הפואמה "קדיש", המוקדשת לזכר נשמתו של הסופר, הרופא והפדגוג הפולני הגדול יעקב גולדשמיט (יאנוש קורצ'אק), שנרצח יחד עם חניכיו מבית היתומים בוורשה במחנה ההשמדה טרבלינקה.