אלכסנדר איפסילנטי (הנכד)
 | |
| לידה |
12 בדצמבר 1792 קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
31 בינואר 1828 (בגיל 35) וינה, האימפריה האוסטרית |
| מקום קבורה |
אתונה |
| מדינה |
יוון |
| השתייכות |
חיל פרשים |
| דרגה |
מייג'ור גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| |
| עיטורים | |
| |
  | |
אלכסנדר איפסילנטי (ביוונית: Αλέξανδρος Υψηλάντης - אלכסנדרוס איפסילנטיס, וברומנית: Alexandru Ipsilanti, 12 בדצמבר 1792 – 31 בינואר 1828) היה איש צבא, בנו של קונסטנטין איפסילנטי שהיה שליט נסיכות מולדובה ולסירוגין שליט נסיכות ולאכיה. נכדו של אלכסנדר איפסילנטי שליט ולאכיה. הנהיג את אגודת האחווה פיליקי אטריה ואת הפעולות הראשונות של מלחמת העצמאות היוונית, היוונים רואים בו גיבור לאומי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסנדר היה בנו של קונסטנטין איפסילנטי ששלט בנסיכות מולדובה, שהייתה כפופה לסולטאן העות'מאני. בעקבות פעילות פרו-רוסית ושאיפה לחידוש עצמאות יוון, חשדו העות'מאנים בנאמנותו של קונסטנטין והוא ברח ב-1805 לרוסיה עם בנו, אלכסנדר, בן ה-13.
אלכסנדר גדל ברוסיה, הצטרף למשמר הקיסרי והיה לקצין משמר. הוא בלט באומץ ליבו ובקרב דרזדן איבד זרוע. ב-1814 קודם לדרגת קולונל ומונה להיות המזכיר הצבאי של אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה ובתפקידו זה השתתף בקונגרס וינה. ב-1820 אגודת האחווה פיליקי אטריה פנתה ליואניס קפודיסטריאס והציעה לו להנהיג את הפעולות הצבאיות לשחרור יוון מהשעבוד העות'מאני וכשזה סירב התפקיד הוצע אלכסנדר איפסילנטי שקיבל אותו.
איפסילנטי, שהיה ברוסיה, עבר ב-6 במרץ 1821 את הגבול לנסיכות מולדובה, כשהוא מלווה במספר קצינים יוונים ששירתו לפני כן בצבא הרוסי (כולל אחיו דימיטריוס איפסילנטי), במטרה להביא לפרישת מולדובה וולאכיה מהאימפריה העות'מאנית. הוא הודיע על כוונותיו והתחיל לגייס צבא. מיכאי סוצו, שהחליף ב-24 ביוני 1819 את השליט הקודם של נסיכות מולדובה, היה חבר במסדר הבונים החופשיים ואוהד של רעיונות פיליקי אטריה. הוא אירח את אפסילנטי ביאשי והמריץ את הבויארים להצטרף לצבאו של איפסילנטי, אך הם לא התלהבו וחלקם נמלטו מפני חילות פיליקי אטריה, כמו משפחותיהם של וסילה אלכסנדרי, קוסטקה נגרוצי ורבים אחרים.
במקביל למרד, שיזם איפסילנטי במולדובה נגד האימפריה העות'מאנית, בנסיכות ולאכיה התחיל טודור ולדימירסקו לגייס צבא כנגד השלטון, אך צבאו היה מכוון גם נגד השליטים הפנריוטים ועושי דברם. איפסילנטי עצמו היה ממוצא פנריוטי ולצבאו התגייסו פנריוטים רבים.
איפסילנטי, בראש צבא שכלל יוונים, בולגרים, סרבים, אלבנים ובני עמים נוספים יצא לכיוון בוקרשט. צבאו של איפסילנטי שחט את הטורקים ביאשי ובמקומות נוספים ועשה פוגרומים ביהודי פלטיצ'ן, הרצה, פיאטרה ניאמץ, טרגובישטה וטרגו פרומוס ופוגרומים אלו גרמו לבריחת יהודי גאלאץ אל מעבר לגבול הרוסי, כדי להינצל מידיהם.
דיכוי המרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה, הוצג על ידי איפסילנטי כתומך תנועתו והיה אישור לכך מהעובדה שניתן לאיפסילנטי ולתומכיו לעבור את הגבול מרוסיה לנסיכות מולדובה. קריאה של הברית הקדושה לאי מתן תמיכה במורדים ובתנועות המנסים לפעול נגד משטרים לגיטימיים, הביאה את קיסר רוסיה להצהרות נגד פעילויות מהפכניות והסתייגות מוחלטת מתנועותיהם של איפסילנטי וטודור ולדימירסקו. הפטריארך של קונסטנטינופול, בלחץ הסולטאן העות'מאני, נידה את איפסילנטי. עמדת הקיסר הרוסי ופגיעת צבאו של איפסילנטי בתושבים המקומיים גרמו להתרחקות התומכים הפוטנציאליים.
טודור ולדימירסקו לא ראה בעין יפה את הכוחות של צבא איפסילנטי, שחדרו לנסיכות ולאכיה וציפה שימשיכו בדרכם ליוון, כדי להילחם שם לשחרורה, כפי שהצהירו, אך הם התבצרו באזור טרגובישטה. ב-27 במאי טודור ולדימירסקו הוזמן על ידי איפסילנטי לדיונים, נענה ואנשי איפסילנטי רצחו אותו וזרקו את גופתו לתוך באר נטושה באזור טרגובישטה. אובדן בן הברית הוולאכי הקל על העותמאנים ששלחו צבא להילחם נגד איפסילנטי.
ביום 7 ביוני הצבא העות'מאני פגש את צבאו של איפסילנטי, שהיה גדול ממנו פי 4, ליד דרגשאן (Drăgășani), בהיעדרו של איפסילנטי שהתעכב הרחק משם והנחיל לו מפלה מוחצת.
איפסילנטי זנח את חייליו ונמלט לטרנסילבניה ומשם לווינה, שם נכלא לבסוף ומת בבית הכלא.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסנדר איפסילנטי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)